קרן אורה מנחות לז

דאיגרדם לבן וקאי תכלת כשר ה"נ הא דתכלת אינו מעכב את הלבן היינו לגרדומין דאיגרדם תכלת וקאי לבן ואתיא אפילו כרבי ועוד יתבאר שיטתו ז"ל מותר בשמעתין:

שם גמרא לא נצרכה אלא לקדם כו'. הרי"ף ז"ל השמיט להאי דינא דמצוה להקדים לבן לתכלת ועל הרי"ף ז"ל י"ל דמש"ה לא כתבה דאין לנו תכלת בזה"ז ולא איצטריך אלא לאשמעינן דהלכה כרבנן דתכלת לא מעכבי וצריך להטיל לבן אבל הרמב"ם ז"ל ג"כ לא כתב להאי דינא ואפשר דס"ל דהך ברייתא אליבא דרבי צריכה דתכלת ולבן מעכבין זא"ז וקמ"ל דמצוה להקדים ג"כ אבל לרבנן דלא מעכבי זא"ז מצות קדימה ג"כ לית להו אבל לא כן מבואר בתוספתא במכילתין דתני התם תכלת אין מעכב הלבן כו' ואח"כ תני מצוה להקדים לבן לתכלת:

ע"ב גמרא מידי צבעא גרם פירש"י ז"ל דאפילו בטלית תכלת צריך לעשות לבן ברישא כמו ברוב טליתות ועי' תוס' ז"ל והנה זה פשוט דל"ד לבן אמרה תורה דאם הי' טלית אדום ועשה הציצית אדומים לכ"ע כשר עכ"פ אפילו אי נימא דליכא מצוה לעשות אדומים וכדעת יש מהראשונים ז"ל אבל כשר לכ"ע אפי' לא היו לבנים ומנ"ל דבטלית שכולה תכלת אין לעשות הציצית מצבע הטלי' וצ"ל דמשמעות הכתוב הכי הוא ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת משמע דהפתיל לחוד יהי' תכלת אבל לא כל הציצית ועי' בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ציצית ובדברי הראב"ד ז"ל שם ובטור א"ח ז"ל ועוד יתבאר לקמן בפירקין בזה בס"ד. וצריך לדקדק עוד בהא דתני מצוה להקדים לבן לתכלת היכי שייך קדימה בזה הא הטלתן בבגד קודם קשירה לאו כלום הוא ועיקר העשייה הוא הקשירה ואם קשרן כאחת המצוה נעשית כתיקונה ומאי איכפת לן אם הטיל תחלה התכלת בלא קשירה והקשר ע"כ צריך לקשור כולן כאחד וגם זה יתבאר עוד בשמעתין בס"ד:

שם גמרא אמר רבא לא נצרכה אלא לגרדומין דאי איגרדם תכלת כו'. משמע דאי איגרדם כולהו פסול וא"כ דין הכשר גרדומין לא נצרך אלא לרבי דב' המינים מעכבין זא"ז וקמ"ל דאי איגרדום אחד ונשאר השני שלם מודה רבי דכשר אבל לרבנן דלא מעכבי זא"ז לא איצטריך להכשיר גרדומי' דאפילו ליתי' ללבן או תכלת כלל כשרים אלא דאפ"ה לרבנן נמי נצרכה דנהי דלא מעכבי מ"מ חייב הוא לעשות שתיהן ואיצטריך למימר דאי איגרדם חד מינא לית לן בה וא"צ לעשות אחרת אבל התוס' ז"ל בד"ה אלא לגרד' האריכו בזה ובתחלת דבריהם כתבו דהך דגרדומין כרבי אתיא דהכל מצוה אחת ומש"ה משלים חד אברי' אבל לרבנן אפילו נפסק חוט אחד פסול ואין האחת מועיל לחברתה דשתי מצות הם אלא דנראה להו דלרבנן לדידן דעושין ד' חוטין הוי ג"כ מצוה אחת היא ואי איגרדם שני חוטין כשר מפני שנים הנשארים שלימים וזה כדברי ר"ת ז"ל דלרבנן נמי גרדומי שני חוטין כשר כמו לרבי והכל בנשתייר כדי עניבה אבל לא נשתייר כ"ע אפילו חוט אחד פסול וא"כ אתיא הך שמעתא דגרדומין שפיר בין לרבי בין לרבנן ולפ"ז אינו מובן מ"ש עוד ומיהו לא מסתבר דסוגין לא הוי כרבנן דהא לשיטת ר"ת אתיא סוגיא גם לרבנן וצ"ל דכ' כן לד' יש שרוצים לדקדק דסוגיא זו אתיא כרבי ולא כרבנן לז"כ דלא מסתבר לומר כן ע"כ פי' עוד דבאמת הא דאמר הכי אי איגרדם לבן כו' היינו דוקא לרבי ובפחות מכ"ע אבל לרבנן אפילו בחוט אחד פסול והא דבני ר' חייא דגרדומי תכלת כשרין היינו לכ"ע ובנשתייר כ"ע ואפילו נפסקו כל החוטין וכמשמעות לישנא דגרדומי תכלת היינו כל הציצית. והשתא איכא בזה תלתא שיטתא. שיטת ר"ת ז"ל הוא דלא הוכשר גרדומין אפילו בכ"ע אלא שני חוטין וכמו לרבי דהוכשר גרדומין בלבן או בתכלת ה"נ לרבנן אפילו בלבן לחוד הוכשר גרדומין רק בשני חוטין נשתייר כ"ע. שיטת יש מדקדקין דלא הוכשר גרדומין אלא לרבי אבל לרבנן לא הוכשר גרדומין כלל ואפילו נפסק חוט אחד וגם נשתייר כ"ע פסול לרבנן. אך דלא מסתבר דהא דבני ר' חייא יהי' דלא כהלכתא פי' עוד שיטתא אחריתי דב' גווני גרדומי' יש אם נשתייר כ"ע היינו דבני ר' חייא דכל החוטין שנפסקו ונשתייר כ"ע ג"כ כשר והא דאמרינן הכא אי איגרדם לבן כו' היינו בלא נשתייר כ"ע בהא לרבי כשר אם נשאר לבן או תכלת בשלימות אבל לרבנן פסול אפילו בחוט אחד שנפסק ולא נשתייר כ"ע ועי' בדברי הרא"ש ז"ל. ולדידי קשיא טובא הא דהחליטו התוס' והרא"ש בשיטה זו דהגרדומי שני חוטין הוי רבי לקולא ורבנן לחומרא ולא מצאתי שרש לזה דמחומרו של רבי דמעכבי זא"ז יצא קולא בגרדומין ומקול' של חכמים דלא מעכבי זא"ז יצא חומר בגרדומין ומש"כ דלרבי הוי מצוה אחת ולרבנן שני מצות אינו מוכרח והרמב"ם ז"ל אינו אומר כן כמש"כ לעיל ואוקימתא דרבא אתיא אפילו כרבנן וכמ"ש לעיל דאי איגרדום לבן וקאי תכלת או איפכא לית לן בה וכשרין אלא דזה קשה לפי זה דלישנא דבני ר"ח גרדומי תכלת כשרים משמע דאיגרדום כולהו וכמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל וכן משמע לעיל דבעי למימר דגרדומי רצועות כשרות ומסיק דלא דמי גרדומי תכלת דתשמישי מצוה הם ואי לא הוכשר גרדומים אלא בלבן לחוד או בתכלת לחוד כגון דקאי חד מינייהו א"כ בלא"ה לא דמי לגרדומי רצועות דאין להם מי שישלים וכן משמע לקמן בשמעתין בברייתא דמותיב רבא לר"נ בד"א בתחלתו כו' וכמו שיתבאר שם. וכבר הבאתי לעיל לשון הרמב"ם ז"ל שכתב כרבנן דאין מעכבין זא"ז וביאר הא דלבן אינו מעכב התכלת היינו אם נפסק הלבן ונשאר התכלת לבדו כשר ובסוף הפרק שם כתב וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהן אלא כ"ע כשר ואם נפסק אפילו חוט אחד מעיקרו פסול והאריך בזה הכ"מ ז"ל דלכאורה קשיין אהדדי דמהא דאם נפסק הלבן כשר בתכלת לבדו משמע דלא הוכשר גרדומין אלא בחד מינא וממש"כ וכן אם נתמעטו כו' אלא משמע דאפילו נתמעטו כולם כשרים ואי התם בלא נשתייר כ"ע הא אפילו בחוט אחד שנפסק מעיקרו פסול ופי' הכ"מ ז"ל דבריו בג' אנפי או דהיכא דמין אחד שלם כשר אפילו לא נשתייר בשני כ"ע וכאוקימתא דרבא והא דבעינן כ"ע היינו אם נפסקו כל החוטין והא דחוט אחד מעיקרו פסול היינו שנפסק גם מהשני חוט אחד ואין זה במשמעות לשון הרמב"ם ז"ל שכ' סתמא ואם נפסק חוט אחד מעיקרו פסול ולפי הנ"ל הי' לו לפרש היינו בשכבר נפסק המין הא' והפי' הב' דדברי הרמב"ם ז"ל אתיין כשיטת ר"ת דלא הוכשר גרדומין אלא במין אחד ונשתייר כ"ע וזה דחוק יותר ואין דרכו של הרמב"ם ז"ל לסתום הדברים כ"כ והפי' הג' הוא ע"ד הראשון אלא שחידש דנפסק החוט מעיקרא הוא בין ג' ואפילו במין אחד אע"ג דלא בעינן כ"ע אם נפסק מעיקרו ולכולהו פירושא קשה מ"ש דבתכלת אינו מעכב את הלבן כו' דאם אין לו תכלת עושה לבן ובלבן דאינו מעכב את התכלת כתב אם נפסק הלבן כו' ע"כ הי' נראה לפרש דבריו ז"ל כמ"ש לעיל דהא דלבן אינו מעכב התכלת גם לרבנן א"א לפרש בתחלת עשייה שיעשה תכלת לחוד כיון דעיקר הציצית הוא הלבן ותכלת באה לכרוך הלבן והיינו דאמר ר"י בן נורי אין לו תכלת מטיל לבן ולא קאמר איפכא אין לו לבן מטיל תכלת ואלא במאי קאמר דלבן אינו מעכב התכלת היינו דעשה הציצית בהכשר תכלת ולבן ואחר כך נפסקו חוטי לבן ונשתייר התכלת ואין לו לבן אחר מ"מ התכלת כשר דאין מעכב זא"ז ולא איירי הכא מהכשר הלבן כלל והוי כאין לו לבן ובסוף הפרק כתב דין הכשר גרדומים דאם נשתייר כ"ע כשרים וא"צ לתקון ואם נפסק מעיקרו אפילו חוט אחד פסול וצריך לעשות אחר במקומו והכי משמע לישנא התכלת אינו מעכב את הלבן ולבן כו' היינו אע"ג דא"א לו לקיים חדא מינא יקיים המין השני ולפי פירושי הכ"מ ז"ל הא קיים גם מצות לבן ע"י הכשר גרדומי' וא"צ לתקן גם הלבן והיכי שייך למיתני בזה הלבן אינו מעכב התכלת כיון דמקיים גם מצות לבן ע"י הגרדומים עד דקשיא לי אוקימתא דרבא אליבא דרבי דאי איגרדם כו' לית לן בה וע"כ צריך לפרש אליבי' דהלבן גם כן כשר בגרדומים וכדאמרי בני ר"ח ומה רבותא היא זו דאינו מעכב התכלת כיון דהלבן עצמו כשר ג"כ וא"צ לתקנו ולקמן בשמעתין יתבאר עוד בזה בס"ד ועי' במרדכי שהביא מ"ש ראיה זו שכתב מגרדומי רצועות כו' דאפילו אי גרדם כולהו כשר ונראה שם מדבריו דרבא אליבא דרבי קאמר דלא הוכשר אי איגרדום אלא מין אחד והשני שלם אבל לרבנן אפילו איגרדם כולהו כשרים וזה דלא ככולהו שיטתי דלעיל:

שם תוס' בד"ה כדי לעונבן. ע"ש שכתב בשם רש"י ז"ל דהיינו שישאר בפתיל כדי לעונבן ולהכי פי' לקמן דמוכח רבא דצריך לקשור על כל חוליא דאל"ה כי משתרי עילאי משתרי כולהו לא