קרן אורה מנחות לו

עשה דציצית ודוחה ל"ת דכלאים וא"כ אפילו אין לו כולן כל כנף שעשה מקיים העשה ולא עבר אלאו דכלאים וכן נראה' עוד מהא דמשמע דמודה ר"י בטלית בת ג' דפטורה דלא מצינו מי שיחלוק ע"ז ואי נימא דד' מצות הם לגמרי ואם אינו יכול לקיים אלא א' מהם מחויב לקיים א"כ בת שלש ג"כ ליחייב אלא ש"מ דלר"י ג"כ חיובא ליכא אלא בארבעתן יחד ועדיין צ"ע יותר בזה וגם טעם מחלקותן לא מצאתי כעת וכ"ש לפי מ"ש שם בזבחים דטעמא דת"ק דמעכבי זא"ז הוא משום דכ' בהו הוי' והי' לכם כו' ומ"ט דר"י דפליג בהא ואפילו למ"ש דמודה ר"י דחיובא ליכא אלא בכולן מ"ט לא אשכחן כה"ג בשאר מילי דמתניתין דבהני אם חסר אחת מהן ליכא באינך שום מצוה כמו בלולב ואתרוג ודוק. ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ציצית שכתב לענין תכלת ולבן אע"ג דאין מעכבין זא"ז מ"מ מצוה אחת הם מקרא דוהיו לכם לציצית כדאיתא בספרי וד' ציצית נמי מצות עשה אחת היא ע"ש ולא נתבאר כוונתו ז"ל בזה ומאי נפ"מ אי מצוה אחת היא או כל חד מצוה לחודיה ומאי קאמר ת"ק טעמא למילתא דד' ציצית מעכבין זא"ז שארבעתן מצוה אחת והא תכלת ולבן גם כן מצוה אחת ואפ"ה אין מעכבין זא"ז ויתבאר עוד בזה לקמן פרק התכלת בס"ד:

שם גמרא האי מאן דבצרי' לגלימא כו'. עי' בהגמי"י שפי' בשם הרא"ש ז"ל לקולא דשוי' בעלת ה' ופטורה. והובא בב"י גם כן:

שם האי מאן דציירי' לגלימא לא עבד ולא כלום דכמאן דשדיא דמי משמע דדוקא בקשר אמר רב משרשיא דכמאן דשדיא דמי אבל אם תפרה משמע דאהני מעשיו ורב דימי אמר אפי' חייטי' לגלימא לאו כלום הוא וא"כ פליגי אהדדי ומפשט הסוגיא משמע דליכא מחלוקת ומר אמר חדא כו' ובדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל לא נתבאר דינים אלו ועי' בדברי הרא"ש ז"ל דיש חסרון בדבריו ז"ל ולקמן בדין טלית כפולה יתבאר יותר:

שם גמרא רבינא הוי אזיל כו'. עי' במרדכי שכתב בשם ר"י ז"ל דמותר ללבוש בשבת טלית שאינו מצויץ כהלכתו דלא נאמר לא תלבש בגד בלא ציצית אלא כשלובשו חל עליו עשה דציצית ובשבת אינו יכול לקיימה אבל בחול אסור דהא עובר בעשה דעשה ציצית ועי' מ"א ז"ל שהקשה הא בחול נמי כיון דכבוד הבריות הוא שב וא"ת נדחה מפני כבוד הבריות אפילו עשה דאורייתא כדאיתא בברכות פרק מי שמתו כו' ע"ש ול"נ דאם הי' לבוש טלית ונפסק הציצית ודאי אפילו בחול א"צ לפושטו מפני כבוד הבריות דשב וא"ת הוא אבל ללובשו בתחלה בלא ציצית זה הוי קום ועשה דהלבישה עצמה מעשה הכא ועביד איסורא דאורייתא בלבישה זו דהתורה אמרה דטלית בת ד' כנפות יהי' בציצית אם לובשו בלא ציצית עביד איסור בידים ודוקא בחול דבידו לקיים העשה אבל בשבת דאין בידו לקיים העשה לא עבד איסורא כיון דאין בידו לקיים המצוה ולבישה עצמה לא נאסרה ולא דמי למזוזה אם נכנס לדור בבית שאין בו מזוזה דבכניסה עצמה לא עביד איסורא דעיקר החיוב הוא אם דר שם אבל כניסה לחוד לא מינכר דירתו עדיין ואם דר בלא מזוזה הוי שבואל תעשה אבל לבישת הטלית בשעת לבישה עבר בעשה והוי קום ועשה ובלא"ה לא הוי כניסה לבית מעשה בידים כמו לבישת הטלית בלא ציצית וכמ"ש לעיל בזה ועדיין צ"ע בדברי הראשונים ז"ל ולפי הנ"ל אשכחנא קולא למ"ד דציצית חובת ג' דאליביה אין בלבישה חיוב חדש והוי רק שב וא"ת אם לובש טלית בלא ציצית ומשום כבוד הבריות מותר ובלא"ה יש לפקפק בכבוד זה דגנאי לו להיות בלא טלית ועי' מ"א ז"ל באורך:

הדרן עלך פרק הקומץ רבה פרק התכלת שם אינה מעכב הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת. הנה במשנה זו נחלקו הראשונים ז"ל לפי דעתם בעיקר עשיית הציצית כדינן היינו ב' חוטי לבן וב' חוטי תכלת וא"כ כי תנן דאין מעכבין זא"ז היינו דסגי בב' חוטי לבן לחוד או ב' תכלת לחוד אבל לא כן דעת רש"י ז"ל אלא אם אין לו תכלת נותן ד' חוטי לבן וכן איפכא והאריכו התוס' ז"ל בזה והביאו ראיה לדברי רש"י ז"ל מסוגיא דלקמן גבי סדין בציצית דאמרי' גזירה משום קלא אילן ופריך לא יהא אלא לבן אלמא אע"ג דעושה יותר משני חוטין ג"כ מצוה היא ודחי עשה דכלאים ש"מ דצריך בכ"ג ד' חוטין וכ' לדחות זאת דבאמת ליכא מצוה וחיוב אלא ב' חוטין ומ"מ אי רמי טפי לא עבר אכלאים דיכול להרבות בחוטין אם ירצה כמו ערבות שבלולב אע"ג דלא דמי דהתם בערבה ליכא איסורא אלא בל תוסיף בהא איכא למימר דהתורה אמרה דלא יפחות משנים אבל מוסיף כמה שירצה אבל הכא דאיכא איסור כלאים לכאורה לא הותר אלא כפי מצותו היינו ב' חוטין ולא יותר אבל סברתם ז"ל כיון דלא נאמר שיעור למעלה כי הותר כלאים הותר לכמה שירצה והכל בכלל מצוה הוא ולא דמי להא דאמרינן בעלמא בירושלמי הא דלא דחי עשה דמצוה ל"ת דחדש גזירה כזית ראשון אטו כזית שני אע"ג דשיעור כזית לא נאמר אלא שלא יפחות אבל אם מוסיף לכאורה ג"כ בכלל מצוה הוא דהתם כל שאכל כזית יצא ידי חובתו ועל שני חל עליו איסור חדש אבל הכא בציצית דנותנן כאחת בכנף הכל מצוה אחת היא וכולן בכלל העשה דציצית והקשו ע"ז מהא דפרק הנחנקין דמשמע דאם מוסיף על החוטין עבר בבל תוסיף ופסול ומסקנתם דעד ח' ליכא בל תוסיף וא"כ אין ראיה זו מהא דלא יהא אלא לבן מוכחת דבעינן ד' חוטין גם מלבן לחוד דבד' חוטין ליכא בל תוסיף והקשו עוד על דברי רש"י ז"ל מנ"ל הא דכי לית ליה אלא לבן ותכלת לחוד דצריך ד' חוטין ולא סגי בכל אחד כשיעורו היינו ב' חוטין ותי' דגדילים ארבע משמע בין מין אחד בין ב' מינים וחקרו עוד מנ"ל דב' לבן וב' תכלת דילמא ג' לבן וחד תכלת וכ' דמפתיל ילפינן ומסקנתם דמצות ציצית היכן הוא ב' לבן וב' תכלת ואם אין לו אלא לבן או תכלת לחוד לרבנן דלא מעכבי זא"ז אם יש לו לבן עושה ד' מלבן ואם יש לו תכלת עושה ד' מתכלת ולרבי מעכבי זא"ז ופטור לגמרי וילפינן לרבי מוראיתם אותו עד דאיכא תרווייהו ורבנן אותו כל חד לחודיה ולכאורה כי היכי דילפינן לעיל דד' ציצית מעכבין זא"ז מוהי' לכם כו' בהוייתן יהו א"כ מ"ט לא ילפי רבנן אלבן ותכלת דליעכבי אהדדי ג"כ מוהיו ולשיטת רש"י ז"ל דלרבנן נמי צריך ד' חוטין וצבע התכלת אינו מעכב י"ל דליכא למילף מוהיו כיון דהציצית הם בשלימות אלא שלא נצבעו תכלת שפיר מיקרי בהויתן ולא ילפינן מוהיה אלא שלא יחסר איזה מין כמו בכל הנך דמתניתין דלעיל אבל אי נימא דאינו מעכב כלל וסגי בב' חוטין נילף מוהיו שיעכבו זא"ז ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דרשא דוהיו לכם לציצית דלבן ותכלת מצוה אחת וכבר דקדקתי לעיל מאי נפ"מ דמצוה אחת הן כיון דפסק כרבנן דאין מעכבין זא"ז. עוד יש לדקדק לשיטת רש"י ז"ל דד' חוטין צריך בכל גוונא מ"ט דרבי דאמר לבן מעכב את התכלת כיון דיש ד' חוטין ולמה יפסל בשביל שצבען תכלת הא לבן ל"ד דאפילו נצבעו באיזה צבע ג"כ כשר ולמה יפסל כשצבען תכלת ויתבאר בזה לקמן בשמעתין בהא דאמר רבא מידי צבעא גרם. אבל הרמב"ם ז"ל לו שיטה אחרת בעשיית הציצית שכתב דעיקר ציצית הוא הלבן מין כנף וכתב דאין לחוטין שיעור מה"ת ועי' בכ"מ ז"ל והתכלת אינה אלא חוט אחד לכרוך אותו על הלבן כמש"נ פתיל תכלת וביאר הא דתכלת אינה מעכבת הלבן שאם אין לו תכלת עושה הכריכות מן הלבן לחוד והלבן אינו מעכב את התכלת אין לפרש כפשוטו דעושה ציצית מתכלת לחוד כיון דעיקר ציצית הוא מן הלבן ותכלת לא באת אלא לכרוך הלבן להכי כתב שאם נפסק הלבן עם הכנף ונשאר התכלת לבדה כשירה ולפ"ז נראה דהא דפליגי רבי ורבנן היינו בתכלת אי מעכבת הלבן אבל בעיכוב הלבן את התכלת אין כאן פלוגתא דתחלת עשייתה בתכלת לחוד לכ"ע לא מהני ואם נפסק הלבן ונשאר התכלת לכ"ע כשר דהיינו גרדומים ולא משמע הכי בגמרא דאמר מתניתין דלא כרבי ומסיק דמתניתין לקדם קאמר ופריך תינח לבן דאין מעכב את התכלת משמע דלרבי לחוד הוא דאיצטריך לאוקמי לקדם והא לרבנן נמי ע"כ צריך לאוקמי הא דלבן אינו מעכב התכלת היינו לקדם וכן רבא דמסיק דלא צריכא אלא לגרדומי' דאי איגרדם תכלת כו' אי איגרדם לבן כו' משמע הכל דלרבי איצטריך למימר הכי ובהא דלבן אינו מעכב את התכלת לכ"ע ע"כ לא איצטריך אלא לגרדומי' וכמ"ש הרמב"ם אם לא שנאמר דהכי קאמר רבא לא נצרכה אלא לגרדומי' כי היכי דהא דלבן אינו מעכב התכלת ע"כ לכ"ע לגרדומי' נצרכה