קרן אורה מנחות עט

אשכח אלא חדא פלוגתא בקצירת היום אבל אין תימר לרבנן קצירת היום כמן העלי' הוי תרתי פלוגתא ופי' הק"ע אי תימר בקצירת הלילה לא הוי אלא חדא פלוגתא בקצירת היום ולרבנן אמרין ליה הכא אחרת היינו לקצור ביום אבל מן העלי' גם לרבנן פסול וראבר"ש פוסל אפי' בקצירת היום ואין תימר במן העלי' אשכח תרתי פלוגתא במן העלי' ובקצירת היום והיינו כמש"כ לעיל דרבי לא אכשר אלא בנקצר ביום ומשום דחשיב תמימות אבל מן העלי' מיבעי' ליה לרבנן וכבר כתבתי דלפ"ז תקשי הא דמכשיר בעמרים כמאן הוא ועוד דלפ"ז עיקר מיבעי' ליה אי מכשרי רבנן במן העלי' וזה לא קאמר הירושלמי אבל לפי נוסחא שכת' א"ש דבמן העלי' פשיטא דפליגי לרבנן כשר ולר"א פסול וכי מיבעי' ליה בקצירת היום אי ר"א פוסל והשתא קאמר אין תימר כקצירת הלילה ליכא אלא חדא פלוגתא במן העלי' ואין תימא דלא הוי כקצירת הלילה איכא תרתי פלוגתא דר"א פליג נמי בקצירת היום אלא דלפ"ז נמי קשה היכי מצינן למימר דראבר"ש מודה בקצירת היום א"כ אפשר להביא אחרת מקצירת היום ומאי קאמר בין כך וב"כ כו' ועדיין אין דברי הירושלמי ברורין אצלי עכ"פ זה נראה משיטתו דיש מקום לומר דנקצר ביום הוי כקצירת הלילה אפי' אי מן העלי' פסול ולפ"ז לענין ספירה ג"כ יוכל למנות ביום ג"כ. והרמב"ם ז"ל ג"כ כתב כן דאם לא מנה בלילה מונה ביום. ועוד יתבאר בזה בסוף פירקין בס"ד ועי' בש"ע ובדברי האחרונים מש"כ לענין גר שנתגייר באמצע המספר ובשני המספרים הימים והשבועות איזה מהן עיקר נראה קצת מהא דאמימר מני יומי ולא שבועי דחשבון הימים עיקר ואפי' בזמן המקדש אי מנה ימים לחוד יצא דאי לא יצא אמאי לא מנה גם שבועות כיון דלא יצא זבל"ז וגם בזה עיין בדברי האחרונים ז"ל:

שם משנה וחכ"א בקנים ובקולחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך. לפירש"י נראה דלר"מ חובטין אותו במקל שלא יתמעך כיון דכבר נעשה קלי ונתייבש להכי קאמרי רבנן שאין חובטין אלא בקנים ובקולחות דלח הוא ויתמעך אם יחבוט במקל דקלי עושין אחר כך אבל מפי' המשנה להרמב"ם ז"ל נראה איפכא דרבנן אמרי ליה לר"מ דאם יעשנו קלי בשבולין יתלחלך ויתמעך בשעת חביטה אלא עושין אותה קלי אחר חביטה וכן משמע מחיבורו פי' שם שכ' כיום קצרוהו וכו' וחבטוהו ולא כתב הא דבקנים או בקולחות ולפי' רש"י ז"ל הי' לו לכתוב דדוקא בקנים ובקולחות ולא במקל אבל לפי פי' המשנה א"ש דרבנן לא אמרי דהחביטה יהי' קלה אלא כך הוא דרך החביטה ולר"מ קאמרי לדידך יתמעך בשעת חביטה ואף על גב דמשמעותא דקרא קלוי באש משמע באש ממש וזה א"א אם לא בשבלים להכי קאמרי דע"י דבר אחר נמי נקרא קלי וכדאמרינן בגמ' וזה ברור ויפלא קצת על נושאי כליו ז"ל שלא הרגישו בזה:

ע"ב תוס' בד"ה אומר הי' ר"ע ה"מ למיפרך כו'. הא בעינן ממשקה ישראל כו'. ול"נ דע"כ לא קאמר דמירוח הקדש אינו פוטר היינו כשפדאו מי"ד דלא הוי אלא מירוח הקדש ואינו פוטר אבל כשהוא ביד הקדש מודה ר"ע דאין עליו חיוב מעשר ושפיר הוי ממשקה ישראל והא דתניא דאין מביאין מנחות מן הטבל היינו כשהי' ברשות הדיוט וחל עליו איסור טבל ביד הדיוט אבל הכא לא חל עליו איסור טבל כלל דנתמרח ביד הקדש וקצת ראיה לזה מהא דילפינן לקמן בשמעתין גילגול הקדש דפוטר מעריסותיכם ולא עיסת הקדש ואי למעוטי עיסה ביד הקדש תיפוק ליה מכל המנחות היאך נאכלין הא א"א ליטול מהם חלה בשעת לישתן דיחסר העשרון וגם אם נילוש בשמן חייבת בחלה כמבואר בה' חלה ממשנה וירוש' שם במס' חלה אלא וודאי כל שהוא ברשות הקדש לא חל לא חיוב מעשר ולא חיוב חלה לכ"ע ואי איצטריך קרא לפוטרו גם אחר פדיונו ובא לרשות הדיוט אלא דלענין חלה שפיר לא חל החיוב ברשות הדיוט דחיובה היא בשעת גלגול אבל לענין מעשר הא אזלינן בתר הבאת שליש ג"כ כדאיתא בירושלמי בפיאה שם והבאת שליש הי' קודם שבא לרשות הקדש ואכתי חל עלי' שם טבל וי"ל דכ"ז שהוא מחובר ליכא שם טבל כלל והכא גבי עומר קנוי היא ממעות הקדש כשהוא מחובר ואין עלי' שם טבל כלל ובירושלמי חלה פ"ג מייתי התם הא דרב כהנא דלר"ע מירוח הקדש אינו פוטר ולא איתותב שם ע"ש והא דפליגי הכא ר"ע ורבנן משום דבעומר דבא משלש סאין ונקצר בהקדש בוודאי יש מותר אבל בשאר מנחות לוקחין סלת ואין שם מותר ובשתי הלחם ולחה"פ ג"כ לכתחלה לוקחין סלת כדאיתא בסוף פ' אלו מנחות וליכא מותר ובמתניתין דחלה ג"כ לא תנן אלא מותר העומר אבל ברמב"ם ז"ל כתב ג"כ מותר שתי הלחם ולחה"פ משום דלוקחין אותן חטין ג"כ ולפעמים איכא מותר ודו"ק:

שם תוס' מירוח הכותי תנאי היא כו'. והקשו דילמא ביש קנין ואין קנין פליגי והאריכו בזה ובפ"ה דדמאי תנן להא דמעשרין מזע"ז ע"ש ופי' הרע"ב ז"ל טעמא משום דאין קנין וכדברי הירושלמי שם וכבר כתבו התוס' ז"ל דמר"מ ור"י וודאי מוכח דמירוח כותי ג"כ אינו פוטר דאל"ה נהי דאין קנין מ"מ המירוח פוטר אבל ר"י ור"ש י"ל דס"ל כו' מירוח אינו פוטר והא דפטרי הכא היינו משום דיש קנין. ולפי מה שהערתי בחי' ליבמות בהא דיש קנין דהוי כמו פירות ח"ל שבאו לארץ דחייב במעשר וה"נ אפילו יש קנין וגדלו ברשות כותי מ"מ כשבאו לרשות ישראל חל החיוב עליהם כמו אם באו מח"ל לארץ וע"כ הא דפטרי היינו משום מירוח כותי דהגמר הי' בפטור ובכה"ג פירות ח"ל שבאו לארץ אחר גמרן ג"כ פטורין וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' תרומות אלא דא"כ מאי נ"מ בהא דיש קנין ואין קנין הא אפילו יש קנין וקנאן ישראל ומירחן חייבין בתרומות ומעשרות ואם מירחן כותי אפילו אין קנין מ"מ מירוח הכותי פוטר ועוד דמדברי הרמב"ם ז"ל נראה דחיוב פירות ח"ל שבאו לארץ הוא אינו אלא מדבריהם ואם כן אכתי דילמא טעמא דר"י ור"ש הוא משום דיש קנין כו' ואי משום דנתחייבו כשבאו לרשות ישראל הא חיוב זה אינו אלא מדרבנן ולהכי אין תורמין על של ישראל ועוד דאפי' נימא דר"י ור"ש משום מירוח הוא דפטרי דאל"ה הוי כפירות ח"ל שבאו לארץ אכתי מנ"ל דס"ל דמירוח כותי פוטר אפילו בתבואה שגדלה ברשות ישראל וקנאה כותי קודם מירוח דילמא דוקא הכא פטורים משום דיש קנין והגמר ג"כ הי' ביד כותי ולא חל עליהם חיוב כלל אבל לא בתבואה שגדלה ברשות ישראל ועי' בר"ש ז"ל שם בדמאי שכ' גם כן כדברי התוס' ז"ל דע"כ מיירי הכא בלקחה א"י במוץ מישראל ומירחה דאל"ה הא ר"מ יש קנין ס"ל וכ"כ התוס' ז"ל בבכורות דף י"ב אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם כתב דטעמא דמתניתין הוא משום דאין קנין ור"מ היא וכשיטת הירושלמי וכ' דאין כן הלכה אלא קי"ל דיש קנין לנכרי. ובחיבורו נראה דפסק דאין קנין וכמ"ש שם בפ"א אם קנה ישראל מכותי וגמרן ישראל חייב בכל מה"ת וע"כ היינו משום דאין קנין דאין לומר משום דהוי כפירות ח"ל שנכנסו לארץ וגמרן דחייבים וה"נ פירות כותי כשנכנסו לרשות ישראל דהא חיובא דפירות א"י שנכנסו לארץ לא הוי אלא מדרבנן. אלא דד' הרמב"ם ז"ל צריכין ביאור דמשמע מלשונו ז"ל דחלה שנכנס לארץ חיובה מה"ת דכ' שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות ח"ל ובמעשרו' כתב דאינו אלא מדבריהם ולא כתב טעמו של דבר ומ"ש דהא מעשר בדין זה מחלה יליף דמתניתין בחלה תנן לה ויליף מינה למעשר לפטור פירות הארץ שיצאו לח"ל ונגמרו שם למירוח ולגילגול ולחייב פירות ח"ל שנכנס לארץ ונגמרו בארץ וא"כ כי היכי דחלה חיובא ד"ת ה"נ לענין מעשר ומאיזה טעם נחלק ביניהם והכ"מ ז"ל עמד ע"ז וכתב לפרש דבריו בשני אופנים או דס"ל דחיוב חלה בפירות ח"ל שנכנסו לארץ גם כן אינו אלא מדבריהם או המעשר גם כן מה"ת כשנגמרו בארץ ומש"כ דהוי מדבריהם היינו כשנגמרו ג"כ בח"ל ועל הדרך הראשון יש לדקדק מדברי הירושלמי שם בחלה דר' יהודה אמר התם דבפירות ח"ל שנכנסו לארץ פליגי ג"כ ר"א ור"ע ור"א פוטר דאזל בתרווייהו בתר מקום גידוליו ופירות הארץ שיצאו לח"ל חייבים ופירות ח"ל שבאו לארץ פטורין ופריך ליה ר"ע אי אתה מודה בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמחים ובציקות שהן חייבין בחלה ולאו גידולי פטור הם והשתא אי אין חיוב זה אלא מדרבנן מהיכי פשיטא ליה לר"ע דבשעה שנכנסו לארץ נהגו חיוב כיון דמה"ת גם לר"ע פטורין אלא הדבר מבואר דלר"ע חייבין מה"ת אלא דאכתי קשה התינח קמחין אבל בציקות שמצאו אמאי אוסר ר"ע לפמ"ש דר"ע לא מחייב אלא אם נגמרו בארץ המירוח לענין מעשר והגלגול לענין חלה וראיתי להר"ש ז"ל שם בחלה שהקשה ג"כ אמאי בציקות חייבים הא גלגול כותי פוטר ותי' דר"ע לטעמיה דהולך אחר קרימה בתנור אבל גלגול כותי אינו פוטר וי"ל עוד דר' יהודה הוא דאמר דפליגי ר"א ור"ע בהא ור"י ס"ל דמירוח כותי גם כן אינו פוטר וה"ה גלגול כותי