קרן אורה מנחות י

וכן סתם דבריו ז"ל בחיבורו וכ' מפרשי דבריו ז"ל דלר"פ קומץ בכל אצבעותיו עיין שם בפי"ג מהלכות מעה"ק. ולפי' רש"י ז"ל יקשה וכי מפני שקומץ בכל אצבעותיו לא תהי' העבודה קשה להשוות שלא יהי' חסר או יתר אדרבה הקושי גדול יותר דבמה ישוה כיון דקומץ בכל אצבעותיו וצ"ל לפי דברי הרמב"ם דהקושי הוא לקמוץ בג' אצבעות לחוד אבל באמת קשה מנ"ל הא דקמיצה אינה אלא בג' אצבעות ולמה יפסל אם קמץ בכל אצבעותיו הא קמיצה סתמא כתיב בתורה מלא קומצו. וראיתי בק"א פ' ויקרא פ' יש להביא בשם הראב"ד ז"ל שתמה בזה ג"כ ע"ש באורך. וכבעיות דר"פ בקמיצה ובתפינה עיין ביומא דף מ"ז ובתוספ' שם ובדברי הרמב"ם ז"ל ומה שפי' בבעיא דמר בר רב אשי ועי' בתוס' יומא שם ובאותו ענין ראיתי בדברי התוס' ז"ל שם בד"ה בין הבינים ספק שכ' דאיבעיא ליה אי טיבלא הוי היינו דלא הוי לא שירים ולא קומץ ונ"מ דלא בטיל בחולין דטבל לא בטיל ע"ש ולא הבנתי דבריהם ז"ל דטבל דלא בטיל הוא מתרי טעמי אי משום דכהתירו כך איסורו או משום דהוי דבר שיש לו מתירים ותרווייהו טעמי ליכא בהאי טיבלא של בין הבינים ואמאי לא ליבטיל והמהרש"א ז"ל הקשה הא דטיבלא לא בטיל הוא משום מעט הקומץ שבו א"כ כי נמי ספק הוי לא ליבטיל שמא קומץ הוא והדבר ברור דאין כוונת התוס' ז"ל בחומר הטבל משום מקצת הקומץ המעורב בו דמקצת הקומץ שפיר בטל כמו בטבל דעלמא דתרומה בטיל וטבל לא בטיל אלא כוונתם דטבל חמיר מגוף האיסור אבל טעמא לא ידענא דלא דמי לטבל דעלמא וכנ"ל ועוד דתערובות חולין הוי מין בשאינו מינו וטבל ג"כ בטיל וזה י"ל אבל עיקר דבריהם ז"ל צ"ע:

שם גמרא ה"ד ריבה שמנה אמר ר"א כגון שהפריש לה ב' לוגין ופי' רש"י ז"ל דס"ד לוג ומחצה לא פסיל משמע דלמסקנא לוג ומחצה ג"כ פסיל והיינו דלוג ומחצה הוי בכלל שמן דחולין דמסיק הש"ס בפשיטות דפסיל דחצי לוג לא קדיש כלל אבל ב' לוגין דהאי חזי והאי חזי לאו חולין הם וה"א דליתכשר ולא יהי' בכלל ריבה שמנה קמ"ל ר"א דגם זה פסול ועפ"ז יש לדקדק בדברי התוס' ז"ל זבחים דף ל' שהקשו ע"ז הא כל שאינו בזאח"ז אפילו בבת א' אינו וא"כ היכי קדישי הכא הני תרי לוגי ותי' דאמר יקדש אחד מתוך שנים וא"כ השני חולין הוא ומאי קמ"ל ר"א פשיטא דפסול דהא לאו שמנה הוא אלא וודאי משמע דתרווייהו קדישי לפי מאי דס"ד דלא מיפסיל בהכי אם הפריש לה ב' לוגין ולקמן בהפריש לה שני קמצים יתבאר עוד בזה. אבל הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' פה"מ כתב דדוקא הפריש לה ב' לוגין הוא דפסול אבל לוג ומחצה כשר דומיא דשני קמצים דלבונה לקמן דלא מיפסיל בפחות משני קמצים והיינו כפשטיה דתלמודא דלא פסיל אלא שמן דחולין אי שמן דחברתא או שהפריש לה שני לוגין אבל הפריש לה לוג ומחצה לא פסיל אבל קשה לי על שיטה זו א"כ האומר הרי עלי לוג ומחצה אמאי יביא ב' לוגין. האי יתר מלוג היכי קדיש דהא לוג אינו מקדש אלא כשהוא מלא וא"כ חולין הוא ולמה לא יפסל בתוס' כ"ש ויבואר עוד לקמן בעז"ה:

שם תוס' בד"ה זו היא כו'. למ"ד בפרק כל המנחות כו' צ"ל פ' אלו מנחות ע"ש:

ע"ב גמרא אמר רמי בר חמא כגון שהפריש לה שני קמצים ופי' רש"י ז"ל בזה תרי לישני ל"ק דיתיר לא פסל אלא אם הפריש להשני קמצים דיותר מדאי ריבה אבל פחות משני קמצים לא חשיב יתיר ואם הפריש שני קמצים ונאבד אחד קודם קמיצה לא הוקבע וכשר אבל אם נאבד לאחד הוקבע בקמיצה ונפסל משום יתיר ולא מהני מה שנאבד אח"כ ולשיטה זו יש לדקדק מ"ש דבשמן פוסל אפילו ריבה כ"ש יותר על לוג ובלבונה דוקא ב' קמצים ויש לומר דלבונה שאני כיון דגלי רחמנא לענין חסרון בסוף דאפילו נחסר הקומץ כשר כל שנשתייר קורט אחד או שנים אלמא דשיעור קומץ בלבונה לא מעכבא כ"כ ה"ה לענין יתיר כל שלא ריבה קומץ שלם לא חשיב יתיר אבל בלוג דשיעורו דוקא נפסל בין בחסרון כ"ש ובין ביתר כ"ש אלא דא"כ יקשה אמאי בעינן גם בבזיכי לבונה דוקא שני קמצים להחשב יתר הא התם קומץ דוקא בין בתחלה בין בסוף וכי היכי דחסר כ"ש פסול ה"נ יתר כ"ש ועוד דפסול יתר הוא בשעת קמיצה ובשעת קמיצה בכל המנחות שיעור קומץ לבונה מעכב לכ"ע דהיינו בתחלה והתוס' ז"ל הקשו ג"כ על שיטה זו חדא דלעיל משמע דבשתי קמצים מסתבר יותר להכשיר משום דהאי חזי והאי חזי ועוד דא"כ אמאי נקט ואבד אחר קמיצה מאי רבותא היא זו כיון דכבר נפסלה בשעת קמיצה וכולה אבידה היא ופשיטא דלא מהני אבידה כן הוא כוונתם ועיין בצ"ק ז"ל שתמה על דבריהם ודבריהם ברורים כמ"ש. ולשמן שני פירש"י ז"ל דהא דיתיר כשירה היינו בהפריש לה שני קמצים משום דהאי חזי כו' ונאבד אחד לאחר קמיצה פסול משום חיסר לבונה וכר"מ דתחלה וסוף שוין ומוכח מזה דב' הקמצים קדישי וצריך להקטירן והתוס' ז"ל הסכימו להאי לישנא וא"כ יקשה לדבריהם בד"ה כגון שהפריש ב' קמצים דמיירי דאמר מקדש אחד מתוך שנים דא"כ אמאי יפסל משום חסרון האחד אם נאבד כיון דלא קדיש אלא אחד אם לא משום דאין ברירה ולא נודע מי הנשאר וכל כי האי הוי להו לפרושי. ועוד קשה מ"ש דבלוגין פסול גם בב' לוגין והכא בלבונה כשר בב' קמצים ולתרתי לישני א"ש הא דמתניתין תנן חיסר לבונה הא יתיר כשירה ובשמן בין חסר בין יתיר פסול לא מיבעי' להאי לישנא דשני קמצים כשרים וודאי א"ש דריבה שמנה היינו שהפריש ב' לוגין בשמן פסול ובלבונה כה"ג כשר אלא אפילו לאידך לישנא דדוקא ב' קמצים פסול ופחות מב' קמצים כשר ג"כ ניחא דבשמן בכל גוונא יתר פסול ובלבונה דוקא שני קמצים להכי לא תני פסול ריבה לבונה במתניתין. אבל הרמב"ם ז"ל כבר כתבתי לעיל שדעתו בשמן ג"כ דאינו פוסל ריבוי אלא בשני לוגין ושמן ולבונה חד דינא להו זה נפסל בשני לוגין וזה בב' קמצים א"כ אמאי לא תנן במתניתין לבונה ג"כ ריבה שמנה היינו שני לוגין פסול וריבה לבונתה היינו ב' קמצים גם כן פסול ובתוספתא תני בהדיא ריבה שמנה פסול ריבה לבונתה כשר ובאיזה אופן יש חילוק ביניהם אם לא בדחולין ודחברתה דבשמן נפסל בתערובות חולין או דחברתה ובלבונה אינו נפסל בדחולין או בדחברתה כיון דאינו מתערב עם המנחה אלא מונח בפ"ע הוי כצרור בעלמא המונח על המנחה דאינה נפסלת בכך. אבל לשון התוס' ריבה לבונתה כשירה לא משמע הכי דלבונתה משמע שהפריש לה ועי' בת"כ פ' ויקרא משמע קצת דר' יהודא פליג אפי' בתחלה אם מיעט מקומץ כשר ע"ש ובק"א ואין הלכה זו ברורה אצלי עד יהא הכהן מורה. ועיין בדברי הרע"ב ז"ל שנראה מדבריו דבשמן פסול יתר הוא בב' לוגין כדברי הרמב"ם ז"ל ובלבונה אינו פוסל ביותר משני קמצים אבל שני קמצים אכתי לא הוי יתר ועי' תוסי"ט ז"ל שם בד"ה חסר לבונתה דאין דבריו ז"ל מובנים ונראה דחסר תיבת לא וצ"ל דב' קומצין לגבי ב' קרטין לא הוי יותר מדאי משא"כ ב' לוגין לוג א' ובא לישב מ"ש דבשמן פוסל שני לוגין ובלבונה בעינן דוקא יותר משני קמצים וכ"ז דברים נפלאים הם ולא אשכחן מאן דפירש הכי לא ברש"י ותוס' ז"ל ולא בדברי הרמב"ם ז"ל וסוגיא דשמעתין ג"כ אינו מוכח כן ומה שדקדק התוסי"ט בדברי הרע"ב ז"ל והא דפ"ג משנה ג' שנראה מדבריו שם דהוי יתר אפילו כ"ש וזה דלא כמשמעות דבריו הכא הוא תמוה ג"כ דהתם שמן דחברתה הוא ולכ"ע פוסל בכ"ש כמ"ש לעיל ויתבאר שם בס"ד ולפי' המשנה נ' ס"ד הרע"ב ז"ל:

שם רש"י בד"ה פסיל כו' ואי קשיא אמאי לא תנא כזית מלבונתה תירץ הך סתמא כרבנן כו'. משמע מדבריו דלרבנן לא בעינן כזית בלבונה ואפילו קורט פחות מכזית חשיבא הקטרה ויש להקשות ממתניתין דזבחים פרק השוחט והמעלה הקומץ והקטורת והלבונה שהעלה מהן כזית בחוץ חייב ואי בפנים הוי הקטרה בלבונה אפילו פחות מכזית בחוץ נמי ליחייב אפילו על פחות מכזית וי"ל דמתניתין דהתם אתיא כסתמא דלעיל ור"מ היא דבעי קומץ בתחלה ובסוף ופחות מכזית לא הוי הקטרה אלא דא"כ קשה מש"כ רש"י ז"ל שם בסיפא התם וכולן שחסרו והעלו בחוץ פטור דזה לא קאי אלבונה דבלבונה לא פסיל חסרון דסגי בקורט אחד או ב' ע"ש. ולפי הנ"ל הא מתניתין ר"מ היא דפסיל חסרון גם בסוף מדבעי כזית בחוץ דוקא וע"כ משמע מדבריו שם דאפילו לרבנן דפליגי אר"מ לא חשיב הקטרה פחות מכזית אפילו בלבונה ודוחק לומר דבחוץ בעינן דוקא כזית לכ"ע, ומדברי הרמב"ם ז"ל שם נראה ג"כ דבלבונה ג"כ לא חשיב הקטרה פחות מכזית שכ' שם לשון המשנה דאינו חייב אלא על כזית בחוץ גם בלבונה אלא דכ' שם גם להא דכולן שחסרו כו' ומשמע דאלבונה ג"כ קאי והא הוא ז"ל פסק כר"י דחסרון אינו