קרן אורה מנחות מו

התליה בבגד דהיא עשיית המצוה עצמה אפילו בלא כוונה כשר דעשי' עצמה היא המצוה וכוונה אינה מעכבת וכן כתיבת הס"ת כשר בלא כוונה כמו שהבאתי לעיל משמעות דבריו ז"ל משום דכתיבת הס"ת עצמה מצוה היא ולא בעינן מחשבה לשמה אע"ג דקי"ל מצות צריכות כוונה כהתוקע לשיר בזה קיל הטלת ציצית וכתיבת הס"ת דלאו גמר המצוה הם ואפשר דגבי ס"ת דאיכא מ"ע דוכתב כו' צריך לכוון כוונה זו דכותב לקיים המצוה אבל כוונה לשם קדושה אינו מחוייב והכתיבה עצמה מוכחת והדברים ארוכים בזה גם בדברי הראשונים ז"ל:

שם גמרא כתנאי כו'. ורב דלא בעי טויה לשמה כת"ק דלא בעינן עיבוד לשמה ושמואל כרשב"ג דבעינן עיבוד לשמה ולפי שיטת התוס' ורש"י בסוכה דתלי' לשמה גם רב בעי צ"ל דתלי' שאני שהיא המצוה עצמה אבל הטויה הזמנה למצוה היא ולא בעינן לשמה כמו עיבוד. והקשו התוס' ז"ל דילמא בציצית ת"ק נמי מודה דבעי לשמה דגדילים כו' ואפילו דעור תפלין מסברא ילפי' מציצית ומה ציצית דאין בהם קדושה כ"כ צריכה הזמנה לשמה כ"ש תפלין דקדושתן חמורה דבעי הזמנה לשמה והיינו טעמא דרשב"ג דבעי עיבוד לשמה ועיקר קרא בציצית נאמר והא דלא ילפינן עשיית סוכה לשמה מציצית י"ל דעשיית הסוכה לא נאמר בתורה למצוה אלא חג הסוכות תעשה כו' או בסוכות תשבו ולהכי לא ילפינן לה דליהוי צריך עשיה לשמה אלא דא"כ דעיקר מילתא מציצית ילפינן ות"ק דלא בעי עיבוד לשמה ס"ל בציצית ג"כ דלא בעי טויה לשמה ולא דריש קרא דגדילים כו' לשיטת הרמב"ם ז"ל א"כ הא דאמרינן בסנהדרין דפלוגתא דהזמנה מילתא היא אי לא תליא בפלוגתא דרבנן ורשב"ג ופירש"י ז"ל דת"ק ס"ל דהזמנה לאו מילתא ולהכי לא בעי עיבוד לשמה ולרשב"ג דבעי עיבוד לשמה ס"ל דהזמנה מילתא היא ולפי הנ"ל היכי שייכי אהדדי הכא בקרא פליגי ת"ק לא דריש לך לשם חובך וא"צ לשמה ורשב"ג דריש לך לשם חובך גבי ציצית וילפינן מינה לתפלין וס"ת ג"כ דבעי לשמה כל הכשר המצוה והתם בהזמנה מילתא בסברא פליגי אי נאסר דבר ע"י הזמנה בעלמא וי"ל אפילו ת"ק דס"ל הכא דא"צ טויה ועיבוד לשמה דלא חייבה התורה בזה מ"מ מודה בנאסר ע"י הזמנה וכן איפכא רשב"ג דמחייב לעשות הכשר מצוה לשמה כדכתב קרא מודה דאינו נאסר ע"י הזמנה והתוספ' פי' איפכא דת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ס"ל הזמנה מילתא וסגי בהזמנה בעלמא בחיתוך העור כו' ורשב"ג דבעי עיבוד לשמה ס"ל דהזמנה לאו מילתא וא"כ ת"ק נמי מודה בדרשא דגדילים כו' דבעי לשמה אלא דסגי בהזמנה בעלמא וגם לפ"ז קשה כיון דקרא כתיב תעשה לך לשם חובך אמאי לא נימא דחייבה התורה לעשות כל מעשי' לשמה תדע דהא בציצית בעינן גם צביעה לשמה אע"ג דכבר עשה בהן מעשה לשמה שיטוו לשם ציצית אפ"ה בעינן שיהי' הצביעה ג"כ לשמה מגזה"כ והיינו טעמא דרשב"ג ומנ"ל דבעלמא ס"ל דהזמנה לאו מילתא היא ובפשטא דתלמודין נראה יותר כפירש"י ז"ל דלת"ק דס"ל דא"צ הכשר לשמה לא בציצית ולא בעור של תפלין וכיון דלא מצינו שהקפידה התורה ע"ז אלמא דהזמנה לאו מילתא היא אבל לרשב"ג דאמר דצריך הכשר לשמה אלמא דהזמנה מילתא היא וה"ה לענין איסור דהזמנה מילתא היא והכא נמי כשעיבד העור לשם תפלין אסור לשנותו לדבר אחר דאל"ה מאי אהני העיבוד לשמה אם יכול לשנותו לדבר הרשות אלא ש"מ דהעיבוד מהני ליחדו לדבר קדושה זו לבד וכן הוא אם מזמינו לכל דבר איסור דמהני הזמנתו וכדתני התם בתיק של תפלין דלמ"ד הזמנה מילתא היא אסור להשתמש בו לדבר הרשות אם עשאו לכך אלא דקשה לי לפ"ז דברי התוספתא בפ"ב דמגילה דתני התם להך ברייתא דתיק של תפלין שהובא בש"ס שם במסכת סנהדרין בפרק נגמר הדין דבהזמנה לחוד אינו נאסר אלא אם כבר נשתמש בו קודש בלישנא אחרינא כלי גבוה עד שלא נשתמש בו גבוה ורשאי להשתמש בו הדיוט משנשתמש בו גבוה אין רשאי להשתמש בו הדיוט וכלים שנעשו מתחלתו להדיוט אין עושין אותן לגבוה וכן תני התם באבני היכל ומזבח דצריך לעשותן דוקא לשם גבוה ואפ"ה לא נאסרו להדיוט על ידי הזמנתו לגבוה עד שישתמשו בו גבוה וזה כתבתי דסתרן אהדדי כיון דצריכין עשיה לשמן וזה בשיטת רשב"ג דצריך עיבוד לשמה וא"כ אמאי לא מיתסר בהזמנה לחוד דלרשב"ג הזמנה מילתא היא. שוב ראיתי דהלכה זו מבוארת בירושלמי יומא פרק אמר להם הממונה הל' ו' והכי איתא התם כדשיהו חדשים אם אומר אתי שלא ילבש שחקים והתני ולבשם אפילו שחקים ר' חנניא בשם ר' יסא במחלוקת עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה ורשב"ג אוסר א"ר יוסא הוינן סברין למימר מה פליגן להדיוט אבל לגבוה ת"ק נמי מודה דצריך הזמנה דוקא לשמה מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש בגדי קודש צריך שתהא אריגתן בקודש ואמר ר"ח בשם ר' ייסא במחלוקת היא הדא אמרא אף לגבוה פליגין דלת"ק א"צ חציבה ואריגה לשם קודש והתני דצריך הוא כרשב"ג דתני העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט כו' והתני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט ר"א בשם ר' ייסא במחלוקת דתני נמי תרתי ברייתא איפכא אם עשה כלי להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה כו' והתני העושה כלי להדיוט אל ישתמש בו גבוה וכולה חדא מחלוקת היא למאן דבעי עשיה לשם גבוה אם נעשית לגבוה אסור להשתמש בו הדיוט ואם נעשית להדיוט אסור להשתמש בו גבוה ואליבי' אתי הא דתני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט וכן איפכא ולאידך מ"ד דלא בעי עשיה לשמה הכל תליא בשימוש ואם לא נשתמש בו הדיוט מותר לגבוה אפילו נעשית להדיוט וכן אם נעשית לגבוה מותר להשתמש בו הדיוט כ"ז שלא נשתמש גבוה וא"כ הך דתוספתא אתא נמי רישא כת"ק וסיפא כרשב"ג. ויש לדקדק אם נעשית לגבוה לכ"ע אמאי מותר להשתמש בו הדיוט הא כבר אקדשי' לגבוה ובהקדש לכ"ע סגי בהזמנה לחוד כמו כל הקדש וצ"ל דמה שהוא עושה לשם קודש לא אקדשי' עדיין והקדש לא חל אלא מותר שישתמש בו וכן אמרינן בונין בחול ואח"כ מקדישין ובדברי הרמב"ם ז"ל לא מצאתי כעת לדינים אלו דצריך לחצוב אבן לשם קודש ואם מותר לשנותו להדיוט. ודרך אגב ראיתי שם בתוספתא דמגילה עוד הלכה אחת אבני היכל ועזרה שנפגמו אין להם פדיון וטעונין גניזה וכתבה הרמב"ם ז"ל בה' בית הבחירה וציין הכ"מ לדברי התוספתא הנ"ל וכ' המשל"מ ז"ל דשמעינן לה נמי מתלמודין מהא דע"ז אבני המזבח ששקצום אנשי אנטיוכוס ויצאו לחולין דכתיב ובאו בה פריצים כו' ואפ"ה גנזום דלאו אורח ארעא ולא הבנתי דבריו ז"ל דאם איתא אמאי אין להם פדיון נהי דאין להשתמש בהן ע"י פדיון משום דלאו אורח ארעא אבל מ"מ לתפוס פדיונו אלא וודאי אין להם פדיון כלל ולא תפיס פדיונו משום דקדושת הגוף חשיבא ואין כאן מקומו בזה. והנה כל הנ"ל הולך ע"ד זה כי עיקר פלוגתא דת"ק ורשב"ג מציצית ילפי דנאמר בה גדילים תעשה לך לשם חובך ומינה ילפינן לתפלין דצריך עיבוד לשמה וכנ"ל ולא משמע הכי משיטת הירושלמי דאטו כלי קודש ואבני קודש ג"כ מציצית ילפינן הכל ועוד לב"ש דבעי בסוכה עשיה לשמה נילף מינה לכל המצות דבעינן עשיה לשמה וזה לא מצינו אבל הרמב"ן ז"ל במלחמות בסוכה שם האריך בזה וכתב שם דלמאי דילפינן ציצית מקרא דגדילים לא איתוקם האי כתנאי דאיתמר הכא וכקושית התוס' ז"ל דציצית שאני דכתב קרא ות"ק ורשב"ג בסברא פליגי לכל דבר שבקדושה אי צריך עשיה לשמה ואי נאסרה ע"י עשיה זו לדבר הרשות ע"ש באריכות והביא ג"כ דברי הירושלמי בעור שעבדו לשם קמיע אי כשר לכתוב עליו מזוזה דפליגי ת"ק ורשב"ג וצידד שם הקי"ל כת"ק דרשב"ג דכולן אין צריכין עיבוד לשמה לא מזוזה ולא תפלין והק"ע ז"ל שם כתב מדברי הירושלמי האלו סיוע לדברי הרמב"ם ז"ל דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה כת"ק המתיר לכתוב בעור של קמיע ואין זו ראיה דהא גבי תפלין נמי פליגי והתם פסק כרשב"ג דצריך עיבוד לשמה וכמש"כ לעיל דברי הב"י ז"ל אך מה שהקשיתי לעיל לדברי הרמב"ם ז"ל מהא דתני בירושלמי ובמס' סופרים דמזוזה עושין תפלין וכמו שהארכתי לעיל בזה י"ל דהירושלמי אזיל בשיטת ת"ק דרשב"ג דתפלין גם כן לא בעי עיבוד לשמה אלא דאכתי תיקשי מכתיבה עצמה להנך דסברי דבכתיבה כ"ע מודו דבעי לשמה א"כ היכי עושין ממזוזה תפלין הא נכתבה לשם מזוזה ולא לשם תפלין ועדיין אין הלכה זו ברורה אצלי ואם להראשונים ז"ל לא נתבררה וכמש"כ הרמב"ן ז"ל שם במלחמות דהלכה זו רופפת ואנחנו מה נעני בתרי' ועדיין צ"ע והתוס' ז"ל הקשו דאביי אדאביי לשיטתם דאביי ס"ל דלא בעי עיבוד לשמה אם כן אמאי טעימה פסולה משום שלא לשמה הא לדידיה לא בעינן לשמה