קרן אורה מנחות נח

מקדש אי אפשר הא דפליגי אי עשרון מקדש היינו אי כלי שרת מקדשין שלא מדעת דהכא מחצה השני דבא מתחלה לאיבוד לא רצה לקדש כלל ועוד יתבאר דינים אלו לקמן במכילתין ברצות ה'. עכ"פ דשרי התוס' ז"ל צ"ע ואחר כל הנ"ל מדברי הירושלמי המבוארים תיקשי לדברי הרמב"ם ז"ל דלשיטתו ז"ל שהי' אופה ומטגנן כאחת וחלוקת ההקרבה היא בחלות א"כ פשיטא דכבר נתקדשו כולן קדושת הגוף מאי פריך מינה לר' יוחנן דמיירי בשעת חלוקת הסלת נהי דאז לא נתקדש החצי השני אבל אח"כ כשנאפו במחבת כולם וודאי נתקדשו קדושה גמורה. ויש לדקדק עוד דשיטת הירושלמי אליבא דר"י הוא דלא כשיטת תלמודין לעיל דר' יוחנן דאמר דאינו קדוש לחצאין:

שם גמרא ר"י אמר אופה ואח"כ מטגנה ואמרינן בטעמיה דדריש תופיני תאפנה נאה ואחר טיגון אינו נאה ור' חנינא אמר מטגנה ואח"כ אופה דדריש תאפנה נא היינו דבשעת אפיה תהי' מבושלת קצת כמו נא דפסח ומייתי הש"ס תנאי דפליגי גם כן בהא ור' יוסי הוא דעת שלישית ואמר תאפנה רבה לחד גירסא ופירש רש"י ז"ל דדריש נא ונאה ואופה ומטגנה ואופה כדאמרינן בגמרא ולהאי פירושא מוכרח לומר דר"י נא ונאה דריש ועוד פירש"י ז"ל תרתי לישני רבה היינו גדולה ומרוקעת וס"ל דרשא דנא דמטגנה תחלה אלא דמקיים נמי דרשא דנאה היינו גדולה ומרוקעת וכן לגיר' דרבה היינו הר"י ס"ל מטגנה ואח"כ אופה כדרשא דנא אבל נאה ג"כ היא ולהני לישני אין מוכרח כ"כ דר"י אית ליה נא ונאה דילמא לא ס"ל נא כלל ואיזה שירצה יקדים אלא דדריש נאה לחוד שתהי' רבה בשמן או גדולה ומרוקעת דזהו נויה אלא דלא מסתבר לי' להש"ס לומר לר"י איזה שירצה יקדים אלא דריש נמי נא ומטגנה תחלה ובירושלמי שקלים שם מייתי להך פלוגתא דאמוראי ומייתי נמי תנאי רבי אומר תופיני רבה ר' הונא אומר תופיני נויי אתיא אינון פלוגתא כהנך פלגוותא מ"ד תופיני נוי כמ"ד מטגנה ואח"כ אופה ומ"ד תופיני רבה כמ"ד אופה ואח"כ מטגנה וזה איפכא מסוגית תלמודין ועי' ק"ע שם. והרמב"ם ז"ל פסק כמ"ד אופה ואח"כ מטגנה אבל כתב עוד ואינו מבטלה הרבה שנאמר תופיני בין בשל ונא ועי' בלח"מ ז"ל באורך בזה וכתב דהרמב"ם ז"ל מפרש דלא כפרש"י ז"ל ואין זה מוכרח אלא לשיטת רש"י ז"ל ג"כ אתי שפיר דפסק כר' יוחנן דאופה ואח"כ מטגנה והיינו נאה ותופיני נא דריש על גמר הבישול שלא יהי' הרבה אלא סמוך לנא ולהאי דינא דאופה ואח"כ מטגנה כתב הרמב"ם ז"ל בכל המנחות של רבוכה בפ"ט שם ולהא שלא יהי' מבושל הרבה לא כתב שם ואם לאפיה וטיגון ילפינן לשאר מנחות להא נמי נלמוד לשאר מנחות וצ"ע:

שם גמרא תנן התם חבית כו' לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת מנה"מ כו'. לבאר סוגיא דשמעתין צריך לפרש פשטא דמתניתין מאי אתי לאשמעינן ונראה מסיפא דמתניתין דאתי לאשמעינן דכל הני לישה כו' אע"ג דאינו אלא מכשירי מצוה כיון דא"א לעשותן מערב שבת מותר לעשותן בשבת וכדתנן התם כלל אר"ע כל מלאכה כו' ומשמע דהיינו טעמא דא"א לעשותן מע"ש דמעשיהם בפנים ואם יעשה מאתמול בין הלישה בין האפיה ונפסל בלינה דכבר נתקדשו בכ"ש כן נראה מפשטא דמתני' ועיקר המצוה היינו הקרבת החביתין בשבת משמע דפשיטא ליה אלא דאתי לאשמעי' דמכשירי' ג"כ דוחין את השבת כיון דא"א מע"ש ולא צריך קרא להכי דממילא שמעינן לה כמו שחיטת התמיד ושאר מלאכות שא"א לעשותן מע"ש וכדתנן בפסחים אלא דתנן התם בשתי הלחם ולחה"פ דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת לא הלישה ולא האפיה וכבר רמי התם אהדדי מ"ש דלישה בחוץ ואפיה בפנים ובעי למימר דעשרון לא מקדש ויכול ללוש בחוץ אבל תנור מקדש להכי אופה בפנים. וכבר הקשו התוספ' ז"ל ממתניתין דילן דבחביתין הלישה ועריכה גם כן בפנים אלמא דעשרון נתקדש ותי' שם דע"י תערובות השמן נתקדשו דהוי ככלי לח ורמי התם עוד אם אפייתן בפנים אלמא דתנור מקדש א"כ אמאי אין דוחות את השבת הא איפסיל בלינה ונשאר בקושיא וקאמר הש"ס תברא כו' עכ"פ מהא נמי משמע דדחיית שבת תליא באפיה בפנים דכיון דנאפית בכ"ש מתקדשת ואי אפו לה מע"ש מיפסיל בלינה והשתא מאי קבעי הש"ס מה"מ הא סברא הוא כיון דכל מעשי' בפנים ומקודש הוא ע"כ א"א לעשות מע"ש לא ללוש ולא לאפות וכיון דקי"ל בהקטרת חביתין דוחה שבת ממילא כו' מעשי' דוחין שבת וצ"ל דקאי אשיטתא דמתני' דתני התם ברישא דשתי הלחם ג"כ אפייתן בפנים ואפ"ה אין דוחין את השבת ואופין מע"ש אלמא דלאו הא בהא תליא א"כ ה"נ בחביתין מנ"ל דדחי שבת ואמאי לא אפו לה מאתמול וסייעתא מכאן לשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק למתניתין דשתי הלחם אף על גב דאמרינן התם תברא מי ששנה זו לא שנה זו לא קי"ל הכי אלא הדין אמת דאפייתן בפנים ואפ"ה יכול לאפותה מע"ש אע"ג דנתקשו בטעמו של דבר וכמ"ש בפי' המשנה שם ומשני רב הונא דאינו יכול לאפות מאתמול דאינשפה לה וכיון דאפי' א"א מאתמול לישה ועריכה וודאי א"א מאתמול דהא באות מצה. ויש לדקדק קצת לדברי הרמב"ם ז"ל שכ' לעיל דילפינן מחביתין לכל המנחות דאופה ומטגנה א"כ נילף נמי להא דתאפנה נאה ולחה"פ ושתי הלחם מ"ט מותר לאפות מאתמול וצ"ל דדוקא רבוכה הוא דילפינן מהדדי אבל לא לחה"פ וב' הלחם דנאפין יבש ומשמע מדברי ר"ה דלפסול לינה לא חיישינן וקשיא טובא הא תנן במעילה המנחות קידשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה ונהי דמדת יבש לא נתקדשה הא המחבת וודאי כלי שרת היא ונתקדשה ואי עושה אותה במחבת שלא נתקדשה א"כ לא נתקדשה קדושת הגוף כלל והיכי מקטיר לה וע"כ צ"ל לר"ה דהי' אופה אותה בכלי חול מע"ש כדי שלא לחדות שבת ובשבת יקדשנה בכלי שרת להכי קאמר דא"א בהכי דאינשפה לה או י"ל דס"ל לר"ה דכ"ש אין מקדשין אלא בזמנן ולהכי לא מיפסיל בלינה אפילו אופה אותה מע"ש והוי מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אי לאו דתופיני תאפנה נאה ופריך עלה רב יוסף אפשר דכביש ליה בירקא ואכתי אפשר לעשותה מע"ש ומנ"ל דדוחה שבת ומשני דבי ר"י תנא תעשה אפילו בשבת כו' אביי אמר סלת מנחה תמיד הרי היא לך כמנחת תמידין ולהאי שינוייא ג"כ קשה מאי משני מקרא דתעשה אפילו בשבת אי קרא דאביי הא הני קראי צריכי לעיקר מצוה להקטרת החביתין דדוחה שבת אע"ג דלאו קרבן צבור הוא אבל מנ"ל דהלישה ואפיה דוחה שבת ואי מסברא פשיטא ליה דאינו יכול לעשות מאתמול משום פסול לינה א"כ היינו הך דרבא וע"כ צ"ל דהש"ס דבעי מה"מ תרתי קבעי מנ"ל דמצות חביתין דוחה שבת ומ"ט דלישה ואפיה דחי' שבת הא אפשר לעשותו מאתמול כמו לחה"פ וב' הלחם ושינויא דר"ה ורבא קאי אהא דלישה ואפיה דחי' שבת משום דא"א לעשותן מאתמול ותנא דבי ר"י ואביי קאי אעיקר מילתא מנ"ל דדוחה שבת היינו משום דכתיב תעשה כו' אי משום דאיתקש לתמיד ועפ"ז לא הבנתי תמיהת התוס' ז"ל בד"ה אפו לה כו' דהכא אמר רבא דסברא היא דדחיא שבת משום דאי אפו לה מאתמול איפסיל בלינה לקמן גבי שתי הלחם בעי קרא להכי ומאי קושיא התם איצטריך קרא לעיקר מילתא דשתי הלחם ועומר דוחין שבת כדאמרינן התם מנין לעומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהם אלא דקאי התם בשיטת ר"ע דדבר שאפשר לעשותה מע"ש לא דחי שבת וא"כ שתי הלחם לענין מאי דוחה שבת ע"כ לטחינה והרקדה אלמא דאפילו מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש דוחה שבת ומשני לא לאפי' וס"ל תנור מקדש וא"א לעשותה מע"ש ובהא יליף דדחי שבת והיינו הך דהכא ומה שתי' ז"ל דה"א דאפו לה בתנור חול להכי בעי קרא ג"כ אינו מובן דאטו קרא יתירא איכא לשתי הלחם לחוד דנימא דגלי קרא שיאפנה בתנור קודש וידחה שבת הא קרא דוידבר כו' מועדי ה' כו' אתי לרבות עומר והקרב עמו ב' הלחם והקרב עמהם והשתא אי אפשר לאפות שתי הלחם מע"ש מנ"ל מהאי קרא דדוחה שבת וצריך לאפותן בתנור קודש דילמא באמת יאפנו בכלי חול ואין צורך לדחיית שבת אלא הדבר ברור כמ"ש וכדאמרינן הכא האי סברא למימר דאינו יכול לעשותה מע"ש ושפיר שמעינן מקרא דמועדי ה' דאפייתן דוחה שבת:

ורבא אמר על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל בלינה פירש"י ז"ל נהי דמדידיה יכול למודדו בכלי חול היינו חצי עשרון שלנו נמשך אבל אפי' ע"כ במחבת כ"ש היא ואינו יכול לאפותה מע"ש והקשו התוס' ז"ל הא כלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן ותי' כיון דכ' קרא על מחבת ע"כ בעי קידוש כלי משמע דבעי למימר דהכא שפיר נתקדשה אפי' שלא בזמנה כיון דכלי כתבה בקרא ולהכי הקשו משתי הלחם דלא כתיב תנור אמאי מתקדש מאתמול