קרן אורה מנחות לה

ז"ל דפסולו משום דאין לו ימין ע"ש ולא אמרינן דאזלינן בתר ימינו והמרדכי ז"ל הקשה ע"ז דא"כ כי פריך מברייתא דמניח בשמאלו ומשני כי תניא ההוא בשולט בשתי ידיו ואמאי לא משני דאתא כת"ק ור"נ ותי' דלדידהו אין כאן רבותא מ"מ פשטא דשמעתא משמע דליכא מאן דפליג על האי דינא דאיטר וכן מסיק שם במרדכי. שוב ראיתי לאחי הגאון ז"ל בספרו שהאריך בדין זה ותמה שם על המרדכי בקושייתו אמאי לא משני דאתי כת"ק ור"נ ובעיני יפלא כי כוונת המרדכי עלה דשמעתין וכמ"ש. ואם כותב בימין וכל מעשיו עושה בשמאל כ' התוס' ז"ל דהאי בשולט בשתי ידיו וזה לא הוי אלא לענין תפלין דאפשר אזלינן בתר כתיבה אבל לענין כהן איטר דמכשיר רבי אם שולט בשתי ידיו משום דהימין עומד על עמדו ובריאותא אשכח בשמאל ע"ש בבכורות ובכה"ג דעושה כל מלאכתו בשמאל נראה דגם לרבי פסול דהא ודאי ימינו כחוש כיון דרוב מלאכתו נעשה בשמאל ובמרדכי שאל הר"ר אלחנן את הרי"ף אביו ז"ל איפכא אם כותב בשמאלו ושאר מלאכה עושה בימין מה דינו ופשיט ליה דהוי גם כן כשולט בשתי ידיו ובתר הכי מסיק דהוי כאיטר וזה לא הבנתי ונראה אם עושה רוב מלאכתו בימין שמאלו יד כהה הוא ולת"ק ולמאן דיליף מידכה יד כהה פשיטא דשמאל הוי יד כהה ובתר רוב מלאכה אזלינן ולר"נ לחוד הוא דיש מקום לומר דאזלינן בתר כתיבה וגם זה אינו מוכרח כמש"כ המרדכי ז"ל שם והיכי פשיטא ליה דהוי כאיטר ובגוונא שכ' התוס' ז"ל שכותב בימין וכל מעשיו בשמאל ג"כ נראה דלמאן דיליף מיד כהה הוי איטר וימינו יד כהה הוא וכ"כ הרא"ש ז"ל בשם בעל התרומות ועי' בדברי אחי הגאון ז"ל באורך בזה ועי' ב"י ז"ל שהעתיק בדברי הראשונים בשם בעל התרומות הני תרתי גווני או שכותב בימין ועושה מלאכתו בשמאל או כותב בשמאל ועושה מלאכה בימין ולפניו ליתא אלא חד גוונא כותב בימין ועושה מלאכה בשמאל ובזה כתב דיניח בשמאל ככל אדם אבל איפכא וכתב בזה דיניח בימין שהיא תשש כח אבל ממילא שמעינן דאיפכא פשיטא דיניח בשמאל שהיא תשש כח וככל אדם. וכ' עוד שם בב"י דהמרדכי נראה דס"ל ג"כ כהרא"ש וכבר דקדקתי במסקנת דברי המרדכי דכאיטר חשבינן ליה אמאי כיון דהוא מיירי אם עושה מלאכתו בימין:

שם גמרא מי שיש לו ב' ראשים כו' ורבי גער בו כי דבר שאינו שאל מ"מ יש להבין שאלתו וע"כ מיבעי' ליה באיזה מניח על של ימין או על של שמאל כי היכי דשל יד מניח על שמאל אע"ג דשולט בשתי ידיו אלמא דמקום הנחת תפלין הוא בצד שמאל ה"נ בב' ראשים אפשר מניח על השמאלי והתוס' ז"ל הביאו דברי המדרש דבאו לפני שלמה לדון ונמצא בשאר ארצות ברי' כזה וזש"א לו איקום גלי כו' וא"כ גם לענין תפלין אפשר להמצא שאלה זו באדם כזה אבל באמת ברי' זו לאו בכלל אדם הוא ואפילו קיבל עליו עול מצות אין קבלתו כלום ואין להאריך בזה:

שם תנא ליה ההוא סבא חייב ליתן לו עשרה סלעים. וכתב רש"י ז"ל אע"ג דיולדת תאומים כו' היינו משום דא"א לצמצם כו'. עי' מש"כ בזה בחי' בכורות דנראה לי דרבי אה"ג לא פליג בהא אע"ג דס"ל אפשר לצמצם ע"ש והרמב"ם ז"ל השמיט להאי דינא חדא דטריפה הוא ומאי אהני הא דבגלגולת תלי רחמנא כיון דטריפה פטור ועוד דתרתי חיובא בחד גברא לא מצינו ע"ש מ"ש עוד בזה:

ע"ב גמרא או אינו אלא על ידך ממש. פירש"י ז"ל זו הכף ומסיק מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד ולפ"ז א"ש דאימעיט גם הקנה היינו מיד עד המרפק ור"א אומר אינו צריך הרי הוא אומר יהי' לך לאות ולא לאחרים לאות במקום שאין דרכו להיות מגולה וא"כ לכאורה לא אימעיט אלא פס ידו אבל הקנה עד המרפק מנ"ל וצ"ל דגם זה דרך צדוקין להיות מגולה עד אצילי ידיו ובמשנה מגילה תנן נתנה על פס ידו או על מצחו הרי זו דרך צדוקין דמפרשי קרא כפשטי' וצ"ל דל"ד על פס ידו אלא על הקנה ג"כ הוא דרך צדוקין ועי' בזה בתוס' בד"ה קיבורת באורך בזה ובדברי הרא"ש ז"ל ומהא דתנן דעל מצחו ג"כ הוא דרך צדוקין היינו משום דפשטי' דבין עיניך הוא המצח וא"כ לא הבנתי קושית התוס' ז"ל בד"ה מה להלן כו' אף כאן במקום בשר היינו פדחתו דלא זה הוא פשטי' דבין עיניך כל המצח היינו פדחת ובפדחת עצמו יש ב' מקומות של שער ושל בשר וילפינן מ"ש יד דאין הפירוש כפשוטו משום דיש שם ב' מקומות היינו השער והבשר ועי' רש"י ז"ל שכ' בין עיניך ממש היינו גבות עיניו ולא משמע הכי במשנה דמגילה ותנן התם עוד ציפן זהב ונתנן על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים. ונראה מדברי רש"י ז"ל שם דתרתי קתני ציפן זהב או שתלאן בבית אונקלי היינו שהניחן על הבית יד ה"ז דרך החיצונים משום דדרשינן והיה לך לאות ולא לאחרים לאות ע"ש ומזה הוציא הרשב"א ז"ל לצדד דשל ראש מותר להניח על המצנפת עי' בדברי הר"ן ז"ל במגילה שם ובב"י באורך בזה אבל באמת אין זה מוכרח דבמקום לך לאות אמרינן וכבר האריך בזה אחי הגאון ז"ל בספרו אך מש"כ להביא סעד מדברי הרמב"ם ז"ל שהשמיט להא דנתנה על בית אונקלי ע"ש נ"ל דהרמב"ם ז"ל לא מפרש לה כפירש"י ז"ל אלא חדא קתני ציפן זהב ותלאן על בית אונקלי היינו דלא הניחן דרך מלבוש אלא ציפן זהב ותלאן עליו לתכשיט באיזה מקום שהוא על ידו או על זרוע או על כתיפו הרי זה דרך החיצונים שאינן מאמינים לא בתורה שבכתב ולא שבע"פ וכן מבואר בפי' המשנה שלו והשתא א"ש טובא שהשמיט לזה בחיבורו כי דרך החיצונים גרוע מדרך' צדוקין כי אינם מאמינים לא בתורה שבכתב ולא שבע"פ ודלא כמש"כ הר"ן ז"ל ולפי פירושו אין שום ראיה לחלק בין של יד לשל ראש ובתרווייהו לא יהי' חציצה וכמו בציץ שנאמר והיה על מצחו היינו על מצחו ממש בלי שום דבר חוצץ ה"נ על ידך ובין עיניך היינו על ידך ובין עיניך ממש שלא יהי' דבר חוצץ ודוק. ועי' בנימוק"י שפי' הא דרב אשי אמר לאמימר ולא סבר לה מר כו' היינו דרב אשי הי' סבור דאמימר קרע בכוונה שיהיו מגולין ואי כפי' רש"י בנתנה על בית אונקלי היכי ס"ד דר"א דאמימר סבור הכי הא מתניתין תנן לה בדרך החיצונים אם מקפיד שיהיו מגולין ע"ש בנימוק"י:

שם גמרא מאי בינייהו אמר רב יוסף סדין בציצית א"ב כו'. יש לדקדק מאי בעי מ"ב הא איכא אם אין לו אלא ג' ציצית לת"ק לא ילבוש הבגד דלא מקוים העשה כלל ולר"י צריך ללובשו דעכ"פ מקיים המצוה בג' ציצית ונראה דלר"י ג"כ אינו חייב ללובשו אם אין לו אלא ג' ציצית כיון דאינו יכול לקיים העשה כתיקונה ולא דמי לתפלה של יד ושל ראש דכל חד מצוה לחודיה היא אבל ציצית גם לר"י כולהו שייכי' אהדדי וליכא חיובא אלא אם יש לו כל הד' ציצית והיינו דלא פליג ר"י ואמר דאין מעכבין זא"ז אלא אמר ארבעתן ד' מצות היינו נהי דחיובא ליכא אם אין לו כולם מ"מ מצוה איכא באחת או ב' וג' אי עביד. ולהכי קאמר ת"ק שארבעתן מצוה אחת דלכאורה מיותר הוא דכבר אמר ד' ציצית מעכבות זא"ז ומש"כ דלא אמר הכי באינך דמתניתין דתנן דמעכבי אהדדי אלא תרתי אשמעינן במעכבי אהדדי וליכא חיובא אלא אם יש לו כל הד' ולא תימא דנהי דליכא חיובא אלא בכולן מ"מ אי עביד חדא או תרין ג"כ מצוה קעביד להכי קאמר שארבעתן מצוה א' ובאחת מהם אין שום מצוה כלל ור"י פליג ואמר דד' מצות הם ואי עביד חדא גם כן מצוה קעביד והשתא פריך שפיר מאי בינייהו כיון דלר"י נמי ליכא חיובא אלא בארבעתן וקאמר סדין בציצית א"ב דלת"ק אי עביד ג' ולבשן עבר אלאו דכלאים ולר"י לא עבר דמ"מ מצוה קעביד וכל אחת לבדה בכלל היתר לאו דכלאים הוא רבה בר אהינא אמר טלית בעלת ה' א"ב ופירש"י ז"ל דלר"י צריך לעשות בכל הכנפות וכבר כתבתי בזה בזבחים דף י"ח דלא משמע הכי שם בשמעתא וכ' שם לפרש דלת"ק דכולן מצוה אחת בעלת ה' נמי חייבת בד' ציצית והכנף היתר כמאן דליתא דמי ולר"י דארבע מצות הם כל כנף מצוה לעצמו לא אמרה תורה אלא בת ד' כנפות ולא יותר ובשם ספר יראים ז"ל הבאתי שם דפי' איפכא לת"ק בעלת ה' פטורה כיון דכולן מצוה אחת ולר"י חייבת ע"ש ורבינא אמר דרב הונא א"ב ולר"י אם יוצא בג' ציצית אינו חייב משום הוצאה ולשנויא דרבינא שפיר י"ל כמ"ש דלר"י נמי ליכא חיובא אלא בכל הד' אפ"ה אם יצא בג' ציצית הוי דרך מלבוש דשם מצוה על כל אחת אבל לענין כלאים קשה הדבר לומר כן דהא עיקר מילתא הוא משום דעשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים וא"כ אי ליכא חיובא להטיל ג' ציצית אם אין לו אלא ג' היכי אישתרי כלאים לגבייהו כיון דליכא חיוב אין כאן עשה למידחי הלאו וי"ל דהא בלא"ה לא מיחייב ביש טלית בת ד' כנפות אלא אם לובש איכא