קרן אורה מנחות ד

לא ילפי רבנן שאר אשמות במה הצד מחטאת ואשם מצורע דהא דלא יליף במה הצד הוא משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת אבל מחטאת ואשם ליכא למיפרך הכי וי"ל כיון דהא דאשם מצורע סברא בעלמא היא לפסול שלא לשמו הואיל ובא להכשיר ולא הכשירו ליכא לצרופי אפילו למה הצד:

שם גמרא מצינו שחולק הכתוב בין מכפרין למכשירין מכפרין אתו לאחר מיתה מכשירין כו'. ויש לדקדק אטו הא דחטאת לא אתי לאחר מיתה הוא משום דמכשיר הוא הא כל חטאות לא אתו לאחר מיתה אפילו מכפרין והלכה היא בכל חטאות ועולה אתי לאחר מיתה דבעולה לא גמירי הילכתא ובעירכין בעי הש"ס למימר דעולת יולדות נמי מעכבא ומכשיר הוא אלא דלא קאי התם הכא. ועוד קשה לי למאי דקרי הש"ס הכא חטאת יולדות מכשיר משום דהוא מעכבא מלאכול בקדשים ועולה דאין מעכבא קרי לה מכפר א"כ כי פריך ליתני במתניתין חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע לישני דמתניתין אתיא כחכמים בנזיר דאשם אינו מעכב בנזיר טמא וכן אשם מצורע מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בה' מח"כ דאינו מעכב ולפ"ז לא מכשירין הם אלא מכפרין ורב ע"כ ס"ל כהני תנאי דאשמות אלו מעכבין ושפיר הוי מכשירין ומהא דאסיק בתיובתא לרב מברייתא דאשם מצורע כו' לא תיקשי דילמא אתיא כהאי תנא דאשם לא מעכב משום דתני התם וצריך אשם אחר להכשירו משמע דס"ל דמעכב ומכשיר הוא אבל כולי' שמעתין קשיא דאתיא שלא כהילכתא לפסקו של הרמב"ם ז"ל דאשמות אלו אין מעכבין וצ"ע. והנה לסבריה דרב אשכחן בהני מכשירין מנחת העומר ואשמות אלו חומר יותר מכל הני דפסולין שלא לשמו כחטאת ופסח ומנחת קנאות וחוטא דבהני אם חשב לשם חולין כשר ואינו מרצה ואלו במכשירין אלו אפילו לשם חולין פסול הואיל ובא להכשיר ולא הכשירו וא"כ הוי מצי לשנויי דלהכי לא תנן במתני' ובזבחים חוץ מאלו משום דלא דמיין להדדי דבהני לשם חולין כשר ובמכשירין אפילו לשם חולין פסול וצ"ל דעדיפא משני:

שם תוס' בד"ה ואין טעונים לחם כו'. עיין בדבריהם ז"ל פרק ב' מדות שם מבוארים הדברים יותר ולענין מה שמבואר בדבריהם ז"ל דהכא אין טעונה לחם אבל זרוע בשילה בעי כתבתי בזה במ"א דנ"ל דה"ק אין טעונה זרוע בלילה ועיין בחי' נזיר דף כ"ד הבאתי שם דברי הירושלמי דאין טעונה לא לחם ולא זרוע ע"ש מ"ש בדברי התוס' ז"ל שם:

דף ה גמרא מקרב היכי קרבי ממשקה ישראל כתיב ובעי ר"א ב"א למימר דקסבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום ופריך עלה ר"פ מברייתא דהקדים חטאתו לאשמו כו'. ומסיק דטעמיה דר"ל דס"ל אפילו בזמן המקדש האיר המזרח מתיר. ויש לדקדק א"כ למה ליה לרב למימר דלהכי מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה משום שבאת להכשיר ולא הכשיר תיפוק ליה דפסולה משום דלאו ממשקה ישראל היא דהא רב ושמואל דאמרי תרווייהו לקמן פ' ר"י דבזמן המקדש עומר מתיר וכ"ת דמהאי טעמא הי' ממתין להקטירה עד אחר הבאת העומר ושפיר הוי ממשקה ישראל דז"א אלא כיון שקימצה בפסול תו לא חזיא אפילו לאחר הבאת העומר דאל"ה אמאי לא אמר ר"ל הכי להמתין בהקטרתה עד אחר הבאת העומר דאפילו האיר המזרח מתיר מ"מ מצוה איכא שלא להביא קודם לעומר שום מנחה אלא וודאי כיון דכבר נקמצה ע"כ מותר להקטיר אותה מיד דאל"ה הקמיצה נעשה בפסול והדק"ל לרב תיפוק ליה משום דלא הוי ממשקה ישראל וקמץ מחוסר זמן וי"ל דרב ס"ל אין מחוסר זמן לבו ביום והא דהקדים חטאתו לאשמו הוא משום דבמצורע כתיב הוי' תדע דהא התוס' ז"ל בעצמן בד"ה ואי אין מחוסר זמן כתבו מהא דביומא איצטריך חוקה שלא ישנה הסדר והיכא דלא כתב חוקה לא חיישינן אם ישנה היינו דדוקא במצורע שלא הגיע זמן טהרתו הוא דיש מחוסר זמן לבו ביום אבל במידי דכפרה לא חשיב מח"ז וכן כתבו התוס' ז"ל לעיל בד"ה ה"ג בח"כ כו' אע"ג דמסקינן יש מחוסר זמן לבו ביום אין לפסול מהאי טעמא אם הקריב עולת יולדת לחטאת משום דזה לא הוי אלא בסדר מצורע כמו שאפרש לקמן עכ"ל היינו מש"כ בד"ה ואי אין מחוסר זמן כו'. ועיין צ"ק שפי' דבריהם ז"ל בע"א ולא ידעתי למה הוצרך לזה וא"כ מצינן לחלק ולמימר דהכא לענין קודם העומר ג"כ אין מחוסר זמן לבו ביום והא דר"פ לא ניחא ליה לחלק כן הוא משום דקושטא הכי הוא דר"ל ס"ל האיר המזרח מתיר וכדאמרינן ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו כו' אלא דלמאי דמסיק דהא דר"ל לאו בפירוש איתמר אלא מכללא דאמר בששה עשר אם הביא כשר וליכא למימר כנ"ל דהא לא שמעינן לר"פ בפירוש דהאיר המזרח ואי נימא דאין מחוסר זמן לבו ביום תו לא שמעינן לר"ל דהאיר המזרח מתיר והא דבששה עשר אם הביא כשר הוא משום דאין מחוסר זמן לבו ביום. וש"מ דלא ס"ל לר"פ לחלק ולומר דמצורע שאני ובעלמא אין מחוסר זמן לבו ביום ואכתי י"ל דניחא ליה לר"פ יותר לומר דטעמיה דר"ל משום דהאיר המזרח מתיר כיון דאשכחן ר' יוחנן דאמר הכי בפירוש להכי קאמר דר"ל נמי הכי ס"ל אבל לרב י"ל דס"ל דבעלמא אין מחוסר זמן לבו ביום ודוקא במצורע הוא דיש אח"ז ולהכי איצטריך למימר משום שבא להתיר ולא התירה ודוק היטב. ותו איכא למידק בשמעתין דהש"ס פריך מיקרב כו' ממשקה ישראל כו' ולא פריך מסתמא דמתניתין פ' ר"י לקמן אם הביא קודם לעומר פסול משמע דטעמא דמתניתין הוא ג"כ משום דבעינן ממשקה ישראל וכדברי יהודה בן נחמי' שם וכן אמר ר"ל בהדיא דבששה עשר שהאיר המזרח התיר האיסור אפילו קודם לעומר כשר וא"כ נסכי יין לכ"ע כשר אפילו קודם לעומר וכרנב"י דאמר התם הכי לדברי יהודה בן נחמי' ויקשה מכאן על משמעות לשון הרמב"ם ז"ל בה' תמידין ובה' א"מ דאפילו נסכים פסולין קודם לעומר אע"ג דליכא איסור חדש גבייהו וכמ"ש התוי"ט ז"ל שם במשנה דאם הביא פסול והא הכא כולי' שמעתין מוכח דהפסול רק משום איסור חדש הוא ואטו נסכי יין גריעי ממנחה בששה עשר אחר היתר האיר המזרח ועי' בברה"ז מ"ש בזה לקמן:

שם תוס' בד"ה ואי אין מחוסר זמן וכו'. ותימא דביומא כו' ויש להבין תמיהתם ז"ל הא היכא דלא כתיב חוקה לאשמעי' עיכובא והקדימה שנאמר בו אינו אלא למצוה כמו בכל דיני קדשים דבעינן דוקא שינה הכתוב לעכב וא"כ לאו מחוסר זמן הוא וגם בקושיית הש"ס אמאי יחזור ויתן ג"כ קשה כנ"ל כיון דאכתי לא ידע דתהי' עיכובא היא א"כ לכ"ע תיקשי עיכובא מנ"ל דילמא הא דמתקד' קודם למתן שמן היינו למצוה בעלמא אבל לא לעיכובא וע"כ צ"ל דשפיר ידע דהסדר מעכב אלא דפריך אמאי מעכב אי אין מחוסר זמן לבו ביום ומשני דתהי' בהוייתה תהא ושאני הלכות מצורע אבל הלכות אה"כ כל היכא דלא כתיב חוקה לא שמעינן עיכובא כלל. ולא הוי בכלל אח"ז גם מה שחילקו בין סדר מצורע לסדר אה"כ דלכפרה באו יש לדקדק ע"ז מהא דתני בתוספתא פסחים גבי הא דהקדים חטאתו לאשמו כו' הקדים אשמו לגזילו לא יהא אחר ממרס בדמו כו'. הקדים אשמו למעילתו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובר צורתו הרי בקני דאותו לכפרה ג"כ יש מחוסר זמן לבו ביום ועי' מש"כ בזה בזבחים פ' כל התדיר:

ע"ב גמרא ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דחידוש הוא עי' רש"י ותוס' ז"ל והרמב"ם ז"ל כ' כשיטת רש"י ז"ל דאינו ראוי לעבודה משום דשעורים הוא והראב"ד ז"ל שם בפ' ט"ו מה' פה"מ כתב כשיטת התוס' אבל לא ניחא ליה בהאי חידושא דאפילו לגבוה אסור להקריב קודם לעומר לאו חידושא הוא כיון דהוא עצמו המתיר וכש"כ למ"ד האיר המזרח מתיר דלאו חידוש הוא אלא החידוש הוא דאסור לכתחלה להקריב מנחות אפילו אחר העומר קודם לשתי הלחם והקרבת העומר חידוש הוא ועי' בכ"מ שם שנ' מדבריו שם דלהראב"ד ז"ל כל המנחות שהקריב קודם לשתי הלחם אין מחשבה פוסלת בהן והוי אין ראוי לעבודה וכבר כתבתי בחי' זבחים דהדבר תמוה אטו בכל הני דאם הביא כשר אלא דלא יביא לכתחלה לא מהני בהו מחשבה משום דאין ראוין לעבודה וע"כ לא קאמר הראב"ד ז"ל אלא במנחת העומר דחידוש הוא שהתירה התורה להקריב לכתחלה וגם זה צ"ע היכי קרי לה אינו ראוי לעבודה כיון דבדיעבד כשר (כשר) ולכולהו שיטתא יש לדקדק אמאי פסול מחשבה בחטאת העוף דנמי חידושא הוא ובעלמא אינו ראוי לעבודה ע"י מליקה ונהי דבחטאת י"ל דחטאת קרי' רחמנא כמו מנחת קנאות אבל עולת העוף אמאי אינו מרצה בשלא לשמה: