קרן אורה מנחות פא

וכי היכא דאימעיט מירוח הקדש היינו ברשות הקדש ה"נ מירוח כותי היינו ברשות כותי ועוד דא"כ אמאי פליגי בתרומה משל כותי וכותי על של ישראל הא אפילו של ישראל אם מירחן כותי אין תורמין על אלו שמירחן ישראל וכבר כתבו הראשונים ז"ל בזה מסוגיא דבכורות אלימא דמרחינהו כותי עיין בכ"מ ז"ל שם אך דברים אלו פליאות ממני וכולי' שמעתא לא מוכח כן. וראיתי להגר"א ז"ל בי"ד סי' של"א ס"ק ט"ז שכתב דהרמב"ם ז"ל מפרש גזירה דבעלי כיסין היינו שגזרו דכשל לא יפגיע ממעשר ע"י שישכור כותי למרח תבואה שלו ותמה אנכי א"כ מאי פריך בחלה נמי נגזור הא בחלה אינו פוטר גלגול כותי בשל ישראל ולקמן בשמעתין יתבאר שיטת הרמב"ם ז"ל בגזירה דבעלי כיסין דנראה דדרך אחרת לו בזה וכבר האריכו התוס' ז"ל בכמה דוכתי בדין לקוח עיין בב"מ דף פ"ח. ואני לא באתי אלא לבאר פשטא דשמעתין ועדיין צ"ע בזה:

והנה למ"ד דגילגול כותי אינו פוטר יש להסתפק אם קנה מן הכותי פת שאין בו שיעור חלה אי אסור לאכול בלא חלה או אפשר כיון דשיעור חלה ליכא ברשות ישראל והחיוב הוא ע"י העיסה כולה והרי היא ברשות כותי דלאו בר חיובא הוא אפשר כ"ע מודים דפטור וע"כ לא פליגי אלא במירוח כותי דאין לו שיעור ואם לקח כ"ש מכותי אותו כ"ש חייב במעשר משא"כ בחלה דבעי שיעורא ומה שביד ישראל הוא פחות מכשיעור ויתבאר בזה בשמעתין ועיין בתוס' בכורות דף י"ב שכתב ליישב מה שהקשיתי לעיל בהא דתניא של כל על של כל הא בלא"ה פטור משום לקוח ותי' דמיירי שתרם הכותי על של ישראל וכדתנן הכותי שתרם תרומתו תרומה משמע מזה דלמ"ד אין המירוח פוטר חל עליה תרומה אפילו ברשות כותי ולא בא ליד ישראל וכ"כ רש"י ז"ל בקידושין ריש פרק האיש מקדש דטעמא דתרומת כותי תרומה משום דס"ל מירוח אינו פוטר וכי תרם אפילו הכותי עצמו הוי תרומה והתוס' ז"ל כתבו שם דמיירי שגדל שליש ביד ישראל ומירחן ישראל ובשמעתין לא משמע כן כמו שיתבאר בס"ד:

שם גמרא איתביה ר"פ כותי שהפריש פטר חמור כו'. לכאורה גבי פטר חמור לא שייך הפרשה דהא קדושה מאילי' הוא וי"ל דלשון הפרשה ל"ד אלא קמ"ל אפילו רצה הא"י להחמיר ע"ע ולנהוג קדושה בפטר חמור מודיעין לו שהוא פטור ואפ"ל דלהכי קמ"ל בפטר חמור ולא בבכור טהורה אם הפריש משום דאם הקדישו קדושת פה חל עליו קדושה למ"ד דכותי מקריב כל נדרי' אפי' שלמים ולמסור לישראל לכ"ע יכול להקדיש ועי' בתוספתא פ"ד דתרומות דגרס התם כותי שהפריש בכור פטר חמור אולי צ"ל בכור ופטר חמור וחד דינא להו וצ"ע:

שם גמרא הא תרומתו אסורה והא האי תנא דאמר מירוח אינו פוטר וגלגול פוטר וכן מותיב רבינא מאידך ברייתא דחלת כותי אינה מדמעת ותרומה מדמעת אלא דאפילו מאן דס"ל מירוח אינו פוטר גלגול פוטר משמע מכוון דלא אשכחן תרומת כותי אסורה אלא אי נימא דמירוח אינו פוטר ובמתניתין פ"ג דתרומות תנן הא"י והכותי תרומתן תרומה ומייתי לה הש"ס בקידושין ריש פרק האיש מקדש ופירש"י ז"ל דס"ל למתניתין דאין קנין ומירוח אינו פוטר ור"ש דפליג התם ואמר דליתא בתרומה דנפשיה משום דס"ל מירוח פוטר והקשו התוס' ז"ל ע"ש דביש קנין פליגי אמוראי בגיטין ולפירש"י ז"ל הוי פלוגתא דתנאי ובמירוח כותי ג"כ לא ניחא להו דסתם משנה יסבור דמירוח כותי אינו פוטר ע"כ פירשו דמיירי שגדל שליש ביד ישראל וקנה הכותי קודם מירוח כדי שלא יפטר משום לקוח ומירחן ישראל ולא מיפטר משום מירוח ע"ש ולא הבנתי דבריהם ז"ל חדא דביש קנין ג"כ איכא פלוגתא דתנאי כדאיתא בירושלמי דמאי ונהי דמשמע להו מתלמודי' דאמוראי פליגי בזה אבל במירוח אמאי לא ניחא להו דפליגי הא מבואר כן בשמעתין דפליגי בהא ור"ש ס"ל דפוטר ור"מ דסתם מתניתין אליבי' ס"ל דמירוח אינו פוטר ועוד מ"ש דמיירי שלקחן הנכרי קודם מירוח ומירחן ישראל דלית בי' משום לקוח וגם המירוח אינו פוטר שגם מירחן ולא הבנתי מירוח ישראל מאי אהני כיון דהתבואה של כותי כמו בגילגול הכותי דתליא במי שהעיסה שלו כמבואר בש"ע יו"ד בה' חלה. ועוד דבשמעתין משמע דלא אשכחן תרומת כותי אלא למ"ד מירוח כותי אינו פוטר וכשיטת רש"י ז"ל בקידושין ולזה י"ל דבאמת אשכחן תרומת כותי וכפי שכתבו התוס' ז"ל דלקחן מישראל אלא דא"כ גם בחלה כה"ג אם לקח כותי עיסה מגולגלת מישראל והפריש חלה חלתו אסורה כמו תרומה אלא ע"כ כפי מה שמחלק בין תרומה לחלה היינו משום דמירוח אינו פוטר וגילגול פוטר:

והתוס' ז"ל כתבו שם דפלוגתא דר"ש ות"ק הוא אי כותי יכול לעשות תרומה אפילו בתבואה המחוייבת כגון שלקחה מישראל ור"ש ס"ל דאין תרומתו תרומה כי היכי דמיקל בקדשי כותי דאין בהם מעילה דילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה נאמר בני ישראל ולא כותי ושני השיטות מבוארים הם שם בירו' תרומות סוף פ"ג וז"ל אמר ר' זעירא אמרי קומי ר' אבוהו מה פליגין ר"ש ורבנן בתרומת גורנו אבל כותי שלקח מפירות ישראל אף ר"ש מודה דהוי תרומה אמר ר' אבוה הוא המחלוקת דגם בזה פליג ר"ש וס"ל דלא הוי תרומה וקשיא על דר"ש פוטר טבלו ד"ת ואת אמר הכן דלא הוי תרומה ומשני וכי קדשים אינו תורה ור"ש פוטר וכדפליג בזבחים בקדשי גוים הוי בעי מימר מה פליגין בחומש הא בדרמי' לא אשכח תני היא הדא היא הדא עכ"ל הרי מבואר דשיטת רש"י ז"ל היא כר' זעירא ושיטת התוס' היא כר' אבוהו והשתא לפי דברי ר"ז פליגי בתבואת כותי אי חייבת בתרומה והיינו כשיטת תלמודין הכא לדברי ר' אבוה פליגי בתבואה שלקחה מישראל דנתחייבה כבר אלא דר"ש ס"ל כיון שלקחה א"י וה"ה ברשותו תרומתו לא הוי תרומה דתרומת נכרי לאו תרומה היא וא"כ נהי דלא נאסרה לזרים אבל אסורה היא לישראל משום טבל דהא חייבת היא בתרומה ומעשרות וקשה לפ"ז הא דמסיק בירוש' דר"ש ס"ל דאינה מדמעת ג"כ ואמאי הא אדרבה אוסרת דטבל אוסר בכ"ש ולזה י"ל דטבל אפשר לתקוני ולא שייך ביה דימוע אבל כבר כתבתי לעיל דלא אשכחן תבואה המחוייבת ד"ת ביד א"י דאם לקחה קודם מירוח המירוח פוטר אע"פ שמירחה ישראל ברשות א"י ואם לקחה אחר מירוח פטורה היא משום לקוח וע"כ לא אשכחן חיוב תרומה ביד א"י אי משום דת"ק דר"ש ס"ל מירוח א"י אינו פוטר וכדאמרינן הכא או כדמסיק דרבנן גזרו על תבואת א"י משום בעלי כיסין ועי' תוי"ט ז"ל שם בתרומות שכתבו דלדברי הרמב"ם ז"ל טעמא דמתניתין דתרומות הוא משום גזירה דבע"כ ע"ש אבל לשון המשנה שם משמע דאתי לאשמעינן דא"י יכול לתרום וחל שם תרומה לאסור לזרים וכדתנן התם דא"י והכותי תרומתן תרומה ומעשרותן מעשר והקדשן הקדש משמע דאתי לאשמעי' דחל שם תרומה ע"פ כמו הקדש והיינו בתרומה המחוייבת אבל בתבואה הפטורה לא. ובזה שקיל הש"ס וטרי הכא היכי אשכחן תרומה המחוייבת וע"כ או כמ"ד דמירוח א"י אינו פוטר או משום גזירה דבע"כ וטעמא דר"ש דפוטר מחומש מסתברא דטעמא הוא משום דאין תרומת א"י כלל ולא חל שם תרומה כי היכי דהקדישו לאו הקדש גמור הוא והכי משמע מהא דאמרינן בקידושין דלרבנן א"י איתא בתרומה דנפשי' ולר"ש ליתא בתרומה דנפשי' ואי טעמא משום מירוח הוא הא לתרווייהו ליתא בתרומה דנפשי' דהוא עצמו פטור והא דמירוח אינו פוטר היינו לישראל אם לקח מן הא"י אבל א"י עצמו פטור מהפרשת תרומה אלא ש"מ דת"ק ה"ק דנהי דא"י אינו חייב מ"מ אם תרם הוי תרומה כמו אם הקדיש כיון דהתבואה היא תבואה המחוייבת או מה"ת או מדרבנן ור"ש פוטר תרומת כותי דהפרשתו לאו כלום הוא וליתא בתרומה דנפשיה וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם שכתב דכותים אינן מצווין ועושין ויש להם שכר וכיון שיש להם מעשיהם במצות קיימים מבואר מזה דאתי לאשמעינן דכותי אע"ג דאינו מצוה יכול לתרום ותרומתו תרומה ואסור לזרים ד"ת ובאמת צ"ע הא כותי אינו מקדיש אלא נדבה אבל דבר שבחובה אין הקדישו כלום ותרומה ג"כ דבר שבחובה היא ולא תיהוי אמירתו כלום לכ"ע ור"ש דפוטר אזיל לטעמיה דבקדשי א"י אין מועלין ואסור הנאה הוא רק מדרבנן וה"נ הוי תרומה מדרבנן אבל אינו משלם חומש וגם אינה מדמעת למסקנת הירושלמי וכנ"ל והתוס' ז"ל כאן והר"ש ז"ל בתרומות כ' דר"ש לא פליג אלא אחומש אבל מודה דמדמעת וזה נגד דברי הירושלמי ויש ליישב קצת דהירושלמי לשיטתי' דמוקי לת"ק בטבל ד"ת ולת"ק הוי תרומה דאורייתא אם כן ר"ש דפליג וס"ל דתרומת א"י לא הוי אלא דרבנן פליג אתרווייהו בין