קרן אורה מנחות עג

נראה דצריך לאשמעינן הכי אע"ג דתרתי לאוי כתיבי לא יתן כו' ולא ישים כו' משום דה"א דאינו חייב אלא על שניהם והא דכתיבי תרי לאוי היינו משום דלא מצי למיכתב בחד לאו דהא לא שוו שיעורייהו להדדי דשמן חייב בכ"ש ולבונה בכזית קמ"ל כיון דתרי לאוי כתיבי חייב על כל אחד בפ"ע. ובגמרא אמרינן לא ישים כו' ולא יתן כו' יכול בב' כהנים ת"ל עלי' בגופה של מנחה הכתוב מדבר ורבו פירושים בזה רש"י ז"ל פי' יכול בב' כהנים דאין חייבין שנים אלא ב' כהנים אחד נותן שמן ואחד נותן לבונה אבל חד כהן לא מחויב אלא חדא אתרווייהו. וכבר הקשו התוס' ז"ל מאיזה טעם נאמר כן דלא יתחייב שתים אפילו אחד כיון דתרי לאוי כתיבי ועיין ק"א מ"ש בזה. ע"כ פי' יכול בשני כהנים היינו שני מנחות דוקא אבל במנחה אינו חייב אלא על הראשון על השמן או על הלבונה אבל על השני אינו חייב דכבר נפסלה ת"ל עלי' כו' ומ"ש דס"ד למילף ממחמץ את הפסולה צ"ע קצת דלכאורה דמי יותר למחמץ אחר מחמץ דחייב התם וה"נ כולי' חדא איסורא הוא השמן והלבונה והיכא דנפסלה בפסול אחר כגון שנטמא או שיצאת ודאי מסתבר דתו ליכא חיובא אם נתן שמן ולבונה כיון דאין עומדת להקרבה ולא נאסר נתינת השמן אלא כדי שלא יהא קרבנה מהודר. ור"ת ז"ל פי' איפכא יכול בשני כהנים היינו כעין שני כהנים היינו אפילו בזאח"ז אע"ג דכבר נפסלה ע"י הראשון מידי דהוי אמחמץ אחר מחמץ ת"ל עלי' כו' יצא נותן שמן על הלבונה כו' וע"ז יש לדקדק שמן אחר לבונה אמאי לא יתחייב דהא לא נפסלה לגמרי עדיין דאפשר בליקוט וכי נתן שמן פסלה לגמרי ואין לה תקנה גם מ"ש בגופה משמע כשירה ולא פסולה דילמא לא אימעיט אלא פסולה ע"י דבר אחר אבל לא מחמת נתינת שמן דהוי כמחמץ אחר מחמץ ואפשר דס"ל לר"ת ז"ל דפסולה מחמת דבר אחר לא צריך קרא ומ"מ כולהו פירושא בדוחק הם בלישנא דברייתא ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע ליה דפי' בד"א שכתב בפי"ב מה' מעה"ק הלכה ח' נתן והקריב לוקה על השמן בפ"ע ועל הלבונה בפ"ע עכ"ל משמע דאינו חייב אלא אם הקריב על המזבח בשמן ולבונה ומנ"ל הא אלא נראה דמפרש הכי יכול בשני כהנים היינו דחייב אפילו הקריבן כהן אחר ואזהרה דלא ישים כו' לא קאי אכהן המקריב ת"ל עלי' בגופה של מנחה היינו העוסק גם בהקרבתה אבל אם נתן ולא הקריב פטור על הנתינה לחוד דעיקר הלאו הוא אם מקריבה בשמן ולבונה כן הי' נראה לפי משמעות לשונו אלא דמסתפינא לומר כן דמסתמא דמתניתין משמע דעל הנתינה לחוד חייב וכן משמע בכולי' שמעתין. ותמה אנכי על נושאי כליו ז"ל שלא העירו זאת על לשונו ז"ל דמבואר בו דאינו חייב אלא אם נתן והקריב ועוד דלעיל דף כ"ה אמר ר"ל דהקומץ לא נאסר אם נתן עליו שמן והעלהו ולא נאמר הלאו אלא שלא יקבע לה שמן בחברותי' הרי דאליבי' האזהרה הוא על הקביעות שמן לחוד וצ"ע:

שם משנה נתן שמן על שירי' אינו עובר בל"ת נתן כלי ע"ג כלי לא פסלה הא דתנן גבי שירים אינו עובר בל"ת וגבי כלי ע"ג כלי לא פסלה נראה דגבי שירים לא איצטריך למיתני לא פסלה דפשיטא דהמנחה כשירה כיון דכבר קרב הקומץ אלא אשמעינן דמותר ליתן שמן בשירים וגם כלי ע"ג כלי תנן לא פסלה וכדאמרינן בברייתא יכול לא יתן כו' ואם נתן פסל' וע"כ האי ואם נתן פסלה היינו לפוסלה כ"ז שהכלי עלי' דלא גרע מלבונה דמהני ליקוט ואינה פסולה אלא כשהלבונה עליה וה"נ בנותן כלי דס"ד דפסלה ג"כ דווקא כשהכלי עלי' ולהכי קאמר יכול לא יתן ואם נתן פסלה משום דהא בהא תליא דאם נפסלה כשהכלי עלי' יש לומר דעובר בלאו דלא ישים אבל אם לא נפסלה כלל לא מסתבר לומר דעובר בלאו אם נתן כלי עלי' והיינו דתנן במתניתין נתן כלי כו' לא פסלה דזה עיקר הרבותא וכיון דלא פסלה ממילא אינו עובר ג"כ ועיין בלח"מ מה שדקדק על דברי הרמב"ם ז"ל ולמ"ש ניחא:

ויש לדקדק לר"ל דאמר לעיל דמותר ליתן שמן על הקומץ ולא נאסר אלא קודם קמיצה א"כ מאי קמ"ל מתניתין נתן על שירים אינו עובר הא אפי' על הקומץ אינו עובר ופשיטא על השירים דאינו עובר ומלשון הש"ס דאמרינן התם דלר"ל לאו דלא ישים שלא יקבע לה שמן כחברותיה יש לומר דלא נאסר אלא לוג שלם כחברותיה וזה אסור אפילו בקומץ ולא התיר ר"ל אלא לשמור מעט והא דלא פליגי קודם קמיצה אי אומר ליתן שמן פחות מלוג משום דקודם קמיצה איכא איסורא מקרא דקרי' רחמנא חריבה ואם נתן בה קמיצת שמן לא חריבה היא להכי קמ"ל דעל שירים מותר ליתן אפילו לוג שמן כחברותיה אבל לא משמע כן מפירש"י לעיל ועיין תוס' ז"ל בדף נ"ד בד"ה ומר סבר כו':

שם גמרא בע מיניה רבה כו' נתן עלי' לבונה שחוקה מהו כו' או דילמא משום דלא מיבלעא הוא צ"ל דמיירי שנשאר מקום לקמיצה בלא לבונה ובשאר המנחה שחוקה היא וא"א ללוקט' דאי אפשר ללוקטה מכל המנחה בלא"ה פסולה דאינו יכול לקמוץ שמא עלה בידו קורט לבונה והא קומץ חסר וכן הדין בכל המנחות ללקט לבונ' ממקום קמיצה ולהכי מיבעי' ליה לרבה דילמא אפי' א"א ללוקטה כיון דיש מקום לקמוץ והלבונה לא מיבלעא אפשר דלא פסלה ונהי דאם אפשר ללוקטה חייב ללוקטה כיון דאיכא לאו דלא יתן כו' אבל אם א"א ללוקטה ג"כ לא פסלה דסתמא קריי' רחמנא חטאת משום דלא מיבלעא בתוך המנחה וליכא קרא לפסול בלבונה דמשמן ליכא למילף דמיבלעא ופשיט הש"ס מהא דתניא אם עד שלא ליקט חישב מחשבת פיגול או חוץ למקומה פסול ואין בו כרת משום דהוי דבר שאינו ראוי לעבודה אלמא דבלא ליקוט שם פסול עלי' דאל"ה אמאי לא הוי פיגול אם חישב חוץ לזמנו. והרמב"ם ז"ל כתב דנתן לבונה שחוקה פסולה מספק שא"א ללוקטה וכתב הכ"מ ז"ל דלא גרס מאי הוי עלה ע"ש ואין זה מספיק דהא כתב לדינא דברייתא אם חישב חוץ לזמנו קודם ליקוט לא הוי אלא פסול ולא פגול. ולפי דבריו אמאי לא הוי ספק פיגול דילמא ליקוט לא מעכב ואפילו בלא ליקוט כשירה דלא מיבלעא ונפ"מ דאם אכל כזית ממנו באשם תלוי קאי למ"ד חתיכה אחת שנינו ונהי דזה לא תיקשי כ"כ דלא קי"ל כהאי תנא מ"מ מברייתא מוכח דקודם ליקוט שם פסול עלי' ואטו תנא דברייתא מספקא ליה ג"כ אי בעי' דוקא ליקוט או אפי' בלא ליקוט כשר זה לא מסתבר ולפי הנ"ל א"ש קצת דע"כ לא הוי ספק אלא בלבונה שחוקה דא"א בליקוט אבל כ"ז שאפשר ללקט מחוייב ללקט וכ"ז שלא ליקט הוי בכלל אינו ראוי לעבודה ולא מהני ביה מחשבה אע"ג דהיכא דא"א בלקיטה כשירה היא כ"ז שאפשר בלקיטה חייב ללקוט והיינו דאמרי' חדא ועוד קאמר כל שיכול ללקוט ילקטנה ואם א"א ג"כ כשירה דלא מיבלעא. וי"ל עוד דהרמב"ם ז"ל גריס שפיר מאי הוי עלה ומייתי האי ברייתא לפשוט דאם אינו יכול ללקוט ג"כ לא מיפסיל דאי עם הלבונה שם פסול עלי' לגמרי אמאי פסלה בה מחשבה דמשמע דפסולה היא לעולם ולא מהני תו ליקוט ואמאי הא דבר שאינו ראוי לעבודה לא מהני בה מחשבה כלל אפילו לפוסלה וכמבואר לעיל לענין מנחת העומר שקמצה שלא לשמה בריש מכילתין אלא ש"מ דאפי' בלא ליקוט כשירה אם א"א ואין עלי' שם פסול כ"כ ומש"ה מהני בה מחשבה לפוסלה ודחי אביי דמהא לא תפשוט דחטאת קריי' רחמנא ולא הוי בכלל אינו ראוי לעבודה דלא תהני ביה מחשבה כלל אפילו לפוסלה ורבא אמר דחי' היא וכיון דחזי לאחר ליקוט לא הוי דיחוי וכ"ז הוא לומר דאין זו בכלל אינו ראוי לעבודה וא"ש בזה קושיית התוס' ז"ל הא כבר תנא בברייתא דמחטאת היא ילפינן דכשירה ע"י ליקוט. ולפי הנ"ל הש"ס לא בא לומר טעמא דלא מיפסיל לגמרי משום דיחוי דבזה וודאי שמעינן מקרא דכי חטאת כדאיתא בברייתא אלא בא לפשוט מהא דפסלה ביה מחשבה דלבונה לא פסלה ועלה קאמר דחטאת קרי' רחמנא ושפיר פסלה בה מחשבה והוא ע"ד פירש"י ז"ל לפי גירסת הש"ס אמאי פסלה בה מחשבה ולכי לקיט לה תתכשר. ועדיין אין הדברים מיושבים כ"כ דמאי קושיא אמאי, פסלה בה מחשבה הא פיגול באמת לא הוי והא דפסיל הוא ג"כ לא תקשי דהא ע"כ קמץ קודם ליקוט דמחשבה לא שייכא אלא בשעת קמיצה ואינך עבודות וא"כ הוי קמיצה פסולה ואפילו כי לקיט אח"כ תו לא תתכשר ועיין מ"ש לעיל בריש מכילתין בשמעתא דמנחת העומר שקימצה שלא לשמה. ובדברי הרמב"ם ז"ל שם שכתב וכן המחשב במנחת קנאות קודם ליקוט אין מחשבה מועלת ע"ש:

שם גמרא נתן משהו שמן ע"ג כזית מנחה פסול. ואיכא דאמרי דמיבעי' ליה לר"י אי ילפינן שימה כנתינה ודווקא כזית שמן בעינן או לא בעינן שימה כנתינה ומשמע דפחות מכזית לא