קרן אורה מנחות עא

שאור עם הקרבן אבל משום כל שממנו לאישים לחוד ליכא שיעורא למלקות ומש"כ המעלה מכולן כזית בחמץ או בדבש היינו בצירוף שניהם כאחד אבל העלה כזית מאלו לחוד אפשר דלוקה משום כל שממנו לאישים אבל מ"מ בלא"ה נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דליכא מלקות כהא דכל שממנו לאישים וכן לא מנה במנין לאוין הלוקין בה' סנהדרין אלא לאו דמקטיר שאור ודבש ובכלל זה הוא בין מקטירו בפ"ע בין עם הקרבן אבל אלו דברים לחוד משמע דאינו לוקה משום כל שממנו לאישים ודוק היטיב:

דף נח גמרא אבל יהא ציבור מביא שמביא חובתו כיוצא בה. יש לדקדק מה כיוצא בה הא ציבור ג"כ לאו למזבח הן מביאין ואם העלו משתי הלחם על המזבח עברו בלאו דכל שאור לא תקטירו וא"כ היכא נימא דיחיד או אפילו צבור יביאו נדבה חמץ להקריב על המזבח ועוד דהא ציבור אין מביאין אלא עם הכבשים וכבשים אין ציבור מביאין נדבה וכמש"כ התוס' ז"ל דאין ציבור מביאים שלמים נדבה ולזה י"ל דאתיא אליבא דהאי תנא דאמר דלחם בא בפ"ע ג"כ אבל הא קשיא הא אין הציבור מביאין למזבח ואי יחיד או ציבור נדבה דקאמר היינו לאכילה כמו שתי הלחם חובה איזו נדבה היא זו. ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל שכתב לעיל א"ש קצת כיון דהותר חובה שתי הלחם עם הקרב עמו אף ע"ג דנאסר להביא קרבן עם שאור נהי דשתי הלחם עצמו לא הותר להקרבה התם מצותו בכך שיהי' הקרבן קרב והלחם נאכל ה"א דנדבה יכולין להביא כיוצא בה אפילו להקריב בפ"ע ת"ל אותם כו' והיינו דחשיב שאור הותר מכללו במקדש ומסיק דהיינו לקרב עמו ואמאי חשיב ליה הותר מכללו היכן מצינו איסור בזה אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל ניחא קצת דהא בכלל לאו זה להביא קרבן עם שאור ודבש ושני כבשים הותרו לבא עם שתי הלחם חמץ והוי מצי למימר דתודה ג"כ הותרה מכללה לבא עם לחמה דיש בה חמץ ודו"ק:

שם גמרא ת"ר שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין כו' עירובו מנין ת"ל כי כל. ופליגי אביי ורבא אביי מפרש מקצתו היינו אפילו חצי זית דיש קומץ פחות מב' זיתים ויש הקטרה פחות מכזית וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה חצי מנין עירובין היינו שנתערב עם מצה ולא מינכר ואשמעינן דלא נתבטל בהיתר ורבא מפרש מקצתן היינו חצי קומץ אבל לא פחות מכזית עירובו ג"כ היינו שנתערב בהיתר וכתב רש"י ז"ל ולרבא כי כל למימר אע"ג דלא מינכר שהרי עירבן. וכבר כתבתי בח"ל נזיר בסוגיא דטבע מאי איריא לרבא איצטריך משום דלא מינכר הא לאביי ג"כ לא איצטריך אלא משום דנתערב ולא מינכר כמש"כ רש"י ז"ל והתוס' ז"ל כ' דלרבא לא איצטריך לאשמועינן דלא בטיל כיון דאיכא כזית אלא עירובו היתר מצטרף לאיסור וגם דבריהם ז"ל נתבארו שם ואמאי לא שייך ביטול אי איכא כזית. ולפי סוגיא דפסחים פרק אלו עוברין אתיא הך ברייתא כר"א דדריש כל וכי כל לעירובו אבל לרבנן דלא דרשי ליכא קרא אלא למקצתו אבל עירוב לא שמעינן:

והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מה' א"מ וז"ל שאור ודבש אסורין לגבי המזבח ואיסורן בכ"ש שנאמר כי כל שאור כו' ואינו חייב אלא אם הקטירו עם הקרבן או לשם קרבן ואחד המקטיר עצמן או המקטיר תערובות שלהם לוקה על כל אחד בפ"ע ואם הקטיר שניהם כאחת אינו לוקה אלא אחד נפל כ"ש בקטרת נפסלה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה ואין הקטרה פחות מכזית עכ"ל ותמה הכ"מ ז"ל חדא למה כתב דאיסורן בכ"ש דזה כאביי דמחייב אחצי זית והא רבא לא קאמר הכי וכ' דרבא לא פליג על אביי ואין דבריו ז"ל מובנים בזה דהם נגד משמעות הש"ס וכמ"ש הלח"מ ז"ל ג"כ בפי"ג מה' מעה"ק והוא ז"ל כתב לתרץ שם דאיסורן בכ"ש היינו משום חצי שיעור וגם זה אינו מובן מאי איריא דכתבי' הכא הא בכל איסורין קי"ל כן דחצי שיעור איסורא איכא. עוד הקשה הכ"מ ז"ל הא כתב בעצמו דאין הקטרה פחות מכזית ודבריו כסותרין זא"ז ותירץ דאי תערובות בעינן שיהי' כזית בתערובות ואין לזה טעם ג"כ אם בפ"ע חייב על כ"ש מ"ש דע"י תערובות בעינן כזית ואמאי לא ליחייב על שאור כ"ש שיש בתערובות (ועי' בה"ז ז"ל והם דברי הכ"מ בעצמו) והלח"מ ז"ל הקשה עוד מהא דגבי חמץ פסק דאין לוקין על תערובות כרבנן דלא דרשי כל והכא פסק כר"א דדריש כל ונראה מדבריהם ז"ל דמפרשי תערובות שאור לשיטת הרמב"ם ז"ל כמו שיטת רש"י שעירבתי שאור עם דבר אחר וקמ"ל דאין ביטול בזה:

ואחר העיון בד' ז"ל אני אומר דהרמב"ם ז"ל דרך אחרת אתו וכל דבריו ז"ל הולכים על יסוד זה דשאור ודבש נאסרו עם הקרבן וזה הוא תערובות שלו וזש"א בברייתא עירובו מנין היינו להביאו עם הקרבן כדברי הספרי שהביא הלח"מ ז"ל דיליף מכי כל העירוב הזה אפילו עם בשר חטאת וזה שכתב ואסורין בכ"ש היינו להביאו עם הקרבן וכמ"ש ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן ולזה נתכוון במש"כ ואחד המקטיר תערובות שלהם דאזהרה זו נאמר או להקטירו בפ"ע לשם קרבן או לערבו עם קרבן אחר ולא תיקשי נמי קושיית הלח"מ ז"ל דפסק הכא דלוקה על התערובות דתערובות דהכא שאני דזה הוא עיקר הלאו אם מקטיר קרבן בתערובות שאור או דבש אע"ג דבפרק אלו עוברין משמע דעירוב היינו היתר מצטרף לאיסור מ"מ מדבריו נראה דליכא תערובות אחר בשאור אלא אם מקטירו עם הקרבן וכדברי הספרא והשתא אין דבריו סותרין זא"ז דלאו זה להקטיר שאור עם הקרבן איסורו בכ"ש אבל הקטרת הקרבן או הקטרת שאור בעצמו לשם קרבן צריך שיהא בו כזית דאין הקטרה פחות מכזית והיינו דתניא גבי קטרת אם נתן בה דבש פסלה ואפילו כ"ש ולא שייך ביטול בזה כיון דזה עיקר האיסור הוא לתת שאור או דבש בקרבן וע"ז בא הלאו דכל שאור כו' לא תקטירו היינו שלא להקריב קרבן עם שאור או דבש וכן נראה שפי' להא דלקמן המעלה שאור ודבש לוקה משום שאור ולוקה משום דבש לוקה משום עירוב שאור ומשום עירוב דבש היינו היכא דהעלה שניהם באיזה אופן שהוא ואם העלה שאור ודבש בפ"ע לוקה משום שאור ומשום דבש או שהעלן עם הקרבן לוקה משום עירובי שאור ומשום עירובי דבש וכמבואר בדבריו ז"ל אחד המקטיר עצמן או המקטיר תערובות שלהם ודלא כפירש"י ז"ל ותוס' ז"ל וכמו שיתבאר לקמן אלא דהתינח לרבא דאמר שיעור הקטרה בכזית א"ש דעם הקרבן אפילו כ"ש חייב אבל לאביי דשאור בפני עצמו חייב גם כן בכ"ש מאי אשמע לן קרא בצירוף הקרבן הא בלאו הכי חייב משום העלאת שאור כ"ש וי"ל דשאור יקריבו לשם קרבן אבל כשהוא מעלהו עם הקרבן א"צ שיעלה השאור בפני עצמו חייב אבל לאביי לשם קרבן אלא דאסור להעלות קרבן עם שאור אע"ג דאין מעלה השאור עצמו לשם קרבן אלא כדי להשביח הקרבן כמו דבש בקטרת ואינו חייב משום העלאת שאור אלא משום העלאת קרבן עם שאור ועיין בכ"מ ז"ל ולח"מ שם:

ויש לדקדק עוד במש"כ הרמב"ם ז"ל בדבש שנתן לתוך הקטרת אם הקטירה בהיכל לוקה וכתב הכ"מ ז"ל שם דוקא בהיכל במקום הקטרת הקטרת הוא דלוקה אבל על המזבח החיצון דאינו ראוי לקטרת אינו לוקה ולדידי צ"ע אטו זה גרע מלוג שמן של מצורע דאינו ניתן ממנו על המזבח כלל ואינו שייך למזבח אפ"ה חייב אם העליהו למזבח עם שאור ודבש ואמאי לא ילקה נמי אם העלה קטרת עם שאור במזבח החיצון אטו קטרת לאו שמו קרבן ואפ"ל דלרבותא כ"כ אפילו אם הקטירו בהיכל חייב אע"ג דכתיב ואל המזבח כו' וסתם מזבח הוא מזבח החיצון אפ"ה חייב נמי אם הקטיר בהיכל:

עוד הערה אחת יש לי בדברי הרמב"ם ז"ל במש"כ המעלה מבשר חטאת כו' ממותר העומר ושתי הלחם כו' בשאור או דבש וכן הוא לשון הספרא ובשתי הלחם ל"ל צירוף שאור הא הוא בעצמו חמץ הוא וילקה על הקטרתן בפ"ע וצ"ל דאגב גררא דאינך נקט הכי. ולשיטת רש"י ז"ל גם כן יש לדקדק למה ליה לרבות שתי הלחם משום כל שממנו לאישים הא בלא"ה איכא לאו דשאור לא תקטירו ועי' בק"א ז"ל שפי' דברי התוס' דהא דמרבינן אפילו מנחות שאינן במצה תהי' היינו שתי הלחם ואיך יחול איסור כל שממנו לאישים על לאו דחמץ לא תקטירו וצ"ע:

ע"ב גמרא המעלה משאור ודבש כו'. פירש"י ז"ל דאם העלה שאור ודבש מעורבין לוקה ד' לרבא משום שאור ודבש ומשום עירוב שאור ועירוב דבש דאיתרבי מכי כל ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות דבכל שאור הוי שאור ועירובו וכן בדבש איכא חדא מיהא לקי היינו על שאור א' ועל דבש דלאו אכל חד מיהדר ואיכא דאמרי אפילו חדא נמי לא לקי דאין כאן לאו מיוחד דכל שאור