קרן אורה מנחות כה

אלא בגמר עבודה ודו"ק ועי' בה"ז ז"ל:

שם גמרא ורבנן מדהתם ל"ד ה"נ ל"ד וצ"ע א"כ סתמא דפרה דתנן הזה ולא כיוון כנגד הפתח פסולה אתיא דלא כרבנן ואמאי לא מייתי הש"ס הכא להך סתמא ועי' בפ"ד מה' פרה שכתב הרמב"ם ז"ל בשחיטה ושריפה והזאה דלא מיפסיל אלא אם עשה א' מאלה כנגד הצפון או דרום אבל אם עמד בין מזרח למערב ופניו כנגד ההיכל אע"פ שלא כיון נגד ההיכל בדקדוק כשירה וכ' הראב"ד ז"ל לא נראה כן בהזאה שהרי אמרו במשנה הזה ולא כיוון כנגד הפתח פסולה. ולא זכיתי להבין השגתו בזה הא מסקנא דרבא בשמעתין הוא כדברי הרמב"ם ז"ל וע"כ מתניתין דלא כיוון כנגד הפתח דפסולה היינו דקאי צפון ודרום כמו שלא מכוונת דברייתא ועיין בכ"מ ז"ל שם ומלשון הראב"ד ז"ל נראה דאהזאה קא קשיא לי' ולא אבין דבריו ז"ל כעת:

דף כח גמרא כאן להכשיר פי'. דהלוג הוכשר לאכילה כאן להרצו' דאינו מרצה והמצורע לא הותר ומש"כ רש"י ז"ל לבא בקהל הוא ל"ד אלא דלא הותר בקדשים. ועי' בלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מת"כ הלכה ז' שכתב נתן מתנות שבע שלא לשמן לא הורצה והוכשר המצורע עכ"ל. ולפום ריהטא נראה דתרתי קאמר דהלוג לא הורצה אבל המצורע הוכשר וזה דלא כפירש"י ז"ל. ועוד דאם הלוג לא הורצה אמאי הוכשר המצורע וע"כ צ"ל דחדא קאמר לא הורצה ולא הוכשר המצורע וגם זה אינו מובן דכתב לתרתי לישנא הכשר והרצאה לפסול ובגמרא לא אמרינן הכי אלא הבשר שפיר מוכשר והרצאה הוא דלא מרצה והלח"מ ז"ל הביא ללישנא דהש"ס על דברי הרמב"ם ויפלא בעיני שלא העיר בזה:

שם תוס' בד"ה חצוצרות הי' באין כו'. אבל קשה דבתמיד תנן ושתי חצוצרות של כסף בידם ותירץ ר"ת דשל כסף לכהנים והלוים בקרני בהמה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות כלי המקדש נראה דהא דתניא חצוצרות היו באים מכסף היינו חצוצרות דקרא שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם כו' ותקעתם בחצוצרות כו' דמשמע מפשטי' דקרא דהן החצוצרות דרישא דקרא שנאמר עשה לך כו' אבל בסדר התמיד שהוא בכל יום לא כתב דשל כסף הם ולא נאמר בזה חיובא דחצוצרות אלא היו עושין חצוצרות לשם כלי שיר בעלמא אלו באין מקרני בהמה בין בכהנים בין בלוים וראיתי בספרי בהעלותך דמשמע דפליגי התם תנאי בקרא דוביום שמחתכם דת"ק אמר אלו שבתות ור' נתן אומר אלו התמידים משמע דלת"ק אין תוקעין בחצוצרו' אלו של כסף וכהנים דוקא אלא בשבתות ומועדים וראשי חדשים ולר"נ מצוה על הכהנים לתקוע בכל יום בשעת התמיד ואם כן י"ל דמתניתין דתמיד אתיא כר"נ ולהכי תנן ושתי חצוצרות של כסף בידם. ולפ"ז הי' נראה דחצוצרות דתעניות על כל צשל"ת הוא ג"כ בחצוצרות של כסף דמצותה בכהנים כדתנן תקעו בני אהרן כו' וזה לא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל ובגבולין נחלקו בזה הראשונים ז"ל איכא דס"ל דליכא חצוצרות כלל בגבולין וכדאיתא בירושלמי בר"ה ודעת הרמב"ם ז"ל דבתענית הוא דוקא חצוצרות בגבולין עיין בדברי הר"ן ז"ל פרק ראוהו ב"ד ובדברי הה"מ פ"א מה' תענית ולדיעה זו דבגבולין ליכא חצוצרות א"כ לכאורה ל"ד כהנים ג"כ דכהונה לא נאמר אלא בחצוצרות ובמתניתין דתענית משמע דתקטו בני אהרן כו' אמרו גם בגבולין. עוד ראיתי בספרי שם דפליגי ר"ט ור"ע בכהנים אלו אי אפילו בע"מ כשירים ור"ע אומר דבע"מ פסולין וכ"ז לא מצאתי כעת בדברי הרמב"ם ז"ל:

שם גמרא עשאה מן הגרוטאות פסולה משאר מיני מתכות כשרה ומפרשינן דפסול גרוטאות יליף מדכתיב מקשה וא"כ למאי דאמרינן באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה אם באה משאר מיני מתכות מן הגרוטאות נמי כשירה אבל מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' ביהב"ח נראה דבכל המינים גרוטאות פסולין ומיעוטא דמקשה היינו שלא יהי' חלול אבל שאר מיני מתכות אין באה מקשה ואפילו חלולין כשר ועיין משנל"מ ז"ל שם ונראה סעד לדברי הרמב"ם ז"ל מהא דתני התוספתא פי"א דחולין כשר במנורה היינו שאר מיני מתכות פסול בחצוצרות דאין באה אלא מן הכסף כשר בחצוצרות היינו מן הגרוטאות פסול במנורה משמע דבכל מנורה פסול מן הגרוטאות אפי' בשאר מיני מתכות אבל לא משמע הכי בשמעתין:

ע"ב גמרא א"ל רמי דידך מקמי דידי דתניא כ"ש שעשאן של עץ משמע דלא אשכח טעמא בפלוגתייהו בכ"ש אם לא משום דלטעמייהו אזלי במררה ויש לדקדק רבי מנ"ל למילף ממנורה דשל עץ פסול דילמא דוקא מנורה דמצותה לכתחלה בשל זהב ומכלל ופרט מרבינן שאר מיני מתכות אבל לא של עץ אבל שאר כ"ש מנ"ל דשל עץ פסול והיכן מצינן דבעינן דוקא של מתכות ובסוכה ריש פרק החליל מוקי רב יוסף גופא לפלוגתא דרבי ור"י בכ"ש שירה אי בפה אי בכלי רבי סבר עיקר שירה בפה אבל כלי שיר לאו כ"ש הוא ולהכי לא ילפינן מאבובא דמשה דהוי של עץ וריבר"י סבר עיקר שירה בכלי ואבובא הוי כלי שרת והוי של עץ ולבסוף מסיק התם הש"ס דפלוגתייהו בכ"ש שייכי בפלוגתייהו דמנורה וכדאמר רב יוסף הכא וע"ז צ"ל דרב יוסף הדר ביה מהך דסוכה בתר דאיתותב התם אבל מ"מ משמע דמסברא לא הוי מכשרינן של עץ אי לאו דמצינו אבובא דמשה ומנ"ל הא וצ"ל דהתם הוי ס"ל לרב יוסף כר"פ הכא דתרווייהו דרשי כללי ופרטי ומנורה של עץ לכ"ע פסול ומסברא ילפינן גם לכלי שרת אע"ג דלא נאמר בהן זהב למצוה דבלא"ה אין עניות כו' ואין דרך להשתמש לפני מלך בכלים של עץ וכ"ש בכ"ש לעבודת בית ה'. והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' בית הבחירה כלל לכל כלי המקדש המנורה והשולחן ומזבח הפנימי וכלי שרת כולן אין עושין אותן אלא ממיני מתכות וכמו שפסק בכל דוכתי כמאן דדריש כלל ופרט ולא ריבה ומיעט ועי' כ"מ ז"ל שם. ולכאורה אין דינן שוה דבמנורה עכ"פ מצוה לעשות מזהב וכמ"ש התוס' ז"ל לעיל דחד זהב נאמר למצוה ובכלי שרת לא מצינו דמצוה בזהב ושלחן הזהב וכל כליו דנאמר בהם זהב וכן מזבח הזהב מנ"ל דבמיני מתכות ג"כ כשר תדע דהא לר"י בר"י דמכשיר במנורה וכ"ש של עץ אבל שלחן ומזבח הפנימי נראה דמודה דכולו של עץ פסול ומצינו במשנה בתמיד דהי' שולחן אחד של שיש וכן הי' ח' שולחנות של שיש בבית המטבחיים צ"ל דהם לאו בכלל כ"ש הם דלאו לעבודה נעשו אלא לתשמיש בעלמא דאל"ה הא קי"ל כרבי דאין עושין כ"ש לא מאבן ועץ ועצם ועיין בתמיד דאמרינן דשל כסף הי' ועי' תוס' לקמן בפ' שתי הלחם וכו' צ"ל בחצוצרות של לוים דהיו מקרני בהמה וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל ולמ"ד עיקר שירה בכלי הא אין עושין כ"ש של עצים אלא צ"ל דחצוצרו' ג"כ לאו בכלל כ"ש אע"ג דקרו להו מכשירי וכמ"ש רש"י ותוס' ז"ל בסוכה דף נ"א ע"ש ברש"י ובתוס' בד"ה למחצצרין כו' אבל בע"ז דף מ"ז איתא דלמ"ד עיקר שירה בכלי לא מיבעי' ליה דקרני נעבד פסולין לחצוצרות הרי מבואר דחצוצרות ג"כ כלי שיר הוא והדק"ל והא אין עושין כ"ש של עצם כמו מנורה ובלא"ה קרני בהמה פסולות לחצוצרות אם לא דאתיא דריבר"י וצ"ע:

דף כט גמרא ניקב תוכו של ה' כשר יריכו פסול. פירש"י ז"ל ב' פירושים או תוכו היינו הגוויל וקמ"ל אע"ג דאין מוקף גוויל מבפנים כשר והראשונים ז"ל הביאו בשם הירושלמי דכל תוכו אם ניקב אפילו מבפנים פסול דגם בפנים צריך שיהא מוקף גוויל אלא ניקב מקצתן וא"כ משמע דמבחוץ אפילו אם מקצתן אינו מוקף גויל פסול. וכבר הקשה הרא"ש ז"ל ע"ז מאי איריא דנקט אות ה' משאר אותיות ע"כ נראה לי אידך פירושא דתוכו של ה"י היינו שבפנים רגל התלוי' דאין בה שיעור וכל שנשתייר כל שהוא כשר יריכו היינו רגל הימיני בהא בעי שישתייר אות קטנה אבל הנימק"י פי' דתוכו היינו הגוויל ויריכו היינו ב' הרגלים הימין והשמאל ובשניהם בעינן שישתייר כשיעור אות קטנה ע"ש בה' מזוזה ובש"ע הביא שני דיעות בזה ע"ש בסי' ל"ב ולכ"ע פי' אות קטנה היינו יו"ד. ולכאורה רגל הימין שיעורו כוי"ו כמבואר בזוה"ק בס' כתבת שם הקדוש אבל רגל השמאלי אין לו שיעור וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

ע"ב גמרא ז' אותיות צריכות ג' זיונין. עי' תוס' ז"ל שכתבו ג' תמונות בזיונין והנימוק"י כתב דכל ראש מאלו צריך ג' זיונין ולש' ט' זיונין ולע' ששה כו' ונחלקו הראשונים ז"ל אי אלו הזיונין מעכבין ומהא דלא אמרינן לעיל דהא דתנן כתב אחד מעכבין אתי לאתויי זיונין אלו משמע קצת דלא מעכבין וכדברי הרמב"ם ז"ל ועי' בשבת סוף פרק הבונה ובשלטי הגבורים שם ודו"ק:

שם גמרא חזינא לספרי דיוקני דחטרי' לגגי' דח' ותלו לכרעי' דהא משמע דספרי דיוקני הוא דתלו לכרעי' דה"ק