קרן אורה מנחות ז

אלא בפנים אבל גם על הרמב"ם ז"ל צ"ע הא דכ' להאי בכלל דבר שאינו ראוי לעבודה והוא מילתא דפשיטא כיון דאין עליו קדושת הגוף. ומידי דברי בדברי התוספתא ראיתי שם עוד דתני נתפזר הקומץ על הארץ יאספנו עד שלא אספו וחישב עליו אין מחשבתו כלום וכשר משאספו חישב עליו חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול וחייב עליו כרת וע"כ הא דכשר באסיפה היינו שנתפזר אחר שנתקדש בכלי לרבנן דפליגי אר"ש וכמ"ש הכ"מ ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל ואיזו מחשבה שייכא עד שלא אספו מן הרצפה דהא אין מחשבה פוסלת אלא בד' עבודות אם קיבל או מוליך ע"מ לזרוק חוץ למקומו או זמנו וכשהוא על הרצפה איזה עבודה יש בו שיהי' שייך בו מחשבה וצ"ל דמה שאספו ה"א דהוי עבודה קמ"ל דלאו עבודה היא כ"ז שלא אספו ולקמן דף כ"ו מייתי הש"ס כה"ג גבי הא דאמר ר"ש קמץ בימינו ונתן בשמאלו יחזור לימין בשמאל חישב עליו חוץ למקומו או חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת ולא ידענא אמאי פסול הוא כיון דשמאל אינו ראוי לעבודה לא הוי מחשבה כלל. וכן משמע מדברי התוספתא בכל הני מחשבות כמו בשמאל או בכלי חול או עד שלא אספו ליכא פסול כלל אלא דגם בזה יש לדקדק איזו מחשבה שייך כשהוא בשמאלו דע"כ לא עביד מידי כשהוא בשמאלו או בכלי חול מדקתני יחזור לימינו ואי עביד איזה הולכה במחשבה פסולה לא הי' מועיל חזרה לימין כדאיתא בזבחים פ"ק. וכיון דלא עביד מידי היכי שייך מחשבה בזה וצ"ע. וכל הני מילי דפליגי ר"ש ורבנן בקמץ בימינו ונתן לשמאלו דאמרי רבנן דפסלתו מתנתו היינו דוקא קודם קידוש הקומץ בכלי אבל לאחר שנתקדש בכלי וקבל בשמאלו לרבנן נמי יחזור לימינו כי היכי דיכול לאוספו מן הרצפה וכדתנן נמי גבי דם קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזור לימינו ואיכא לאשמעינן האי דינא דבשמאל וחישב עליו כו' גם אליבא דרבנן ולאחר שנתקדש הקומץ. ובזה יש לדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל בהא דבפי"א כ' קמץ בימינו ונתן לשמאלו פסול וע"כ היינו קודם קידוש קומץ וכחכמים דר"ש אח"כ כתב נתפזר על הרצפה יאספנו וזה ע"כ אחר קידוש הקומץ ואמאי כ' סתמא בהני לפסולא ובנתפזר להכשיר הא כולהו חד דינא להו דקודם קידוש בין נתן לשמאל בין נתפזר פסול ולאחר קידוש בין נתפזר בין נתן לשמאל או לכלי חול כשר ויש לו תקנה. הארכתי קצת בזה בדברי התוספתא שלא מענינא דשמעתין מפני כמה דיני חזרה ותיקון העבודה אשר נתבאר מזה. ונשוב לסוגיא דשמעתין ומסיק הש"ס למ"ד דווקא קמץ ולא קידש כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדש וליפסיל וכ' תוס' ז"ל אע"פ שהשירים מפסיקין מין במינו אינו וכבר דקדקתי בזה בזבחים פ"ב דמשמע התם דר"י ס"ל מין במינו חוצץ והיכי קאמר זאת אומרת כ"ש אין מקדשין כו' ע"ש. אבל הכא לכאורה לכ"ע מאי קאמר כי מהדר לה כו' ליקדש הא כ"ז שלא נתקדש בכלי אין שם קומץ עליו כיון דע"י פסול נעשה וכי הדר מערב ליה עם השירים היכי ליקדש הא איבטיל שם קומץ מיניה כי חזר ועירבו עם השירים דהא אליביה לא חל עליו שם קומץ אלא אחר קידוש ובשעת קידוש הרי נתערב בשירים ואין עליו שם קומץ ע"כ צ"ל דלא ניחא ליה להש"ס לחלק בהכי אלא שבא לכלי אפילו בתערובות מיקרי מתן כלי וקדוש ליפסל ומשני ר"י זאת אומרת כ"ש אין מקדשין שלא מדעת הא מדעת מקדשין ליפסל והכי מסקינן נמי בזבחים דכ"ש מקדשין פסולין ליפסל אבל לת"ק אליבא דבן בתירא דס"ל אפילו קידש מהני חזרה ע"כ ס"ל דאפילו מדעת אין מקדשין ליפסל וכמו שפי' רש"י ז"ל בד"ה ליפסל כו' היינו דלא תיהני ליה חזרה וא"כ ת"ק דס"ל דמהני חזרה ס"ל דאין מקדשין ליפסל וכבר כתבתי בזה באורך בזבחים שם:

שם גמרא זאת אומרת כ"ש אין מקדשין שלא מדעת. ויש לדקדק היכי קאמרינן לעיל דרב ס"ל קמץ אין קידש לא הא לקמן דף צ' אמרינן לרב זאת אומרת כ"ש מקדשין וא"כ כי מהדר כו'. וי"ל דלהכי מוקי רב עמרם כגון שהחזירה לביסא חפודה לשינוי' גם אליבא דרב ולדברי התוס' ז"ל בד"ה אמר ר"י כו' בלא"ה ניחא דהא אמרינן הכא דאין מקדשין אלא מדעת היינו פסולין דבר שאינו ראוי אבל בדבר הראוי מקדש אפילו שלא מדעת ובירוצין לקמן הוי דבר הראוי ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' פהמ"ק נראה דאין מקדשין שלא מדעת אפילו דבר הראוי:

שם תוס' בד"ה אין מקדשין כו'. עיין מש"כ בחי' זבחים שם:

שם גמרא א"כ הוצרכת ג' כהנים משמע דהגבהת הכלי עבודה היא ג"כ ופסולה בזר וכן כ' רש"י דבשמאל פסול ובשלמא לגירסת רש"י ז"ל דמיבעי לר"נ בקמיצה ובקידוש קומץ י"ל דהגבהת הכלי בכלל הולכה היא אבל לפי נוסחא דילן כיצד מקדשין את המנחות תקשי למה לי כהן וע"כ צ"ל דאת המנחות היינו הקומץ אבל גם בזה צ"ע דבשלמא בשעת קידוש הקומץ י"ל דמגביה הכלי הוי בכלל הולכה שאחר קידוש אבל המגביה בשעת קמיצה הא הולכה דקודם קידוש לאו הולכה היא ומדתנן הקומץ ונותן בכלי המוליך משמע דוקא הולכה זו שאחר מתן כלי הן אמת דלקמן דף י' משמע דהולכה שקודם מתן כלי גם כן עבודה היא אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' פהמ"ק משמע דהולכה שקודם מתן כלי לאו עבודה היא ע"ש ובמשנל"מ ז"ל. ועוד משמע מד' ז"ל דאפי' הגבהת הכלי בשעת קידוש דקי"ל דבעי הגבהה מע"ג קרקע ג"כ לאו עבודה דכתב התם דבד' עבודות המנחה נפסלת במחשבה ולא חשיב מגביה הכלי בשעת קידוש ולזה י"ל דסדר עבודות נקט כדמשני הש"ס אבל הי' לו לבאר דדוקא כהן מגביה הכלי בשעת קידוש ועבודה היא לפסול במחשבה ונהי די"ל דבכלל קבלה היא דהא קידוש הקומץ היא במקום קבלת הדם וכיון דילפינן מדם דצריך לקדש בכלי שביד כהן כמו בדם מ"מ האוחז הכלי הוי מקבל מ"מ הוי ליה לפרש זאת. ובעיקר טעמא דמיבעיא לן אי קומצין מכלי שע"ג קרקע או מקדשין הי' נראה כיון דקמיצה וקידוש בעי כהונה ויש לומר דבעינן הכל ע"י כהן גם הכלי שקומצין ממנו יהי' הכהן אוחז אותה ולא שתעמוד על גבי קרקע אבל קידוש המנחה מהיכי תיתי לן למימר דע"ג קרקע לא תקדש הא ילפינן דכ"ש מקדשין כשם שהמזבח מקדש ואמאי לא תקדש כשהיא ע"ג קרקע ולקמן משמע דקידוש המנחה גם כן בכלל הבעיא דאמר רבא מקדשין מנחה כו'. שכן מצינו בסידור בזיכין. וצ"ל כיון דכלי עשוי לטלטל יש מקום לומר דאינה מקדשת אלא דרך תשמישה היינו כשהיא ביד אדם האוחזה ודו"ק:

שם תוס' בד"ה אמר ליה מכלי זה כו' והקשו מה חידוש השיבו ותי' דקמ"ל או דעבודה מחנכתו או דכלי עץ הוי וק"ק לפ"ז תרתי למה לי דבשלמא ר"נ ששאלו שפיר שאלו בתחלה על קמיצה אי קימצן מע"ג קרקע וכשפשט לו דאין קומצין חזר ושאלו על קידוש המנחה ואפילו לגירסת רש"י ז"ל דשאלה שניה היא על קידוש קומץ דלכאורה לא הוי ליה לר"נ לספוקי בזה כיון דפשיט ליה דאין קומצין מכלי שע"ג קרקע כ"ש קידוש קומץ דהא לרבא קמיצה אפילו מכלי שע"ג וקידוש א מקדשין אין כאן קושיא כ"כ אם שאלו בפירוש ולא בעי למשמע מכללא אבל אבימי שהשיבו מכלי לאשמעינן דסגי בכלי עץ או דעבודה מחנכתו תרתי למה דלענין זה וודאי ליכא נפ"מ בין קמיצה לקידוש הקומץ וי"ל ועיין בצ"ק:

ע"ב גמרא ואיבעי' להו בדם מאי פירש"י ז"ל אם קיבל מדם פרים ושעירים ג' הזאות בכלי זה וד' הזאות בכלי זה כו'. וכן פי' לעיל בד"ה לילף מדם אם קיבל שיעור הזאות דדם אשם מצורע או דם פרים כו'. ויש לדקדק למה לא פירש כפשוטו בכל הקרבנות אם לא קיבל כשיעור הזייתם בכלי אחד אלא בב' כלים מהו ולמה פרט דם אשם מצורע או דם פרים דיש בהן הזיות מרובות ונהי דעל דם (שכ') פרים ושעירים שכ' י"ל דקרא דוטבל בדם כתיב בפר כהן משיח ורבותא קמ"ל דבעינן שיעור כל ז' הזיות בכלי אחד כמש"נ וטבל בדם כו' והזה כו'. אבל דם אשם מצורע לא ידענא כוונתו ובמה יצא אשם מצורע מכלל כל אשמות ואי משום דאשם מצורע טעון מתן דם בהונות ג"כ וקמ"ל דצריך שיקבל כדי הזיה לכל ז"א דהא שני כהנים מקבלין מדם אשם מצורע אחד מקבל בכלי מתנות שעל המזבח ב' מתנות שהן ד' ואחד מקבל ביד למתן בהונות ואין שום חילוק בקבלת הדם למזבח בין אשם מצורע לשאר אשמות ועוד דבפרים ושעירים ליבעי נמי כדי ד' מתנות שעל מזבח הזהב כיון דמצותן בכך. וצריך שיקבל כלי אחד כדי כל מצותו והנה בכל הדמים הניתנין על מזבח החיצון י"ל דא"צ לקבל בכלי אחד כל שיעור מתנות שלהם כגון ב' שהן ד' או ד' של חטאת כיון דאם נתנן במתנה אחת כיפר ולפרש מתנה אחת בשני כלים י"ל ג"כ דלא ניחא ליה לפרש כן דפליגי בזה בזבחים פ' התערובות אי יש בה שיעור ולהכי