קרן אורה מנחות פב

אחומש בין אדימוע כיון דאינו אלא מדרבנן אבל למאי דמסקינן בשמעתין דלת"ק ג"כ לא הוי אלא מדרבנן משום גזירה דבע"כ ואפ"ה ס"ל לת"ק דמדמעת ומשלם חומש כי פוטר ר"ש י"ל דלא פטר אלא מחומש אבל מדמעת כי היכא דתרומת ח"ל מדמעת וכמ"ש התוס' ז"ל בד"ה ותרומתו ומ"ש התוס' ז"ל עוד דר"ש מדאורייתא פליג לא הבנתי דאטו דימוע דאורייתא הוא:

ודברי הרמב"ם ז"ל בזה צריכין ביאור דהוא ז"ל כתב בפ"ד מה' תרומות כותי שתרם משלו מן הדין לאו תרומה היא לפי שאין חייבין אבל משום גזירה שלא יתלו בנכרי גזרו דהוי תרומה והיינו גזירה דבעלי כיסין ובפ"ו מה' בכורי' כתב ג"כ לענין חלה דלאו חלה היא כלל ודברי ת"ק דתרומות דתרומת כותי מדמעת ומשלם חומש לא מצאתי בדבריו ז"ל ע"כ נראה לי דפסק כר"ש דאינו משלם חומש מתרי טעמי חדא דהא פסק לענין קדשי כותי כר"ש בזבחים דאין בהם מעילה כמ"ש בפ"ה מה' מעילה וכי היכי דקדשים אין בהם קדושה ה"נ אין תרומתן תרומה אפילו היתה תבואה המחוייבת ועוד דהתבואה עצמה אינה מחוייבת דאם מירחה כותי מירוח פוטר ואם לקחה אחר מירוח פטור משום לקוח כמ"ש לעיל ע"כ פסק כר"ש בהא ואשר אני רואה עוד לדעתו דהוא ז"ל מפרש דגזירה דבעלי כיסין לא אמרו אלא על תרומת כותי ולא רצו להתיר תרומתו לזרים משום גזירה הנ"ל אבל אם לקחה ישראל ממנו אחרי הגידול ברשותו ומירוחו פטור לגמרי כמ"ש בפ"א ולא איתמר בזה גזירה דבע"כ ומעתה לא אבין דברי הכ"מ ז"ל בפ"א שכתב דהרמב"ם ז"ל לא כ' גזירה זו אלא כר"פ ורבינא דאותבי לרבא והוא תמוה דהא כתב להך גזירה בפ"ד כמבואר לעיל אבל לפי הנ"ל ניחא דלא כתב לגזירה זו אלא להחמיר בתרומה שכבר הפריש אבל לא תבואה שלקח ישראל ממנו דהם פטורין לגמרי:

והתוס' ז"ל בד"ה גזירה כו' הקשו ממתניתין בפ"ג דדמאי אצל הכותי בפירותיו ר"ש אומר דמאי הא וודאי חלפינהו כותי חייב אלמא דלר"ש ג"כ פירות כותי חייבין מדרבנן ותיקשי לרבינא ולר"פ דלא משמע להו חיובא מדרבנן ולא תיקשי מהא לשיטת הרמב"ם ז"ל דפטור בשל כותי לגמרי דהוא ז"ל מפרש התם בפירותיו ופטורים הם ור"ש אומר דמאי שמא נתחלפו בשל ישראל אחר שהפקיד ג"כ אצל הכותי ועי' בפי"א מה' מעשר בדברי הרמב"ם ז"ל ובדברי הראב"ד ז"ל ובכ"מ ז"ל שם שכ' דהרמב"ם סמך על סוגיא דבכורות דף י"א אילימא דמרחינהו כו' דגנך אמר רחמנא כו' משמע דפוטר לגמרי והתוס' ז"ל כאן ובבכורות שם הקשו הא מ"מ חייב מדרבנן משום בעלי כיסין ולשיטת הרמב"ם ז"ל ניחא הכל דגזירה דבע"כ לא נאמר אלא בתרומה שהפריש הא"י וכמש"כ אלא דמה שפירש בפירותיו לפטור היא נגד סוגיא דבכורות שם דאמרינן להפריש ר"ע לא פליגי כי פליגי למיתבינהו לכהן ועי' בהגהות הגאון ר"ע איגר במשנה שם ובשנות אליהו של הגאון ר"א ז"ל שם שהאריך קצת בסוגיא דבכורות שם. וכתבו התוס' ז"ל לתרץ קושייתם דר"פ ורבינא מודו דמדרבנן חייב אלא דבהא דמחלק בין תרומה לחלה משמע להו דמדאורייתא קאמר דאי מדרבנן אפילו חלה נמי ולא הבנתי דבריו ז"ל א"כ דמדרבנן מודו דחייב לכ"ע אפילו למ"ד מירוח פוטר א"כ אכתי היכי ניחא להו הא דתני דחלתו נאכל לזרים אמאי לא תהוי חלה מדרבנן אסור לזרים כמו תרומה לר"ש ודוחק לומר דחלתו נאכלת לזרים מדאורייתא קאמר דהא מודיעין לו שהוא פטור משמע דלמעשה קאמר הכי ואפ"ל בכוונתם דלמאן דאמר מירוח נכרי פוטר מ"מ מדרבנן חייב כדמוכח מהא דאמר ר"ש דמאי אבל תנאי דהני ברייתא דמחלקי בין תרומה לחלה ע"כ לא ס"ל גזירה דרבנן דא"כ חלה נמי אלא מדאורייתא קאמר דבתרומה מירוח פוטר גילגול פוטר וא"כ האי תנא דאמר מירוח פוטר ומדרבנן חיובי מחייב מחמיר הוא לענין חלה ולדידיה חלה נמי חייבת אם לקח הישראל עיסה מגולגלת מא"י חייב להפריש חלה מדרבנן וכן אם הא"י עצמו הפריש חלה אסורה לזרים ולמ"ד מירוח אינו פוטר כלל בחלה פטורה לגמרי אפילו מדרבנן ובאמת מהא דאמרי ר"י ור"ש לעיל דתורמין משל א"י על של כותים ומשל כותים על של א"י הוא מצי לאקשויי דהא מוכח מינה דאיכא שם תרומה בא"י וכותי אם לקח תבואה מא"י וכותי יכול לתרום מזע"ז. וראיתי בתוס' ישינים ביומא דף נ"ה שכתבו דאע"ג דאית ליה לר"ש כותים גירי אריות הם מ"מ לא דמי לא"י דליתא בתרומה דנפשי' לר"ש והוכיחו כן מהא דלא תנן בפ"ג דתרומות פלוגתא דר"ש ורבנן אלא בתרומת א"י אי מדמעת משמע דבכורים מודה דתרומתו מדמעת דבכלל בן ברית הוא ע"ש וקשה לי לד' א"כ היכי קשרי ר"ש לתרום משל כותי על של א"י או איפכא הא הוי מפטור על החיוב דתרומת א"י לאו כלום היא וכדאמרינן אליביה דר"ש דליתא בתרומה דנפשיה ושל כותי מדמעת ואי תימא כיון דשל כותי ג"כ אינו אלא מדרבנן יכול לתרום מזע"ז א"כ קושייתם מה מועיל מה שהפריש הכותי לר"ש דליתא בתרומה דנפשי' ג"כ לא תיקשי דהא חיובו אצל ישראל שלקח היין גם כן אינו אלא מדרבנן כיון דנגמר ביד כותי ושפיר מועיל הפרשת הכותי לפטור גם הישראל אלא די"ל דלא תקשי לדברי התוס' ישנים מהא דתורמין משל כותי על של א"י או איפכא משום דאחר שלקחן ישראל שניהם חיובן שוה מדרבנן והתרומה שהפריש הישראל משניהם מדמעת וע"כ לא קאמר ר"ש דאינו מדמעת אלא בתרומה שהפריש הכותי עצמו בהא ס"ל דליתא בתרומה דנפשי' ובתרומה י"ל כמש"כ התוס' ז"ל לחלק בין כותי לא"י דכותי איכא בתרומה דנפשיה דמ"מ גר הוא אבל לפמ"ש התוס' ז"ל האי תרומה מזע"ז היינו הא"י והכותי בעצמן תורמין על של אחרים וכמו שהבאתי לעיל הדק"ל היכי תורם הא"י על של כותי הא לר"ש א"י ליתא בתרומה דנפשי' ומה מועיל הפרשתו לכותי דאי' בתרומה דנפשי' ועדיין צ"ע בדינים אלו:

ומהא דהלוקח יין מבין הכותים דאמרי ר"י ור"ש ואמרי אין ברירה מוכח נמי מדרבנן מחייבי גם אם לקח תבואה גמורה מא"י וכותי דהא לדידהו כותי כא"י דגירי אריות הם ויקשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דפוטר לגמרי אם לקח תבואה גמורה מכותי ועוד יקשה גם לדידן לשיטת הראשונים ז"ל דאיכא חיובא מדרבנן הא דאמרינן בעירובין פרק בכל מערבין ודילמא ע"כ לא אמר ר"ש אין ברירה אלא בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה ברירה והיכי מצינן למימר הכי הא לר"ש מעשר זה מדרבנן כיון דנגמר ביד כותי דהוי כא"י ואפ"ה קאמר ר"ש דאין ברירה ולדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ צ"ל דהלוקח יין מבין הכותים היינו יין שנגמר ביד ישראל ואח"כ בא ליד כותי אי נחלק בין כותי לא"י דשל כותי לכ"ע חייב מדרבנן אבל הא דעירובין קשה היכי פריך בפשיטות דילמא מדאורייתא ולית ליה ברירה הא פשטא דברייתא משמע שלקח יין של כותי שגמרו הכותי וזה לא הוי אלא מדרבנן ומהא דעירובין איכא קצת סעד לדברי הרמב"ם ז"ל דאם נגמר כולו (ביד א"י או כותי למ"ד גירי אריות הם פטור לגמרי והשתא ע"כ הא דר"ש אוסר ביין של כותים ע"כ מיירי שנגמר ביד ישראל דאלא"ה פטור לגמרי ושפיר פריך דילמא בדאורייתא כו' והא לא תקשי הא לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן משום לקוח לשיטת הרמב"ם ז"ל דלקוח יש לו עיקר מדאורייתא וכ"כ הג' ר"ע איגר במשנה פ"ז דדמאי שם אלא דאין זה מספיק דאם כן אמאי ניחא ליה בזה דבעירובי תחומין אמר ר"ש יש ברירה משום דהוי דרבנן הא לשיטת הרמב"ם די"ב מיל דאורייתא הוי תחומין ג"כ יש לו עיקר מה"ת ואכתי קשיא דר"ש אדר"ש שם וצ"ע ובעיקר האי דינא בתבואה גמורה הלקוחה מן הא"י אי חייבת בתבואה ומעשרות כבר נהגו בא"י כשיטת הרמב"ם ז"ל לקולא וכמ"ש הכ"מ ז"ל בפ"א מה' תרומות באורך וכ"ז בתבואה של א"י מתחלתה אבל מירוח הכותי לחוד אבל גדלה ברשות ישראל ובאה לעונת המעשרות ואח"כ מרחה כותי חייב מדרבנן וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל וא"כ אשכחן חילוק בין תרומה לחלה דבתרומה תרומת כותי תרומה אע"ג שמירחן כותי כיון שהגיעו לעונת המעשרות ביד ישראל אבל עיסה שגילגלה כותי פטורה לגמרי כמו אם לקח הכותי התבואה קודם שבאה לעונת המעשרות דהא בחלה ליכא עונה אחרת כ"א הגילגול וזה הי' ביד כותי ומאי פריך הש"ס אי הכי חלה נמי ודברי הגר"א ז"ל בסעיף ו' שם כבר כתבתי שלא זכיתי להבינם ע"ש ועדיין לא זכיתי לברר הלכות אלו על בורין עד יבא יורה צדק ואם לראשונים ז"ל לא נתברר כמ"ש הכ"מ ז"ל אנן מה נעני בתרייהו:

שם ע"ב תוס' בד"ה כדי שתהא בהמתו כו'. עי' בד' שהאריכו בשם רבינו אפרים לפרש אם הכניס במוץ פטור לגמרי אפילו מאכילת קבע כיון דאין יכול לבא לידי חיוב מה"ת ע"ש וזה לפי שיטתם בפרק הפועלים דדוקא בפירות הוא דמהני גמר