קרן אורה מנחות ט

אם המנחה אינה שלימה והיא בלא שמן הוי כמו חצי עשרון דאינו קדוש תדע דהא מזרקות מקדשות היבש אפילו ליקרב ואלו בלא שמן ולבונה אינו קדוש אלא ליפסל ושלא יצא לחול ע"י פדיון גם מ"ש התוס' והא דלא ילפין מינה מדות כו' ג"כ יש לדקדק דהא קידוש כי האי כגון בלא שמן ולבונה מדות ג"כ מקדשות כדאמרינן בזבחים ל"ש אלא ליקרב אבל מקדשין ליפסל ועי' מש"כ בזבחים שם ועי' דף ק"ב גבי זו להביא במחבת והביא במרחשת אמרינן נמי דקדשום כלי ליפסל וכן כל הפסולין מתקדשין ליפסל וע"כ לא אמרינן בשמעתין דאינו מקדש אלא מנחה שחסרה וכן יתר אינו מקדש כדאיתא בסוכה ועיין לקמן דף פ"ז ע"ב דאמרינן התם דשולחן מקדש קמצים ליפסל אבל לא ליקרב ועי' תוס' ז"ל וק"ק התם קידוש זה למה אם בלא"ה נפסל הקומץ כמו נתפזר על הרצפה או נתנה בשמאל ואין כאן מקומו ושם יתבאר בעז"ה:

דף ט רש"י בד"ה ומשני כו' לאו לאשמעינן דלא מיפסלי קדשים בכניסת היכל כו'. משמע מלשונו דס"ד דלהכי איצטריך קרא דלא מיפסלי בכניסת היכל ואין זה מובן דלזה וודאי לא צריך קרא דשמעינן לה מאשר יובא מדמה ולא בשרה וכדאיתא בזבחים סוף פרק התערובות ועיין מ"ש בזבחים דף ס"ג דאיתא התם הני שמעתא:

שם גמרא בללה חוץ לעזרה ר"י אומר פסולה. התוספ' ז"ל האריכו כאן להוכיח דפסול יוצא ליכא אחר קידוש כלי ועיקר הפסול הוא משום דהבלילה היתה בחוץ ויש לדקדק מ"ש דפליגי בבלילה ולא פליגי ביציקה וכן בכל מעשי המנחה דצריך להזות בפנים כדתנן לקמן פרק שתי הלחם אי מיפסלי כשעשה בחוץ כמו הלישה והאפיה כ"ז יתבאר לקמן במכילתין ברצות ה' וכן מה שדקדקו הכ"מ והבה"ז ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל שנראה מדבריו דהבלילה לא הי' בכ"ש והכא אמרינן כיון דעשייתו בכלי כו' כ"ז יתבאר בעז"ה בהלכות לפנינו הקבועות בסדר מעשה המנחה ומהא דמייתי הש"ס פלוגתא זו הכא בשמעתין יש לומר דשייכא הכא משום דהכלי אינו מקדש קודם בלילה כיון דלא נגמרה עדיין המנחה כמצותה. וכ"ז יבואר אי"ה בשיטת הרמב"ם:

שם תוס' בד"ה ומדכהונה לא בעיא כו' וא"ת הרי שחיטה כו'. בפשיטות הוי מצי לתרוצי דשחיטה בחוץ אפסול ביוצא וכדאי' בזבחים ובקדשים קלים ג"כ איכא יותרת ושתי הכליות ודוק:

שם תוס' בד"ה עד שלא יצק כו'. ומסקי דנתינה פסולה לא קבעא ולהכי ימלאנו אפילו הקפום ונתן שמן. ויש לדקדק מ"ש מהא דקי"ל לעיל אם קימצה בפסול פסולה וכת"ק דבן בתירא ואמאי מיפסיל כו' המנחה ימלאנה ויחזור ויקמוץ הכשר וכי היכא דנתינת שמן בפסול לא קבעא ה"נ קמיצה בפסול לח תקבע וימלאנה וע"כ צריך לחלק דוקא בכה"ג שנתן השמן קודם הדם דהוי מחוסר זמן הוא דלא הוי נתינה ואינה קובעת אבל פסול בעלמא שפיר קובע בין בלוג בין במנחות ודוק:

שם רש"י בד"ה כמדת ר"א דאמר כו' בשר אע"פ שאין דם ואין זה מובן דלא אשכחן מ"ד הכי ובלא דם לאו קרבן הוא כלל ועיין בפ' כיצד צולין שם ונראה דשגירת לישנא הוא:

שם גמרא מאן דפסל היינו ר"ל כר' יהושע יש לדקדק דלשון המשנה כמדת ר"א וכמדת ר"י משמע דלא פליגי בהדיא ר"א ור"י במנחות אלא דלמדו מנחות ממדת ר"א בזבחים וכמ"ש רש"י ז"ל והרי לר"ל אין מנחות דומות לזבחים ובחסר מקצת נפסל וא"כ אין זה כמדת ר"י בזבחים וגם היכי תנן דכמדת ר"א בזבחים כשירה נמי במנחות הא י"ל דבמנחות מודה ר"א וכדיליף מקרא דמן המנחה וצ"ל דלר"א דס"ל בזבחים דם אע"פ שאין בשר וא"צ שירים כלל פשיטא דה"ה במנחות מקטיר הקומץ אפילו אבדו שירים אבל לר' יהושע דאמר דבזבחים בעינן שיור מקצת חלב או בשר היינו דוקא בזבחים דליכא שיעורא בזבח סגי אפילו נשתייר מקצת אבל מנחות דנאמר בה שיעור עשרון למנחה בעינן שישתייר כל שיעורו אבל עיקר פלוגתייהו אי בעינן שאר אי לא עיקר קראי בזבחים כתיב והיינו דתנן כמדת ר"א וכמדת ר"י ועי' תוס' בד"ה מאן דפסיל ולמש"כ א"ש אפילו לר"ל וכן צ"ל לר"י גופא דהא דמנחה זלוק מזבחים דאין השירים נאכלים אם חסרו לאחר קמיצה משא"כ בזבחים והיינו משום דמנחה יש לה שיעור וכן שנחסר משיעורא אין הקטרת הקומץ מתירה באכילה:

ע"ב רש"י בד"ה מי לא עסקינן כו'. כגון בזיכין דלחם הפנים נר' דלא הוי גרס בגמ' מי לא עסקינן כו' במנחת העומר:

שם גמרא מתיובתא דר"י בתרווייהו ולא אשכחן תיובתא כי האי הא בחסר קודם קמיצה תנן במתניתין דחסר הלוג ימלאנו ור"ל איתותב והיכי מותיב לר"י מברייתא. ומכאן משמע דתיובתא דר"ל לעיל לאו תיובתא גמורה היא. ויש איזה חילוק לר"ל בין לוג למנחות ועי' תוס' לעיל בד"ה חסר הלוג:

שם רש"י בד"ה מנחה שהיתה כבר כו' ופליג ר' ינאי (אמעירי) כו' האי לישנא תיקשי לר' ינאי מהא דתני לעיל משפירקה כו' הלחם פסול וכמ"ש התוס' ז"ל בד"ה ונותן שירים כו':

שם גמרא כאן שמאלית כו'. משמע בשמעתין דשמאל דווקא ואם נתן על כפו הימנית פסול וכדאמרינן לקמן שלא תאמר כו'. ולכאורה בלא"ה א"א בימין דהא צריך להזות על המצורע באצבעו הימנית וא"כ ע"כ צריך ליתן הדם והשמן על כפו השמאלית וצ"ל דאתי לאפוקי שלא יתן לכהן אחר על כף הימנית וכדתנן בנגעים פי"ד מ"י דלכתחלה הי' נותן על כף השמאלית של כהן אחר. והנה הדם והשמן דינן שוה דהדם מקבל הכהן בידו הימנית ונותן לכפו השמאלית ומזה באצבעו הימנית וכן השמן ומ"ש דגבי שמן תנן דנותן לכף חבירו השמאלית ובדם נותן לכף של עצמו. והרע"ב ז"ל כתב שם מדכ' ויצק על כף הכהן השמאלית משמע דכהן חבירו קאמר אבל טעמא בעי מה בין דם לשמן ועוד דהא כתיב בפ' ולקח מן השמן אשר על כפו השמאלית משמע דבכהן אחד קאי והי' נראה דלהכי נותן לכתחלה השמן לכהן חבירו משום דכהן זה המזה כבר מלוכלך כפו בדם האשם ואינו בדין שיהי' השמן מעורב בדם ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מח"כ לא נתבאר בפירוש אם נתן בכף ימין של חבירו דפסול הוא ולא כתב שם אלא אי שינה וקיבל ביד שמאל דפסול דהקבלה אפילו זה שביד צריך דוקא שיקבל מהאשם בימין ואח"כ נותן לכף שמאל והר"ש ז"ל הביא דברי התוספתא בנגעים דהקבלה מן האשם ג"כ בשמאל דוקא. ועיין בכ"מ ז"ל שם אבל אם שינה ונתן בכף ימני' לא ביאר שם דפסול ע"ש וצ"ע יותר מזה:

דף י גמרא על דם האשם על מקום כו'. ופי' רש"י ז"ל דעל דם איצטריך לאשמועינן דיתן שמן על הדם ולא אצלו והרמב"ם ז"ל בה' מח"כ כ' דאם נתן אצלו ג"כ יצא ועי' לח"מ שם. ונראה דזה תליא בפלוגתא דעל בסמוך וקי"ל דעל לאו דוקא אלא גם בסמוך מיקרי על כדאיתא לקמן פרק שתי הלחם:

שם גמרא הרי הולכת איברי' כו' כי אמרינן כו' בדבר המעכב כפרה כו'. פירש"י דהולכת איברים אינו מעכב דיכול לבטלה ולזה תיקשי הא הולכת הדם דיכול לבטל ג"כ ואפ"ה בעינן ימין לרבנן דרש ויותר נראה לפרש דאיבריה גופייהו אינו מעכב כפרה ואם לא הקטיר אימורים כשר וכן מבואר האי לישנא בזבחים דף י"ב ע"ב ע"ש וכן פירש"י ז"ל בעצמו שם בזבחים דף כ"ד בהאי שמעתא גופא:

ע"ב תוס' בד"ה והרי זריקה כו'. עמ"ש בזבחים דף כ"ד דאיתא התם כוליה שמעתין ודברי התוס' ז"ל ע"ש:

שם תוס' בד"ה קמץ ועלה בידו צרור כו'. א"נ יש לחלק בין קמיצה פסולה דקובעת אפילו לבן בתירא ובין קמיצת פסולין וזה דלא כמש"כ לעיל דלת"ק דבן בתירא הוי איפכא דקמיצת פסולין קבעא וקמיצה פסולה לא קבעא כמ"ש התוספ' ז"ל לעיל בהקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו אע"ג דבעלמא יציקה קבעא הכא דנעשה בפסול אפילו נתינה לא קבעא אלמא דקמיצה פסולה מסתבר טפי דלא תקבע מקמיצת פסולין וא"כ יש מקום לומר דאפי' לת"ק דב"ב הכא יחזיר ופסול דתנן היינו להקטירו כך וכן בקומץ היתר כגון שקמצו מגורף נראה דמהני חזרה תדע דהא כל קמיצה בתחלתה יתירה היא דאח"כ מוחק בגודלו מלמעלה ובזרת מלמטה:

דף יא גמרא זו היא מעבודות קשות שבמקדש ופירש"י ז"ל דבקושי הוא להשוות שלא יהא חסר או יתר והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב דמדברי ר' פפא דאמר מלא קומצו כדקמצי אינשי נדחו דברי האומר דעבודה קשה הוא