קרן אורה מנחות עה

פטורים וליכא סמיכה וחלוק בתנופה שהתנופה בכהנים ונהי דפטרינהו רחמנא שלא יניפו הם אבל הכהן מניף ע"י ומתניתין ה"ק אחד אנשים ואחד נשים וכותים טעונין תנופה אבל התנופה עצמה בישראל ולא באחרים היינו דכהן מניף אבל לא הם ולפ"ז אינו מדוקדק הא דקאמר בישראל ולא באחרים בכהנים ולא באחרים מיבעי' לי' והתוס' ז"ל הקשו עוד דבכל הני דוכתי לא הוזכר קרבן כותי שטעון תנופה עיין בדבריהם ז"ל וכתבו שיטה אחרת בזה דיש חילוק בין נשים לכותים דקרבן נשים הכהן מניף ע"י וקרבן כותי אין טעון תנופה כלל גם בכהן ור"י הכי קאמר לפי שמצינו שלא חילק הכתוב בין קרבן נשים לקרבן כותי בסמיכה דשתיהם אין טעונין סמיכה יכול לא נחלוק בתנופה ויהי' דינן שוה מה לי כו' לא נחלוק בתנופה שהתנופה לכהנים ומסתבר לחלק ביניהם שקרבן נשים יהי' תנופה בכהן וקרבן כותי אין בו תנופה כלל מפני שאין חזה ושוק שלו חלוק מבשר דהכל לכהני' ולא לבעלי' הקשו גם ע"ז הא חזה ושוק חלוק כו' והבשר לישראל ועוד דא"כ מאי פריך הש"ס מאי קאמר הא אתיא מתניתין כפשטי' אחד אנשים ואחד נשים טעונין תנופה בישראל דווקא ולא באחרים היינו כותי דקרבן כותי אין טעון תנופה כלל ועיקר סברתה דכל שלמי כותי לכהנים לא ידענא הכי תני היכי הא תני לקמן דבנתינה תליא מילתא אם נתן לישראל ישראל אוכלן ובק"א קיים סברתם יותר אפילו איסור איכא לא ידענא זו מנין לנו דע"כ לא מוקמינן לקמן הא בנתנן לישראל ישראל אוכלן היינו ע"מ שיתכפר בו ישראל היינו למ"ד דכותים לא מייתי אלא עולות אבל למ"ד דשלמים ג"כ מביאים א"ש כפשטי' דאם נתן לישראל ישראל אוכלן ושפיר חלוק חזה ושוק משאר בשר ומנ"ל לחלק בין קרבן כותי לקרבן נשים ועי' בת"כ דמשמע התם דר' יוסי בא לומר למה לן הך דרשא ישראל ולא בנות ישראל לתנופה הא בסמיכה לא חילק הכתוב בין קרבן נשים לקרבן כותים וה"נ בתנופה כיון דאימעיט בני ישראל ולא כותים ממילא אימעיט נמי נשים להכי קאמר מאי אם חילק לענין סמיכה שהסמיכה בבעלים לא נחלוק בתנופה שהתנופה בכהנים ואפשר נחלוק בין כותי לנשים ת"ל בני ישראל ב"י מניפין ולא בנות ישראל וא"כ לפי גירסת התוס' בת"כ ג"כ לא שמענו לחלק בין קרבן כותי לקרבן נשים דנימא דקרבן כותי אינו טעון תנופה אפילו בכהן ונראה יותר בשיטת רש"י ז"ל ומתניתין ה"ק אחד אנשים ואחד נשים קרבנן טעון תנופה בכהן ותנופה עצמה היינו תנופת הבעלים בישראל ולא בנשים וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ע"ש ובחיבורו השמיט דין תנופה בקרבן כותים משום הפסק כהאי תנא דכותי אינו מקריב אלא עולות ולא שייכא תנופה בכותי כלל ומש"כ התוס' ז"ל דרישא דמתניתין דתנן מנחת כותי בהדי הני דטעונין הגשה ולא תנופה אתיא דלא כמ"ד שלמי כותי עולות דלהאי אין כותי מתנדב אלא מנחת נסכים ואינה נקמצת ד' צ"ע דלהאי תנא כותי אינו מתנדב מנחה כלל וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בה' מעה"ק וכדתניא לקמן פרק אלו מנחות אורח מביא נסכים ואין כותי מביא נסכים ועיין תוס' שם דף ע"ג. ומ"ש רש"י ז"ל בד"ה שהתנופה בכהנים ויכולין לעשות שליח ק"ק מאי הוצרך לזה הא תנופת הכהן חובה בפ"ע היא ואותן מיעטה התורה אבל לא הכהן וא"צ לתורת שליחות:

דף סב גמרא אמר רבי כו' אלא מניח זבצ"ז ומניף משום דעל בסמוך הוא. ויש לדקדק מש"כ דלא פליג רבי לעיל גבי תנופה דשלמים דאפילו הלחם בצד האימורים יוצא ומ"ש התם דבעינן על ממש וגבי שתי הלחם עם הכבשים אמרינן על בסמוך וי"ל דהכא כיון דהכתוב שקול ע"כ אמרינן על בסמוך ומתקיים שניהם אבל גבי שלמים מפרשים על ממש כפשטיה אלא דמהא דאמר רבי גבי בזיכין על בסמוך משמע דלרבי פשטי' דעל משמע בסמוך אף על גב דליכא שום הכרח ואכתי תיקשי מהא דלא אמר לעיל על בסמוך וי"ל דהתם מדשני קרא וכתב תלתא קראי דלעיל בג' כהנים משמע דעל ממש קאמר ואתיא כולהו קראי שפיר כדאמרינן והרמב"ם ז"ל פסק כרבי גבי ב' הלחם וכן גבי בזיכין וכאבא שאול דמתניתין לקמן:

שם תוס' בד"ה במילואים כו' עיין ק"א ז"ל מש"כ שם ע"ז:

שם תוס' בד"ה כדי לעשות כו' שמא לא בכל תנופות עושין כן כו'. ועיין בת"כ דאיתא כן גם בתנופת חזה ושוק של שלמים וכן בכל התנופות:

שם גמרא ותנופות כמות שהן דברי רבי וחכמים אומרים בחזה ושוק ומסיק דפליגי אי דון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרא ורבי סבר אוקי באתרא ואחר שחיטה ג"כ תנופתן כשהן שלימים ויש לדקדק א"כ למה פסק הרמב"ם ז"ל לעיל כרבי דתנופת כבשים ולחם הוא זבצ"ז דילמא רבי לטעמיה דתנופת שחוטין ג"כ אוקי באתרא ולהכי כי היכי דחיין תנופתן זבצ"ז ה"נ שחוטין אבל למאי דקי"ל הכא כרבנן דשחוטין אין מניף אלא חזה ושוק כשאר שלמים א"כ להא נמי נילף שיהי' כשלמי יחיד על ממש כמו בשלמי יחיד וכ"ש לרבינא דיליף משלמיהם לרבות שלמי ציבור וודאי מסתבר שיהי' הנפתן שוה לגמרי ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' תמידים ובדברי הלח"מ ז"ל שם:

ע"ב תוס' בד"ה רב פפא כו'. ע"ש שהקשו מהא דאמרי' בפסחים ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית ואמאי לא אמרינן אוקי באתרא כמו לאו דמעילה דאפילו פחות מכזית. והי' נראה דלא אמרינן בכה"ג אוקי באתרא לחייבו בפחות מכזית שלא יהא טפל חמור מעיקר ועוד דאוקי באתרא לא הוי אלא כמו בנין אב דאין עונשין ממנו כמו שכתב במ"א בזה אלא דאשכחן כה"ג ביבמות פרק הערל דאסרינן ממזרת לאחר עשרה דורות משום דיליף בגז"ש מעמון ומואב ולא אמרינן דון מינה מה התם זכרים ולא נקבות אף ממזר זכר ולא נקבה וכר"ל שם אלא אמרינן אוקי באתרא כמו עד עשרה דורות דנקבה נמי אסורה אלמא דמחייבין על נקבה מהא דאוקי באתרא וי"ל דהתם לא הוי אלא גילוי מילתא דדור עשירי ל"ד אלא עד עולם וממילא בין זכרים בין נקבות אסורין והיינו דפסקינן התם כמ"ד אוקי באתרא אע"ג דבכל דוכתי לא קי"ל הכי וכמ"ש בח"ל יבמות שם ודוק ועיין בתוס' פסחים שם דף ל"ג:

שם גמרא ויהא אשם מצורע טעון תנופה שחוט בק"ו משלמי יחיד כו' משלמי ציבור לא מצי יליף בק"ו מה שלמי ציבור דאין טעונין סמיכה טעונין תנופה שחוטין אשם מצורע שטעון סמיכה א"ד שטעון תנופה שחוט משום דהוי למד מן הלמד דשלמי ציבור משלמי יחיד ילפינן ולמ"ד בזבחים ריש כל הפסולין דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא א"ש ועיין תוס' ז"ל שם מה שהקשו משמעתין ועי' מש"כ שם בח"ל מה שנ"ל בזה:

שם תוס' בד"ה וכן השולח כו'. כבר האריכו בזה גם בזבחים פ' התערובות שם ועי' מש"כ שם בחי' ומסקנתם הכא דמאיזה קרא ילפינן דלא בעינן ראוי לבילה ומש"כ מקרא דכי יטהר מזובו ולא מנגעו כבר עמדו הראשונים ז"ל על ד' ועי' ביבמות בהגהו' רי"פ ז"ל ומהא דאימעוט טמא מראיה ג"כ אין ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל דיוצא ידי ראיה גם בעולת העוף דלא בעי סמיכה ומד' הרמב"ם ז"ל נראה ג"כ דדוקא בחטאת הוא דאין להקריב בלא סמיכה משום דחטאת בעי בעלים אבל שאר קרבנות דכשרים בלא בעלים כלל יכול לשלוח ממדינת הים ג"כ ועי' בפי"ד מה' פהמ"ק והא דהשולח קרבנו דגבי תנופה הכא לא כתב כלל. וצריך לדקדק מאי טעמא לא הוזכר תנופת נזיר בין כל התנופות דתנן במתניתין וצ"ל דזה בכלל תנופת אימורי שלמים ואיל נזיר נמי שלמים הם אלא דבהדי אימורים מניף גם הלחם וזרוע בשילה אע"ג דחלוקין הם בדין תנופת נשים דבשאר שלמים אין הנשים מניפות ואלו בנזיר גם אשה נזירה מניפה וכדתנן בקידושין וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' נזירות ועי' לח"מ ז"ל שם ואין דבריו ז"ל מובנים ופשוט הוא כי הרמב"ם אתי לאשמעינן דנזירה נמי מניפה וכמתניתין דקידושין מ"מ בכלל תנופת אימורי שלמים הוא ועיין בתוס' קידושין שדקדקו למה לי קרא למעוטי אשה מתנופה הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא דאינה אלא ביום ע"ש ולא הבנתי א"כ קרבן לא ליתי דכל קרבן מצות עשה שהז"ג הוא אלא נראה דכל הני לאו בכלל זמן גרמא הוא ולא מיקרי זמן גרמא אלא חובה הקבוע לה זמן כמו שופר ולולב וציצית ותפילין וכל כיוצא בזה אבל כל הני אינו למצוה זמן קבוע אלא דלהכשירה יש זמן ביום ולא בלילה לא מיקרי זמן גרמא דאין הזמן גורם לחיובא וכן נלענ"ד והאי ענינא דמצות עשה בשב ואל תעשה ג"כ אינה בכלל פטור אשה מעשה שהז"ג דזה לא נאסר אלא בקום ועשה ואי ז"ג נפטרה מעשיה זו אבל להתיר לה איסור אפילו אי ז"ג לא הותרה ולא יצא מכלל כל האזהרות ועונשין דהושווה לאיש. וידעתי שמדברי הראשונים ז"ל לא משמע כן והנלע"ד כתבתי ואין כאן מקומו להאריך בזה וע' בח"ל יבמות פ' הערל:

דף סג משנה מרחשת עמוקה כו'. עי' פירש"י ז"ל והרמב"ם