קרן אורה מנחות לח

ס"ל דבעינן כדי עניבה דאי נשאר כ"ע לא משתרי הקשר כלל ולפנינו ליתא זאת אינו מובן לי ברש"י הכי ואדרבה כתב כיון דיפוק קצת הגדיל משמע דכ"ע מן הגדיל קאמר וגם יש לדקדק אי רבא לא ס"ל שיעורא דכ"ע א"כ הדק"ל אטו הא דאמרי בני ר"ח גרדומי תכלת כשרים אתיא אליבא דרבי וכקושית התוס' ז"ל לעיל וכן משמע לקמן דרבא מודה לר"נ דשירי גרדומי' כדי לעונבן ועי' בטור וש"ע בזה ועי' בחיבורו של אחי הגאון ז"ל שאלה י"ז וי"ח מ"ש בזה:

דף לט גמרא ש"מ קשר עליון דאורייתא. עי' תוס' ז"ל שהביאו בשם רש"י ז"ל ב' פירושים או דקאי על קשר שאחר הגדיל או על קשר הסמוך לכנף אבל משום קשר שאחר הגדיל לאו כלאים הוא כיון שהוא רחוק מן הטלית ולהאי לישנא קשה הא דאמר רבא לעיל אי מישתרי עילאי אישתרי כולהו וכתבו התוס' ז"ל אפילו למ"ד או פתיל או גדיל דהכא פתיל ג"כ ליכא דסופו ליפול ולפי הנ"ל הא לא יפול דנשאר הקשר הסמוך לכנף ועוד דלפ"ז הוי ב' קשרים דאורייתא אחד הסמוך לכנף והב' אחר הגדיל דבלא קשר לא יתקיים הגדיל ג"כ מ"ש דקשר רחוק מן הטלית לאו כלאים הוא לא ידענא טעמא מאי כיון דמחוברין צו"פ יחדיו מאי נפ"מ אם רחוק או קרוב ועי' במרדכי ז"ל שהאריך בדיני קשרים אלו:

שם בא"ד וי"ל דבעלמא יליף ליה מתכלת דבגדי כהונה וכיון דתכלת שזור ה"ה לבן עכ"ל והכי איתא בהדיא בספרי דיליף לבן מתכלת שיהיו שזורין ותכלת כתבו הראשונים ז"ל דפשיטא ליה להספרי דיליף תכלת מתכלת דמשכן וכ"כ בז"ר. והרמב"ם ז"ל דעתו דלא בעינן שזורין וכ' בזה תשובה לחכמי לוניל ועי' בביאורי הגר"א ז"ל ובחיבורו של אחי הגאון ז"ל:

שם גמרא נפסק החוט מעיקרו פסולה. פירש"י ז"ל שנפסק ראש המחובר לטלית. ויש לדקדק א"כ היכי ס"ד דרבא לאכשורי כיון דאין מחובר לטלית כלל ומאי קמ"ל רבה בר רב אדא וצ"ל דקמ"ל אפילו לא נפסק אלא חוט אחד ושם ציצית עליו ע"י קישורו עם שאר חוטין וה"א דהא אין מונין בכלל הכשר גרדומין קמ"ל דלא ורבא בעי למיפשט מברייתא דתני שיריו וגרדומיו ולפי' רש"י ז"ל שיריו היינו שנפסקו החוטין ואשתייר מינייהו מקצת וגרדומין היינו שנפסק צד העיקר ג"כ כשר ולפי הך שיטתא דלעיל דשיריו ג"כ לא הוכשר אלא בב' חוטין והשנים שפיר תני שיריו וגרדומיו דחד דינא להו דאם נפסקו מעיקרן ג"כ אינו כשר אלא אם נשארו ב' שלימים אבל לפי הני דס"ל דשיריו בכל הד' חוטין א"כ לא דמי להדדי שיריו וגרדומיו דשיריו כשר בכל החוטין ונפסק מעיקרו וודאי לא מיירי בכל החוטין וגם לא נתפרש כמה חוטין הוכשרו אם נפסקו מעיקרו והתוס' ז"ל פי' איפכא שיריו דאיפסק מינייהו היינו קצת חוטין נפסק מעיקרן ואשתייר מינייהו שלימין וגרדומין היינו דאיגרדם כולם ולפי זה משמע דס"ל לרבא דגרדומי' כשרין אפילו כל החוטין ואפילו לא נשתייר אלא כ"ש ואם כן קשה הא דמשמע מאוקימתא דרבא לעיל דלא הוכשר גרדומין אלא בחד מינא ואינך שלימים והכא מכשיר אפילו איגרדם כולו ולפי מ"ש לעיל בשם המרדכי דלרבנן מודה רבא דאפילו איגרדם כולן כשירים א"ש אבל לשיטת התוס' לעיל קשה וי"ל דהא דאמר רבא אי איגרדם תכלת וקאי לבן היינו שנפסקו מעיקרן ובהא בעינן דוקא שישאר מין אחד שלם או י"ל דבתר דשמעא מר"נ סברא דלא הוכשרו גרדומין אלא אם נשתייר כ"ע וחדא קתני שירי גרדומין ולעיל מיירי בלא נשתייר כ"ע וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל ומיושב בזה מה דקשה קצת הא דמייתי רבא לעיל ראי' דגרדומי תכלת כשרים מדאמרי בני ר' חייא ואמאי לא מייתי מהא ברייתא דתני בהדיא בד"א בתחלתו אבל בסופו שיריו וגרדומיו כ"ש וכדמייתי הכא מהאי ברייתא לה"נ ולפי הנ"ל ניחא דברייתא מיירי בנשתייר כ"ע וכדמסיק והתם מיירי בלא נשתייר כ"ע ועדיין צ"ע:

שם גמרא אמר ליה רב יוסף שמואל אמרה ולא רב ולפי פי' רש"י ז"ל לקמן דריש לפתיל פותלוהו מתוכו היינו דחוט של כרך עולה מן המנין א"כ רב נמי אמרה ומפשטא דשמעתא הי' נראה דלרב דיליף מגדילים למנינא אין חוט של כרך עולה מן המנין דהגדיל לבד יהי' ד' והיינו דאמר שמואל אמרה ולא רב ובתכלת שכרך רובא אמר איפכא דרב אמרה ולא שמואל דשמואל דאמר חוט של כרך עולה מן המנין ס"ל כרבה ב"ב חנה דגדילים לאו למנינא אתי אלא או גדיל או פתיל וא"כ ע"כ לא אמר הא דתכלת שכרך רובא דלדידיה אפילו כרך כולה כשר דאו גדיל או פתיל אלא רב אמרה אבל מדברי הראשונים ז"ל לא משמע הכי דפסקו כרב דבעינן פתיל וגם פסקו דחוט של כרך עולה מן המנין ועי' בדברי הראשונים ז"ל שהאריכו במלאכת הציצית בקשרים והחוליות וכבר נהגו העם:

ע"ב גמרא אמר רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר כו' עד סוף שמעתין ופליגי רב יהודה ור"ל בשאר מינים אי חייבים מדאורייתא ר"י ס"ל דחייבין מדאורייתא ומותר לעשות בהם ציצית של צמר ופשתים היינו תכלת של צמר ולבן של פשתים אע"ג דיכול לעשות לבן ממינן ולא הוי כלאים וכי היכי דהותר לעשות לבן של פשתים בצמר אע"ג דאפשר במינו בלבן של צמר ולבן של מינן פוטר מהכנף מין הכנף ור"נ אמר דשאר מינים אין חייבים אלא מדרבנן ולא הותר צמר ופשתים ביחד אלא או צמר או פשתים וקצת קשה פשתים היכי פוטר בהם הא תכלת ע"כ צריך להטיל גם בהם מדרבנן והיכי מצי להטיל בהם פשתים משום לבן הא איכא כלאים וצ"ל דמיירי אם אינו מטיל אלא לבן לחוד ויצא גם בפשתים וכ"כ הכ"מ ז"ל לדברי הרמב"ם ז"ל שפסק כר"נ דשאר מינים מדרבנן וכן פסק הרי"ף ז"ל כר"נ ותמה הרא"ש ז"ל למה פסק דלא כרב יהודה ורבא והי' נראה לומר דמרב יהודה לא מכרע הלכתא דהוא לטעמיה אזיל ולא קי"ל כוותיה דבשבת פריך הש"ס אמאי לא מרבי תנא דבי ר' ישמעאל שאר בגדים מאשר תכסה בה ומשני דאיצטריך לרבות כסות סומא וא"כ רב יהודה דס"ל דכסות לילה נמי חייב וכדאמרינן לקמן רב יהודה רמי תכלתא לפרזומא דאינשי פיתא א"כ לא איצטריך לרבות כסות סומא וע"כ אשר תכסה בה מרבה שאר בגדים ואנן לא קי"ל כוותי' בהא וקי"ל כתנא דבי ר"י דבגדים סתם הוי צמר ופשתים ולא שאר מינים אלא דאכתי איצטריך אשר תכסה בה לרבות בעלת חמש אם לא לפי מ"ש לפרש בזבחים הא דאמרינן לעיל בעלת ה' א"ב בין רבנן לר"י ולר"י פטור וא"כ רב יהודה פסק לעיל כר"י וע"כ אשר תכסה לא אתי אלא לרבות שאר בגדים אבל הראשונים ז"ל לא פירשו כן וכמ"ש שם ועוד אי טעמא דר' יהודה משום ריבויא דאשר תכסה בה אמאי נפטרו במינן הא צמר ופשתים הוא דפטר וכדפריך הש"ס אלא ע"כ מדרשא דהכנף מין כנף יליף ואכתי אמאי לא פסקינן כוותיה ובאמת יש לדקדק לס"ד דהמקשן דפריך אי אמרת דאורייתא צו"פ הוא דפטר וכיון דלא ידע עדיין מדרשא דהכנף ע"כ טעמא דהוי דאורייתא הוא משום דבגדים סתם כל בגדים במשמע והיכי מצינן למימר הכי הרי מפשטי' דקרא לא משמע אלא צו"פ וכדפרכינן בשבת שם הא אי לאו אף כל ה"א כל בגדים והא צו"פ כתב ומשני סד"א כדרבא כו' הרי מבואר דבלא דרשא דרבא פשיטא דלא מיחייבי אלא צו"פ ועוד דל"ל ור"נ כדתנא דבי ר"י אף כל צו"פ הא בלא ילפיתא דנגעים משמעותא דקרא אינו אלא בצו"פ ולזה י"ל דה"ק ר"נ כתנא דבי ר"י דאמר אף כל צו"פ אלמא דלא ס"ל לתנא דבר"י דרשא דהכנף מין כנף דס"ל לר"נ דאף כל משמע בכל מקום שנא' בגדיל סתם אינו אלא צו"פ והיינו דמסיק אביי דהאי תנא מפיק מאידך תנא דמרבי שאר בגדים בשרצים מאו בגד דלפי שיטתו של ר"נ דתנא דבי ר"י קמא דקאמר אף כל כו' כללא כייל דבכל מקום שנאמר בגדים סתם הוי צו"פ ע"כ מפקא מאידך תנא דאמר דבשרצים איתרבי שאר בגדים והתוס' ז"ל בד"ה אף כל כו' הקשו מנ"ל לר"נ דפליג אציצית דילמא מרבי לה מהכנף ולא הבנתי קושייתם ז"ל דהא אביי באמת אמר דהאי תנא דמרבי בשרצים שאר בגדים פליג אתנא דאמר אף כל אלמא דס"ל דתנא דבי ר"י קמא כללא קאמר דבכל מקום שנאמר בגדים אינן אלא צו"פ ורנב"י הוא דאמר התם דאף כל ל"ד אלא לאתויי חד דחטא היינו ציצית אבל ר"נ ואביי לא ס"ל הכי אלא כללא קאמר ומ"מ צריכין אנו לדברי התוס' ז"ל דמה כנף לא מרבינן להוציא בגד ממשמעותי' כדמוכח בשבת דאמר רנב"י אף כל לאתויי ציצית ופריך ל"ל הא צו"פ כתיב ומשני סד"א כדרבא כו' ואכתי תיקשי למה ליה דרשא דאף כל הא בלא"ה צו"פ כתיב ודרשא דהכנף ע"כ לא ס"ל דאי ס"ל השתא נמי נרבה אלא ש"מ דלמאי דילפינן דסתם בגד הוא צו"פ תו לא מסתבר למידרש מהכנף להוציאו ממשמעותי' ולפ"ז צריך לומר דרבא דדריש הכנף מין כנף לחייב שאר מינים ע"כ לא ס"ל כתנא דבי ר"י דסתם בגדים צו"פ אלא כל בגדים במשמע וא"כ א"ש