קרן אורה מנחות מ

אופן לקיים שניהם אבל בלבן דאפשר לקיים שניהם אם לא ע"י איזה אונס לא ניתנה לדחות א"כ לא שייכא להא דר"ל גם מה שנראה מדבריו ז"ל שם דלהרמב"ם ז"ל מה"ת אסור כלאים בזמן דליכא תכלת לענ"ד נראה כמ"ש דמדרבנן קאמר וצ"ע עוד בזה בדברי הראשונים ז"ל ועי' בדברי הרז"ה ומלחמות ז"ל בפ' במה מדליקין וכ"ש שם דלב"ש צריך סמוכין דלא לידחי עשה ל"ת דכלאים ג"כ צע"ג דא"כ נילף מהכא בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת ועי' מ"ש בזה ביבמות בשמעתא דעלי':

ע"ב גמרא שמא יקרע כדינו תוך ג' כו'. ופירש"י ז"ל דיניח חוט התפירה לשם ציצית וכיון דלבן ליכא תכלת נמי הוי כלאים דליכא ד' חוטין וכשיטתו בריש פירקין דלא מעכבי זא"ז אבל ד' חוטין בעינן לעיכובא והקשו התוס' ז"ל ע"פ ע"ש וכתבו מהא דתניא לקמן פלוגתא דר"מ ורבנן בנקרע תוך ג' אי יתפור ורמ"א לא יתפור ורבנן אמרי יתפור ופירש"י לקמן דבהך גזירה פליגי ר"מ אומר לא יתפור משום שמא ישייר חוט התפירה לשם ציצית ורבנן דאמרו יתפור לא גזרי וא"כ לכאורה הכא דלא כמאן דלר"מ אסור לתפור ורבנן לא גזרו משום חוט התפירה וכתבו התוס' ז"ל דהכא אתיא ככ"ע ולנוסחת הבה"ז ואפילו לרבנן גזרינן כו' כוונתם דלר"מ וודאי א"ש דהכא משום איסור כלאים גזרינן שמא יתפור אע"ג דאסור לתפור אבל לרבנן דשרו לתפור ולא גזרו משום חוטי התפירה הכא מ"ט גזרינן לזה פ' דמשום איסור כלאים גזרינן משום חוטי התפירה אלא דמה שחילק בין טלית של צמר לשל פשתים אין זה במשמעות דבריהם ז"ל ויותר נראה הנוסחא הישנה ואפילו לר"מ גזרינן הכא שמא יתפור משום איסור כלאים אלא דמ"מ קשה לפ"ז ר' זירא למה שריא ר"ז לסדיני' נהי דגזרי לעלמא שמא יתפרו אבל ר"ז לעצמו אמאי חייש לגזירה זו כיון דאיכא איסורא לתפור ומשמע דלא חש ר' זירא להאי אלא מטעם גזירה זו דמסתברא ליה והתוספ' ז"ל פי' לפלוגתא דר"מ ורבנן בטעמא אחרינא דנקרע הכנף שהציצית תלוין בה ואם נקרע הכנף ולא נשתייר בו ג' הוי כאלו נפסק לגמרי אבל אם נשתייר בו ג' לד"ה חיבור מעליא הוי והשתא שמעתין כר"מ אתיא כו' ונראה בכוונתם דלא נשתייר ג' היינו שנקרע הכנף ולא נשתייר ג' מחובר לטלית לר"מ הוי כאלו נפסק לגמרי ונפסלו הציצית ולא מהני אפילו חזר ותפרן דכבר נפסלו והוי תעשה ולא מן העשוי ורבנן דאמרי יתפור משום דכל שהוא מחובר קצת עדיין בהכשירו הוא ויכול לתפור וכן משמע ממה שהביאו מהא דזבחים בגד שנקרע ונשתייר בו כדי מעפורת היינו שנשאר מחובר כדי מעפורת אלא דהתם משמע דאפילו נשאר כדי מעפורת לא הוי חיבור אלא מדרבנן ע"ש. ולפי מה שחילקו התוס' ז"ל בין נקרע כל הבגד ובין נקרע חתיכה א"ש וגם לשיטה זו קשה אמאי חייש ר' זירא להא שמא יעשו שלא כדין והיכא אשכחן דכוותה והרא"ש ז"ל פי' בשם רב עמרם נקרע תוך ג' א"כ לא נשאר בכנף ג' ע"ג וכמאן דליתי' דמי ואע"ג דתפריה כמאן דפסיק חשיב ואי עביד ב' ציצית לא פטר ליה לטלית עכ"ל נראה מדבריו ז"ל דר"מ אמר לא יתפור דתפירה לא מהני אפילו להטיל בו ציצית אחר התפירה דכמאן דפסיק דמי וכן פי' בכ"מ ובב"י ז"ל. ולפ"ז קשה מאי קאמר הכא והתורה אמרה תעשה כו' הא לאו משום הא הוא דמיפסיל אלא משום דכמאן דפסיק דמי. וראיתי בט"ז ז"ל שהקשה כן וכתב לפרש דברי הרא"ש ז"ל ג"כ על ציצית שהי' בו בשעה שנקרע וקשה לפ"ז לשונו ז"ל ואע"ג דתפריה כמאן דפסק דמי הא אחר התפירה לאו כמאן דפסיק הוא אלא דכבר נפסלו קודם התפירה ולא מהני תפירה אח"כ משום תעשה ולא מן העשוי ופשטיה דלישנא משמע כדברי הב"י ז"ל וכי נקרע חוץ לג' דהוי שיעור בגד דיתפור אע"ג דקודם תפירה אין בחתיכה שיעור בגד לציצית מ"מ מהני אם תפרו אח"כ כיון דבתחלה נעשו בכנף זה בהכשר כנף זה בבגד זה אע"ג דנקרע אח"כ אם חזר וחיברן חזר להכשירו ולא הוי תעשה כו' והכי משמע מהא דתני התם ושוין שלא יביא אמה על אמה כו' ופי' הרא"ש ז"ל משום אמה דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא הי' בבגד בשעת עשיה משמע דהכשר חוץ לג' הוא משום דכנף הזה הי' בבגד בשעת עשיה ובאמת לשיטת רש"י ז"ל יקשה הא דתני ושוין כו' ומה ענין זה למחלקותן דהתם בגזירה שמא ישייר מחוט התפירה פליגי והכא שלא יביא אמה על אמה כו' מילתא אחריתי היא. והנימוק"י ז"ל כתב בשיטת הרא"ש ז"ל בשינוי לשון וז"ל חוץ לג' ואם נקרע הכנף חוץ לג' (אם נקרע הכנף חוץ לג') יתפור שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלם להיות כנף היינו גע"ג תוך ג' בטל הציצית מיד שלא נשאר שיעור כנף וכשחוזר ותופרם הוי ליה תעשה כו' והיינו לר"מ ולרבנן יתפור כ' הט"ז ז"ל אם רצה יתפור ע"ש משמע דמפרש שנקרע ונשאר מחובר בבגד ולענ"ד נראה בכוונת הנימוק"י ז"ל שנקרע הכנף לגמרי מן הבגד ואם נשאר שיעור כנף לכ"ע לא נתבטל הציצית ויכול לחזור ולתפור כיון שנעשו בהכשר בכנף זה בבגד זה אבל אם לא נשתייר שיעור כנף לר"מ נתבטלו הציצית וכי תפר ליה הוי תעשה כי' ולרבנן גם בזה יתפור וכשר ולפ"ז א"ש טובא הא דתני ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר ובהתכלת דדוקא כנף שהי' בבגד זה מהני תפירה אבל ממקום אחר שוין שלא יביא אלא דמדברי הנימוק"י נראה דלא מפרש הכי להאי ושוין ולא גרס ובה תכלת אלא ה"ק אע"ג דמודו כולהו דאם נשאר שיעור כנף יכול לתפור אבל אם מקום הציצית קיים ונקרע שאר רוב הטלית שוין שאסור לתפור אמה על אמה להכנף דהוי תעשה ולא מן העשוי ועי' בט"ז סי' ט"ו ס"ק ג' מ"ש שם ובס"ק ד' שהאריך שם ומדבריו ז"ל נראה דפי' דברי הנימוק"י ע"ד פי' התוס' ע"ש ולענ"ד נראה כמ"ש הדרנא לסוגיא דשמעתין ולכולהו שיטתא נראה מכאן דהלכה כר"מ וכרחבה אמר רב יהודה לקמן אלא דלא א"ש הא דאמרינן לקמן תנ"ה ר"מ אומר לא יתפור וחכ"א יתפור והיכי מייתי סייעתא הא אדרבה רבנן פליגי עלי' והגמי"י כתב דהלכה כר"מ בגזירותיו ואין זה אלא לפי שיטת רש"י ז"ל דבגזירה שמא ישייר מחוט התפירה פליגי אבל לשיטת התוס' והרא"ש והנימוק"י ז"ל בדינא פליגי ואמאי לא איפסיק הלכתא כרבנן דרבים הם אבל הרי"ף ז"ל גרס ר"מ אומר יתפור וחכ"א לא יתפור ולפ"ז א"ש מאי דקאמר תנ"ה ודו"ק ועי' במרדכי ז"ל מ"ש בזה ומש"כ שם דגע"ג יתפור הוא דוקא אם מחובר בבגד כ"ש ג"כ צ"ע:

שם גמרא ר"ז אמר גזירה נמי משום כסות לילה לישנא דנמי משמע דבא להוסיף דאיכא למיחש נמי להא וא"כ י"ל דהיינו ר"ז דלעיל והתוס' ז"ל לא כ"כ עי' ברי"ף ז"ל דגרס רבה א' גזירה נמי משום כסות לילה והאריכו התוס' ז"ל בד"ה גזירה כו' בשם ר"ת ז"ל דעיקר הדין הוא בכסות ולא בהזמן דכסות יום חייב אפילו בלילה וכסות לילה פטור אפילו ביום ודייק הכי מלישנא דהש"ס גזירה משום כסות לילה ולא אמר שמא יתכסה בו בלילה ורש"י ז"ל פי' שמא יתכסה בו בלילה מבואר בדבריו דאפילו כסות יום בלילה לאו זמן חיוב הוא ועבר אלאו דכלאים ובשבת פרק במה מדליקין בהא דאמרינן התם וראיתם אותו פרט לכסות לילה כ' כסות המיוחד ללילה דלא מיחייב והיינו דהכא בכסות יום אמרינן ופטרוהו משום גזירה ולא מיסתבר למיגזר שמא יעשה ציצית בכסות המיוחד ללילה דמהיכי תיתי למיגזר הכי דאתי למיעבד ציצית בכסות הפטורה אלא גזרינן שמא יתכסה באותו סדין בלילה אבל התם דילפינן מוראיתם אותו לפטור מעשייתן בלילה דהמצוה נאמרה בלשון עשיה כמש"נ ועשו להם ציצית וכתב רחמנא וראיתם אותו דהחיוב הוא כדי לראות ולזכור א"כ לא נאמר חיוב המצוה אלא בכסות יום אבל כסות לילה פטור מעשיית ציצית כיון דלילה זמן פטור והא דנקט הכא לישנא דכסות לילה לישנא דברייתא נקט דאמרינן פרט לכסות לילה דהתם לא שייך למעוטי אלא בגד של לילה פטור מלעשות בו ציצית דבגד של יום מחויב הוא בציצית אבל לא בגד של לילה והטעם הוא משום דלילה לאו זמן ציצית הוא ואין עליו חיוב מצות ציצית בלילה אפילו בבגד של יום כל שאינו שעת ראי' וזכירה ומ"מ מצוה הוא להטיל בו ציצית כיון דבגד של יום הוא אבל בגד המיוחד ללילה אין צריך להטיל בו ציצית כלל ולא מיבעי' למ"ד ציצית חובת מנא ואפילו בגד שמונח בקופסא חייב ודאי א"ש דרשא דקרא בכסות יום וכסות לילה דכסות יום חייב להטיל בו ציצית וכסות לילה פטור משום דחיוב מנא אינו אלא בזמן חיוב גברא ולילה דגברא לאו בר חיובא הוא הבגד ג"כ לאו בר חיובא הוא אלא אפילו אי חובת גברא הוא ג"כ א"ש דבקרא נאמר חיוב העשיה בבגד ועשו להם כו' וזה אינו אלא בכסות יום אבל לא בכסות לילה ובין כך ובין כך לילה לאו זמן חיובא הוא ואפי' בגד של יום יש בו משום איסור כלאים אם לובשו בלילה כן נראה