קרן אורה מנחות עח

הקדום וכ"כ בה' פרה גבי הא דמטמאין הי' הכהן כו' מפני הצדוקים אלא דשם כתב בלשון אחר בימי בית שני היו מטמאים הכהן משמע דלא דינא קאמר אלא כתב דכן עשו להוציא מלב הטפשים ומזה מובן אם יצטרכו לזה כן יעשו ולא כתב סתמא לטמאות הכהן משום דזלזול פרה הוא ע"כ כתב דהיו עושין מצד ההכרח ודו"ק:

ע"ב תוס' בד"ה מה חדש כו'. פי' ה"ר משולם דגרס מנה ימי וקדש יובל משום דאמרה תורה לא שייך בדבר שאין הצדוקים מודים בו והקשו ע"ז מר"ה אמרה תורה חדש כו' ונראה דה"ר משולם הכא דווקא קאמר דתשובה לדברי הצדוקים היא ולא שייך להשיבם מדבר שאין מודים בו וק"ל:

שם תוס' בד"ה מה להלן רגל לדבריהם זמנין בהא אחר הרגל כו' ורש"י ז"ל פי' ולדבריהם זימנין דהוי בסוף הרגל כגון שחל בשני בשבת והיינו דתרתי קא' רגל ותחלת ופי' התוס' על רגל דלדבריה' זימנין דהוי אחר הרגל ורש"י ז"ל פי' על תחלת הרגל דלדבריהם זימנין דהוי סוף הרגל אבל לקמן בד"ה מצה שאי אתה יכול לאוכלה כו' ואם תמתין כו' נמצא שלא תאכל חדש אלא אותו יום לבד עכ"ל זה קשה קצת אמאי לא פירש דזימנין דלא יאכל חדש כלל כגון אם חל באחד בשבת ובאמת יקשה לדבר שגם אלו אם חל באחד בשבת אמאי לא יביאו העומר באותו יום דהא ממחרת השבת הוא ואין להאריך דשיחה בטילה שלהם. והרמב"ם ז"ל כתב לקרא דויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ע"ש:

שם תוס' בד"ה וספרתם לכם כו'. וכתב דביובל ב"ד מברכין ובכתובות כתב בפשיטות דב"ד מברכין בכל שנה א"כ מצוה למנות שנים ושמיטין דהא קרא קאמר וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים ומשמעות עיקר המנין הוא רק למנות שבע שמיטין ומנין השנים לא נאמר בפירוש אבל בת"כ פ' בהר משמע דצריך למנות השנים והשמיטין כמו בעומר ע"ש ובק"א אלא דלר"י דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן קשה לא יספרו השמיטה הראשונ' היום שנה אחת לשמיטה והיא שנת ב' והרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות שמיטין כתב ג"כ למצות ספירה זו על ב"ד הגדול אבל לא ביאר אופן ספירתה אם שנים ושמיטין או אחד מהם לחוד ומפשט לשונו ז"ל נראה דלא מנו אלא שמיטין לחוד כמש"נ וספרת לך שבע שבתות כו' ואין הדבר ברור עד עת קידוש שמיטין ויובלות. והי' נראה לומר דספירת היובל לא נאמרה למצוה לעצמה לספור אלא העיקר הוא לקבוע זמן לקדש שנת החמשים ליובל אבל ספירת העומר לא נאמר הספירה כמו לקדש חג שבועות אלא חלה הספירה מיום הביאכם את עומר התנופה וכנוסח הברכה יום אחד לעומר והספירה מצוה לעצמה היא אבל הראשונים ז"ל לא אמרו כן וכמשמעות הת"כ. עוד העירו התוס' ז"ל בספירת זבה וכתבו דלא שייך בה ברכה הואיל וסותרת מנינה ובזה וודאי נראה כמש"כ דאין הספירה מצוה לעצמה אלא בשביל שתהא נקיה ז' ימים תדע דהא אפילו לא בדקה אלא יום א' ויום ז' עולה לה לז' נקיים אלמא דאינה מחוייבת לספור וכבר כתבו הראשונים ז"ל בזה:

דף סו גמרא מיום הביאכם יכול יקצור ויביא אימת שירצה יספור. פי' רש"י ז"ל דמיום הביאכם הוכשרה ספירה אם בו ביום אם מחר וכן לקמן אימת שירצה יביא משמע נמי דהכי מפרש לה דלמחר יביא וכן נראה מדברי התוס' ז"ל בד"ה אימת שירצה יביא ע"ש. ולדידי קשה היכי מצינן למימר דהבאה יהי' גם לאחר ט"ז הא כתיב ממחרת השבת יניפנו הכהן וכן בספירה אימת שירצה יספור ואם יתחיל למחר לא ספר היום כלל והתורה אמרה תספרו חמשים יום והי' נראה לפרש יכול יקצור ויביא אימת שירצה יספור אי אחר קצירה או אחר הבאה ת"ל מהחל חרמש דהספירה יהי' אחר קצירה או מהחל כו' יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא אם ביום אם בלילה ת"ל מיום הביאכם דוקא ביום אי מיום כו' יכול יקצור ויספור ויביא ביום ת"ל תמימות אלא דלפ"ז קשה מאי קאמר עוד יכול יעשה הכל בלילה הא כבר למד מיום הביאכם דדוקא ביום ועיין בת"כ ובק"א שם ועוד תראה שם ישוב על מה שדקדקו התוס' ז"ל לעיל קרא דתספרו חמשים יום הא לא מנין אלא מ"ט יום ובהדיא דריש התם לקרא ואין כאן קושיא ע"ש ומשמע מפשטא דשמעתין דזמן ספירה הי' לאחר קצירה בשעה שהיו קוצרין כדאמר קצירה וספירה בלילה משום דהספירה בקצירה תליא ואין לספור קודם קצירה וא"כ אם אין קצירה כלל כמו בזה"ז ליכא חיוב ספירה גם כן וכאמימר דאמר לקמן זכר למקדש הוא. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' תו"מ משמע דבזה"ז ג"כ חיוב הספירה ד"ת הוא וכמש"כ הכ"מ ז"ל שם דס"ל דרבנן דבי רב אשי פליגי על אמימר ולפ"ז צריך לומר דיקצור ויספור ל"ד או למצוה בשעת קצירה סופר אחר קצירה ואם ספר קודם קצירה ג"כ יוצא והנה בהא וודאי כ"ע מודו דבספירה ג"כ לא נתחייבו עד ביאתם לארץ דכי כתב כי תבאו אכולהו פרשתא קאי וכיון דמצוה זו תלויה בארץ אם כן מנ"ל דבזה"ז חיובה ד"ת היא וכי היכי דקצירה ליכא ספירה נמי ליכא. ולפי מש"כ בחי' ליבמות פ' הערל לצדד דחדש לכ"ע בזה"ז דאורייתא והקדושה לענין זה לעולם היא י"ל דנהי דקצירה והבאה ליכא היינו משום דליכא מקדש אבל החיוב לא בטל ומש"ה מצות ספירה מחוייבת היא לעולם וי"ל בזה דרבנן דבי רב אשי לטעמייהו אזלי דס"ל לקמן דחדש בח"ל דאורייתא וכיון דאיכא איסור חדש שייך ספירה מיום הבאת העומר אבל למ"ד בח"ל דרבנן ובזה"ז בארץ גם כן מדרבנן וליכא איסור חדש כלל מסתברא דגם ספירה לא הוי אלא מדרבנן:

וכתבו התוס' ז"ל בד"ה זכר למקדש דאם לא ספר בלילה כתב כה"ג שסופר ביום וכמו קצירה דתנן נקצר ביום כשר ור"ת חולק וכתב דקי"ל כאידך סתמא דכל הלילה כשר לקצירת העומר דוקא בלילה ולא ביום. ובירושלמי מגילה תני נמי כל הלילה כשר לספירת העומר והנה למ"ד נקצר ביום ט"ז פסול שפיר נראה דספירה ג"כ דוקא בלילה דמחד קרא נפקא תרוייהו מתמימות וכיון דגלי קרא דקציר בלילה לעיכובא הכי נמי ספירה בלילה לעיכובא אבל למ"ד נקצר ביום כשר אי נימא דסיום לחוד כשר דלילה לא מעכבא אבל מן העלי' או ביום שלפניו פסול שפיר איכא למימר דספירה ביום גם כן יצא אבל כיון דלהאי תנא קצירה לא מעכבא כלל ואפילו מן העליה כשר מנ"ל למילף ספירה מינה דביום נמי יצא דילמא קצירה שאני דלא מעכבא כלל ואין לה זמן כלל אבל ספירה דאית לה זמן דילמא דוקא בלילה דהוי תמימות אבל ביום לא הוי תמימו' שוב אינו סופר דעבר זמנו:

וכ' עוד בשם הלכות גדולות דאם לא ספר יום אחד שוב אינו סופר כלל. ולכאורה הני תרי פסקי בה"ג ז"ל כסתרי אהדדי דאי תמימות לעיקרו בא אם לא ספר בלילה אמאי יספור ביום הא לא הוי תמימות ואי לאו לעיכובא כי הפסיק יום אחד אמאי לא יספור וי"ל דמלילה ליום חשיב שפיר תמימות כיון דהכל יום אחד הוא אבל אם הפסיק יום אחד ודאי לא הוי תמימות אלא דא"כ מנ"ל לקמן בסוף פירקין לדייק במתניתין הנקצר ביום כשר דאתי כרבי דנקצר שלא כמצותו כשר ומש"ה פריך אמאי דוחה השבת דילמא נקצר ביום הוי כמצותו כמו לענין ספירה אבל מן העליה פסול ושפיר דוחה שבת דא"א לעשותה מע"ש י"ל דא"כ אתיא מתניתין דלא כמאן דלראבר"ש לקמן ע"כ נקצר ביום נמי פסול דאל"ה אם יעשה בטומאה הא אפשר להביא אחרת ולקוצרה ביום ולרבי כשר אפילו מן העליה כשר דליכא למימר דדוקא ביום מכשיר א"כ מתניתין דמכשיר אפי' מן העומרין ומן העליה דלא כמאן וכבר הארכתי בזה בחי' ריש מ"ק ועוד יתבאר בס"ד לקמן סוף פירקין בזה ובירו' מגילה במתני' דכל הלילה כשר לקצירת העומר מייתי התם פלוגתא דרבי וראבר"ש וקאמר דר"א בר"ש ס"ל דמן העלי' פסול ומיבעיא ליה התם קצירת היום מה איתעביד לה אי כקצירת הלילה אי כמן העלי' אין תימר כקצירת הלילה אשכחת אמר חדא פלגו בין ר"א בר"ש ורבנן רבנן אמר הכא מן העלי' כשר וראבר"ש אמר במן העלי' פסול אין תימר במן העליה אשכחת אמר חדא פלגו בין ראבר"ש ורבנן רבנן אמר הכא מן העלי' כשר וראבר"ש אמר במן העלי' פסול אין תימר במן העלי' אשכחת אמר תרתי פלגו בין ראבר"ש לרבנן ראבר"ש אמר מן העלי' פסול ורבנן אמרי כשר ראבר"ש אמר אין קצירת היום כקצירת הלילה ורבנן אמרי כקצירת הלילה. כן נראה דצ"ל ומיבעיא ליה אליבא דראבר"ש אי פליג נמי אקצירת היום והנוסחא אשר לפנינו הוי איפכא אין תימר כקצירת הלילה חדא פלוגתא היא כקצירת הלילה ואין תימר כמן העלי' הוי תרתי פלוגתא ולהאי נוסחא צ"ל דמיבעי' ליה אליבא דרבנן ולכתחלה אי קצירת היום כקצירת הלילה דבדיעבד אפילו מן העלי' כשר וכ"ש קצירת היום והשתא קאמר אי קצירת היום כקצירת הלילה לא