קרן אורה מנחות ח

פירש בהזיית פר ושעיר בכולן מעכבות וכבר הערתי בזה בחי' שם בפ' הנ"ל ובפ' דם חטאת דף צ"ג שם אבל מש"כ הזאת דם אשם מצורע לא זכיתי להבין כוונתו בזה. וראיתי במשנל"מ ז"ל פ"ה מה' מעה"ק שהעיר בדברי רש"י ז"ל והאריך שם קצת בדברי הרמב"ם ז"ל וכתב שם דדעת הרמב"ם ז"ל הוא דלא כפירש"י ז"ל אלא בכל הזבחים א"צ שיקבל בכלי אחד אלא כדי הזיה אחת ע"ש. ובזבחים שם פ' דם חטאת כתבתי דנראה לי עוד בדעת הרמב"ם דאם חזר ועירבן בכלי אחד הדם קדוש וכמו שכתב בפי"ב לענין קומץ שקידש בב' כלים דחוזר ומקדש ונפ"מ במה שפחות מכדי הזיה לא נתקדש אם נשפך מכלי על הרצפה הוי כנשפך מן הצואר ונפסל הדם אבל אם חזר ועירב בכלי אחד שפיר נתקדש הדם ע"ש ועדיין צ"ע:

שם גמרא אלא אצבעו במאי מקנח כו'. עי' מש"כ גם בזה בחי' זבחים שם:

שם גמרא ר"א אומר מתוך שקריבה כו' ואם איתא לילף מדם. והקשו התוס' ז"ל מאי פריך לילף מדם הא משמע דר"א דוקא, בחביתין הוא דקאמר דקדושה לחצאין מתוך שקריבה לחצאין אבל בשאר מנחות מודה דאין קדושה לחצאין ותי' דדם נמי קרב לחצאין כו' אבל שאר מנחות לכ"ע אינו קדוש לחצאין אפילו לר"א כיון דאינו קרב לחצאין והא דפריך לקמן לרב דאמר דמנחה אינו קדוש לחצאין אי ס"ל כר"א נילף מחביתין אע"ג דר"א גופא ס"ל במנחה דאינו קדוש לחצאין היינו משום דדעתו להוסיף הוי כמו קרב לחצאין ויש לדקדק מ"ט דר"א דמודה במנחה דאינה קדושה לחצאין הא מסקינן דמנחה מדם לא יליף וצ"ל דמקרא דמלאים ילפינן ואין מלאים אלא שלמים כדאמרינן לקמן דאין מנחה מתקדשת אלא כשהיא שלימה אלא דא"כ תיקשי מ"ט דרבא לעיל בקידוש קומץ דאמר דקדוש לחצאין מקמי דהדר ביה נהי דמדם לא יליף ממנחה עצמה נילף דאין קדושה לחצאין וי"ל דמתחלת מנחה לא ילפינן דמסתבר כל שלא נשלם שיעור העשרון עדיין לא חזיא ולא נחתא עליה קדושת הגוף כלל ויוצאת לחולין כמש"כ רש"י ז"ל אבל בקומץ דסבר נתקדש אלא דצריך לברר חלק גבוה לקדש בכלי ס"ל לרבא דאפילו לחצאין קדוש. ועוד תי' התוס' ז"ל א"נ כו' דלר"א כל מנחה קדושה לחצאין והא דקאמר מתוך שקריבה כו' לדבריו דר"י קאמר וקשה לפ"ז היכי פליג ר"א על ברייתא דלקמן מלאים אין מלאין אלא שלמים ואפי' ר"י לא קאמר אלא אם דעתן להוסיף אבל אין דעתו להוסיף אינו קדוש לחצאין. ות"ק משמע דס"ל אפילו דעתו להוסיף אינו קדוש ויתבאר יותר בזה לקמן בשמעתין:

דף ח תוס' בד"ה מ"ט דר"י וא"ת כו' א"נ כדפרישית לעיל כו'. היינו דר"א בכל המנחות ס"ל דקדוש לחצאין ולדברי ר"י קאמר נהי דבשאר מנחות ס"ל דילפינן מדם אבל חביתין מתוך שקריבה לחצאין כו'. והא דפריך לר"א ואם איתא נילף מדם היינו לשאר מנחות. ושיטה זו דחוקה מאד דמנ"ל למיפרך לר"א משאר מנחות כיון דבחביתין פליגי וכן הקשה הצ"ק ז"ל. והי' נראה לומר בזה דר"י ור"א בחביתין פליגי בתרתי ר"י אמר דאינו קדוש כלל ויוצא לחולין כמש"כ רש"י ז"ל ור"א אומר דקדוש לחצאין היינו חדא דקדוש קדושת הגוף ועוד דיכול להקריבן לחצאין ואין צריך לחזור ולקדשן כאחת וע"ז פריך לר"א לילף מדם ונהי דקדוש לחצאין קדושת הגוף שלא יצא לחולין מ"מ נילף מדם שיחזור ויקדש העשרון כאחת כמו בדם דאינו קדוש לחצאין לענין זה אלא חוזר ומערבן כאחת וע"ז קאמר ר"א מדם לא יליף אבל ר"י דאמר דאינו קדוש כלל לחצאין ויוצא לחולין הא ליכא למילף מדם דהא אינו קדוש. היינו דצריך לחזור ולערב וגם לענין אם נשפך על הרצפה הוי כנשפך מן הצואר וכמש"כ לעיל לענין קומץ אבל דלא ליקדש קדושת הגוף כלל לא שמעינן להכי בעי הש"ס מ"ט דר"י דאמר אינו קדוש כלל ולקמן יתבאר עוד בזה:

רש"י בד"ה ומשני כי מצריך קרא כו' למצוה ולעולם אם קידשה לחצאין מקודש ואינו יוצא לחולין עכ"ל. אין זה מדוקדק כ"כ דמשמע מלשונו ז"ל דאינו קדוש אלא שלא יצא לחולין ובאמת ס"ל לר"א דקדוש לחצאין גם להקריבן כן וכדמסיק דאינו צריך אלא להביאה שלם מתוך ביתו:

שם גמרא מי אמר ר"י הכי כו'. ואם איתא לילף מחביתין כו' אליבא דר"י פריך הש"ס שפיר מה בחביתין דקרב לחצאין אינו קדוש כלל ויוצא לחולין כ"ש שאר מנחות אבל לרב דפריך אי כר"א ס"ל לילף מחביתין כבר הקשו התוס' ז"ל היכי מצינן למילף מחביתין דקרב לחצאין ועוד דלפ"ז ע"כ ר"א כתנאי היא דת"ק כר"י דס"ל אפילו אם דעתו להוסיף אינו קדוש ע"כ ס"ל דלא כר"א בחביתין אבל נראה דאין כאן קושיא כ"כ דילפותא מילתא ממילתא אליבא דרב לא דמי להא דלעיל דרב הכי קאמר דכן מצינו במקום אחר כיוצא דקדוש לגמרי ומצותו בכך אפילו היכא דאין מצותו בכך עכ"פ קדוש שלא יצא לחולין כמו מנחה בלא שמן ובלא לבונה וה"נ אי ס"ל כר"א דאשכחן בחביתין חצי עשרון נהי דשאר מנחות אין מצותן בכך מ"מ כיון דאשכחן כיוצא בו גם הכא ליקדש שלא יצא לחולין כיון דאשכחן חצי עשרון דמקדש בחביתין אלא ע"כ כר"י ס"ל דחצי עשרון ליכא גם בחביתין והשתא ר"א גופא אע"ג דס"ל גבי חביתין דחצי עשרון קדוש מ"מ בשאר מנחת יכול לסבור אפילו כת"ק דר' יוסי דאפילו דעתו להוסיף אינו קדוש לחצאין דאע"ג דיליף מילתא ממילתא גבי מנחה וכדאמרינן לעיל לא דמי לילפותא דרב דהתם יליף קמיצה בהיכל כשירה כמו בזיכי לבונה אבל ילפותא כי האי דרב לא יליף לקדש בדבר חסר הואיל ואשכחן כיוצא בו בדבר אחר ולפ"ז אין דברי התוס' ז"ל לעיל דף ז' בד"ה שכן מצינו בסולין בזיכין כו' דזה דלא כר' חנינא דלא יליף מילתא ממילתא אינן מוכרחים דדוקא בכי האי לא יליף ר"ח וכמ"ש לעיל תדע דאטו ר"ח פליג על קמיצה בהיכל ג"כ או על שלמים ששחטן בהיכל דקרי להו הש"ס ילפותא מילתא ממילתא ולא אשכחן מאן דפליג בהני. הן אמת דקשה קצת הא דשלמים ששחטן בהיכל דקרי לה הש"ס מילתא ממילתא והא סברא קאמר שלא יהא טפל כו' וי"ל דילפותא מחביתין ג"כ סברא היא מה חביתין דקרבי לחצאין לא קדשי לחצאין כ"ש שאר מנחות ואחר כל הנ"ל סלקא סוגיא דשמעתין דמנחה לא קדשי לחצאין והיינו דאינה קדושה כלל ויוצא בפדיון ובדעתו להוסיף קדוש ראשון ראשון היינו שלא תצא בפדיון ולהפסל בטבול יום כו' כדתנן במעילה ומ"ש הצ"ק בתוס' בד"ה מ"ט דר"י כו' ראשון ראשון קדוש ולית ליה דר"י היינו דר"י דאמר הפריש חצי עשרון משמע דדוקא חצי עשרון ולא ראשון ראשון אינו מובן. ובהדיא אמר ר' יוחנן בזבחים פ' המזבח מקדש כר' יוסי דראשון ראשון קדוש. אלא נראה דכוונת התוס' ז"ל לפי הא"נ שכתב דר"א אית ליה בכל מנחות דקדשי לחצאין ע"כ לית ליה דר' יוסי דאמר דוקא בדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש אבל הלכה וודאי קי"ל כר"י דכל המנחות לא קדשי לחצאין ויש לי מקום עיון בזה בדברי הרמב"ם ז"ל דבפ"ג מה' פהמ"ק כתב להאי דינא דאין כ"ש מקדשין אלא מלאים אבל מדות אין מקדשות חסרות אלא אם דעתו למלאותן ואם אין דעתו למלאותן מקדשות ליפסל אבל לא ליקרב עכ"ל. ויש לדקדק חדא לשונו ז"ל אבל מדות כו' אין לו הבנה ועי' לח"מ ז"ל מש"כ בזה ועוד דע"כ הא דאם דעתו למלאותן מקדשות ע"כ היינו דאין יוצא לחולין ע"י פדיון ומיפסל בטבול יום כו' וא"כ אם אין דעתו למלאותן ע"כ לא קדשי כלל ויוצא ע"י פדיון ומה זה שסיים מקדשות ליפסל אבל לא ליקרב וכבר הערתי בזה בזבחים סוף פרק המזבח מקדש ע"ש שכ' בזה אבל מסוגיא דשמעינן קשיא טובא דודאי משמע דחצי עשרון לא קדוש כלל אפילו ליפסל וצ"ע:

שם ע"ב ור"ח אמר לא זו קדושה בלא זו כו':

המ"מ ציין בדברי הרמב"ם ז"ל להאי דינא בפי"ג מה' מעה"ק ולא מצאתי שם דבר מזה וכעת לא מצאתי בדברי הרמב"ם להאי פיסקא וכמאן פסק אי כר"ח או כרב ומהא דפסק כשמואל בהא דמזרקות מקדשות היבש עי' בפ"ג מה' פהמ"ק נראה דכתב ס"ל וכדאמרינן ואף שמואל סבר להא דרב וצ"ע יותר בדבריו ז"ל ופריך הש"ס לר"ח עשרון למה נמשח וקאמר למנחת חוטא ולכאורה הוי מצי למימר לרקיקין דמנחת מאפה דלא הי' נותן בה שמן אלא מושחן אחר אפי' וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' מעה"ק ויתבאר בזה לקמן במכילתין בעזר ה':

שם תוס' בד"ה אבל מזרקות מקדשין כו'. האריכו ז"ל לפרש היכי מוכח מינה דשמואל ס"ל דזו קדושה בלא זו ומסקנתם כמו שמזרקות מקדשות היבש אע"פ שאינו ראוי להם כ"ש שהכלי מקדש הראוי לו והאי ק"ו אית ליה פירכא דאם המנחה שלימה אלא דהכלי אינו ראוי לו מסתבר דקדשי דמ"מ כ"ש היא אבל