קרן אורה מנחות ג

בתמורה שם וא"כ אמרו דמיעבר עבר ואייתי נקבה לעולה ועדיין לא ברירא לי הא שמעתא:

שם רש"י בד"ה ה"ג ודילמא זו אמר דגירסת הש"ס ודילמא זו להביא במחבת כו' לא א"ש דהא אמרינן דילמא במרחשת נדר כו':

ע"ב תוס' בד"ה כאן בקומץ מנחה לשם זבח בחנם נקט רבא כו' והי' נראה דרבא אמר הכי לתרוצי קושיא דאביי לפמש"כ התוס' ז"ל דאביי מקשי כיון דש"ק לא פסיל במנחה ש"ב נמי לא ליפסל מהך הקישא שלא תחלוק א"כ לרבא נמי יקשה קושיא זו כיון דש"ק לא פסיל מזאת תורת כו' ש"ב נמי לא ליפסול מהקישא להכי קאמר דש"ק נמי פסל במנחה לשם זבח ובמנחות עצמו הוא דלא פסיל מקרא דזאת תורת כו' תורה אחת לכל המנחות אבל להכשיר שינוי בעלים לא מקשינן ובאמת גם לסברת רבה ג"כ דש"ק לא פסיל במנחות משום דמחשבה דמינכרא היא ג"כ לא שייך להקיש להכשיר גם ש"ב כיון דש"ק איכא סברא כמו לרבא אע"ג דש"ק לא פסיל משום דכל המנחות אחת הם מ"מ ש"ב פסיל שפיר אי לא שנאמר דלרבא מנחות בכלל הקישא דזאת התורה ליפסול במחשב' מנחות גם בש"ק כמו מנחה לשם זבח ממילא פוסל ש"ב ג"כ אבל לרבה דלש"ק לא הוקש כלל ש"ב ג"כ מנ"ל:

שם גמרא אלא מעתה חטאת כו'. ומסיק לר"ש ה"נ דלא פסיל חטאת לשם חטאת ולרבנן הוא דפסול לשם חטאת מצורע ונזיר אבל חטאת חלב לשם חטאת דם לא פסיל אפילו לרבנן דחטאת לשם חטאת נשחטה וא"כ לר"ש מנחות ושאר זבחים שוין הם דכל המנחות אחת הם וכל החטאות אחת וכן כל האשמות ועולות ושלמים ולא מיפסיל בשינוי קודש אלא מעולה לשלמים או לאשם וחטאת וכן איפכא אבל משם אחד אינו פוסל וא"כ מאי קאמר ר"ש אבל בזבחים אינו כן הא בזבחים נמי דינא הכי דכל חטאות אחת הם כמו כל המנחות וליכא שינוי השם אלא לשם זבח אחר חטאת לשם עולה וה"נ מנחה לשם זבח נפסל וצ"ל דזה שאמר אע"פ שמעשיו מוכיחין וא"כ אפילו מנחה לשם מנחה חשיב שינוי השם יותר מחטאת לשם עולה ואפ"ה לא פסיל משא"כ בזבחים אפילו חטאת לשם עולה אין כאן מעשה מוכיח ונפסל בשינוי השם. ומסקינן דלרבנן אפילו חטאת חלב לשם חטאת דם פסיל דאותה לחטאת לשם אותה חטאת משמע דבשאר קרבנות כגון אשם גזילות לשם אשם מעילות כשר ומרצה וכן עולת נדבה לשם עולת וולדות ולא מצאתי זאת מבואר בד' הרמב"ם ז"ל:

דף ד גמרא דרבה לא משני משום קושיא דאביי ופירש"י ז"ל דשינויא דרבה לא ס"ל דכ"ש דמחשבה דמינכרא כו' שלא יאמרו מותר לשנות כו' וא"כ היינו דאמרינן לעיל כרבה לא אמרו משום דאדרבה כו' ואמאי שני הש"ס בלישנא ואמר הכי משום קושיא דאביי וכבר כתבתי לעיל בדברי התוס' ז"ל בזה ומ"ש רש"י ז"ל בסוגין דהא דמחשבה דמינכרא גרע הוא משום שלא יאמרו מותר לשנות בקדשים יש לדקדק דאשכחן מחשבה דכשרה אע"ג דאיסורא עביד כמו חטאת חלב לשם חטאת דם אטו מותר לשנות ואפ"ה כשירה. ולמה הוצרך לגזירה זו והא איכא למימר בפשיטות דמחשבה שנראה השקר היא מחשבה פסולה יותר מהיכא דלא נראה. ולקמן דף מ"ט מוקי ר"ז להא דר"ש דמיירי בעקירה בטעות דמחשבה סתם ס"ל דמה לי מחשבה דמינכרא או לא מינכרא וכי מהני מעשיו מוכיחין היינו בטעות אבל במזיד אמר התם מה לי מוכיח או אינו מוכיח הא מיעקר עקר לה משמע דסברא בעלמא היא דהא דמעשי' מוכיח לא מהני והיינו נמי קושיא דאביי ודוקא לרבא ורב אשי הוא דהוצרך הש"ס לומר דמחשבה דמינכרא גרע דבהכי מיפרשא ברייתא אליבייהו דרבותא קאמר אע"פ שמעשיה מוכיח ויש לישב בזה קושיית התוס' ז"ל לעיל דלאביי תירץ ליה ברייתא די"ל דאביי מפרש לד' ר"ש כר"ז דמיירי בטעות ועי' לקמן דף מ"ט דאביי אמר לר"ז רבה לטעמיה כו' אבל אביי גופיה אפשר ס"ל כר"ז ודו"ק. ויש לדקדק עוד בשמעתין דלכאורה אפשר לתרץ רומיא דר"ש אהדדי דהא דמכשיר ר"ש היינו במחשבה מחבת לשם מנחת מרחשת או חריבה לשם בלולה דהשינוי הוא במעשה לחוד דמחבת היא ומחשב לשם מרחשת בזה אמר ר"ש כיון דהמעשה מוכיח דמחבת היא מחשבה כזו לא פסיל אבל אם לא הזכיר לא מחבת ולא מרחשת ולא בלולה וחריבה אלא אמר הריני קומץ מנחת נדבה לשם מנחת חוטא או איפכא דהשינוי הוא בעיקר הכפרה ולא הזכיר שם מעשי' בזה מודה ר"ש דפסולה והיינו אידך דר"ש ואתיא מתניתין שפיר כוותיה אבל אם הם ז"ל אמרו כלום הגענו לדעתו של ר"ש אנו מה נאמר:

שם רש"י בד"ה עולות בהדייהו נינהו גירסא זו אינו מיושב דבהדי' אמרינן התם בזבחים האי לישנא לקולא לענין ש"ב דלא פסיל משום דלא הוי מחוייב כפרה כמותו ומאי אהני התם אם עולות בהדייהו נינהו אלא הדבר ברור כנא' הני עולות נינהו:

שם תוס' בד"ה חטאת קרי' רחמנא לפי טעם זה כו'. וכמסקנא דשמעתין לא קאי כו'. יש לדקדק בד' הא טעמא דלא קאי במסקנא הוא משום דדרשא דחטאת קרי' רחמנא הוא כמו הקישא וכיון דכתיב בחטאת אותה לשמה פסולה ולא שאר קדשים תו ליכא למילף בהקישא ולא בגז"ש והיינו דפריך הש"ס אלא מנחת סוטה ומנחת קנאות מנ"ל וא"כ לד' התוס' ז"ל דחטאת דשמיעת הקול ג"כ ליכא למילף מהאי הקישא דחטאת קרי' רחמנא מהאי טעמא דאותה מיעוטא הוא וא"כ היכא ילפינן לה במה היד אטו מה הצד עדיף מהקישא אלא ע"כ חטאת דשמיעת הקול לא הוי בכלל מיעוט' דאותה ואכתי אמאי לא יליף לה מהקישא דחטאת קרי' רחמנא מנ"ל דכוונתם כיון דלא קיימא הכי במסקנא א"כ לא ס"ל כלל דרשא דחטאת קרי' רחמנא ועי' תוס' בד"ה ליגמר עינו שכתב אע"ג דשמיעת הקול גופא כו' והקשה הצ"ק ז"ל הא השתא קיימינן דילפינן מהא דחטאת קריא רחמנא וא"כ אין צריך למילף חטאת דשמיעת הקול במה הצד אלא מהא דחטאת קריא רחמנא ולפי הנ"ל אין כאן קושיא דהא דחטאת קריא רחמנא הקישא ודבר הלמד בהיקש ודאי אין חוזר ומלמד בגז"ש כדאי' בזבחים דף נ':

שם תוס' בד"ה ליגמר עינו כו' תימא דבהוריות ואדרבה נילף כו'. כבר עמדו על דבריהם ז"ל הב"ש והבה"ז והצ"ק ז"ל דפריך הש"ס התם הכי נילף ואשם ונשיאות עון דא"ת משמיעת הקול דנאמר בו אשם ונשיאות עון ומסיק דעדיפא ליה למילף מציבור דכ' אשם ומצות ה' אשר לא תעשינה ומש"כ הבה"ז דגז"ש דציבור אינו ממעט גז"ש זו דעון עון אינו מובן כיון דנאמרה גז"ש זו אשם ומצות ה' אשר לא תעשינה ממילא ליכא למילף תו הך גז"ש משמיעת הקול ונראה לישב קצת דבריהם ז"ל דהא דאמרינן התם דנין מציבור אשם ומצות ה' כו' לאו גז"ש גמורה היא אלא כעין בנין אב דאי נאמרה בפירוש הך גז"ש, א"כ כי קאמר התם דיליף מציבור אשם ומצות ה' מאי פריך עלה נילף האשם ונשיאת עון משמיעת הקול הא גז"ש זו נאמרה וזו לא נאמרה אלא שמ"מ דלא נאמרה גז"ש זו בפירוש אלא סברא היא למילף מהדדי ע"י תיבות שוות שנאמר בשניהם ולהכי פריך הא הכא נמי איכא שני תיבות שוות אשם ונשיאת עון ומשני דבציבור נאמר עוד אשר לא תעשינה ולפ"ז שפיר תמהו כיון דלאו גז"ש גמורה היא א"כ אמאי לא יליף עון עון דגז"ש מפורשת היא כדמוכח בשמעתין כן נראה ליישב דבריהם ז"ל ונכון:

שם תוס' בד"ה חטאת טעמא מאי כו'. דבריהם אלו איכא גם בזבחים שם ועיין מש"כ שם בח"ל:

שם תוס' בד"ה אשם שניתק כו' האריכו כאן ובכמה מקומות בהלכה דאשם אי נאמרה לרעי' או ליקרב עולה וגם אנכי הארכתי בזה בזבחים ובתמורה ובחי' נזיר:

שם בא"ד אלא תמורת אשם כו' דתנן ירעו כו'. עיין בבה"ז והצ"ק ז"ל וכוונתם פשוט כיון דמ"ד התם קודם כפרה הוא עצמו יקרב אשם איתותם וא"כ אמאי תנן ירעו אפילו קודם כפרה דהא לא שייך ביה שום גזירה כיון דמתחלתו הוא עומד לעולה דלמ"ד לפני כפרה יקרב אשם א"ש דלאחר כפרה ירעו גזירה אטו לפני כפרה אבל למ"ד לפני כפרה ג"כ יקרב עולה אין שום גזירה וצריך להגיה קצת בדבריהם:

ע"ב גמרא כיון דאיכא אשם גזילות כו' ויש לדקדק הא ר"א פליג התם ואומר אף האשם ומסקינן שם בגמרא דטעמיה דר"א משום דכ' בחטאת האשם וזה גבי אשם מצורע כ' כמ"ש התוס' ז"ל שם ולרב היכי יליף ר"א שאר אשמות מאשם מצורע דרבנן נמי מודו ליה אלא דכבר כתבתי שם דלאו מקרא דאשם מצורע הוא דיליף אלא מקרא דסתם אשם בפ' צו אלא דאכתי תיקשי אמאי