קרן אורה מנחות מא

בדברי רש"י ז"ל וכ"כ הראשונים ז"ל בשם רש"י דלילה זמן פטור הוא בכל גוונא אפילו בגד של יום אלא דשם בפרק ב"מ גבי הא דאמרי' ואינהו סברוה משום כסות לילה פי' שמא יהי' בגד המיוחד ללילה ויטיל בו ציצית משמע דס"ל כדברי ר"ת דכסות יום חייב אפילו בלילה וכבר כתב בזה אחי הגאון ז"ל דדברי רש"י ז"ל נראין כסותרין זא"ז וכתב לישב בזה דתליא בפלוגתא אי חובת מנא אי חובת גברא ולמ"ד חובת מנא כסות יום חייב גם בלילה דבכסות תליא מילתא ע"ש באורך. ולענ"ד צ"ע דאפילו למ"ד חובת מנא היינו דבגד שהוא מיוחד לזמן חיוב היינו ליום צריך להטיל בו ציצית אפילו כשהוא בקופסא אבל מ"מ העיקר תליא בחובת גברא ויום הוא זמן ציצית ולא לילה ומש"ה כסות לילה פטור כיון דאינו מיוחד לזמן חיוב דלילה לאו זמן ציצית וכיון דלילה שעת פטור הוא ממילא אין כאן מצוה אפילו בבגד של יום דמהיכי תיתי לן למימר שהבגד יגרום החיוב בזמן פטור דהא הטעם שאינו בראיה וזכירה על גברא קאי וכמש"נ למען תזכרו כו' וכל שאינו בראיה וזכירה אין כאן מצוה. ומטעם זה יש לדקדק בהא דאמרינן לקמן ומודה שמואל בזקן שעשה לכסות שפטורה משום דלאו לאכסוי' עבידא ולמה ליה האי טעמא ותיפוק לי' משום דנעשה לזמן פטור כמו כסות לילה דפטור לר"ש דקי"ל כוותיה וצ"ל דהיינו הך דאמר האי לאו לאכסויי עבידא אחר כל הנ"ל אין ראיה מכרחת לשיטת ר"ת דכסות יום יחייב אפילו בלילה וכסות לילה יפטר ביום דלאו בכסות תליא מילתא ואפי' למ"ד חובת טלית אינו מחוייב אלא אם מיוחד לזמן חיוב ובזמן חיוב עד דמספקא לי אם קנה טלית של ד' כנפות בלילה אם מחוייב להטיל בה ציצית אפי' למ"ד חובת טלית הוא כיון דלא רמיא חיובא אגברי דחובת טלית מחמת חובת גברא היא בהא וצ"ע בזה בדברי הראשונים ז"ל וכ"ה ד' הרמב"ם ז"ל דלאו בכסות תליא מילתא אלא יום הוא זמן חיוב ולילה הוא זמן פטור אפילו בכסות יום והתוס' ז"ל הביאו דברי הירושלמי בקידושין דמסייע לר"ת דאמרינן התם בטעמא דרבנן דמחייבי נשים בציצית ולא הוי זמן גרמא דלשיטת הירושלמי כולהו מודו בזה דלילה לאו זמן ציצית הוא וכדאמר ר"ש אי אתם מודים לי שכסות לילה פטור ואמר ר' אילא טעמיהון דרבנן שאם היתה כסות מיוחדת ליום ולילה חייבת וכבר האריך בזה אחי הגאון ז"ל וכתב שם דהירו' ס"ל דחובת טלית הוא וכשיטתו לעיל דלמ"ד חובת טלית פשיטא דכסות יום חייב בלילה ול"נ כמ"ש ויתבאר יותר בזה לקמן גבי פלוגתא זו חובת מי הוא. והנה ר"ת ז"ל גופא ספוקי מספקא ליה האי דינא וכמבואר לקמן בתוס' בד"ה תכלת אין בה כו' אי איכא חובה בכסות יום בלילה או חובה ליכא אבל רשות איכא ואין בה משום כלאים דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית אפילו שלא בשעת חיוב כדדייק מלישנא דאפילו כו' ועוד הביאו ראי' מטלית שאולה דאחר ל' יום חייבת מדרבנן ואפ"ה שרי כלאים משום דלהאי גברא דהוי דידיה ליכא כלאים ויש לדקדק בזה כיון דעיקר דחיית עשה לל"ת מינה גמרינן מאין לנו היתר בכלאים בציצית יותר מכל דוכתי דאמרינן עשה דוחה ל"ת דלא הותר אלא בשעת מצוה ובעינן דוקא בעידנא דמיעקר לאו יקיים עשה והכא מותר אפילו בזמן פטור ויותר מזה התירו אפילו לאשה אע"ג דפטורה היא היכי אשכחן דכוותה להתיר לאו שלא במקום מצוה כלל ואפילו למ"ד חובת טלית היא נהי דהטלית מחויב בציצית הואיל ומיוחד הוא לזמן חיוב ולבר חיובא מ"מ בשעת לבישה בלילה או אשה ליכא שום מצוה ומה ידחה הלאו אלא דקצת נראה גם מדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל כשיטת רש"י ז"ל בכסות יום דפטור בלילה ואפ"ה כתב דאשה יכולה להתעטף בציצית בלא ברכה ומסתם לה סתומי ולא ביאר דדוקא בציצית שאין בו כלאים וכמ"ש הראב"ד ז"ל שם משום דאפשר לומר כיון דרשות לנשים להחמיר על עצמן לקיים מצוה שאינן מצווין א"כ ה"נ ציצית יכולה להחמיר ע"ע ולא עברה על לאו דכלאים דלמצוה היא מכוונת וכן הוא המצוה לעשות ציצית של כלאים ואשה ג"כ רשות לה לקיים המצוה ומ"ש לעיל גזירה שמא יתכסה בה בלילה שאין זמן חיוב כו' זמן פטור שאני שאין בו שום מצוה להחמיר אבל אשה אע"פ שאינו מצווה מצוה להחמיר וקצת סעד לזה עוד מהא דבסוף ה' כלאים כתב הרמב"ם ז"ל דאם לבש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקה משום כלאים ולא כתב ג"כ דאם לבש ציצית מי שהוא פטור דלוקה ולפי הנ"ל ניחא דבגדי כהונה אין מצוה בלבישתן שלא בשעת עבודה שפיר לוקה אבל ציצית דלשם מצוה מכוין ניתן רשות גם למי שאינו מצווה להחמיר ע"ע אלא דאכתי אמאי לא כ' אם לבש ציצית בלילה דלוקה על כלאים ועוד דלא משמע הכי מהא דאמרינן למ"ד נשים סומכות רשות היינו דוקא באקפו ידייכו דלא למיעבד עבודה בקדשים ולא אמרינן דמותרות לסמוך כדין לשם מצוה אלמא כל היכא דאיכא עבירה בעשיית המצוה לא הותר אלא למחויב במצוה ומשום דאתי עשה ודחי ל"ת אבל לשאינו מצווה אסור אפילו אם מכוין לשם מצוה. והתוספ' ז"ל כתבו לחלק אפילו אי בבגדי כהונה אסור שלא בעידן עבודה וכדאמרינן לקמן הכא בציצית כל לבישה שרי רחמנא ע"ש ודעת הראב"ד ז"ל הוא להיפך דבבגדי כהונה דעתו דאפילו שלא בעידן עבודה אישתרי וכשמעתא דריש פרק בא לו כה"ג עי' בפ"ו מהלכות כלי המקדש ובכ"מ ז"ל שם ובציצית החמיר דאסור לנשים ללבוש ציצית של כלאים כמבואר בפ"ג מהלכות ציצית וכן מסתבר דכלאים דבגדי כהונה לא נאמר בלשון דחיה כמו ציצית אלא התירא הוא דשרי רחמנא כלאים בבגדי כהונה ולהכי נתנו להנות בהם אפי' שלא בעידן עבודה אבל ציצית דחיה הוא ולא הותר אלא בשעת חובה ולבר חיוב אבל מהא דלא הותר סמיכה לנשים אלא בהקפת יד משמע דאפי' במילתא דהתירא כמו סמיכה דהותר עבודה בקדשים ולא אשכחן בה מטעם דחיה אלא כך התירה התורה ואפ"ה לא הותר אלא לבר חיובא והא דבגדי כהונה הותרה אפילו שלא בעידן עבודה לדברי הראב"ד ז"ל היינו משום דלא ניתנה תורה למה"ש לצמצם דוקא שעת עבודה וגם בכל שעה אפשר שיזדמן לו איזה עבודה אבל בזמן שאינו ראוי לעבודה ודאי אסור ללבוש בגדי כהונה כלאים והדרן לקיימתא דלא אשכחן היתר לאשה דלאו בת חיובא היא וכן לילה דזמן פטור הוא ללבוש ציצית כלאים ונהי דמדברי התוס' ז"ל משמע דלא התירו בזמן פטור אלא בכסות יום כיון דחייב ביום מותר גם בלילה וכן לאשה דוקא בכסות שבעלה מתכסה בה ג"כ וכיון דכסות זה חייב בציצית בשביל בעלה גם היא מותרת לצאת בו אפילו בכלאים מ"מ לא מצאתי טעם לזה להתיר לאו דכלאים באשה מפני שהטלית בר חיוב הוא ומה שהביאו ראיה מדברי הספרי ביחיד בטלו חכמים כו' ולא חייבו בטלית אלא מפני שבעלה מכסה בו נראה דלא מיירי בציצית של כלאים דהא משמע דמיירי בטלית המיוחד לאשה ופטורה היא מן הדין אלא דחייבו אותה מפני שבעלה מתכסה בו לפעמים וא"כ היכי ס"ד דבכלאים נמי התירו לאשה על זה הא זה דומה לכסות לילה דאסור בכלאים דאטו משום שילבוש אותו ביום פעם אחת בשביל זה יותר לו כלאים אפילו בלילה כיון דעיקרו מיוחד ללילה וה"נ כסות אשתו שמיוחד לאשתו בשביל עראי שמתכסה בו בעלה יותר כלאים גם לה ולא מיבעי' לדברי ר"ת ז"ל דכסות לילה פטור אפילו ביום וודאי דה"ה כסות המיוחד לאשה אפילו לובשו בעלה עראי פטור אלא אפילו אי נימא דביום חייב ה"ה דבשעה שלובשה בעלה חייב אבל לא לאשה אלא ע"כ מיירי בציצית שאינה של כלאים. ועי' מש"כ בזה אחי הגאון ז"ל בחיבורו שם וע"כ צ"ל לדברי התוס' ז"ל שהביאו ראיה מהא דספרי דהא דבעלה מתכסה בה לאו דרך עראי הוא אלא מיוחד גם לו וכן נראה מלשון הרא"ש ז"ל ע"ש אבל ראייתם ז"ל מטלית שאולה ראיה גדולה היא והרמב"ם ז"ל כתב סתמא דאחר ל' יום חייבת ומשמע אפי' כלאים וצ"ל לשיטתו דס"ל דאחר ל' יום חייבת ד"ת דהוי כשלו והדברים עתיקים. ומחלוקת קדומה היא וצ"ע יותר בדברי הראשונים ז"ל ובאותו ענין יש לי עוד הרהורי דברים בדין אשה אי יכולה לברך על ציצית וידוע דעת הראשונים ז"ל אשר אשה יכולה לברך גם על מצות שהז"ג וכמו שהאריכו התוס' ז"ל בכמה דוכתי אלא די"ל היינו בכל המצות דיכולה להחמיר ע"ע והוי כאינה מצווה ועושה אבל ציצית דאינה יכולה לקיים המצוה כתיקונה בתכלת משום כלאים. ולדברי הרמב"ן ז"ל שהבאתי לעיל דלמאן דלא דריש סמוכין סדין פטור אפילו מלבן אפילו לרבנן דלא מעכבי זא"ז וא"כ אשה נמי כיון דתכלת א"א לה לקיים לבן ג"כ אין בה וא"כ האיך תברך וצונו על לבן לחוד כיון שאין בה מצוה כלל ולא שייך בזה אינה מצווה ועושה כיון דליכא מצוה כלל בלבן לחוד ואפילו לפמש"כ לעיל דנלע"ד דאדרבה אפילו לרבי בסדין של פשתן חייב בלבן למאן דלא דרש סמוכין היינו האיש דכך אמרה תורה ועשו להם ציצית כו' כל חד במיניה אבל לרבנן דאיש מחויב בתכלת ולבן אשה כי מטלת לבן