קרן אורה מנחות פ

כדמסיק רבא אבל בגידולי פטור כמו ח"ל הי' נראה דאפי' לר"ע נמי אם הגלגול הי' בפטור מודה דפטור ואמרינן בירושלמי חלה דמודה ר"ע בגלגול הקדש דפוטר ובהדיוט הגלגול מחייבו אלא דמהא דפליג גבי א' שנתייהד בזמן הבית כו' משמע דאפי' קמח שגדל ברשותו ועשה ממנה עיסה חייב לר"ע אם הקרימה היתה אחר שנתגייר עכ"פ מדברי הירושלמי מוכח דמה"ת חייב בחלה פירות שנכנסו לארץ ומה שכתב עוד הכ"מ ז"ל לפרש דבין מעשר ובין חלה אם נגמרו בא"י הגלגול והמירוח חייבים מן התורה בחלה ובמעשר ומ"ש דאינו אלא מדבריהם היינו אם נגמרו בח"ל ג"כ אינו מובן דא"כ אמאי לא כתב דאם נגמרו בארץ חייב במעשר מה"ת דזה הוא עיקר דין זה וגם הלשון דחוק לפ"ז ע"ש ומנ"ל האי חומרא מדבריהם ואפ"ל דיצא לו כן מהא דתנן בחלה פ"א אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות כו' מותר העומר כו' ואמאי לא חשיב פירות ח"ל שנכנסו לארץ דחייבים בחלה דהגלגול הי' בארץ ופטורים מן המעשרות דהמירוח הי' בח"ל אלא ש"מ דגם זה מדבריהם חייב במעשרות אלא דא"כ קשיא איפכא אמאי לא חשיב בסיפא כי תנן התם אלו שחייבין במעשרות ופטורים מן החלה עיסה שנגמרה בח"ל דפטורה מן החלה וחייבת במעשר מדרבנן אבל בלא"ה אשכחן דחייבין במעשר ופטור מחלה כגון של כותי דגלגול כותי פוטר ובמעשר חייב מדרבנן דמסקינן משום בעלי כיסין לא חשבה התנא מאיזה טעם ואין ראיה מזה ומנ"ל לחומרא זו מדבריהם:

ע"כ הי' נראה לפרש דבריו ז"ל כפשטן דלענין מעשר לא הוי אלא מדבריהם ויצא לו כן מהא דפליגי אם יש קנין או לא אי נימא דהבאה לארץ קודם מירוח חייב מה"ת במעשרות אפי' יש קנין להפקיע מקדושתה לא גרע מח"ל ואח"כ כשבא לרשות ישראל קודם מירוח ליחייב במעשר וכמש"כ לעיל אלא ש"מ דהחיוב אינו אלא מדבריהם ועוד יש להביא קצת ראיה לזה דאי נימא דלענין מעשר גם כן דבאה לארץ מביאה לידי חיוב מצות הארץ א"כ לענין חדש נמי נימא הכי אפילו למ"ד בח"ל דרבנן אבל אם הובא לארץ חל עליו איסור חדש ולא משמע הכי בריש כל קרבנות לקמן דאמרינן דר"י בר"י אמר עומר בא מח"ל משום דחדש בח"ל דאורייתא ואי כנ"ל אפילו אי בח"ל לאו דאורייתא מ"מ כשבא לארץ חל עליו איסור חדש ולמה לא יביאו עומר ממנו כיון דחל עליו קדושת הארץ אלא ש"מ דכל שגדל בח"ל אפילו הובא לארץ לא חל עליו קדושת חיובי הארץ ודוקא לענין חלה דכתיב שמה חייבין בין פירות הארץ בין פירות ח"ל:

וראיתי בירושלמי שם בחלה דמסיק דכשנכנסו ישראל לארץ ומצאו אפילו חטים בעלי' אסור משום חדש וכזית מצה פליגי התם ח"א דעשה דוחה ל"ת וח"א דאכלו ממה שתגרי האומות מכרו להם והביאו מח"ל מבואר מזה דבפירות ח"ל אפילו באו לארץ אין באין לידי איסור והא דנאסרו בחטים שמצאו בעלי' ע"כ מטעם שא"י מוחזקת היא להם מאבותינו וכדאמרינן התם אלא דדברי הירושלמי צ"ע דאמרינן התם דאכלו מצה ממה שתגרי כותים מכרו להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ירושה וישיבה וכן הביא הר"ש ז"ל דברי הירושלמי ואי כר"י למה ליה לשנויי ממה שתגרי הכותים מוכרין הא אליבי' אפילו חטים שמצאו מותר דלא נאסר חדש עד לאחר ירושה וישיבה אלא ע"כ הא דחטים שמצאו אסורים היינו דלא כר' ישמעאל אלא נאסרו מיד בכניסתן לארץ ולא הותרו אלא במה שתגרי הכותים מח"ל מוכרין להם והא דאמר וכר' ישמעאל הוא מילתא באנפי נפשיה וקאי אדבתריה דאליביה איך יפרש קרא דויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ומעיקרא לא כיון דלא נאסרו אלא לאחר ירושה וישיבה הא מעיקרא נמי מצי אכיל והא דקאמר דנאסרו מיד בכניסתן לארץ הוא דלא כר"י ומה שגדל בא"י נאסרו מיד ולא הותרו אלא במה שתגרי כותים מוכרין להם מח"ל וש"מ דלענין חדש גם אם באו לארץ לא חל עליו איסור חדש אבל עדיין אין דברי הירושלמי ברורין דלת"ק דר"י דלא דרש מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה ס"ל בכל מקום שאתם יושבין משמע ובח"ל נמי דאורייתא כדאמרי' בר"ה ואכתי מאי אהני מה שתגרי כותים מוכרין כיון דאפילו בח"ל אסור וכבר הובא דברי הירושלמי בתוס' ר"ה שם והגר"א ז"ל בי"ד ג"כ הביאו בה' חדש ולא מצאתי ביאור יפה ועדיין צ"ע ועיין ש"ך ז"ל שם לקמייתא דמוכח מדברי הירושלמי דלענין חדש אפילו כשבא לארץ אין בו איסור וה"ה לשאר מצות התלויות בארץ כמו מעשר אלא דאין זה ראיה דהא אפילו בחלה דהבאתו לארץ מחייבין לא יחייב אלא אם הגלגול נעשה בארץ אבל לא לאחר שנגמרו וכן לענין מעשר אי נימא דחייבין מה"ת היינו אם נתמרח בא"י דגמר חיובו נעשה בארץ אבל בחדש לא שייך זה דהאיסור חל עליו מיד ואם בח"ל לא הי' בכלל איסור הבאתו לא"י לא מהני לחול עליו איסור כמו חלה לאחר גמרו דלא יחול עליו החיוב ועוד קשה לפי שיטה זו דמעשר לא דמי לחלה דבחלה אם הגלגול נעשה בארץ חייב ובמעשר אזלינן בתר גידול שנתגדלו בח"ל מקום פטור א"כ איפכא נמי נימא הכי אם גדלו בארץ ויצאו לח"ל אמאי פטורין ממעשר כמו בחלה ניזל במעשר בתר גידולו וגידולו במקום חיוב הוא וי"ל דמהא גופא מוכח דכל שאחד הי' בשעת פטור או הגידולין או המירוח פוטרת במעש' הגידולין מוכח ממ"ד יש קנין וכמ"ש לעיל והמירוח שמעינן מהא דמירוח א"י פוטר וה"ה אם המקום מירוח פטור הוא ודוקא בחלה הוא דגלי קרא דכ' שמה לחייב בין פירות הארץ בין פירות ח"ל ועדיין אין דברי הרמב"ם ז"ל ברורים אצלי ועוד יתבאר בזה בשמעתין בס"ד:

דף סז גמ' גלגול א"י מאי ומיבעי' ליה לר"מ ור"י דאמרי מירוח א"י אינו פוטר אי גלגול נמי אינו פוטר או דילמא דוקא מירוח דכתיב דגנך תרי זימני ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אבל גבי חלה דכתיב עריסותיכם אימעיט של כותי' ולכ"ע גלגול פוטר והדר אמר רבא דגלגול ומירוח חד דינא להו ומאן דפטר במירוח פוטר בגלגול ומאן דמחייב במירוח כותי מחייב נמי בגלגול כותי ונראה דפלוגתייהו מזה היכא דמירח א"י שלו בין מה שקנה מישראל בשבלים בין שגדלו בקרקע שלו למ"ד אין קנין כו' ומאן דמחייב אע"ג דכתיב דגנך דמשמע לא של כותי היינו דבשעת דיגון שעת החיוב למעשר יהי' ברשותך אז חל החיוב אבל לא ברשות כותי אע"ג דקנה הישראל ממנו מ"מ יפטר כיון דבשעת גמרו הוי של כותי דלאו בר חיובא מ"מ כיון דהוי מיעוט אחר מיעוט אינו אלא לרבות ולא מיפטר בהכי ולפ"ז לא שייך למעוטי מתירושך ויצהריך כמש"כ התוס' ז"ל דהא שפיר הוי תירושך דקנה אותן הישראל אבל מדגנך שפיר ילפינן דבשעת דיגון יהי' שלך היינו בשעת חלות החיוב וכן עריסותיכם דחלה הכי משמע דבשעת עשיית העיסה יהי' שלך. אבל מיעוטי דהקדש הוא בשני אופנים הא איצטריך למעוטי אם הוא אינו שלו אפילו בשעת אכילה כגון מעשר שני למ"ד מין גבוה הוא ואימעיט מעריסותיכם דזה לאו שלכם הוא וכן אימעיט הקדש בשעת גלגול ג"כ מעריסותיכם כמו של כותי אלא דלא דמיין להדדי דשל כותי מסתבר טפי למעוטי כיון דהי' ברשות לאו בר חיובא משא"כ הקדש דאי לאו קרא לא שמעינן למיפטריה כלל ובזה א"ש דאיצטריך תרי קראי להקדש ולכותי ולא תיקשי קושיית התוס' ז"ל מ"ש דגבי חמץ ונזקין אימעיטו תרווייהו מחד קרא שלך אי אתה רואה כו' דזה וודאי חד טעמא להו דלא שלך הם ול"ד כותי אפילו של אחר ישראל אינו עומר ובנזקים למעוטי ג"כ דכתיב רעהו וודאי תרווייהו בכלל דלאו רעהו הם ובשמעתין משמע דשל הקדש מסתבר טפי למעוטי משל כותי' דהא למ"ד מירוח כותי אינו פוטר במירוח הקדש מודה דפוטר וכמ"ש רש"י ז"ל בד"ה אין מיעוט כו' והנה בעיקר הך פלוגתא אי מירוח פוטר אי לא לפמ"ש דמיירי אם קנה הישראל מן הכותי תקשי הא בלא"ה פטור מה"ת דהוי לקוח לשיטת הרמב"ם ז"ל דאם לקח אחר הגמר פטור משום לקוח ולמה לי קרא למיפטר דיגון כותי ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' תרומות נראה דדיגון כותי פוטר אפילו אם התבואה של ישראל אלא שהכותי מירחן וכמ"ש שם הלכה י"ג וכן בכותי שגמר פירות ישראל הואיל ודיגון ביד כותי אינן חייבין בתרומה אלא מדבריהם וכמ"ש הר"י קורקוס ז"ל וע"ש בהלכה י"א מש"כ הכ"מ בשם אורחות חיים ז"ל ולפי הנ"ל י"ל דיצא לו כן ממ"ש דלתבואה של כותי לא איצטריך דבלא"ה פטור משום לקוח אלא איצטריך דאפי' בשם ישראל אם מירחן כותי פוטר אלא דלא משמע הכי בשמעתין דהא מבואר בשמעתין דחלה ותרומה חד דינא להו לענין כותי ובחלה לא שמעינן דאם לשה כותי עיסה של ישראל שיפטר ובש"ע ה' חלה מבואר להיפך דעיקר תליא במי שהעיסה שלו ואם העיסה של כותי' אפילו לש ישראל פטור ולהיפך אפילו לש כותי חייב והיכן מצינו דכותי אסור להיות שכיר לעשות מלאכת תבואה הא בברכה כתב ובני נכר כו'