קרן אורה מנחות נו

פרק ר"י בס"ד:

שם גמרא מסתברא מילתא דרב כסבור אילים ושחטן לשם כבשים. נראה דמשמע ליה להש"ס דהא דתני רבה ב"ב חנה שחטן לשם אילים לא עלו לבעלים ע"כ לא מיירי בסתם שינוי השם דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דלא עלו לבעלים אלא חידוש קאמר ורב פליג ואמר עלו ועלו ומפרש רב חסדא במאי פליגי וקאמר דבכסבור אילים ושחטן לשם כבשים פליגי ותני רבה דאם שחטן לשם אילים היינו שדימה שהם אילים ושחטן לפי דעתו בשינוי השם ובאמת הם כבשים ג"כ לא עלו לו כיון דלפי מחשבתו שחט בשינוי השם אף ע"ג דבאמת אינו כן ואמר ליה רב עלו ועלו דטעותא כי האי לאו כלום היא כיון דהאמת במחשבתו הוא אבל אם שחט ג"כ לשם אילים אע"ג דבטעות הי' שדימה שהם אילים הוי עקירה ורבה אמר דגם בזה אמר רב עלו ועלו דעקירה בטעות לא הוי עקירה ולא הוי שינוי השם אלא אם בכוונה עשה אבל לא בטעות ופריך רבה מהא דכהנים שפיגלו בשוגג דהוי פיגול ושוגג היינו דקסבור שלמים הם וחישב לשם שלמים לאכול לשני ימים ולילה אחד אלמא דעקירה בטעות הוי עקירה. ולדידי קשה א"כ אמאי הוי פיגול כיון דעקירה בטעות הוי עקירה וקסבור שהוא שלמים ומחשב בה לשם שלמים לב' ימים ולילה אחד א"כ הוי עירוב מחשבות שלא לשמו וחוץ לזמנו ולא פיגול אלא פסול וכן יקשה לאביי דאמר לעולם דידע דחטאת הוא ומחשב בה לשום שלמים ואי מחשב בה לשום שלמים הוי שלא לשמו ג"כ ולא הוי פיגול דהוי עירוב מחשבות וגם למה קאמר הכי דמחשב לשם שלמים לימא בכל פיגול דמחשב לאכול החטאת לב' ימים ואומר מותר ומדברי התוס' ז"ל נראה דבאמת ל"ד לשם שלמים קאמר אלא לאכול חוץ לזמנו בשלמים ולאביי איכא למימר הכי אבל לרבה דמוקי לה בקסבור שהוא שלמים א"כ מחשב בה ממש לשם שלמים והוי בה עירוב מחשבות ואמאי קרי לה פיגול ואי נימא דפיגול לא הוי אלא בדיבור י"ל דלא אמר לשם שלמים אלא הריני שוחט לאכול לב' ימים ושפיר הוי פיגול. וכבר נסתפקו התוס' ז"ל בזבחים בזה ועי' רש"י ז"ל בב"ק דף ה' שפי' מפגל היינו ששחט חטאת לשם שלמים נראה דכתב כן כמשמעותא דשמעתין דל"ד פיגול קאמר אלא שלא לשמו בחטאת ג"כ בכלל זה ואתיא שמעתא כפשטא בשינוי השם דלפירש"י ז"ל הכא לא א"ש לישנא דלשום שלמים דליכא למימר דאם שחט לשם שלמים הוי ממילא חוץ לזמנו כדי אכילת שלמים דא"כ כל הנאכל ליום ולילה אם חשב לשום שלמים יהי' פיגול דאכילתן הוי חוץ לזמנו אלא ודאי צריך שיאמר או יחשוב בפירוש לאכול חוץ לזמנו וא"כ מאי קאמר ומחשב בה לשם שלמים הא אין זה עיקר הפיגול אלא משמע דבהכי מיירי בשינוי השם בחטאת דג"כ פסול הוא ועי' במשנל"מ ז"ל פ"ו מהלכות תו"מ ועי' תוס' ז"ל בד"ה עקירה שהקשו מדברי התוספתא דתני עלו לציבור לשם אילים ולא הוי עקירה. ולפי דברי התוספתא בסיפא דמילתא והשאר יעלו על המזבח וטעון נסכים נראה דצ"ל בדברי התוספתא לא עלו לצבור. ולפ"ז א"ש כיון דלא עלו מה יעשה בהם להכי קאמר והשאר יעלו ע"ג המזבח אבל לפי הנוסחא עלו לציבור מאי והשאר דתני הא ליכא שום נשאר כיון דעלו לציבור והא דתני רבה ב"ב חנה הוא דברי התוספתא והרמב"ם ז"ל פסק כרבה דעקירה בטעות לא הוי עקירה ועי' בכ"מ ז"ל ובדברי הבה"ז ז"ל ועי' ריש זבחים מש"כ שם דלהכי צריך קרא למתעסק בקדשים דפסול ולא מיפסיל משום פסול מחשבה משום דהוי עקירה בטעות ע"ש ולא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל האי דינא דעיקרה בטעות לענין חוץ לזמנו ונראה דהך סברא דעיקרה בטעות לא הוי עקירה לא אמרינן אלא בזבחים דסתמן לשמה קאי ומה שעקר בטעות לאו עקירה היא וקיימא אסתמא אבל בהני מילי דבעינן לשמה דוקא אם חישב מחשבה אחרת אפילו בטעות לא הוי לשמה ואין כאן מקומו להאריך בזה:

שם גמרא ציבור שאין להם תמידים ומוספים איזה מהן קודם ומסיק דתמידין ומוספין דיומי' ודאי תמידין עדיפי דהוי תדיר וגם מקודש. ופירש"י ז"ל ב' לשונות בהאי לישנא דהוי מקודש אי אע"ג דמוספין קדושי דיום קדוש הוא תמידין נמי בכלל קדושה זו דקדושת היום כי היכי דאהני למוספין אהני נמי לתמידין וכי מיבעי' לי' מוספין דהיום דהוא מקודש ותמידין דלמחר דלא קדישי כ"כ דחול הוא אלא דתדירי הי מינייהו עדיף. ולפ"ז לכאורה איכא גווני דליכא למיבעי' כגון מוספין דר"ח שחל בע"ש ותמידין דלמחר היינו בשבת דהם ג"כ מקודש וקדושת שבת יותר גדול מקדושת ר"ח תמידין דלמחר עדיפי דהוי תדיר ומקודש ולא משמע הכי מסתמא דשמעתין וצ"ל דמעלת מקודש לא אהני אלא ליומי' אבל לא למחר כי היכי דלא מספקא לן באם אין להם אלא למוסף אחד בר"ח ושבת שאחריו אי שבת קדים דקדוש מותר מר"ח אלא וודאי חובת היום קדים אבל בתמיד דאיכא מעלת תדיר מי בעי ליה:

ולשון ב' פירש"י ז"ל דמקודש היינו מעלת הקדימה מביומי' תמידין הוי מקודש ג"כ דהא קודם למוספין הוא אבל מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר מוספין הוי מקודש דהא יקרבו היום ותמידין למחר. ויש לדקדק בזה דבשלמא התמידין ומוספין דיומי' שייך שפיר למיקרי התמיד גם מקודש דהא שניהם זמנן היום והתמיד קודם הרי דיש לו קדושה יתירה ממוספים אבל היכי מיקרי מוספים דהאידנא מקודש מפני קדימתן לתמיד של מחר כיון דהתמיד לאו זמנו הוא היום ונהי דיש מקום לומר דבשביל חובת היום יהי' קודם מתמיד של מחר דעדיין לא הגיע זמן חיובו סברא אחרינ' היא אבל לא לקרותו מקודש בשביל זה וכבר כתבו התוס' ז"ל דבזבחים דף צ"א משמע כל"ק ועי' מש"כ בח"ל שם:

שם גמרא אמר ליה תניתוה התמידין כו' אלא דלית ליה כו'. ובעי למיפשט דאיזה שירצה יקריב אי מוספין דהיום או תמידין דלמחר ולישנא דמתניתין קשה קצת לפ"ז דלא דמי לסיפא דאין המוספין מעכבין זא"ז דהתם קמ"ל אע"ג דליתניהו לכולהו יקריב כמה שיש לו וברישא מילתא אחריתי קמ"ל דמוספין דיומיה ותמידין דלמחר שניהם שקולין אם אין להם אלא לאחד אבל אין להם שייכות זל"ז ומסיק דבדאית ליה ולקדם דאם הקדים מוסף לתמיד כשר ג"כ דשלא יהי' דבר קודם כו' למצוה בעלמא הוא. ולפ"ז תינח התמידים אין מעכבין המוספין דאפילו הקריב מוסף קודם לתמיד כשר אלא המוספין אין מעכבין את התמידים מאי קמ"ל ואי קמ"ל דמוסף אין מעכב לתמיד של בין הערבים אם הקריבו קודם למוסף אע"ג דדינו של מוסף ליקדם אין זה רבותא דהתמיד כשר ועיקר הרבותא הוא דמוסף כשר גם אחר התמיד וכמו שהאריכו התוס' ז"ל בזה ולכאורה אמאי לא מפרשי מתניתין כפשטא דאין תמידין מעכבין מוספים והתמיד כשר אף ע"פ שלא הקריב מוספים וכן איפכא וצ"ל דלא איצטריך לאשמעינן הא דפשיטא דלא מעכבי אהדדי דכל חד מצוה לחודיה והרמב"ם ז"ל כתב למתניתין כצורתה משמע דמפרש לה כפשטא ועי' בתוס' ישינים יומא דף ל"ג:

שם תוס' בד"ה תלמוד לומר כו'. והקשו דהכא ילפינן מעלי' ובפ' כל התדיר ילפינן מדכתיב מלבד כו' ותי' דהכא איצטריך למנחת חביתין דג"כ תדירי וכתב דהא דתנן עופות קודמין למנחות מפני שהן מיני דמים מהכא נפקא דאל"ה מנ"ל ויש לדקדק בדבריו דהא תנן התם דכל שמתנותיו מרובה מחבירו הוא קודם וע"כ האי מילתא סברא היא להקדים כל שהוא קרב למזבח יותר בהזאותיו וכיון דזבחים קודמין לעופות מסברא פשיטא דזבחים קודמין למנחות דאין בהם דמים כלל וכן הא דעופות קודמין למנחות ג"כ סברא היא דיש בה עבודת מזבח יותר מצוי והזאה והזאת הדם הוא עיקר ריצוי הקרבן ויותר נראה ר"ת דהכא בהקטרה מיירי והתם לענין עבודת הדם וביאור כל דבריהם ז"ל באורך עי' משנל"מ ז"ל פ"א מה' תו"מ שביאר דבריהם בתכלית הביאור גם במה שהאריכו בעשה דהשלמה אי מיפסיל בהכי אי אינו אלא למצוה וכ' כמה ראיות דזה ג"כ אינו אלא למצוה מהא דאמרינן בפסחים דעשה דפסח ועשה דאכילת קדשים דוחה עשה דהשלמה ואי הוי מיפסיל בהם לא שייך ביה דחיה ודקדק הוא ז"ל מהא דכתב לקמן ואין לומר דעשה דפסח דחי עשה דהשלמה דהא לא הוי אלא ספיקא וזה סותר למ"ש לעיל דאי מיפסיל בהכי לא שייך דחיה. ולדידי לא תקשי דמעשה דפסח וודאי לא מוכח דלא מיפסיל אחר התמיד דהא פסח מצותו בכך ואסור לשוחטו קודם התמיד לכתחלה והא דאמרינן שם בפסחים דלת"ק דר"י עשה דפסח ניחא דהוי עשה שיש בו כרת ודוחה עשה דהשלמה היינו מח"כ בע"פ דמביא כפרתו ג"כ אחר התמיד מזה מוכח שפיר דלא מיפסיל הקרבן דאי מיפסיל לא שייך דחיה כיון דכפרתו פסולה אבל לקמן כתבו ואין לומר דעשה דפסח דחי עשה דהשלמה היינו פסח עצמו דמצותו אחר