קרן אורה מנחות מז

ותי' דבאמת לא קיבלה אביי ולשיטת רש"י ז"ל דרבא ס"ל דלא בעינן עיבוד לשמה תיקשי דרבא משמע דס"ל דטעימה פסולה ואדיסקיי' סמכינן לעיל גבי סדין בציצית ולקמן יתבאר עוד:

שם גמרא ש"מ תלת כו'. ופריך היינו צביעה לשמה היינו טעימה פסולה וא"ר אשי מ"ט קאמר וכ' התוס' ז"ל הטעימה פסולה אפילו לשם ציצית כיון דלשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקימצה לשמה ושלא לשמה וקצת קשה מנ"ל לדמות לזבחים דמחשב גם לשם זבח אחר ושפיר דמי מחשבה פסולה אבל לשם נסיון לאו מחשבה פסולה היא אלא דאינו מחשב לשמה וכי מחשב נמי לשם ציצית אמאי לא יהי' כשר וקצת אשכחן דכוותה בחלות תודה ורקיקי נזיר דאין יוצאין בהם מפני שאין משתמרין לשם מצה וכי עשאן למכור בשוק יוצאין בהם כיון דעביד לימלך אי מזדבן מזדבן ואי לא איפוק בה אנא הרי דיש כאן מחשבה מעורבת לשמה ושלא לשמה ועוד כתב רש"י ז"ל שם דרב יוסף דאמר דבעינן מצה הנאכלת לשבעה בא להוסיף על רבה דלרבה אם שמרה לשם מצה ולשם זבח יוצאין בהם להכי קאמר דאכתי אין יוצאין בהם משום דאין נאכלין לז' אלמא דבכהאי גוונא לשמה שלא לשמה כשר אבל פשטא דשמעתין משמע הכי דליכא טעימה כשרה וכל טעימה פסולה היא וע"כ צ"ל כיון דדרך הצביעה לנסות תחלה עיקרה שלא לשמה היא וכ' עוד דהשתא הני תלת תרי נינהו וכתב הצ"ק דכתב כן לשיטת רש"י ז"ל ויתבאר בזה לקמן:

שם תוס' בד"ה משום שנאמר כליל תכלת כו' ותוכן ד' ז"ל דמפרש"י ז"ל נראה דלר"ח בג' לא הוכשר אלא ראשון שנצבע בו אבל פעם שני פסול אפילו שניהם לשמו ור' יוחנן מכשיר אפילו מראה שני היינו פעם שני והקשו ע"ז הא משמע דטעימה פסולה היינו טעימה דלעיל שהיא עצמה פסולה ופוסלת נמי המותר אבל לשמו אפילו מאה פעמים וכ' בק"א פ' מצורע דרש"י ז"ל הוכרח לפרש כן דאל"ה א"כ הני תלת חדא היא דהא דטעימה פוסלת הוא גם כן משום דשלא לשמה פסול ואין מזה שום הכרח דהני תרתי שפיר חדא היא דטעימה פסולה משום שלא לשמה אבל הא דטעימה פוסלת הנשאר מילתא חדתא היא ולא שמעינן לה מקמייתא דנהי דהיא עצמה משום שלא לשמה אבל מנ"ל דפוסלת כל היורה ושפיר איצטריך לאשמעינן דטעימה פוסלת כל היורה ג"כ כל שנצבע בה תחלה צביעה הפסולה אלא אי קשיא לי הא קשיא לשיטת התוס' ז"ל ע"כ רחב"ג ס"ל דטעימה פסולה משום שלא לשמה א"כ כי מייתי לעיל תנאי ס"ל כשמואל דבעינן טויה מפלוגתא דרשב"ג ורבנן לענין עיבוד דתפלין ואמאי לא מייתי מהא דתני גבי ציצית גופא דטעימה פוסלת והיינו משום דהיא עצמה פסולה משום שלא לשמה וש"מ דבעי צביעה לשמה וה"ה דבעינן טויה לשמה ותיקשי מכאן לרב דלא בעי טויה לשמה דהא ר"י בן דהבאי לא פליג בהא ארחב"ג אלא דאמר דטעימה אינו פוסלת כל היורה אבל היא עצמה פסולה וי"ל דמהא דאמר רחב"ג דטעימה פוסלת לא שמעינן דמיירי בטעימה שאין פסולה אלא משום שלא לשמה דאפשר ס"ל דשלא לשמה נמי כשר והא דאמר הטעימה פוסלת היינו אם טעם בדבר שאינו ראוי לציצית כגון צמר הבא מן הקוצים לדברי הרמב"ם ז"ל או איזה מין אחר טעימה בזו פוסלת כל היורה ובזה א"ש מאי דקשה לשיטת התוס' ז"ל דאינה פוסלת אלא טעימה דפסולה מהא דתני לה בת"כ בפ' מצורע להאי דינא דטעמו פסלו גבי שני תולעת שנאמר במצורע כתבה הרמב"ם ז"ל בה' טוצ"ר ע"ש והיכן מצינו התם דבעי בשני תולעת צביעה לשמה שיהי' הטעימה פסולה משום שלא לשמה ונהי דגבי צפרים כ' הרמב"ם ז"ל שם דבעי לקיחה לטהרת צרעת אבל צביעת השני מנ"ל דבעינן לשמה ואמאי פוסלת הטעימה אלא ע"כ בטעימה בדבר שאינו ראוי לשני תולעת וכן צ"ל גבי בגדי כהונה דאמר רחב"ג גבייהו הטעימה פוסלת מקרא דכליל תכלת והיכי אשכחן דבגדי כהונה צריכין צביעה לשמה דליהוי טעימה פסולה ופוסלת אלא מיירי בטעימה הפסולה מאיזה טעם אחר ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר פסול טעימה גבי בגדי כהונה בה' כלי המקדש ועי' משנל"מ ז"ל שם ואחר כל הנ"ל לענ"ד הי' נראה דאינה פוסלת אלא כל שהוא עושה דרך טעימה ונסיון ויליף רחב"ג מכליל תכלת דלא הוכשר אלא צבע התכלת ברורה ואינה צריכה לנסיון אבל אם מנסה בה אין זה כליל תכלת וכל היורה נפסלה וכמשמעות לישנא דהש"ס טעימה פוסלת ולהכי צריך לנסות בכלי אחר ור"י בן דהבאי אומר אפילו מראה שני שבה כשר היינו אע"פ שאינה צבע תכלת הברורה אלא שניה לה כדרך הצבע שיש צבע ברור ויש דיהה מעט גם זה כשר דכתיב ושני תולעת ולא בעינן אליבי' כליל תכלת היינו תכלת הברורה דוקא ולהכי גם אם מנסהו כשר ולא מיירי כלל בדרך צביעה ואפילו צבע תחלה שלא לשמה לא נפסל השאר אלא דא"כ למה ליה האי טעמא בפסול טעימה עצמה משום שאינה לשמה אפילו לא בעינן לשמה פסולה כיון שצבעו דרך נסיון ואם כל היורה נפסלת ע"י הנסיון עצמה כ"ש הנסיון וגם הלכה זו לא נתבררה אצלי עד יגלה לנו צבע הברור הזה הדומה לרקיע ולכסה"כ ועיין בת"כ ובק"א שם:

שם גמרא תכלת אין לה בדיקה ואינה ניקחת אלא מן המומחה ומסקינן דאין לה בדיקה מפני טעימה ומהך ברייתא נמי משמע דבעינן צביעה לשמה וכשמואל דבעי טוי' לשמה. וי"ל דהא מודה רב אם טעמו בד"א דנפסל וכמש"כ לעיל ואיכא למיחש לטעימה כי האי ובתפלין וס"ת עי' בדברי הרי"ף ז"ל ועי' תוס' ז"ל ודברי הנימוק"י ז"ל מעורבבין קצת ע"ש שכתב לפירש"י ותוס' ז"ל:

דף מג גמרא ר' מני דייק וזבין כחומרי מתניתא כו'. משמע קצת דלמדת חסידות חשיב לה ואמאי הא ברייתא דינא קאמר דאין ניקחים אלא מן המומחה ומאי רבותא דר"מ ונראה מזה דחומר זה דאינו ניקח אלא מן המומחה לאו משום טעימה לחוד היא אלא משום קלא אילן ולהכי הרוצה לבדוק אין כאן איסור כ"כ ליקח גם שלא מן המומחה אבל ר"מ לא רצה לסמוך על הכהונה וזבין דוקא ממומחה ועי' נימוק"י ז"ל ואמר ליה ההוא הכי עביד כו' ואצלח עסקייהו כדאיתא בפסחים פרק מקום שנהגו אע"ג דמוכרי תכלת אין רואין סימן ברכה אם עושין לשמה רואין וק"ל:

שם גמרא אמאי מברך כל צפרא כר' דאמר תפלין כ"ז שמניחן. יש לדקדק דבסוכה אמר רב יהודה אמר שמואל דסוכה יום אחד ומסיק התם דס"ל כחכמים דפליגי ארבי וכיון דלא מפסקי לילות מימים מברך פ"א לבד על כל הז' ימים ודוחק לומר הא דידיה הא דרבי'. ונראה דע"כ לא ס"ל התם כחכמים אלא במצוה זמנית כמו סוכה דמצותה ז' מברך אחת על כולן כיון דלא מפסקי לילות מימים כל הז' ימים מצוה אחת היא אבל הכא בציצית כיון דס"ל לילה זמן ציצית הוי מצוה שאין לה זמן כלל בהא ס"ל כר'. דכ"ז שהוא לובשה צריך לברך דלא מסתבר שלא יברך אלא פ"א בשעת לבישה ראשונה ועוד יש לדקדק דלכאורה בציצית לכ"ע צריך לברך בשעת עטיפה כל פעם דבשלמא תפלין שהם חובת הגוף ולא עבר עליו זמן פטור שפיר יוצא בברכה ראשונה על כל זמן חייב אבל ציצית לאו חובה היא ללבוש בגד של ד' כנפות אלא כשלובש בגד מצוה להיות בו ציצית וכמבואר לעיל ובדברי הראשונים א"כ כל לבישה ולבישה מצוה לעצמה היא ולמה יפטר בברכה אחת והתוס' ז"ל כתבו לעיל להוכיח מהא דמברכין להתעטף בציצית ש"מ דציצית לאו חובת טלית היא ואי נימא דרב יהודה לא פליג אשמואל רבי' בכלי קופסא ואפ"ה מברך גם להתעטף וזה כמש"כ לעיל דאפי' אי חובת טלית היא מ"מ עיקרה חובת גברא היא ואפילו בירך בשעת עשיה צריך לברך בשעת עטיפה ג"כ וכמבואר בדברי התוספתא פ"ז דברכות ולא פרכינן מינה למ"ד חובת טלית אע"ג דאכתי קשה מהא דתוספתא אמאי לא חשיב ברכה דלעשות ציצית למ"ד חובת טלית היא והתוס' ז"ל כתבו לעיל בפלוגתא דתנאי היא ולא אשכחן היכא ואולי כוונת התוס' לדברי התוספתא ובריי' דחסידים הראשונים לעיל דבעי הש"ס למידק מינה דחובת טלית היא ולפי הנ"ל י"ל דרבי וחכמים פליגי אי לילה ושבת זמן תפלין וחכמים דאמרי דמברך רק שחרית ס"ל דלילה לאו זמן תפלין והוי מצוה זמנית כל יום וסגי בברכה א' ליום ורבי ס"ל דזמן תפלין הוא והוי מצוה שאין לה זמן ומברך כל שעה שמניח אבל בסוכה י"ל דרבי נמי מודה דאינו מברך אלא יום ראשון אבל לא משמע הכי בסוכה בהא דאמרינן ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה ע"ש וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל בזה:

ע"ב גמרא ורבנן האי וראיתם אותו מאי עבדי מיבעי לכדתניא כו'. וכ' התוס' ז"ל האסמכתא בעלמא היא דק"ש דרבנן ודבריהם ז"ל קשין קצת היכי כתב בפשיטות דק"ש דרבנן ורב