קרן אורה מנחות עב

כולל שאור ועירובן וכן דבש וליכא מלקות כלל בלאו דשאור ולא דמי ללאו דאלמנה כו' כן הוא שיטת רש"י ז"ל והקשו התוס' ז"ל אמאי לקי דאם מעורבין הם אין כאן לאו דשאור ודבש אלא לאו דעירובין ואם הן בעין אין כאן עירובין ורצו לפרש דאשאור לחוד איכא תרתי שאור וכל שאור וכן דבש וכל דבש והקשו גם על זה ע"ש ע"כ פי' רש"י שהעלה שאור ודבש בפני עצמן וגם תערובות שאור ודבש ולוקה על עירובן שתים משום עירוב שאור ועירוב דבש ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות היינו על עירובין דהוי לאו שבכללות איכא דאמרי חדא מיהא לקי אע"ג דעירובי שאור ודבש כאחד איכא לאו דעירוב שאור ולאו דעירוב דבש מ"מ לא לקי אלא חדא אתרווייהו אע"ג דאעירוב שאור לחוד או דבש לחוד לקי אבל אם עשה שניהם כאחד אינו לוקה אלא אחת וא"ד חדא נמי לא לקי על עירובן וליכא מלקות בעירובן דהוי לאו שבכללות ויש לדקדק בדבריהם ז"ל דאם כן כיון דעיקר פלוגתא דאביי ורבא בעירוב לחוד למה הזכיר כלל העלאת שאור ודבש ליפלגו בהעלה עירוב שאור ודבש לחוד לרבא לוקה שנים ולאביי או לוקה אחת או אינו לוקה כלל ועוד אמאי חשיב לא"ד קמא עירוב שאור ודבש לאו שבכללות הא עירוב שאור יליף מכי כל שאור כו' ועירוב דבש יליף מוכל דבש וכיון באחד לחוד לוקה אמאי לא ילקה שנים אם עשה שניהם כגון שהעלה שאור ודבש מעורב כא'. ועוד הא כתבו התוס' ז"ל לעיל דלרבא הא דמרבי עירוב שאור ודבש היינו דהיתר מצטרף לאיסור להשלים לשיעור כזית כפי הקטרה וא"כ אי העלה שאור ודבש ב' זיתים אין כאן עירובין ופשיטא דלוקה שנים חדא אשאור וחדא אדבש ואי לא העלה אלא כזית א' משניהם אמאי הוא לוקה כיון דליכא שיעורא מכל אחד לבדו אלא ע"י צירוף השני לא ילקה אלא אחת או משום דבש או משום שאור כיון דליכא אלא כזית אחד אטו איסורי נזיר דמצטרפין וע"ז אם אכל כזית אחד מב' איסורים ילקה שנים למ"ד היתר מצטרף לאיסור אע"ג דמסקינן בפסחים ובנזיר דצירוף ב' איסורים היינו בזאח"ז אבל בב"א אפילו היתר מצטרף אדרבא משמע משם דבב"א אינו לוקה אלא אחת כמו בהיתר המצטרף. ועוד קשה לי בין לפירש"י ובין לפי' התוס' ז"ל הא דקרי לעירובי שאור ודבש לאו שבכללות מאי ענין זה לשאר דוכתי כמו בנא ומבושל שנאמר כ"א צלי אש כולל לתרווייהו וכן בזג וחרצן כתיב מכל אשר יעשה מגפן היין דהוי לאו הכולל וכן ברחים ורכב כתיב כי נפש הוא חובל דכולל לכל כלי אוכל נפש בהני שייך למיקרי לאו שבכללות אכל עירוב שאור היכי שייך למיקרי' לאו שבכללות הא הכל לאו אחד הוא והתורה אמרה דעירובי שאור הוי כשאור והיכא דהעלה שאור ועירובי שאור הוי כמו שהעלה שני מיני שאור דאינו לוקה אלא אחת בב"א וגם בהתראה אחת ואמאי לא אמרינן הכי גם בתערובות חמץ למאן דמרבי תערובות מכל מחמצת דהוי לאו דחמץ לאו שבכללות וכן למ"ד דלוקין על טכ"ע אלא וודאי הכל לאו אחד הוא דע"י עירוב הוי כמו בפ"ע:

וכבר כתבתי כי הרמב"ם ז"ל לא פירש כן אלא פלוגתייהו בשאור ודבש גופייהו שנאמרו בלאו א' ואם העלן בזא"ז פשיטא דלוקה על כל אחד ואם העלן כאחת בהא פליגי לרבא לוקה שתים אע"ג דנאמרו בלאו אחד וכמו שביאר דבריו ז"ל בפרק ר"י מהל' סנהדרין וכן כתב לכל הני פלוגתא בנא ומבושל בפסח בזג וחרצן בנזיר ברחיים ורכב בלאו דלא יחבול ובשאור ודבש דשמעתין ובנא ומבושל גבי פסח פסק דאם העלה שאור ודבש כאחת אינו לוקה אלא אחת וכן בנא ומבושל אבל בזג וחרצן בנזיר וכן ברחיים ורכב פסק דלוקה שתים וכמש"כ בה' סנהדרין דיש מהן שלוקין שתים ויש שלוקין אחת על שתיהם והך דשמעתין וודאי מורה כשיטתן וכמש"כ דליכא הכא לאו שבכללות אחר אם לא מפני שהם עצמן נאמרו בלאו א' אלא דמקשה לפ"ז טעמא דא"ד דאפילו חדא לא לקי וא"כ ליכא מלקות כלל בשאור ודבש ונא ומבושל וזה לא מצינו ובהדיא תני התם בפסחים בברייתא דלוקה על נא ומבושל וכן הא דפליגי בזג וחרצן א"א לפרש פלוגתייהו בהאי שיטתא בזג וחרצן גופא דלא א"ש א"ד דוודאי נמי לא לקי וכדגרסינן בפסחים סוף פ' כל שעה דהא תנן בהדיא בנזיר דאיכא מלקות על זה בפ"ע ולמאי דגרסינן בנזיר רבא אמר אינו לוקה אלא אחת אפשר לפרש כשיטה זו וכפי' רש"י ז"ל שם כל"ק ע"ש וגבי רחיים ורכב וודאי ליכא לפרש פלוגתא דרב הונא ורב יהודה שם אלא בלאו דכי נפש הוא חובל דברחיים ורכב עצמו תנן שם בהדיא דחייב שתים. והש"ס מדמי התם פלוגתא דנא ומבושל דפליגי אביי ורבא ופלוגתא דר"ה ורב יהודה ברחיים ורכב מבואר מזה דפלוגתא דנא ומבושל ג"כ בכי אם צלי אש פליגי וא"כ מנ"ל דאנא ומבושל עצמן אינו לוקה אלא א' ובכל הני דוכתי בנא ומבושל בזג וחרצן וברחיים ורכב לא הזכיר כלל להאי לאו דכ"א צלי אש ולאינך לאוי ע"כ הדברים פלאים נשגבים לבאר כל הני דוכתי לשיטת' ז"ל ונתארכו הדברים בשרשי המצות שלו ובדברי הרמב"ן ז"ל בהשגותיו שם אבל סוגיא דשמעתין מיושב עוד בשיטתו ז"ל. ויש להסתפק בשאור ודבש אם העלה חצי זית מזה וחצי זית מזה אי מצטרפין בהדדי לשיטתו או כתרי מיני חשיבי ואין מצטרפין או כחד מיני כיון דאם העלה משתיהם אינו לוקה אלא אחת וכן בנא ומבושל איכא לספוקי כה"ג והדברים ארוכים בזה וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

דף נט משנה מנחת כהנים כו' מנחת נשים מנחת כותי. נראה דבהני תרתי ליכא רבותא ואגב חשבינהו דמהיכי תיתי לחלק בין נשים לאנשים אם דין המנחה בשמן ולבונה מי שמקריבה מקריבה כדין האמור בה וכן מנחת כותי מהיכא איתרבי מאיש איש שנודרין נדרים ונדבות כישראל וכריה"ג לקמן ממילא דינו כישראל בכל דבריו אלא דמנחת כהנים בעי הש"ס למעוטי מעלי' דכ' במנחת העומר וע"כ צ"ל משום דכליל היא ה"א דהוציאה הכתוב מדין מנחת ישראל ואינה טעונה שמן ולבונה אבל כיון דמיעוטא איצטריך ללחה"פ ולמנחת נסכים קמה מנחת כהן על דין מנחת ישראל ולעיל דף נ"א גבי חביתי כ"ג אמרינן דלא איצטריך קרא לקבוע שמן כיון דכ' על מחבת משמע דאי לא כתיב על מחבת ה"א דאין טעונה שמן ואמאי הא הכא במנחת כהנים מסברא אמרינן דטעונה שמן ולבונה כמו מנחת ישראל. ועוד איכא מ"ד התם דאפילו כתיב על מחבת ה"א דתהוי כמנחת חוטא בלא שמן וצ"ל דדוקא מנחת חביתין דהיא מנחת חובה לעצמה לכה"ג ה"א דאינה טעונה שמן כלל אבל כל המנחות דנדבה הם באין בין לישראל בין לכהן מסתברא דשוין הם בכל דיניו אלא דשל ישראל נקמצת ושל כהנים כולה כליל והא דס"ד למעוטי מנחת כהנים משום דכולה כליל ולא ילפינן ממנחת כהן משיח דכולה כליל וטעונה שמן היינו משום דיצתה מכלל שאר מנחות וריבה לה שמן ע"כ לא ילפינן מינה מנחת כהנים נדבה ולמאי דאמרינן לעיל דהיכא דכ' על מחבת פשיטא דטעונה שמן א"כ י"ל דה"נ לא ס"ד למעוטי מנחת כהנים אלא אם הביא נדבה מנחת סלת אבל אם אמר במחבת או מרחשת וודאי טעונה שמן:

והא דאיצטריך למעוטי לחם הפנים משמן כתבו התוס' ז"ל בד"ה ונתת כו' משום דאיקרי מנחה ועיין תוס' ז"ל וכן משמע לעיל דלחה"פ איקרי מנחה דמרבי מכל המנחה אשר תקריבו לחם הפנים לחימוץ ש"מ דמיקרי מנחה ודו"ק:

שם תוס' בד"ה כלי. והקשו ממ"נ אי מדת יבש נתקדשה אפילו לחה"פ נמי בעי כלי ואי לא נתקדשה תרווייהו לא בעי כלי ואם משום דשמן לחה"פ נמי השתא דבעי למימר דטעון שמן וכן קשה לפי דבריהם מנחת כהנים אמאי בעי כלי דכלי בשמן תליא ואי לא בעי שמן לא בעי כלי אבל כבר כתבתי לעיל דמנחה וודאי טעון כלי לקדשו כיון דממנה הוא מקטירו למזבח וכמש"כ התוס' ז"ל בעצמם לעיל במכילתין דבמנחת כהנים מהני קידוש כלי אפילו למיפסל ביוצא וכן מנחת חוטא ע"כ הי' צריך קידוש כלי ולקמוץ ממנו דבר המקודש ועוד יתבאר בזה במכילתין בס"ד אבל לחה"פ אינו מחוייב לקדשו בכלי וכמש"כ לעיל בדברי הרמב"ם ז"ל:

שם תוס' בד"ה פיגול כו'. עיין מש"כ בריש מכילתין בזה:

שם גמרא להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה. ויש לדקדק קצת לבונה בשתי הלחם היכי ס"ד דליבעי ומה יעשה בהא דבמנחה מתקדשת היא עם המנחה כולה ומקריב הקומץ והלבונה כא' ובלחה"פ מסדר על השולחן הלבונה עם הלחם והם מתקדשים כא' ולעת סילוקו הקומץ קרב והלחם נאכל אבל שתי הלחם הא ב' כבשים הם המתירים אותן ולמה להו מתיר אחר היינו לבונה ולמ"ד שתי הלחם באות בפ"ע א"ש קצת דה"א שיביא עמהם קומץ לבונה להתירן ודוק ועיין בח"כ:

שם ע"ב משנה וחייב על השמן בפ"ע ועל הלבונה בפ"ע