קרן אורה מנחות עו

ז"ל פ"ב בפי' המשנה פי' דמרחשת יש לה שפה סביב ומעשיה רכים ולא יזוב מהכלי ומחבת אין לה שפה סביב כלל ע"כ צריך לעשות עיסה קשה שלא יזוב העיסה לחוץ אם תהי' רכה והכי משמע קרא נעשה במרחשת ויש לה תוך ועל מחבת עלי' ולא בתוכה דאין לה תוך וכמו שפירש"י ז"ל ג"כ וא"כ כי אין לה תוך אמאי קרוי' כלי וכדאמרינן לעיל גבי חביתין על מחבת כו' מלמד שטעונה כלי הא כ"ש אין מקדשין אלא מתוכן וצ"ל דהצד שמשתמשין בו מיקרי תוך ופשיטי כלי מתכות חשיב כלי:

שם תוס' בד"ה מספקא לה כו' וא"ת אמאי יהא מונח יביא מרחשת ומנחה מספק כדתנן פירשתי כו'. ונראה לחלק דהתם הנדר יצא מפיו בבירור וחל עליו חובת נדרו אלא ששכח את נדרו ע"כ מחויב להוציא עצמו מידי ספק ויביא כולן אבל הכא שיצא נדרו מפיו בלשון המסופק אי לשון זה משמע כלי או המנחה לא חל עליו החיוב ברור אלא יהא מונח ומילתא דמסתבר הוא ונפ"מ לדינא אבל צ"ע יותר בזה ולקמן במכילתין יתבאר יותר בס"ד:

ע"ב גמרא א"ב דיעבד. ופירש"י ז"ל לר"י דיעבד כשר אפילו מחצה חלות ומחצה רקיקין ולר"י בר"י אפילו דיעבד פסול ועי' במשנל"מ ז"ל בפי"ז מה' מעה"ק שעמד על דברי הרמב"ם ז"ל שלא ביאר דין דיעבד הלכה כמאן ואין הטעם מבורר מ"ש דלר"י דיעבד כשר והיכן מצינו כיוצא בו אם התורה אמרה שלא יביא אלא קרבן א' או חלות או רקיקין אם שינה לא יצא ידי נדרו והי' נראה דדיעבד היינו אם פירש ואמר הרי עלי מנחה מחצה חלות ומחצה רקיקין דנהי דאם אמר סתם הרי עלי מנחת מאפה אינו מביא אלא או חלות או רקיקין דלקרבן אחד נדר אבל אם פי' לחצאין ג"כ הוי נדר ויוצא אם הביא לחצאין והיינו [לר"י אבל לר"י בר"י דמקיש וכל אשר תאפה לבל יעשה במרחשת ומחבת ולכל בלילה וחריבה אפילו בכה"ג לא הוי נדר כמו במחבת ומרחשת אם נדר מחצה במחבת ומחצה במרחשת דאין מצטרפין ה"נ בחלות ורקיקין וצ"ע:

הדרן עלך פרק כל המנחות פרק רבי ישמעאל שם משנה רי"א עומר הי' בא בשבת מג' סאין ובחול מחמש וחכ"א כו'. ומסקינן דר"י ס"ל עשרון מובחר בלא טירחא אתי מה' סאין בטירחא היינו בריבוי הרקדה אתי מג' ובחול עושין מחמש אבל בשבת בא משלש דמוטב להרבות במלאכה א' היינו הרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה ורבנן ס"ל דבחול נמי א"צ אלא שלש ומוציא מהם עשרון מובחר וא"כ לא שמעינן מרבנן דפליגי על ר"י בסברתו דמוטב כו' אלא דאמרי דגם בחול אין צריך יותר אבל בגמרא לא משמע הכי דאמרינן ע"כ לא אמר ר"י בנו של ריב"ב כו' אבל הכא דלא איתעביד צורך גבוה כרבנן ס"ל משמע דלרבנן עבדינן בשבת כמו בחול אע"ג דירבה במלאכות וצ"ל דמשמע ליה להש"ס דבהא לחוד דבחול נמי סגי בשלש לא שייכא פלוגתא כ"כ דבחול אין לדקדק במנין הסאין אלא אתי לאשמעינן דשבת וחול שוין בזה ואי הוה נצרך לעשרון מובחר ה' סאין בחול הי' מותר גם בשבת לעשות כן אלא אחד שבת ואחד חול שוין בזה ולמצוה מן המובחר שרי להרבות במלאכות גם בשבת:

שם תוס' בד"ה מפשיט את הפסח כו'. ולאו דוקא נקט פסח דבכל קרבנות ציבור הוי מצי לאשמעינן כו' אין דבריהם ז"ל מובנים דבכל קרבנות ציבור לא שייכא פלוגתא זו לא בעולת ציבור ולא בחטאת דעולה ודאי מפשיט את כולה ומעליהו מיד ובחטאת נמי דצריך לאכול מיד וודאי מפשיט את כולו אפילו בשבת וכי פליגי בפסח דלא חזי לאכילה עד הערב א"כ הוי טירחא שלא לצורך שבת ואפילו בישול חטאת ציבור נראה דהותר בשבת כמו הקטר חלבים דהוי מצוה בשעתה ה"נ אכילת חטאת ודווקא בפסח הוא דאין צלייתו דוחה שבת דלא חזי היום גם מ"ש דדוקא בפסח שרו רבנן משום דעיקרן לאכילה לא משמע הכי בשבת פרק כל כתבי דאיכא מ"ד טעמא שלא יהא קדשי שמים מוטל בבזיון אלא דעוד איכא לאשכוחי פלוגתא זו בחטאת החיצון של יוה"כ דאסור לאוכלו עד הערב בהא שייך לאיפלוגי ג"כ אי מפשיטו כולו ול"ד בשבת אלא אפילו ביוה"כ עצמו כיון דלא חזי לאכילה היום אבל גם בזה נראה דלא פליגי ומוד' ר"י דמפשיט את כולו שלא יהא מוטל בעזרה בבזיון משא"כ פסח דיכול להוציאו להר הבית ודו"ק ועיין תוספ' שבת דף קט"ז בד"ה פליגי בטלטול:

דף סד גמרא אבל הכא דאיכא פרסומי מילתא כרבנן ס"ל נראה מזה דעיקר הדין ליכא נפקא מינה בדבר שהותר בשבת או שיעשה יחיד כולה או שיעשוה בשנים זה מקצת וזה מקצת אלא מצוה מן המובחר שלא להרבות בני אדם לחלל שבת ולהכי היכא דצריך לפרסומי מילתא מיעבדא בפירסום ברבים דאם הי' איזה איסור בזה לא הוי שרינן משום פרסומי מילתא וכן דינא דרישא להרבות במלאכות הרבה אי במלאכה אחת ג"כ מן הדין ליכא איסורא אלא מחמת חומר שבת מוטב להרבות במלאכה אחת ממלאכות הרבה ומשום מצוה מן המובחר שרו רבנן להרבות במלאכות הרבה להכי בעי רבה למימר דר"י ור"ח אמרו דבר אחד שלא למיטרח טירחא יתירא היכא דאפשר בל"ז ומסיק הש"ס דלא דמי להדדי וכל חד אפשר מודה לרבנן כדחבריה וקאמר רב דרבי ישמעאל ור' יוסי אמרו ד"א דר' יוסי אמר דנראה בעליל אין מחללין ולא טרחינן היכא דאפשר משמע דהא דנראה בעליל דמחמיר ר"י ג"כ לא מן הדין הוא ככל הני דמתניתין וכן משמע מהא דמסיק דהתירא דרבנן הוא משום מכשול לעתיד לבא ואי אסור לחלל בנראה בעליל מן הדין דשלא לצורך הוא היכא שרינן לחלל שבת משום חשש מכשול לע"ל אלא וודאי כולהו מודו דמן הדין מותרין לחלל אפילו נראה בעליל ור"י חומרא בעלמא קאמר. ויש לדקדק מ"ט ליכא בהא אפילו איסורא דאורייתא כיון דנראה בעליל ואין צורך לעדותן וצריך לומר דילפינן מבמועדים דמצוה לכל רואה חידוש הלבנה לילך להגיד לב"ד אפילו בשבת וא"צ לחוש לשום אומדנא שמא כבר ראו אחרים דאם כן כולם יאמרו כן ולא ילכו וגם ב"ד אולי לא יראו ולא יבא החודש בזמנו אלא התורה התירה לכל הרואה שילך ויגיד ומן התורה וודאי מותרין לחלל אפילו נראה בעליל ור"י חומרא בעלמא קאמר והיינו נמי הא דהקפיד ר"ג על ר"ע שעיכב לארבעים זוג משום דמכשילן לע"ל דמה"ת כל הרואה מותר לילך ור"ע רצה להחמיר ולעכבן ואמר לו ר"ג נמצאת אתה מכשילן כו' ויותר מזה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' קידוש החודש דאפילו יחיד מותר לחלל שבת אע"פ שאינו יודע שיש עוד אחד ועיין בדברי המפרש שם שכתב דמשום ספק גם כן מותר לחלל שלא יהי' שם עוד אחד והקשה שם מ"ש דמילה ספק לא מחללינן שבת והכא אפילו מספק מחללינן וכ' הלח"מ ז"ל שם דקידוש החודש משום תקנת המועדות אפילו מספק מחלל אבל מילה אפשר למול אחר שבת. וכתב דזה פשוט ואני לא הבנתי דבריו ז"ל איזו ספק עבודה דוחה שבת זה וודאי פשוט דמספיקא אסור לחלל שבת בכל הדברים שדוחין שבת אע"ג דא"א לעשותן עוד אחר שבת וכדמוכח בסוף יומא דלא הותר לחלל שבת מספק אלא בפיקוח נפש וכיון דספק עבודה לא דחיא שבת הגדת העדים שהם מפני תקנת הקרבן מדחה שבת מספק וכמבואר בלשון הרמב"ם ז"ל שם דלהכי דוחה שבת הגדת העדים כיון שהוא לצורך קרבן ציבור שדוחה שבת עיין שם הלכה ב' אלא וודאי נראה דלאו מספק התירו ליחיד לחלל שבת אלא דכך הוא מצותה דכל הרואה לבנה בחידושה ילך ויגיד ויקיים הוא המצוה וכן יקיים שיראה ולא דמי לשאר ספק דאין מחללין מספק בכל הני דדוחין שבת לבד בפיקוח נפש ואין כאן קושיא ממילא ספק דלא דחי שבת וזה ברור. ולפי שיטה זו נראה דגם הא דאמר ר"י בנו של ריב"ב להפשיט את כולו הוא ג"כ חומרא בעלמא ומה"ת מותר להפשיט את כולו דמלאכות שהותרו לגמרי התירו דהא הש"ס מדמי להדדי כל הני מילי וכן הא דתניא בשבת פרק ר"א דמילה בציצין שאין מעכבין אם פירש אינו חוזר הוא מדרבנן מדבעי לאוקמי להא כר"י בנו של ריב"ב דמחמיר בהפשט או כר' יוסי דמחמיר בשנראה בעליל כדאיתא שם בשבת וכיון דמשמעותא בשמעתין דכל הני אינן אלא מדרבנן ה"נ הא דפי' אינו חוזר דמה"ת הותר לעשותה כתקונה לגמרי ואפי' ציצין שאין מעכבין ואפילו פירש אלא דלפ"ז קשה קצת הא דמסיק שם בשבת דהא דפירש אינו חוזר אתי כרבנן דתמיד דבעינן טפחו של זה בצד טפחו של זה ולפי הנ"ל דמה"ת מותר לחזור אפילו פירש א"כ לא אתיא כרבנן דתמיד דהפסקה מעכבא התם ד"ת וצ"ל בה"ק כיון