קרן אורה מנחות נז

התמיד וכיון דספק פסח הוא יכול להביאו אחר התמיד לז"כ דהא לא הוי אלא ספיקא בעלמא ודילמא שלמים הוא ופסול הוא וע"ש בדבריו ז"ל ותמצא ביאור לכל דבריהם ז"ל:

דף נ גמרא אלא תנא בעלמא קאי. עיין רש"י בעירובין הדברים מבוארים שם יותר:

שם גמרא שאין מחנכין כו'. ומסיק דחסורי מחסרא וה"ק בד"א דלא יקריבו בין הערבים בזמן שלא נתחנך המזבח דאין מחנכין אלא בתמיד של שחר כדילפינן מואת הכבש השני כו' שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים וכתב רש"י ז"ל דהאי קרא בחינוך כתיב ע"ש. ול"נ דאחר חינוך לא שייך למעוטי כלל ולא ראשון בין הערבים דלאו ראשון הוא דכבר קרבו תמידים ולעכובי זא"ז לא שמענו ואם לא הקריב האחד אמאי לא יעשה השני:

שם גמרא אמר ר"ש אימתי בזמן שהן אנוסין כו'. ומפרש רבא דאכהנים קאי אם היו מזידין ולא הקריבו בבקר קנסינן להו שלא יקריבו הם בין הערבים אלא אחרים. ולכאורה הוי מצי לאתויי סייעתא מינה לר' יוחנן דאמר ביומא דף כ"ו דלא הי' מפיסין על של בין הערבים אלא הזוכה בשל שחר הוא העובד בין הערבים וא"ש האי קנסא אבל למאי דס"ד התם דלתמיד של בין הערבים הי' פייס אחר א"כ בלא"ה לא הי' אלו הראשונים מקריבין וי"ל דקנסא הוי דאין מטילין אותן בהפייס וע"כ צ"ל כן מהא דתנן בקטרת אפילו לא הקריבו במזיד בבקר יקריבו אלו הכהנים גם לר"ש וכמפרש טעמא דלא קנסו להו בקטרת והרי הי' פייס אחר לבין הערבים לבד מכהנים של תמיד השחר כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בה' תו"מ ומאי קאמר דאלו הכהנים ראשונים יקריבו בין הערבים אלא ש"מ דלא קנסינן להו שלא להטילן בפייס דאין לומר דהא דאמר יקריבו בין הערבים היינו מפני שזכו בפייס של שחר ונהי דבמזיד לא הקטירו בבקר מ"מ זכותן עומד לבין הערבים דזה לכאורה בלאו קנסא אבדו זכותן כיון דבמזיד לא הקטירו למה יזכו בזה הפייס בבין הערבים אבל אי נימא דקנסינן להו שלא להפיס עליהם א"ש דבקטרת לא קנסינן להו להאי קנסא ומשום דחביבא להו ולא פשעי ואם נאמר דקנסא הוא לכל בית אב של אותו היום א"ש טפי אבל מסתמא דהש"ס לא משמע הכי. והרמב"ם ז"ל כתב למתניתין בסתם דאפילו לא הקריבו או הקטירו בבקר מזידין יקריבו ויקטירו בין הערבים ועי' בכ"מ ז"ל פ"ג מה' תו"מ ובלח"מ ז"ל ומסתימת דבריו ז"ל נראה דאתי לאשמעינן עיקר הקרבה דאי בכהנים אלו או אחרים הוי ליה לפרש אלא כתב לעיקרא דמילתא דאפילו לא הקריבו בבקר יקריבו בין הערבים וכ"ע מודו בזה והקנס לכהנים לא הוצרך לפרש וממילא שמעינן דליכא קנסא ועי' בתוספתא דגרסינן התם אמר ר"ש אימתי בזמן שהי' ב"ד אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין שהיתה חנוכת המזבח ולא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים ע"ש וגירסא זו צ"ע דמשמע דדוקא בשעת חינוך הוא דפליג ר"ש וזה דלא כדמסקינן בתלמודין ועל הא דאמר ר"ש ושלימה היתה קריבה הוא די"ל דלא קאמר אלא בשעת חינוך דהחינוך הראשון הוא במנה שלימה אבל אחר שנתחנך ליכא טעמא כ"כ להקטיר שלימה בין הערבים אם לא הקטירו בבקר ובלא"ה מסקינן בזבחים דהא שיעורא דמנה ופרס אינו אלא מדרבנן ודו"ק. ועוד נראה דצ"ל כדברי התוספתא אימת בזמן שהיו אנוסין כו' אבל מזידין או שהיתה חנוכת המזבח לא יקריבו בין הערבים והיינו הך דמתניתין ועי' במשנל"מ ז"ל פ"ב מה' כלי המקדש שהביא דברי הראשונים ז"ל אי ב' הקטרות דבוקר ובין הערבים מצוה א' היא או ב' מצות וי"ל דזה תליא בהא דפליגי ת"ק ור"ש אי שלימה היתה קריבה:

שם תוס' בד"ה יכול יהא יחיד מתנדב כו'. והא דאמרינן במעילה הנהנה כו' יביא דבר שכולה למזבח היינו קטרת היינו למוסרם לציבור עכ"ל ומסירה זו איני יודע למה דהא דמי מעילה היא ולכ"ע שייך לציבור אלא דמר אמר שם יפלו לנדבה ומר אמר יביא דבר שכולו למזבח היינו שהצבור יביאו קטרת מזה ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' כלי המקדש שכתב או שהקטיר קטרת כזו שהתנדב יחיד או ציבור לוקה משום לא תעלו עליו כו' והוסיף הכ"מ ז"ל כלומר ולא מסרה לציבור וגם זה אינו מובן דהא בנדבה קמיירי ואפילו ציבור נדבה קאי בלאו ועי' משנל"מ ז"ל שם:

ע"ב תוס' בד"ה תלמוד לומר כו'. תימא למה לי קרא דלא תעלו עליו כו' ע"ש מה שתי' והאחרון הוא דמכל אשר צויתיך לא שמעינן דלא מהדר אלא אקטרת סמים כו' עי' ביאור ד' ז"ל בבה"ז ובצ"ק ז"ל ודברי שניהם ז"ל אינן מובנים דהגהת הצ"ק וה"א דעל המזבח החיצון מביא וודאי אינו מובן דעיקר מיעוטא דככל אשר צוויתיך אתי למעוטי מזבח החיצון אלא נראה בכוונתם דככל אשר צוויתיך לא מהדר אלא אמזבח הקטרת היינו דלא אתי אלא שלא יקריב קטרת על מזבח החיצון אלא כאשר צוה על מזבח הפנימי אבל במזבח הפנימי עצמו לא אימעיט להכי איצטריך לא תעלו עליו למעוטי מזבח הפנימי ג"כ מנדבת יחיד וציבור ובלא"ה איצטריך לא תעלו למלקות וק"ל:

שם משנה חביתי כה"ג לא היו באין חצאין אלא מביא שלם וחוצהו ומקריב כו'. וילפינן בגמרא מדכתיב מחציתה כו' מחצה משלם הוא מביא ונראה מפירש"י ז"ל דהי' חוציהו בחצי עשרון כשהוא סולת ואופה החצי עשרון בבוקר ומקריבו והחצי עשרון השני יכול לאפותו בערב ולהקריבו ומקריב שש חלות בבקר ושש חלות בערב והא דילפינן דחביתין באין י"ב חלות היינו בעשרון השלם בצרוף החצי בבקר והחצי בערב אבל הרמב"ם ז"ל כתב במעשי חביתין סדר אחר דמקדשו בעשרון ואח"כ חולק לשני חצאי עשרון ועושה ששה חלות מכל חצי ואופה ומטגן את כל הי"ב חלות ואח"כ חולק הי"ב חלות באומד ומקריב חצי הי"ב בבקר וחציין בערב. וכבר עמד הראב"ד ז"ל ע"ז דאין זה במשמעות פשטא דמתניתין והאריכו בזה נושאי כליו הכ"מ ז"ל והלח"מ ז"ל והמשנל"מ ז"ל ע"ש ויפלא בעיני שלא הביאו דבריו ז"ל בפי' המשנה פרק שתי מדות שביאר שם מאין הוציא הסדר הזה ע"ש הדברים מבוארים היטיב ועי' בדברי הרע"ב ז"ל שם אלא דהא קשיא ליה לשיטתו הא דאמר ר"נ בגמרא על הא דתניא מחצה ראשון ושני תעובר צורתן כו' בשלמא ראשון איחזי להקרבה אלא שני מעיקרא לאיבוד אתי והשתא לשיטת רש"י והראב"ד ז"ל דמחצה היינו חצי עשרון וא"כ אתי שפיר הא דמעיקרא לאיבוד אזיל דאינו עושה אלא חצי עשרון והשני נשאר בסלתו ולא איחזי להקרבה כלל אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דאופה כל העשרון ומחצה חלות הוא מקריב א"כ השני נמי איחזי להקרבה נהי דלא דמי לראשון דהי' עומד להקרבה והכא בשני אינו עומד להקרבה אלא מחצה אחת מ"מ שניהם חזו להקרבה ולא נודע מי נדחה עד אחר הקרבה ואמאי לא מסתבר ליה כר' אשי. והתוס' ז"ל בד"ה ומחצה אבד דקדקו לר"א דאמר לעיל בריש מכילתין דקדושה לחצאין א"כ המחצה השני' לא איקדיש קדושת הגוף ואמאי אבד הא יכול לפדותן. ולפי דברי הרמב"ם ז"ל א"ש כיון דכבר נאפו כל הי"ב חלות וודאי כולן נתקדשו קדושת הגוף דהא משני חצי עשרונות הוא מקריב אע"ג דדברי התוס' ז"ל ג' כצ"ע דלר"א נמי היכי מצי פריך לה הא כבר קידשה העשרון דלמצוה עכ"פ צריך להביא עשרון שלם וכן לאחר שחילקו בחצי עשרון גם כן נתקדשו. ועוד מ"ש בסוף דבריהם מיהו משום הכי קרי לה אבד ופי' הבה"ז ז"ל הואיל ויכול לפדותו ג"כ אינו מובן דא"כ תקשי לר"א מברייתא דתני תעובר צורתו ויצא לבית השריפה אבל באמת מבוארין הדברים בירושלמי שקלים דמייתי התם פלוגתא דר"י ור"ל ר"י אמר חוציהו ואח"כ מקדשה ור"ל אמר מקדשה ואח"כ חוציהו מתניתין פליג על ר"י מקריב מחצה ומחצה אבד ולר"י דלא נתקדש קודם חלוקה המחצה השני אמאי אבד הא לא נתקדשו עדיין דלא קידש אלא מחצה ראשון שצריך להקריב אבל השני אינו מקדש עד שעת הקרבתה וכיון דנפסלה שוב אינה מקדשה אי אפשר אפילו כבר נתקדשה כיון דנדחית ולא חזיא להקרבה אין קידושה כלום ואמאי אבד ומשני דמותר עשירית האיפה של כה"ג אפילו מעות ירקבו ותו קאמר מתניתין פליגא על ר"י ותני עלה מחצה ראשון ושני תעובר צורתן ויצא לבית השריפה ונראה בגי' הק"ע מתניתא פליגא על ר"י דאמאי יצא לבית השריפה כיון דלא נתקדש נהי דירקב אבל בית השריפה למה ומשני פתר לה כר"ש דאמר עשרון מקדש. ובירושלמי גרס פתר לה כר' ישמעאל דאמר עשרון מקדש הרי מבואר דפדיון וודאי ליכא אלא דלא נתברר לי הך פלוגתא דעשרון מקדש אי לא מה היא אי הך פלוגתא דמדת יבש אי נתקדשה אי לא א"כ חצי עשרון ג"כ אינו מקדש וגם לא מצאתי כעת מקום דברי ר"ש דאמר עשרון