קרן אורה מנחות פח

ואי אסור כל ה' המינים אע"ג דאין עומר יבא מהן כל זרעונים ליתסרו משום חדש ובקצירה לפני העומר והיינו דקאמר מה"מ דהני אסורי ותו לא ומשני דאתיא לחם ממצה וקצירה ראשית מחלה ובירושלמי בעי מהו שילקה על קלי של אורז דלחם לא מיקרי אבל אפשר בכלל קלי הוא ומסיק כל שישנו בלחם ישנו בקלי ע"ש:

שם גמרא ואסורין בחדש לפני העומר ולקצור לפני הפסח כן הוא גירסא הנכונה. ומייתי הש"ס פלוגתא מאי קודם לעומר ור' יונה אמר קודם קצירת העומר ור' יוסי ב"ז אומר קודם הבאת העומר ופירש"י ז"ל לפי גירסא זו דבאיסור חדש פליגי ומ"ד קודם קצירה היינו כמ"ד האיר המזרח מתיר וכבר הקשו התוספ' ז"ל על שיטה זו וכן רש"י ז"ל בעצמו ע"ש. ולדידי תקשי בחדש היכן מצינן למימר דאחר קצירה הותר חדש הא מ"מ למצוה אסור לאכול עד אחר הקרבה וכדתנן לעיל אבל בירושלמי חלה מייתי אית תני אסורין בחדש מלפני הפסח ומסייע למ"ד האיר המזרח מתיר ואית תני מלפני העומר ומסייע למ"ד דוקא קרבן מתיר וזה כשיטת רש"י ז"ל והתוס' ז"ל גרסי מאי קודם לפסח וקאי פלוגתייהו אקצירה וריב"ז אמר דקצירה ג"כ אסור עד אחר הבאת העומר ופריך א"ת ליערבינהו וליתני אסור בחדש ולקצור לפני העומר. ויש לדקדק מאי ס"ד למימר דאיסור קצירה עד הבאה הא ראשית קצירך כתיב משמע דבקציר תליא וי"ל דכל שלא קרב העומר אסרה תורה דקצירה שמא ימצא פסול בעומר ויהי' נצרך לחזור ולקצור ובמתניתין לקמן נקצר ביום כשר וא"כ יקצרו למפרע באיסור ע"כ נאסר קצירת הרשות עד אחר הבאת העומר ולא קיימא הכי במסקנא אלא כולהו מודו דקצירה לא נאסר אלא עד אחר קצירת העומר ודברי הכ"מ ז"ל אינם מובנים וכבר כתבו התוי"ט ז"ל בחלה שם והבה"ז ז"ל הכא ומסיק דבהיתר השרשה פליגי ר' יונה אמר קודם הבאת העומר ור' יוסי אמר דבעינן שישריש קודם קצירה דוקא והגיה המהרש"ק ז"ל ר' יונה אמר קודם קצירה וכדאמר לעיל ואולי אפשר לקיים נוסחא דילן דר' יונה מיקיל בזה ור' יוסי מחמיר ולהכי למאי דס"ד דבקצירה פליגי ר' יונה לקולא דאחר קצירה מותר לקצור ור' יוסי מחמיר ואסור עד הבאה ובתר דמסיק דבהשרשה פליגי אזיל לר' יונה לקולא דאפילו לא השריש אלא עד הבאה ג"כ העומר מתיר ור' יוסי לחומרא דצריך שישריש דוקא קודם קצירה והרע"ב ז"ל בחלה פי' כמ"ד קודם קצירה והרמב"ם ז"ל בה' תו"מ סתם הדברים אבל בפ"י מה' מאכא"ס כתב כמ"ד קודם הבאה ע"ש וצריך לדקדק בזמן דליכא עומר מהו דין השרשה והי' נראה דלמ"ד האיר המזרח מתיר צריך שישריש קודם שהאיר יום ט"ז אבל אם נשרש אחר שהאיר היום אסור עד עומר הבא ולמד דכל יום ט"ז אסור מן התורה אפילו לא השריש אלא קודם הערב שמש של יום ט"ז גם כן מותר דזמן היתר חדש מתיר ג"כ כל שהשרישו קודם ויפלא קצת שלא ביאר הרמב"ם ז"ל דבר זה ועפ"ז לא הבנתי לשון הש"ע י"ד סי' רצ"ג תבואה שלא השרישה קודם לט"ז בניסן אסורה עד עומר הבא ולמה לי קודם ט"ז הא פסק דכל היום אסור והערב שמש של יום ט"ז הוא המתיר א"כ אפילו ביום ט"ז מותרת דבשעת היתר חדש כבר היתה מושרשת אלא דלפ"ז יש לדקדק מהא דאיתא בפסחים פרק מקום שנהגו דפריך התם וסבר ר"י י"ד מותר בעשיית מלאכה והאמר ר"י המנכש בי"ג ונעקר בידו שיתלו במקום הטיט ולא במקום הגריד ואמאי לא שתיל בי"ד דהא איכא ג' ימים להשרשה קודם לעומר י"ד וט"ו ומקצת שיבסר ומשני רבינא התם דר"י תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן מקצת י"ד ומקצת ט"ז והא ר' יהודה אחר החורבן הי' וליכא עומר א"כ מאי הוי מקצת שיבסר הא ר' יהודה ס"ל עד עצם היום עד ועד בכלל והערב שמש של ט"ז הוא המתיר א"כ איכא כולו שיבסר. ועוד קשה לי אפי' בזמן שקרב העומר אם נשרש אחר שקרב העומר למה יאסר כל שלא העריב שמשו של יום ט"ז ואמאי לא ניתר בזה"ז כמו אם לא קרב העומר כלל דזמן הזה הוא המתיר ה"נ כן נהי דהעומר לא התירו שלא השריש עדיין בשעת הקרבה אבל אחר שהשריש בסוף ט"ז יתירנו היום. וראיתי הלכה זו אמור בירושלמי חלה אכתוב לשונו כאן כי צריך ביאור וז"ל אם השרישו קודם לעומר העומר מתיר ר' יונה אמר קודם להבאה ר' יוסי אומר קודם לקצירה אמר ר' יונה הבאה מתרת הבאה וקצירה מתרת קצירה ר' יוסי אמר קצירה מתרת הבאה וקצירה לפי' כן ר' יוסי חווי בהקצר לרבים ויטמא חזר היחיד לאיסורו ר' יונה אומר קודם לקצירה ר' יוסי אומר קודם להבאה ועיין פי' הר"א פולדא ואין הבנה לדבריו ז"ל אין צורך להאריך ע"ש ועוד תרתי פלוגתא למה לי ע"כ נראה בשיטת הירושלמי דבתרתי פלוגתא קמייתא קאי על קצירה קודם לעומר וכס"ד דתלמודין רבי אומר קודם לקצירה ור' יוסי אומר קודם להבאה ומפרש ר' יונה אומר קודם לקצירה הבאה מתרת הבאה היינו דאיסור חדש תליא בהבאה וקצירה מתרת קצירה דאיסור קצירה תליא בקצירת העומר ומיד אחר קצירה הותרה קצירת הרשות ור' יוסי אומר הבאה מתרת קצירה והבאה דקצירה ג"כ אסורה עד הבאה ומפרש טעמא אמאי תליא קצירה בהבאה ומסיק לפום כן ר"י חווי פי' היינו טעמא דר' יוסי בשקצר לרבים ונטמא חזר היחיד לאיסור להכי אסור קצירה עד אחר הבאה וכמ"ש לעיל. ותו מייתי פלוגתא אחריתי בהשרשה ר' יונה אמר קודם לקצירה דוקא היינו קודם יום ט"ז ור' יוסי אומר קודם להבאה ואמר ר' יונה מילתא דכהנא מסייעא לי דכהנא אמר ואם תקריב מנחת בכוריך זו ביכרה האחרת לא ביכרה מזה ילפינן דהעומר מתיר אפילו אלו שלא ביכרה אפילו עשבים ואפילו השרשה ולא קודם לקצירה אנן קיימין דזו ביכרה היינו לקצירה ועוד מן הדא המנכש בי"ג כו' הרי יש כאן י"ג וי"ד וט"ו ש"מ דקודם לקצירה בעינן שישריש דאל"ה בי"ד נמי איכא ג' ימים וכקושית הש"ס דילן ומשני ר' יוסי תיפטר מתניתא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בי"ד וכדאיתא בפסחים ומשמיה דר' אבינא הוא דקאמר הכי ור' אבינא היינו רבינא הרי דלשיטת הירושלמי לא תירץ רבינא האי שינויא דתרי מקצת היום ככולו לא אמרינן ומטעם הנ"ל דאיכא כל היום והכי ס"ל לרבינא לעיל דכל היום אסור וסוף היום הוא המתיר והדברים בביאור דברי הירושלמי המה אמתים עכ"ז עדיין צ"ע ובדין השרשה ג' ימים עי' בביאורי הגר"א ז"ל שנראה לו דוחק לומר דכולהו תנאי מודו בזרעים דסגי בקליטה ג' ימים ועי' בספרו של אחי הג' ז"ל שכתב ראיות ברורות לזה דבזרעים לא פליגי וכן משמע משיטת הירושלמי דסתמא קתני להא דהמנכש ולא בשם ר' יהודה אלא כולהו מודו בזה. וראיתי שם בירושלמי עוד הלכה אחת שצריכה ביאור דמיבעי' ליה התם אהא דתנן ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא ר"א שאל מהו שיבא עומר מהן היינו באלו שנזרעו קודם לעומר ולא נשרשו מהו שיבא עומר הבא ר"א שאל מה שיבא עומר מהן אפשר חדש וישן אין מזע"ז ואת אמר הכין (פי' היינו טעמא דמיבעי' ליה כי היכי דחדש וישן אין מעשרין מזע"ז ה"נ אין מביאין עומר מתבואה זו שנזרעה קודם לעומר ונתגדלה בשנה זו על שנה הבאה התיבון הרי שאר מינים הרי הם תלוין בעומר מאין העומר) פי' דפריך מאי קמבעי' ליה הלא חדש וישן אין תורמין ומעשרין מזה ע"ז ואת אומר הכין כיון דעומר מתירו ש"מ דליכא בזה חדש וישן ומאי מספקא לך למה לא יביא עומר מהן ופריך הרי שאר מינים הרי הם תלוים בעומר ואין העומר בא מהם אלא אע"ג דעומרן מתירן אינו בא מהן ה"נ חדש וישן ודחי לא אם אמרת בשאר מינים שלא כשרו למנחת העומר נאמר בשעורים אלו שכשרו למנחת העומר מסתברא שיכול להביא עומר מהם חברייא בשם ר"א ראשית קצירך ולא סוף קציר דאלו הם סוף קציר שנה שעברה ר"ז בשם ר"א ביכורים ואין אלו ביכורים מה נפק מביניהון עבר והביא עד דחברייא פסול וע"ד דר"ז כשר ומסיק דדברי חכמים והן שהביאו שליש לפני ר"ה אבל הביאו שליש לאחר ר"ה העומר בא מהן והוא דין מחודש לא הביאו הרמב"ם ז"ל ואדרבה מדבריו ז"ל נראה דעומר בא מהם שהוא ז"ל כתב בה' תו"מ דאם לא השרישו קודם לעומר אסורין גם לקצור עד עומר הבא ואי אין עומר בא מהם אמאי נאסרו בקצירה כיון דלא חזו להביא עומר הם מידי דהוי אבית השלחין ויש לחלק דלא ילפינן היתר קצירה אלא לאלו שאין ראוין לעומר מחמת שאין מן המובחר אבל כזו דפסולה משום דהוי סוף קציר הוי כשאר מינים דאסורין לקצור אע"פ דאין עומר בהם אלא דא"כ למ"ד חדש בח"ל דאוריי' ליתסר בקצירה קודם לעומר אע"ג דאין עומר בא מח"ל והרמב"ם ז"ל אינו אומר כן דהוא ס"ל חדש בח"ל דאורייתא וקצירה לא אסר אלא בא"י כמבואר בד' התו"מ ז"ל ועי' בזה בספרו של אחי הגאון ז"ל בדיני חדש ומ"מ ממה שלא כ' הרמב"ם ז"ל להאי דינא דירושלמי משמע דלא ס"ל הכי וכבר כתב אחי הגאון ז"ל דתלמודין לא משמע הכי מהא דלעיל בעי'