קרן אורה מנחות פז

אבל סתם תבואה וודאי ליכא במחובר ואי אחמיץ במחובר לא היתה לה שעת הכושר והרמב"ם ז"ל בה' תרומות כתב להך בעיא דהוי ספק אי חל עלי' שם תרומה וכתב ג"כ להא דאי גחין ואכיל כו' לענין תרומה ששתלה ואי גחין ואכיל מן המחובר פטור ממיתה וחומש ולפ"ז צ"ע מאי איריא דאשמע לן האי מילתא גבי תרומה מצי לאשמעינן נמי דכל איסורי גידולי קרקע כמו חדש וכלאים דאם אכלן מן המחובר פטור ממלקות אבל מה אעשה אם נתעלמה מאתי הלכה זו היכא איתמרא השם יאיר עיני:

שם גמרא ביצי נבלת העוף כו' עיין רש"י ותוס' ז"ל ועי' בד' הרמב"ם ז"ל שנראית גירסתו כגירסת ר"ח ז"ל ופי' בדרך אחר ע"ש בכ"מ ז"ל:

שם גמרא הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב אסור וקאמר אביי אי לאשמעינן היה לוקה בזמן הבית מכות מרדות שפיר אבל אסור תנינא תרום משאינו נקוב כו' מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' כלאים נראה שפי' להא דשמואל שזרע בעציץ שאינו נקוב בכרם ובזה כתב דלוקה מכת מרדות ע"ש וקשה אם כן ל"ל לאביי למימר תנינא מהא דתרם משאינו נקוב כו' הא בהדיא תנן התם בסוף פ"ז דכלאים ר"ש אומר אלו ואלו אוסרין ולא מקדשין ופי' הר"ש והרע"ב דר"ש אומר בין נקוב בין שאינו נקוב אוסרין היינו דאסור לכתחלה לזרוע אפילו באינו נקוב ונקוב ג"כ אין מקדשין הרי מבואר דאפי' לר"ש דמיקיל בנקוב אסור לכתחלה גם באינו נקוב וכ"ש לת"ק דאיכא איסורא ועיין כ"מ ז"ל שם ע"כ נראה דשמואל אתי לאשמעי' דאסור לזרוע כלאים בעציץ עצמו דאיסור דאורייתא ודאי ליכא דמן התורה לאו זריעה היא לכל הדברים התלוים בארץ וקמ"ל שמואל דמדרבנן אסור ולזה פריך אביי דלאיסור דרבנן לא צריך לאשמעינן דתנינא תרם משאינו נקוב כו' אלמא דחל עלי' שם תרומה וה"נ לענין כלאים דחשיב זריעה ואסור מדרבנן לזרוע בו כלאים אע"ג דמצינו בח"ל שהקילו בכלאי זרעים ואפילו איסור דרבנן ליכא ותרומה איכא גם בח"ל מ"מ הכא לענין עציץ שאינו נקוב מסתברא ליה אי חשיב זריעה לענין תרומה ה"נ לענין כלאים ועיין בירוש' שם פ"ז הנ"ל דאי' דתרומת עציץ שאינו נקוב אינה מדמעת וא"כ ח"ל לענין תרומה חמיר מעציץ שאינו נקוב דתרומת ח"ל מדמעת כמש"כ התוס' ז"ל לעיל ולענין כלאי זרעים הוי איפכא דבח"ל מותר אבל שיטת הירושלמי דתרומת ח"ל ג"כ אינה מדמעת וכמו שהביאו התוס' ז"ל לעיל וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכמבואר בש"ע הלכות חלה ובדברי הרמב"ם ז"ל לא מצאתי דין זה לענין כלאי זרעים שוב מצאתי בפ"א מה' כלאים דין כלאי זרעים ג"כ והמ"מ בטעות הוא. ואיידי דאמרי' בדין עציץ שאינו נקוב ראיתי לבאר כאן ע"ד החומר שהחמירו יש מהאחרונים על ד' מינים שגדלו בעציץ שאינו נקוב לפוסלן משום דלאו מן הארץ גדלי ולענ"ד אין כאן בית מיחוש ובירושלמי שם בכלאים איתא בעי ר' יוסי מהו שיברך על פתו המוציא לחם מן הארץ ונראה דמיבעי' ליה נוסח ברכה זו מוציא לחם מן הארץ אי מברך דכיון הגדיל בעציץ שאינו נקוב לא מיקרי גידולו מן הארץ אבל ג' ברכות שהם מן התורה לא מיבעי' ליה דלחם וודאי הוי והמבואר בברכות ריש פרק כ"מ תדע דהא מכשרינן לקמן לענין מנחות מה שנזרע בעציץ ואי לא מיקרי לחם היכא כשר למנחות וכבר כתבתי לעיל גבי הא דמיבעי' ליה לענין ב' הלחם חטים שירדו בעבים מהו והפי' היותר נראה כפי' התוס' ז"ל שירדו בנס אלמא אע"ג דלא נתגדלו מן הארץ כלל ומ"מ שמו עליו ומיקרי לחם וה"נ לענין ד' מינים שפיר הוי פרי עץ אע"ג דגדל בעציץ שאינו נקוב ונרא' דגם בורא פרי העץ יכול לברך רק בורא פרי האדמה למאי דקי"ל דיצא גם על פירות האילן בעציץ שאינו נקוב איכא לספוקי כמו המוציא לחם מן הארץ אבל מלשון המשנה בברכות דתנן על דבר שאין גידולו מן הארץ כלל מברך שהכל משמע דיכול לברך בפה"א על גדל בעציץ שאינו נקוב דמ"מ בכלל גידולו מן הארץ הוא ועי' בס' חיי אדם מ"ש בזה:

שם תוס' בד"ה תנא כוסמין ע"ש שהביאו דברי הירושלמי דמיישב לברייתא עם מתניתין כאן בנשוך כאן בבלול ועי' בדברי הגר"א ז"ל שם בחלה שפי' דר' יוסי דאמר סתם היינו דברייתא מפרש למתניתין וכפי' רש"י ז"ל ור' יונה משני כאן בנשוך כו' וכבר נתבארו דינים אלו בדברי הראשונים ז"ל ובטור וש"ע הלכות חלה:

ע"ב רש"י בד"ה אורז ודוחן לא יצא בהן ידי חובתו משום מצה עכ"ל. ואין זה מובן דהא בחלה קיימינן ונראה דהוא דבור בפ"ע וקאי אברייתא דברים הבאים לידי חימוץ יוצא בהם ידי חובתו משום מצוה וק"ל:

שם גמרא התבואה והקמחין והבציקות מצטרפין זע"ז למאי הלכת' ר"כ אמר לענין חדש ר"י אמר לענין חב"פ ר"פ אמר לענין מע"ש חוץ לחומה רבא אמר לענין טומאת אוכלין כו' צריך לדקדק במאי פליגי הני אמוראי ומאי קמ"ל דמר אמר לענין זה ומר אמר לענין זה הא תו איכא למימר לענין טבל ותרומה וערלה וכלאים והי' נראה דקשה להו מאי קמ"ל ברייתא דמצטרפי אהדדי פשיטא ואמר רב כהנא לענין חדש וקמ"ל דתבואה מצטרף עם סלת ובצק אע"ג דאי אכל כשיעור מכל חד לוקה שתים דקלי לחוד וכרמל לחוד ולחם לחוד וכדאיתא בריש כריתות וכפי' הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות מאכא"ס מ"מ כי אכל מתרווייהו כשיעור ג"כ מצטרפו ורב יוסף אמר לענין חמץ בפסח ג"כ איכא רבותא אע"ג דאין טעמן שוה בחימוץ מכל מקום מצטרפין אבל ר"פ דאמר לענין מע"ש חוץ לחומה קשה לי מאי קמ"ל ואמאי לא אמר לענין שאר איסורי כמו טבל ותרומה ואינך כנ"ל ורבא אמר לענין טומאת אוכלין והא קמ"ל דתבואה וקמחים דומיא דבצקת למעוטי קליפת שעורים וסובין שבקמחים דלאו אוכלין ניהו כמו שפירש"י ז"ל וגם בזה יש לדקדק מאי שנא דאסיק הכא לרבא האי רבותא ולא לאוקימתא קמייתא דלענין איסור חדש וחמץ ג"כ נראה דאין הקליפה והסובין מצטרפין דלאו אוכלין נינהו ובתרומות פרק י"א תנן המורסן היינו הסובין גסים מותרים בתרומה והסובים ביבשים מותרים שנטחנין היטיב ואין עמהם קמח ולחים אסורים מזה משמע דסובין עצמן אינן אסורים בתרומה וה"ה במע"ש וכן לענין איסור חדש וחמץ ועוד דלמסקנא משמע דלא אימעיט אלא קליפת שעורים אבל קליפת חטים לא אימעיט ואלו במתני' דתרומות נראה דאפילו מורסן וסובין של חטים מותרות אם לא שנאמר דדוקא כשהמורסן בפ"ע הוא דאינו ראוי לאכילה אבל כשהוא מעורב עם הסלת גם הוא מצטרף בשל חטים אבל לא בשל שעורים אלא דאכתי תיקשי ממתניתין דחלה דמצטרפין לשיעור חלה הן וסובן ומורסנן וסתמא תנן משמע דאפילו בעיסה של שעורים מצטרפין כולן לשיעור חלה כשהן מעורבין עם העיסה וצ"ל דדוקא בעיסה הוא דמצטרפי כדאמרינן בשבת שכן דרך עני לאכול פתו כו' אבל הקליפה בגרעין והסובין בסולת אין מצטרפין בשעורין אע"פ שהם מעורבין ובחטים מצטרף הקליפה עם הגרעין והסובין עם הסלת ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל פי"א מה' תרומות שכ' לדינא דמתניתין שכתב החילוק בין סובין חדשים וישינות ג"כ בסובין של חטים משמע קצת דשל שעורים אפילו חדשות מותרות ואחר כל הנ"ל הקושיא במקומה עומדת אמאי לא מסקי אמוראי קמאי האי רבותא למעוטי קליפה וסובין של שעורים אלא דיש לדקדק עוד הא דמשמע משמעתין בקליפה של שעורים אין מצטרפין אבל שעורים עצמן אוכל הם ואם אכל שעורים חיים של איסור חייב והא ביומא פ' יוה"כ אמרי' זר שכסס את השעורה משלם קרן ולא חומש דכתיב כי יאכל פרט למזיק אלמא דלא הוי אכילה כלל וי"ל דנהי דלא הוי אכילה לענין חומש מ"מ לענין איסור שפיר מיקרי אוכל וחייב כי היכא דפטרינן אכילה גסה מחומש משום דמזיק הוא לו אבל מ"מ אם אכל איסור אכילה גסה חייב וכן מבואר בש"ע סי' ר"ה דמברכין שהכל גם על שעורים חיין וקמח ג"כ אין ברכתו אלא שהכל ואפי' קמח חטים וכמש"כ התוס' והרא"ש ז"ל בפ' כיצד מברכין ועי' בפ"א דטבול יום במשנה שם ובתוס' חדשים שם מ"ש בזה ובש"ע הביא הבאיה"ט בשם אבן העזר דאין מברכים כלל על שעורים חיין (ואינני אתי כעת לעיין בו):

שם תוס' בד"ה אתיא לחם לחם כו'. ודקדקו ע"פ רש"י ז"ל אמאי לא קאמר הני אין אורז ודוחן לא כו' ול"נ דהכא לא שייך כלל האי דיוקא דלעיל גבי חלה דכתיב ראשית עריסותיכם דייק שפיר הני אין אורז ודוחן לא אע"ג דדרך לעשות מהם ג"כ עיסה ופת ולהכי קאמר גז"ש ממצה דלא מיקרי לחם אלא הבא לידי חימוץ אבל הכא לענין איסור חדש ואיסור קצירה לא שייך למימר אורז ודוחן לא דמאי איריא אורז ודוחן וכל זרעונין ממ"נ אי נימא דאיסור חדש וקצירה אינו אלא בשעורים שהעומר בא מהן א"כ כולהו לישתרי