קרן אורה מנחות נה

חטא בדם התמצית אע"ג דמאותו קרבן הוא כיון דפסול הוא לזריקה הוי כפסול דעלמא ונראה דהא דאמרינן חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן היינו דוקא שע"י החטא בא הזכות דע"י זריקה שלא לשמן הוכשרו האחרונים אבל חטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן היינו משום דהתם החטא לעצמו והזכות לעצמו וה"ה בכל כה"ג דלא אמרינן חטא ול"ד בעולה נאמר אלא כו' תרי מילי כה"ג קאמר:

ויש לדקדק עוד בשמעתין אמאי לא אשכחן תקנה זו בשתי חטאות אבוד ואחרת שהפריש ושחט שניהם דמשמע במעילה דזורק אחד והשני הולך לאיבוד ואמאי לא נאמר לו חטא בראשון לזרוק לשם חולין דכשר ואינו עולה לחובה והשני יוכשר לשם חטאת ועי' מש"כ בח"ל מעילה שם ובזבחים סוף פרק השוחט והמעלה:

שם תוס' בד"ה אי ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן וכתבו ז"ל דאפילו לשמן כשר דאל"ה אין לך דבר כו'. ויש לדקדק להאי תנא דאין כבשים בלא לחם א"כ אפילו בזמנו אינו בא בלא לחם ואיך יוכשר לפני זמנו או לאחר זמנו וצ"ל דנהי דלחם מעכב הכבשים היינו דלא קיים המצוה וצריך להביא כבשים אחרים עם לחם אבל אם עבר ושחט בלא לחם הזבח כשר אבל מ"ש התוספ' ז"ל בפשיטות דאין לך דבר שכשר שלא לשמו ופסול לשמן. קשה דהא פלוגתא היא בזבחים דף ט"ו רב חלקי' ורב הונא ומ"מ ע"כ צ"ל דאפילו לשמן כשר מדלא פריך מינה לרב הונא התם דאמר אי פסול לשמו פסול נמי שלא לשמו ומלשון רש"י ז"ל משמע דהדם יזרק דוקא שלא לשמו ויתבאר עוד לקמן בשמעתין בזה וכן משמע בנזיר דף כ"ח דפריך התם עלה דנזרק עליו אחד מן הדמים דאמר ר"ע דאינו יכול להפר משום הפסד קדשים ואמאי איכא הפסד קדשים הא יכול לזרוק שלא לשמו וכדתני הכא בכבשי עצרת הדם יזרק משמע דזריקה דהכא היינו שלא לשמו ועי' תוס' התם שכתב דל"ד שלא לשמו אלא סתמא נמי כשר אבל לשמו משמע דפסול ומ"מ נראה עיקר דלשמן נמי כשר כל ששם עולה ושלמים עליהם ואין עליהם דין מחז"ס כיון דשם עולה ושלמים באין נדבה ועי' מ"ש שם בח"ל ע"ד התוס' ז"ל שם אלא דלכתחלה אין לחשוב לשמו כיון דלא שייך בו מחשבת לשמו קודם זמנו או לאחריו וכן התם באשה אחר שהפר לה בעלה. וכבר הארכתי בזבחים פרק פרת חטאת בהא דתנן התם עולותיהם ושלמיהם בחוץ חייב וא"ש בזה הא דמשני התם בנזיר כגון ששחט חטאת אע"ג דגם בחטאת אשכחן הכשר שלא לשמו כגון לשם חולין אין זה תקנה כיון דחטאת היא ואינו בא בנדבה ועי' תוס' שם ומ"ש בח"ל שם ועוד כתבתי בזבחים שם בהא דרב חלקיה שם:

שם תוס' בד"ה חטא בשבת כו' תימא יזרוק כדי לאכול חי. ולא הבנתי קושייתם ז"ל דהא אימורין וודאי אסור להקטיר בשבת וא"כ בשר נמי אסור לאכול אפילו חי דכל כמה דלא מתקטרי אימורים אין הבשר נאכל וכ"כ התוס' ז"ל בנזיר שם לענין שחטן שלא לשמן בי"ט דיזרק הדם אפילו למ"ד אין נדרים ונדבות קריבין בי"ט דאינו אוכל הבשר עד הערב אבל בביצה דף כ' משמע דמותר לאכול הבשר אפילו קודם הקטרת אימורים בכה"ג בי"ט או בשבת דאסור להקטיר האימורים עד הערב וכמו שכתבו התוס' ז"ל שם וכמשמעותא דשמעתין התם וכן תני בתוספתא במכילתין אם נשחטו שלא לשמן מהו ליזרק את הדם בי"ט יזרק ומותר באכילה ובשבת לא יזרק ומותר בהנאה אם זרק הבשר יאכל ויקטיר את האימורין לערב משמע דבשבת נמי מותר לאכול הבשר מיד אם זרק ודוחק לומר דלערב קאי גם אאכיל' והאי מותר בהנאה דתני התם אין מובן לי דהיכי שייך היתר הנאה בזה כ"ז שלא זרק ודו"ק. וצריך לדקדק עוד בהא דאמרינן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים ולפי משמעותא דשמעתא דנזיר דאפילו אם אינו נצרך לו כלל יכול להקריבו שלא לשמו כגון אם הפר לה הבעל ומייתי לה מהא דכבשי עצרת דהכא וא"כ אפילו אחר הקרבת הראשונים לשמן למה יפסידו האחרונים יזרק דמן שלא לשמן וכ"ת דדוקא בכה"ג דבשעת שחיטה לא הי' עומד לשמן כגון שחטו שלא לשמו או לפני זמנו ולאחר זמנו דלא הי' עומד בשעת שחיטה לשמו הוא דכשר שלא לשמו אבל בכבשים אלו דבשעת שחיטה עמדו לשמן ונדחו מלשמן שלא לשמן ג"כ פסולין וכמ"ש רש"י ז"ל דא"כ היכי מייתי ראיה בנזיר שם בנשחט עלי' אחד מן הדמים קודם הפרה דיכול לזרוק שלא לשמו מהא דכבשי עצרת כו' הא בכבש עצרת כה"ג אינו יכול לזרוק שלא לשמו כיון דהשחיטה הי' לשמו. ובאמת מצינו לעיל סוגיא מפורשת לחלק בין תודה ואיל נזיר לכבשי עצרת אם נפסל הלחם דכבשי עצרת נפסלו גם הם ותודה יזרק דמה ולדברי התוס' ז"ל לעיל דוקא שלא לשמו וא"כ קשה קצת הך ראיה דמייתי התם מכבשי עצרת ועי' מה שהקשו התוס' ז"ל שם מהא דאבד הלחם אבדו כבשים ומ"ש שם ע"ד ז"ל. וכבר כתבתי לעיל דהרמב"ם ז"ל כתב לבעי' דלעיל באבד הלחם ג"כ בספיקא אי מותר לזרוק שלא לשמן ועדיין צ"ע בזה:

ע"ב גמרא כי אתא רב יצחק תני כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסולין. ופירש"י ז"ל ב' לשונות אם שלא כמצותן היינו שלא לשמן וגמר מחטאת דאיתקשו ליה או הביאו בן שתים והקשה על לשון זה דא"כ שהביאן מיבעי' ליה ונראה דללישנא קמא דשלא לשמו הוא שלא כמצותו ה"ה דבן שתים ג"כ הוי בכלל שלא כמצותו ולר"י פסולים ולתנא דבי לוי כשרין דגמר שלמי חובה משלמי נדבה אבל לאידך לישנא דשלא כמצותו היינו בן שתים בשלא לשמו גם לר' יצחק כשר דלענין זה לא מקשינן לחטאת דאותה כתיב והתוס' ז"ל הקשו אמאי לא פריך מהא דלעיל כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק ומפני זה כתב דכלשון אחרון נראה להם משמע דלל"א לא תיקשי מהא דלעיל ואין זה מובן דשלא בזמנו ג"כ הוי בכלל שלא כמצותו וכמש"כ ז"ל בעצמן דמחוסר זמן בכלל וכ"כ לעיל דברייתא דלעיל אתיא כתנא דבי לוי ולא כר' יצחק וכן הקשה הצ"ק ז"ל ע"ש אלא דא"כ דאיכא תנאי דפליגי בהא בכבשי עצרת ששחטן קודם זמנן ולתנא רבי יצחק פסולין ולדידיה שלמי נזיר גם כן פסולין שלא כמצותן מאי פריך בנזיר לר"ע מאי הפסד קדשים יזרוק שלא לשמו וכברייתא דלעיל אמאי לא משני דר"ע ס"ל כתנא דר' יצחק דשלא כמצותן פסולין אלא משמע דליכא מאן דפליג בהא וכן מוכח ממתניתין דזבחים עולותיהן ושלמיהם בחוץ חייב אפילו קודם זמנו והיינו משום דאפילו שלא בזמנן חזו לפנים ומש"כ התוספ' ז"ל בד"ה איתיבי' דמהתם אין ראיה דאינהו גופייהו חזו לעולה לא הבנתי בזה דלא ס"ד לעיל דתוך זמנו ג"כ בא לכלל פלוגתא דר"י ודבי לוי ובגופא דשמעתא יש לדקדק הא דמשמע דכבשי עצרת חד דינא להו עם שלמי נזיר. ולמאן דיליף חובה מנדבה כולהו כשירות אפי' שלא כמצותן ולמאן דלא יליף חובה מנדבה כולן פסולות שלא כמצותן והלא מבואר לעיל דכבשי עצרת לא דמי לתודה דכבשי עצרת ע"י פסול לחם גם הם נפסלין ואלו תודה אינה נפסלת אפילו הוזקקה עם הלחם וכדאמרינן לעיל שלמים קריא רחמנא ואיל נזיר דמי לתודה בכל דיני והוא שלמים גמורים ולא אשכחן ביה חומר מתודה וא"כ מנ"ל דר' יצחק ותנא דבי לוי פליגי אהדדי דילמא מודה תנא דבי לוי בכבשי עצרת שלא כמצותן דפסולות וכמ"ש התוס' ז"ל לעיל דשאני כבשי עצרת דקדש קדשים הם או דשלמי צבור משלמי יחיד לא ילפינן ומ"ש התוס' ז"ל בד"ה אשם נזיר דשלמי נזיר לא חזו לנדבה דאיפלגו טובא לא הבנתי במאי איפלגו יותר מתודה וכבר הערתי לעיל בזה ועי' מ"ש בח"ל זבחים שם דף קט"ו ועדיין אין הלכה זו ברורה אצלי. השם יאיר עיני בתורתו:

שם תוס' בד"ה אית ביה כו'. הקשו מברייתא דתמורה ע"ש ועמ"ש בחי' תמורה שם מה שנלע"ד ע"ש:

שם גמרא אין דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו. ופריך מיוצא דיליף מבמה ולכאורה לא דמי דהכא שפיר קאמר דאין דנין אשם נזיר מאשם גזילות כיון דלכ"ע עיקר מצותן חלוקים הם זה דוקא בן שנה וזה דוקא בן שתים ואין דנין זה מזה דהא הקפידה תורה זה דוקא בן שנה וזה דוקא בן שתים אבל יוצא דבמה אין זה עיקר מצותו אלא דלא שייך פסול יוצא בבמה אפשר שפיר ילפינן וכבר כתבתי בח"ל זבחים בזה:

דף מט גמרא אמר רב עלו ועלו מפשטי' דשמעתין משמע דרב מודה בכבשי עצרת דאין נפסלין שלא לשמן. וכמ"ש התוס' ז"ל לעיל בד"ה כבשי עצרת דלא אמרינן בהו הך סברא הואיל ובא להתיר כו' אלא דמש"כ שם הכבשים לאו מתירין הם משום דהם מתירין הלחם כו' נראה דלהאי תנא דהלחם אינו מעכב את הכבשים הכבשים עצמן מתירין חדש במקדש ויתבאר בזה לקמן