קרן אורה מנחות ב

במשנה כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כו'. ועיין תוס' ז"ל שהאריכו מנ"ל דין שלא לשמן בעופות ומנחות ובלוג שמן של מצורע ע"ש. ויש לדקדק בעיקר מחשבת שלא לשמן דמנחות. היינו מחבת לשם מרחשת או איפכא. דבשלמא שלא לשמן דזבחים. כגון עולה לשם חטאת או שאר שינוי השם חד מחבריה משונה בקדושתו וכפרה אחרת לו. אבל מחבת ומרחשת שניהם שוין בקדושתן ועבודה אחת להם. ואינן משונים אלא במעשיהם דזו עמוקה ומעשי' רוחשין מנ"ל דזה חשיב שלא לשמן לפסול במחשבה. ויתבאר בזה לקמן בשמעתין בס"ד:

שם תוס' בד"ה שלא לשמן כו'. והוא הדין שינוי בעלים כדמוכח בגמרא בתירוצו של רבה כו' כצ"ל ושמא פשיטא ליה כו' ואין זה מובן דהא אביי קאמר להדיא לקמן מכדי מחשבה דפסל' הקישא היא מה לי שינוי קודש מה לי שינוי בעלים. וי"ל דכוונתם אמאי לא הוזכר שינוי בעלים במתניתין דלא תנן הכא בזבחים אלא שינוי קודש. ולזה כ' דבמתניתין דזבחים (מ"ו ע"ב) תנן לשם ששה דברים כו' לשם זובח. וכן מבואר בדבריהם בריש זבחים ע"ש:

ע"ב תוס' בד"ה שחיטה א' לכולן כו'. אבל קצת תימא אמאי לא פליג אקבלה כו' לר' ינאי דאמר התם לר"ש דאין צריך כלל לקדש הקומץ. ואין כאן תמיה דכבר שמעינן ממתניתין דלקמן דליכא קבלה במנחות לר"ש ופשיטא דלא שייך מחשבה בזה אפילו אם קידש הקומץ בכ"ש כיון דאין צריך. ותמיהתם הוא לר"י בריה דר' חייא דאמר אם עובדה בשמאל צריך לקדשו בכלי והוי ליה לר"ש לאיפלוגי בקידוש זה אינו פוסל במחשבה דהא אפשר לבטלה ולעבוד בימין דלא בעי קידוש היינו קבלה דמנחה וד' הצ"ק ז"ל שכ' דעכ"פ צריך לקבל ביד ימין כו' אינו מובן דקמיצה היא זו וקבלה דמנחה היא הנתינה בכלי. ומ"מ יש לחלק בזה ג"כ דדוקא הולכה דיכול לשחוט בצד המזבח ולא נאמר הולכה למצוה כלל הוא דלא חשיבא עבודה לר"ש אבל קידוש קומץ דנאמר למצוה אם עובדה בשמאל מה שהוא יכול לעבוד בימין בלא קידוש כלי זה לא חשיב אפשר לבטלה דימין עבודה אחרת היא ושמאל עבודה לעצמה היא ויתבאר עוד לקמן בזה בס"ד:

שם תוס' בד"ה מכדי מחשבה כו'. והקשו תקשי לאביי ברייתא גופא דמפרש טעמא משום דמעשיה מוכרחים והיינו בשינוי קודש לחוד ותי' דברייתא יש לפרש ברבה ורב אשי ולא פריך אביי משום דלא ניחא ליה בסברא דרבה דא"כ למה ליה למימר הקישא היא בלא"ה תיקשי ליה מה לי שינוי קודש מה לי בעלים אלא אביי ידע ג"כ סברא דרבה ומ"מ לא ניחא ליה לחלוק בהכי כיון דהקישא הוא מנחה לזבחים אין היקש למחצה. ומסתברא דלכל מחשבה איתקש בין ש"ק בין שינוי בעלים ושני ליה רבה דר"ש דריש טעמא דקרא ומסתבר ליה דמחשבה דמינכר' לא פסיל רחמנא אע"ג דהקישא הוא לש"ב איתקש ולש"ק לא איתקש. והיינו דאמרינן לקמן דבעי ר' אושעיא אי טעמא דר"ש כרבה דמחשבה דמינכרא לא פסיל כו' ואמר לי' רב אשי כלום הגענו כו' וכרבה לא ניחא ליה משום קושיא דאביי אלמא אע"ג דמסברא איכא למימר הכי דמחשבה דמינכרא לא פסיל מ"מ כיון דהקישא הוא אין סברא זו מכרעת להוציא שינוי קודש מהקישא דאפשר נמי לומר הסברא דמחשבה דמינכרא פסול טפי וכרבא ורב אשי. ועוד תי' דאביי פריך הכי אי שינוי קודש לא פסיל במנחות. א"כ הקישא הוא ושינוי בעלים ג"כ לא ליפסול שלא תחלוק כו' ורבה שני ליה דלא שייך הכא שלא תחלוק דבשינוי קודש מסתברא שלא יפסל דמחשבה דמינכרא היא משא"כ שינוי בעלים ולפי"ז לא יתיישב במה נחלקו אביי ורבה דהא אביי ג"כ ס"ל כרבה דש"ק לא פסיל משום דהוי מחשבה דמינכרא ואפ"ה פריך שינוי בעלים נמי לא ליפסיל מהקישא שלא תחלוק ומה שני ליה רבה דסברא הוא הא אביי נמי ידע דבש"ק מסברא לא פסיל מחשבה ואפ"ה אקשי ליה הקישא הוא ועוד יתבאר בזה לקמן בשמעתין:

דף' תוס' בד"ה אלמא קביעותא דמנא כו'. וא"ל כיון דאיכא חדא דמייתי ומתנה אם זו נדרתי כו' וכדאמרינן התם לר"ש במנחת מאפה דמייתי ומתנה ה"נ לכולהו מייתי ומתנה ומביא חמשתן בתנאי כנ"ל לפרש דבריהם. וד' הבה"ז ז"ל והצ"ק ז"ל בפי' דבריהם דחוקים הם ע"ש. ולפי שיטתו של ר"ש דאפילו אמר זו להביא במחבת והביא במרחשת יצא וקשה לי יותר איזה פסול מחשבה יש כאן אם חישב לשם מרחשת וכמו שדקדקתי לעיל כיון דהכל אחד הוא ויבואר עוד לקמן בזה:

שם תוס' בד"ה ל"ש אמר עלי כו' והקשו חריבה לשם בלולה מא"ל דאמרי בלולה נדר ועבר והביאה חריבה ותי' דבהא לא טעו אינשי כו'. ודחוק הוא אטו קדשי קדשים בדרום טעו אינשי ואפ"ה אמרי מיעבר עבר במזיד ה"נ כן. והתוס' ז"ל לעיל מיאנו בסברת רש"י ז"ל דבתרי אסורי לא מחזקינן ליה דעבר ובאמת יש לדקדק בקושית הש"ס דילמא אמר זו להביא במחבת והביא במרחשת וכי מחשב לשם מרחשת הוי מחשבה דלא מינכרא הא לא דמי לקדשים קלים ששחטן בדרום לשם קדשי קדשים בזה שפיר לא מינכר ואמרי דכן הוא האמת דקדשי קדשים הם ועבר ושחט בדרום אבל במנחת מחבת אפילו כי נדר במרחשת והביאה במחבת כי אמר הריני קומצה לשם מרחשת מינכר מחשבתו דשקר הוא דהא לאו מרחשת היא ונהי דפסולה היא אבל מרחשת לא הוי ומ"ש מהא דאמרינן לקמן עגל ופר ששחטן לשם פסח לירצו דעגל בפסח ליכא ונימא נמי דאמרי פסח הוא ומיעבר עבר והפריש עגל לפסח אלא ודאי כיון דעגל לא חזי לפסח לא יאמרו דפסח הוא וה"נ אם במרחשת נדר והביא במחבת מחבת הוא ולא מרחשת. וצ"ל דעגל לפסח לא חזי כלל ולא חל עליו קדושת פסח אבל אם אמר במרחשת והביא במחבת קדושה היא כדאיתא לקמן דף ק"ב דקדושה היא ליפסל וא"כ בחריבה לשם בלולה לא יאמרו דבלולה היא ומיעבר הוא דעבר ועביד לה חריבה כיון דאיכא מ"ד דאין קדושה בלא שמן (לקמן דף ח'). והתוס' ז"ל כתבו ועוד יש לומר דניחא בין למ"ד קדושה בלא שמן ובין למ"ד אין קדושה כו'. ולא הבנתי דבריהם ז"ל דלמ"ד אין קדושה בלא שמן א"ש אבל למ"ד קדושה בלא שמן אמאי ניחא כי קמץ לשם בלולה יאמרו דבלולה היא אלא דעבר ועביד לה חריבה והצ"ק האריך לפרש דבריהם למ"ד קדושה בלא שמן אי קמיץ חריבה לשם בלולה ולא נתן שמן מעשי' מוכיחין דחריבה היא ואין הבנה לדברים אלו דאכתי יאמרו בלולה נדר ועבר והביא חריבה כמו במרחשת והביא במחבת דחיישינן דאמרי מיעבר עבר וכו' דבריו ז"ל שם אינן מובנים וכיון שנראה איזה חסרון בדבריהם הי' נראה דט"ס יש בדבריהם וצ"ל דבלא"ה ניחא למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן ולמ"ד מנחה קדושה בלא שמן לקמן צ"ע. והנה במחבת ומרחשת ליכא לשון מחשבה אלא אם אומר הריני קומץ לשם מנחת מרחשת או איפכא אבל בחריבה ובלולה איכא תרתי לישני דמחשבה בין אם אמר הריני קומץ מנחה חריבה לשם מנחה בלולה או איפכא בין אם אמר על מנחת נדבה הריני קומץ לשם מנחת חוטא דהיינו בלולה לשום חריבה וכדתנן במתניתין ובכולהו פליג ר"ש משום דמעשי' מוכיחים וכדמוכח לעיל ויש לדקדק לר"ש מנחת קנאות שקמצה לשם מנחת חוטא אמאי לא יפסל במחשבה דהא שניהם חריבות ור"ש כללא כייל דכל המנחות אין בהם שלא לשמן וצ"ל דזו באה מחטים וזו משעורים וזה ג"כ מעשה מוכיח הוא:

שם תוס' בד"ה אמר לשם אשם גזילות כו' וי"ל דר"ש לטעמיה דאמר התם כל עצמה אינה קדושה מדבריהם נראה דדוקא לת"ק דאמר התם כשירה יאמרו דמיעבר עבר אבל במידי דקדיש קדושת הגוף לחוד לא אמרינן מיעבר עבר ולפי מש"כ לעיל כל שקדוש קדושת הגוף אמרי מיעבר עבר כמו מחבת אע"ג דנדר במרחשת והביא במחבת יאמרו דמיעבר עבר אע"ג דפסולה היא ובכל הני דשמעתין דפריך לר"ש בכולן הוא משום דר"ש לטעמיה דאמר בתמורה דאם הקדיש דבר שאינו ראוי כגון נקבה לאשם או פרה לפר לא קדיש קדושת הגוף אלא תימכר שלא במום ע"ש דף ח"י ושפיר הוי מעשה מוכיח ולא אמרי מיעבר עבר אבל לת"ק דאמר התם ירעה עד שיסתאב בכל הני גווני א"כ ליכא אליביה מעשה מוכיח דיאמרו מיעבר עבר וכן במחבת ומרחשת ליכא מעשה מוכיח לת"ק דר"ש וכדאמרי' לעיל וא"כ לא שמעינן דהא דפליגי אר"ש במחשבה דמנחות הוא משום דלא ס"ל הך סברא דמחשבה דמינכרא לא פסיל רחמנא אלא משום דלדידהו ליכא כלל מחשבה דמינכרא אבל מחריבה לשם בלולה שפיר שמעינן דס"ל לרבנן דאפילו מחשבה דמינכרא פוסל דבהא לכ"ע הוי מחשבה דמינכרא למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן וכמש"כ לעיל. ותו יש לדקדק לפי הנ"ל מאי פריך הש"ס חטאת יחיד ששחטה לשם עולה תרצה הא בעולה מודה ר"ש דאם הקדיש נקבה לעולה קדוש קדושת הגוף כדאיתא