קרן אורה מנחות לד

גזירה כו' למה ליה קרא להכי ויותר נראה כדברי הר"ר אלחנן שם דלא נאסר היסח הדעת אלא כשהוא ניעור ובדעתו אבל לא בשעת שינה ויותר נראה דבשעת שינה לאו בר חיובא הוא בתפלין וכדתניא בסוכה הנכנס לישן רצה חולץ רצה מניח דחיובא ליכא אפילו בשינת עראי אלא דרשות להניח ג"כ וא"כ כיון דלאו שעת חיוב הוא לית ביה משום היסח הדעת והכי משמע ביומא גבי ציץ דאמרינן התם אילימא תמיד על מצחו היכי משכחת לה מי לא בעי עייל לביה"כ מי לא בעי מינם אלא דאפילו למאי דס"ד תמיד על מצחו אפ"ה בשעת שינה ליכא חיובא דחיוב ליכא אלא כשהוא ניעור אבל לא כשהוא ישן ואינו בדעתו והתוי"ט שם כ' דבאמת חיוב ציץ הוא תמידי אפילו בשעת אכילה וכדאמרינן דקם להם בציץ שבין עיניך מ"מ בשעת שינה ודאי ליכא חיובא ועיין תוס' ריש פ' בא לו כה"ג וא"כ כ"ש תפלין דחולצן בשעת אכילה כדתניא בפרק מי שמתו כו' דודאי ליכא חיובא בשעת שינה ואיסורא נמי ליכא דאיסור היסח הדעת לא נאמר אלא בשעת חיוב וקיום המצוה וגם זה לא לעכב למצוה בעלמא אבל לא שלא יניח כלל אם אינו יכול לשמור עצמו מהיסח הדעת ל"מ לפי מאי שכתבו התוס' ז"ל שם ביומא דהאי ק"ו הוא מדרבנן ודאי אין זה לעיכובא אלא אפילו אי ק"ו גמור הוא ואסור להסיח דעת מה"ת מ"מ אין עיקר הנחת תפלין תלוי בזה ולא מיפטר אפילו אינו יכול לשמור עצמו מהיסח הדעת והכי משמע מהא דאמרינן ריש פרק המוצא תפלין דלמ"ד מצות אין צריכות כוונה תפלין נמי יוצא אפילו בלא כוונה למצוה אלא לשמרן לבד ואם אינו מכוין למצוה ודאי בכלל היסח הדעת הוא ג"כ ואפ"ה הוא יוצא ידי מצוה עד דקשין ליה דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' תפלין שכתב דמצטער פטור מן התפלין משום שאין יכול לשמור מהיסח הדעת מהם ולפי הנ"ל אין זה מספיק לפוטרו לגמרי מחמת זה ועי' מ"א ז"ל שהקשה מהא דאבל חייב בתפלין אף ע"ג דמצטער הוא ותי' דאבל איבעי' ליה ליתובי דעתי' אבל מצטער דהכא א"א ליתובי' דעתיה ולא משמע הכי מדברי הר"ר מנוח ז"ל שהביא הכ"מ ז"ל שם שהקשה מ"כ הא בכל מצות אמרינן איבעי' לי' ליתובי דעת' ותי' דתפלין שאני דאסור בהיסח הדעת משמע דלא אמרי' בתפלין איבעי ליה כו'. ודברי המ"א ז"ל נראה דהולכין לפי סוגיא דסוכה דמחלק הש"ס בין צערא דממילא להיכא דאיהו מצער נפשי' וצערא דממילא פרש"י ז"ל שם היינו צער דסוכה עצמה צינה או דבר אחר ודומה לזה הכא עובדא דירו' שהי' חושש בראשו דהצער בא לו מחמת הנחתן אבל דברי הרמב"ם ז"ל לא משמע הכי אלא כל שאין דעתו מיושבת פטור ולא אמרינן איבעי ליה כו' והדק"ל מאבל דחייב בתפלין ונהי די"ל דאחר יום ראשון לא חשיב מצטער כ"כ מ"מ ביום ראשון למה ליה טעמא משום שנאמר בהן פאר תיפוק ליה משום דמצטער הוא וא"א בלא היסח הדעת אלא משמע דלא מיפטר מצטער מתפלין וכנ"ל דהיסח הדעת לא מעכבא ומהא דכה"ג מקריב אונן והולך הציץ אע"ג דאסור להסיח דעת ממנו אין ראיה דבכה"ג ליכא אנינות ואבילות כי היכי דמותר להקריב אע"ג דשאר כהן אסור שנא' שלמים כשהוא שלם ולא כשהוא חסר אבל כה"ג אמרה תורה דמקריב ולא מצאתי כעת דברי הרמב"ם ז"ל איסור היסח הדעת בציץ ועדיין צ"ע בזה בדברי הראשונים ועי' מ"א ז"ל שכתב להביא ראיה דמצוה לישן בטלית קטן מדוד המע"ה שלא נצטער אלא במרחץ שהי' ערום בלא מצוה ולא נצטער בשעת שינה ע"ש ולפי הנ"ל אין זו מוכרח דלא נצטער אלא כשהוא ניעור אבל בשעת שינה לאו בר חיובא הוא. ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בה' מלכים דמשמע דהמלך בס"ת שלו אף ע"ג דמחוייב הוא לילך בה תמיד מכל מקום בשעת סעודה מניחה כנגדו ומ"ש הציץ דלפי דברי התוס' ז"ל אפילו בשעת סעודה היא עליו ועי' שם ביומא פרק בא לו כה"ג דהם עצמם מסופקים בזה וגם לדברי ר"ת ז"ל משמע דאינו מחוייב לילך בציץ תמיד אלא רשות בעלמא אפילו אי שאר בגדי כהונה לא ניתנו ליהנות בהם ע"ש:

שם גמרא ת"ר ידך זו שמאל כו'. צריך אני להאריך קצת בשמעתין ואבאר תחלה פשטא דשמעתין. הנה ביד שהוא שמאל איכא תלתא קראי ת"ק יליף מידך דמצינו בכל מקום שהוא שמאל ור' יוסי פליג על הך דרשא דמצינו ימין ג"כ שנקרא יד ור' נתן אומר דילפינן מוקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין ופירש"י ז"ל דרוב כותבין בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל. ופריך הש"ס ר' יוסי מהיכא יליף ומשני דנפ' מדרשא דר' נתן רב אשי אמר ר' יוסי יליף מידכה יד כהה היינו שמאל ומסיק כתנאי ידך בה"א זו שמאל אחרים אומרי' ידכה לרבות את גידם משמע דת"ק יליף שמאל מידכה כרב אשי ואחרים ילפי שמאל מאינך דרשי ואיצטריך ידך לרבות הגידם אבל לת"ק גידם פטור והיינו תנאי דאידך ברייתא דת"ק ס"ל אין לו זרוע פטור ואחרים אומרים ידכה לרבות הגידם והתוס' ז"ל כ' דמר אמר חדא כו' והיינו משום דלא מסתבר להו פלוגתא בזה דאם אין לו זרוע לכ"ע פטור כיון דאין לו מקום להניחן וע"כ הא דילפי אחרים מידכה דגידם חייב היינו דנשאר לו זרוע אלא דשאר היד נקטעה ואי לאו קרא דידכה ה"א דלא מיקרי ידך אלא כשהיא בשלימות אבל לא גידם עד הזרוע אבל כיון דכתיב ידכה אפילו הגידם בכלל ומ"מ נראה דהכא בהאי ברייתא ליכא פלוגתא אבל תנא דלעיל דיליף שמאל מידכה ליכא קרא לרבות גידם ופטור אפילו יש לו זרוע כן נראה בשיטת התוס' ז"ל. והמרדכי כתב דאחרים מודו נמי דמידכה ילפינן שמאל ג"כ ותרתי ש"מ אבל ת"ק לא יליף אלא שמאל אבל לא גידם דאין לו יד כלל ולא ביאר אחרים במאי מחייבי כיון דאין לו זרוע. עי' מ"א ז"ל שכתב דיש נוסחא דג' אין לו אלא זרוע ולא משמע הכי מלשון המרדכי ז"ל דאין לו יד כלל ואולי י"ל דאין לו זרוע היינו דאין הזרוע בשלימות אבל מ"מ נשאר מקום להנחת תפלין וכדאמרינן בעירובין פרק המוצא מקום יש בזרוע להניח ב' תפלין והכי משמע קצת לשון הא"ז שהביא הר"מ ז"ל. אבל יותר נראה בדברי הספרי שהביא המ"א ז"ל דמרבי גידם יד שמאל להניח בימין וא"ש הך פלוגתא כפשטי' דת"ק פוטר לגמרי ואחרים מחייבי בימין וכן נראה מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא כתבו דין גידם כלל והיינו דכל שיש לו זרוע פשיטא דחייב ואם אין לו זרוע ממילא פטור כת"ק וממילא שמעינן דבימין לאו מקום תפלין הוא ועי' מ"א שהאריך בזה והקשה הא ר"י יליף מידכה זו שמאל וכדאמרינן בשמעתין ע"ש ול"נ דה"ק ומה ת"ל על ידכה לרבות את הגידם לאו סיומא דר' יוסי היא אלא סיומא דר' נתן דיליף שמאל מוקשרתם וכתבתם וכן לת"ק דיליף מיד דזו שמאל א"כ מה ת"ל ידכה לרבות הגידם ודברי ר' יוסי צ"ל קודם דברי ר"נ וכמו שהיא שנוי' הכא בשמעתין ועי' במכילתא פ' בא דג' התם אבא יוסי ודין מי שאין לו יד שמאל אי צריך לקשור בימין לסמוך בפלוגתא דמצורע אין לו בהן יד דאמר ר"ש התם נותן על של שמאל ויוצא דלא בעינן קרא כדכתיב ועי' בתוי"ט פי"ד דנגעים באורך שם וא"כ לכאורה ה"נ אם אין לו שמאל יקשור בימין ותשובת שבות יעקב אין אתי לעיין בו. ותו מייתי הש"ס ת"ר איטר מניח תפלין בימינו והתניא בשמאלו ההוא בשולט בשתי ידיו והנה משמע קצת דהאי ברייתא דאיטר אתיא כהני תרי תנאי או למאן דיליף שמאל מידך יד כהה ובאיטר ימין הוא יד כהה או כר' נתן דיליף מוקשרתם כו' מה כתיבה בימין וא"כ איטר כתיבתו בשמאל קשירתו נמי בשמאל וכמ"ש רש"י ז"ל בדברי ר"נ דרוב בני אדם כותבין בימין אבל לת"ק דיליף מידך זה שמאל א"כ לכאורה אפילו איטר מניח בשמאל דגזה"כ הוא דמקום תפלין הוא על שמאל אבל שם במכילתא איתא דהך דרשא דידך זו שמאל אין ראיה לדבר אלא זכר לדבר והוא נמי סמיך על דרשא דידכה יד כהה או הלכה למ"מ נאמר דהנחת תפלין על שמאל וי"ל דהכי נאמר דאיטר יניח בימין ועוד דאי איכא נפ"מ בין ת"ק לר"נ באיטר א"כ מאי קאמר ר"נ א"צ הרי הוא אומר וקשרתם כו' הא איצטריך למילף מיד זו שמאל לענין איטר דגם הוא מניח בשמאל אלא משמע דליכא נפ"מ לדינא בין תנא קמא לר"נ. אבל ראיתי במרדכי שכ' כנ"ל דהך דאיטר אתיא כהאי תנא דיליף מידכה יד כהה אבל לת"ק ולר"ל גם איטר מניח בשמאל וכתב כן לדעת רש"י ז"ל שכתב דרוב בני אדם כותבין בימין וכיון דרובא כותבין בימין ממילא שמעינן דקשירה בימין והנחה בשמאל בכל אדם אפילו באיטר דבשביל שהוא משונה מרוב בני אדם אין דין הנחת תפלין משתנה בשביל זה ממצותה בשמאל דבשלמא למאן דיליף מיד כהה י"ל דכך אמרה תורה דהתפלין יהיו מונחים על יד הכהה ובאיטר ימין שלו הוא יד כהה אבל לר"נ ילפינן דהקשירה בימין והנחה בשמאל מנ"ל לשנות בשביל כח האיטר המשונה והוי כמו לת"ק דנאמר שמאל להדיא ועי' מש"כ בזה בחי' בכורות גבי כהן איטר ובדברי רש"י רש"י