קרן אורה מנחות נט

ותי' כיון דלא דחי שבת מאתמול נמי זמנן ולפ"ז לא הוי צריכי לחלק בין חביתין דכתיב על מחבת ע"כ בעי קידוש כלי אלא ג"כ משום דאתמול נמי זמנן ועיקר סברתם דמשום דכתב כלי מקדש אפי' שלא בזמנו אינו מובן דמנלן הא והכי הוי לי' למימר כיון דבעי קידוש כלי א"א לאפות מאתמול דהא אינו מתקדש שלא בזמנו והתורה אמרה שיעשנה בקדושת כלי אבל מנ"ל למילף מהא דמתקדש שלא בזמנו ול"נ דע"כ לא אמרינן דאין כ"ש מקדש שלא בזמנו דדוקא בדבר שיש לו זמן כמו סידור הלחם על השולחן בזמנו נאמר בתורה להעריכו בשבת כי מעריכו שלא בזמנו אינו קדוש וכן חזרת הקומץ בלילה דמצותו ביום אינו מקדש שלא בזמנו היינו בלילה אי לאו דלילה אינו מחוסר זמן אבל אפית חביתין ושתי הלחם דאינן גוף המצוה אלא הכשירה ואין לה זמן כלל שפיר מתקדשת בכל עת שיאפנה וכן שאיבת מים לחג אין השאיבה גוף המצוה ואין לה זמן מתקדשת אפי' שאבה בערב שבת:

אלא דתו איכא למידק לפי משמעות סוגיא דסוכה דלמ"ד כ"ש אין מקדשין אלא מדעת הי' יכול מלאות גם במוקדשת בע"ש אדעתא שלא יתקדש מעט א"כ ה"נ היכא פשיטא ליה לרבא דאי אפי לה מאתמול איפסיל בלינה יאפנה על דעת שלא יתקדש כיון דבדעתו הדבר תלוי וכן לקמן גבי שתי הלחם דמסקינן לרבי דתנור מקדש א"א לאפותה מאתמול וא"כ ע"כ רבי ס"ל דכ"ש מקדש שלא לדעת ותיקשי למ"ד אין מקדשין אלא מדעת והכא לענין חביתין יש לומר כיון דכ' על מחבת שטעונה כלי ומצותה בכך מתקדשת אפילו שלא מדעתו וכמו שכתבו התוס' ז"ל לענין שלא בזמנו אבל בשתי הלחם דלא נאמר כלי הא איכא תקנתא שיאפנה ע"ד שלא יקדשנה התנור ואכתי אפשר לעשותה מע"ש והא לא תיקשי יאפנה בתנור של חול אי נימא דלא בעינן שיהי' מקודש בשעת אפיה ואכתי אמאי דוחה שבת הא אפשר לעשותה מאתמול די"ל כיון דבמקדש לא הי' תנור של חול ומצות אפייתה בפנים כדתנן לקמן מאיזה טעם שהוא חשיב לא אפשר לעשותה מאתמול אבל הא תיקשי יאפנה ע"ד שלא לקדשה ולא תיפסיל בלינה וכ"ש לפי מש"כ התוס' ז"ל לעיל דף ז' דשלא בזמנו לכ"ע אינו מקדש אלא מדעת וכ"כ התוס' ז"ל בסוכה שם ה"נ הרי שלא בזמנו הוא והי' נראה גם בזה דהך פלוגתא אי מקדש שלא לדעת אי אינו אלא מדעת היינו דוקא לענין הנחה בכ"ש דקי"ל כשם שהמזבח מקדש כך כ"ש מקדשין בהא פליגי ואיכא מאן דס"ל דאינו מקדש אלא מדעת. ובירושלמי סוכה אמרינן דיליף לה ממזבח מה מזבח אינו מקדש אלא מדעת כך כ"ש אינן מקדשין אלא מדעת והא דפשיטא ליה במזבח דאין מקדש אלא מדעת עי' ק"ע מה שפי' דאם העלה חולין למזבח אינו קדוש אין זה מובן דמה ענין זה לקידוש שלא מדעת אלא נראה בהעלאת מזבח וודאי לדעת היא דלענין מאי העלהו למזבח אם לא להקטירו ה"נ בכ"ש אינו מקדש אלא אם דעתו לקדש אבל אם נתנו בכלי שלא להתקדש וכן אם שאב המים שלא ע"ד קידוש אינו מקדש אבל שתי הלחם דנעש' בו מעשה בכ"ש דנאפה בו וכן חביתי' במחבת לא מהני דעתו בזה ואפילו דעתו שלא יתקדש מתקדש שלא מדעתו כן הי' נראה לומר ומסתבר הוא אבל התוס' ז"ל לעיל דף מ"ח בד"ה לעולם כרבי כו' כ' דהא דאין התנור מקדש משום דאתיא כמ"ד דכ"ש אין מקדשין אלא מדעת מבואר מדבריהם ז"ל דבאפיית התנור ג"כ פליגי ואיכא למ"ד דאין מקדש אלא מדעת וכבר הבאתי לעיל דברי הבה"ז ז"ל מה שנתוכח בזה עם הגאון הקדוש מוהר"י ז"ל כאשר מבואר דבריהם ז"ל ומה שיש לי להעיר בדבריהם ז"ל:

והגאון הקדוש מוהר"י ז"ל כתב ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בקצירת העומר דכתב דנקצר ביום כשר ודוחה שבת וזה דלא כמשמעותא דשמעתין סוף פרק ר"י דא"כ אפשר לקצור מע"ש ואינו דוחה את השבת וכתב הגאון ז"ל דהש"ס פריך התם מהא דאמר רבי מועדי ה' לרבות עומר יקרב עמו ב' הלחם יקרב עמהם ובב' הלחם ליכא הקרבה וע"כ אפילו טחינה והרקדה ג"כ קאמר רבי דדוחה שבת וה"ה קצירה בעומר אע"ג דאפשר לעשות מע"ש והיכי אמרת דלרבי אין קצירת העומר דוחה שבת משום דאפשר לקצור בע"ש ומשני דמיירי באפייה דשתי הלחם ותנור מקדש וא"א לאפותו מע"ש ובעומר להקטרה והיינו אי נימא דכשמקדשין שלא לדעת אבל אי אין מקדשין אלא לדעת ע"כ ס"ל לרבי דאפילו אפשר לעשות מע"ש דוחה שבת דהא אפשר לאפות מאתמול ע"ד שלא יתקדש ור"ח ס"ל אליבא דרבי אין מקדשין אלא מדעת לפי דברי התוס' ז"ל לעיל כד"ד לעולם כרבי א"כ ע"כ לרבי דוחה שבת אע"ג דאפשר לעשותה מע"ש ונהי דגבי ב' הלחם לא פסק כוותיה דרבי וכסתמא דמתניתין לקמן פרק ב' הלחם אבל בעומר דכתב קרא דבחריש ובקציר פסק כוותיה דדוחה שבת אפילו אפשר לעשות מע"ש יעשה מחלוקת בין רבא דהכא דס"ל אי לא אפשר מאתמול לא צריך קרא ולר' יוחנן דלקמן צריך קרא אפילו אם לא אפשר מע"ש ע"פ תמיהת התוס' ז"ל וכבר כתבתי דלענ"ד אין כאן קושיא והא דהכא לא בעי קרא היינו משום דכתב קרא דעיקר מצות חביתין דוחה שבת מתעשה כו' וממילא כל מלאכה שאפשר לעשות מע"ש דוחה שבת והתם בעיקרא ועיקר מילתא דשתי הלחם והקרב עמו דוחה שבת ובעי התם להוכיח דלרבי אפילו מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש דוחה שבת בלא אשכחן בב' הלחם מלאכה שאי אפשר לעשותה מע"ש וש"מ דס"ל כר"א דאמר כל מכשירים שאפשר לעשותם דוחה שבת ומשני דאפי' בב' הלחם הוי מלאכה שא"א לעשותה מע"ש ושפיר ס"ל כר"ע והשתא אי נימא כסברא זו דיכול לאפותה ע"ד שלא יקדש ע"כ רבי ס"ל כר"א דאפילו אפשר לעשותן מע"ש דוחה שבת כמו בכל דוכתי דליכא למימר דגבי שתי הלחם לחוד הוא דס"ל הכי דמנ"ל הכי דהא ליכא קרא יתירה לשתי הלחם לחוד ועוד דלא כרבי ממועדי ה' אלא דגם שתי הלחם יהיה בכלל כל קרבנות צבור וכמש"כ התוס' ז"ל בפסחים וא"כ לא עדיף ב' הלחם מכל קרבנות ציבור וכי היכי דבכל קרבנות צבור מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש לא דחי שבת לר"ע ה"נ בשתי הלחם אלא וודאי כר"א ס"ל דבכל קרבנות אפילו אפשר לעשותן מע"ש דוחין את השבת והשתא היכי מצינן למימר דהרמב"ם ז"ל פסק כרבי בהא כיון דפסק בכל הקרבנות כר"ע אטו עומר ע"ד מכל הקרבנות אלא ודאי העיקר כמ"ש בריש מ"ק בדברי הרמב"ם ז"ל דאף ע"ג דנקצר ביום כשר מ"מ כיון דלכתחלה מצוה לקצור בלילה שפיר דוחה שבת ע"ש שהארכתי בשיטתו ז"ל ומלאכת העומר כולן דוחין את השבת כיון דזמן קצירה בו ביום וממילא הותרו כל המלאכות טחינה והרקדה אע"ג דנקצר מע"ש וכשר בדיעבד ויכול לטחון ג"כ מע"ש מ"מ כיון דאם הי' אפשר לו לקצור בשבת מותר גם בטחינה להכי אפילו אם אין לו מה לקצור בשבת מותר לטחון בשבת ג"כ אע"ג דאפשר מע"ש וחביתי כ"ג כיון דא"א לאפייתן מע"ש משום קדושת כלי כדרבא כל המלאכות דחי שבת גם הלישה ועריכה ובהא וודאי ליכא למימר דיאפנה ע"ד שלא לקדשה כיון דאמרה תורה על מחבת שטעונה כלי היינו שצריך לקדשה בכלי ואינו יכול לאפותה ע"מ שלא לקדשה כמו שאינו יכול לאפות בכלי חול ועי' מ"ש הבה"ז ז"ל שם:

ושתי הלחם תליא בפלוגתא אי תנור מקדש ורבי ס"ל דתנור מקדש ואינו יכול לאפות מאתמול ועוד נראה דלמ"ד תנור מקדש עיקר מצותו בתנור המקודש ויליף מתנור ב' פעמים אחד שיהא הקדישו בתנור וכדאיתא בסוף פרק כל המנחות ואף על גב דזה כתיב במאפה תנור ילפינן מינה לכל הנאפות בתנור דכן הוא מצותן לאפות בתנור מקודש כדי שיתקדשו ועי' תוס' ז"ל שם וא"כ אליבא דמ"ד תנור מקדש אין לאפות בכלי חול ולא לאפות עד שלא לקדש ולא תקשי כנ"ל למ"ד אין מקדש אלא מדעת יאפנה ע"מ שלא לקדש דזה הוא דלא כמצותו והרמב"ם ז"ל פסק כסתמי דלקמן דאין התנור מקדש ויכול לאפותן בע"ש. ומ"ש הבה"ז ז"ל דהא דאפייתה בפנים הוא מקרא דמועדי ה' לא הבנתי כיון דלא קי"ל כרבי באפיית שתי הלחם א"כ לא הוי בכלל דרשא דמועדי ה' ועי' תוס' סוכה שם שצידדו לומר דבמנחה הבאה עם הזבח גם לענין לינה אינה מתקדשת בכלי אלא בשחיטת הזבח וכבר דחו התוס' ז"ל סברא זו לעיל דף ט"ו בד"ה אפשר כו' מהא דסוף פרק ר"י ועי' מ"ש בזה בח"ל סוטה דף י"ד בדין קידוש שלא מדעת:

ואחר כל הנ"ל אכתי קשה לי רב הונא דאמר דטעמא דאינו יכול לאפותה משום דאינשפה לה אטו לא ס"ל דמחבת הוי כ"ש וטעונה כלי והדתנן סתמא במעילה המנחות כו' קידשו בכלי הוכשרו ליפסל בט"י כו' ובלינה והי' נראה דכל הני שינויי דשמעתין צריכי אהדדי ומר אמר חדא כו' דקרא דתנא דבי ר"י וקרא דאביי איצטריך