קרן אורה מנחות כד

שנאמרו בפירוש אבל לא על האגודה דילפינן בגז"ש ולהכי לא אשמע ר"ח למילתיה ארישא כיון דכ"ע מודו בזה אבל גבי לולב איצטריך לאשמעינן לאפוקי מדר"י דאמר אגד מעכב ועוד י"ל דר"ח לא איצטריך לאשמעינן ברישא דכבר שמעינן לה מהא דתנן בפי"א דפרה גבי אזוב דהזאה דמצוה לאגדו משום דיליף לקיחה מאזוב דמצרים כמבואר בספרי והביאו הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם ואפ"ה תנן אם לא אגדו כשר וה"ה באגד הג' מינים דשריפת הפרה דאין האגד מעכב והתוס' ז"ל בסוכה דף י"ג דקדקו אמאי אין האגודה מעכב' כמו בלולב. ולפי הנ"ל א"ש דחוקה לא קאי על מילתא דילפינן מגז"ש ופרה דומיא דקדשים דאיצטריך קרא לעיכובא אבל בלולב לא איצטריך קרא לעיכובא ועוד בלולב כתיב ולקחתם לקיחה תמה כיון דצריך אגד ובלא אגד לא מיקרי לקיחה תמה ועיין בר"מ פי"א דפרה מ"ש שם ועיין בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שביאר טעם אגד הג' מינים משום כובד וכר"א בר"ש דיומא והיינו דרבין מסיק שם ביומא דמשקל לשון של פרה הוא יותר גדול מכולן והיינו משום כובד וא"ש בזה שהשמיט בחיבורו לדינא דרב חנן עץ ארז ושני תולעת שקלטן שלהבת דכשירה משום דהוא פסק כחנן דבעינן כובד. והנה מלשון הרמב"ם ז"ל בה' לולב נראה לי לדון עוד דרב חנן קמ"ל בהא דקאמר ל"ש אלא שאין לו דלכאורה גם לדברי בעל הלכות ז"ל קשה מאי קאמר ל"ש אלא שאין לו כו' ואמאי לא קאמר ל"ש אלא שלא נטל אלא ג' מינים אבל אם נטל כולם אפילו בזאח"ז יצא אלא דקמ"ל דכל שאין לפניו כל הד' מינים אפילו נטלן לאלו הנמצאים לו ואח"כ מצא גם המין החסר אינו יוצא בנטילת הראשונים וצריך לחזור וליטלן משום דכ"ז שאין הד' מינים מצוין לפניו לא הוי בר חיובא כלל ונטילה זו לאו כלום הוא וזש"כ שם בפ"ז מה' סוכה הלכה ו' ואם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא והוא שיהיו כולן מצוין לפניו אבל אם לא הי' אלא מין אחד או שחסר מין אחד לא יטול עד שימצא השאר והיינו דא"ר חנן ל"ש אלא שאין לו כו' ועי' בש"ע סי' תרנ"ב שהביאו הט"ז והמ"א בשם א"ח באחד שבירך על הלולב ואח"כ ראה שאין בו ערבה והביאו לו ערבה דחוזר ומברך על נטילת ערבה דבלולב כבר יצא ולפי הנ"ל כל שלא הי' לפניו כל הד' מינים לא יצא בנטילת הא' וצריך ליטול כולם לצאת ידי המצוה וצ"ע ולקמן גבי הא דתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש יתבאר עוד בזה ובד' פי' המשנה להר"מ ז"ל:

ע"ב גמרא במאי קמפלגי בהאי קרא ואל יבא בכל כו'. דג' מקומות כתיב בפרשה אל הקודש ומבית לפרוכת ואל פני הכפרת היינו היכל וקה"ק ולפני הארון ובתחלה נאמר לאו דאל יבא ולבסוף נאמר חיוב מיתה ואמרי רבנן דלאו לחוד לא הוי אלא בהיכל אבל מבית לפרוכת קאי גם בלא ימות דאי מבית לפרכת ג"כ בלאו לחוד לא ליכתביה כלל אלא ליכתב אל יבא אל הקודש ואל פני כו' ולא ימות ובלאו אל קודש היינו היכל ואל פני במיתה ומבית לפרוכת ידעינן דאיכא לאו מכ"ש מהיכל ור"י קאמר אלו לא כתיב מבית לפרוכת ה"א דאל הקודש היינו מבית לפרוכת אבל היכל בלאו נמי ליכא להכי איצטריך מבית לפרוכת לאשמעינן דאל הקודש היינו היכל אבל תרווייהו בלאו לחוד דאי כרבנן דמבית לפרוכת ג"כ במיתה לא ליכתב אלא פני הכפרת כו'. ויש לדקדק בשלמא לרבנן קאמר שפיר דדייקא מדלא כתיב אלא אל הקודש ואל פני הכפרת דשפיר הוי ידעינן דהיכל ומבית לפרכת בלאו ואל פני הכפרת לחוד במיתה דליכא למימר דמיתה קאי ג"כ אתרווייהו באל הקודש או לפני הכפרת דא"כ לא ליכתוב כלל אל פני הכפרת אלא אל הקודש לחוד וממילא ידענא אם על ההיכל חייב כ"ש קה"ק אלא ש"מ דהיכל בלאו לחוד ואל פני הכפרת במיתה אבל ר"י היכי דייק מדלא כתיב אלא אל הקודש ומבית לפרוכת ש"מ דמבית לפרוכת ג"כ בלאו הא אי כתב רחמנא אל הקודש ומבית לפרוכת ה"א דתרוייהו במיתה ובין לאו ובין מיתה קאי אתרווייהו דליכא למימר א"כ ליכתוב אל הקודש לחוד דהא לר"י אי הוי כתיב אל הקודש לחוד ה"א דאל הקודש היינו מבית לפרוכת וע"כ איצטריך תרווייהו ושניהם בלאו ומיתה להכי איצטריך למיכתב אל פני כו' לגלוי' דמיתה לא קאי אכולהו ואפילו לא אתי למעוטי אלא היכל לחוד איצטריך למיכתב כולהו וי"ל דע"כ לא קאמר ר"י דאי הוי כתיב אל הקודש ה"א מאי קודש מבית לפרכת היינו אי הוי כתיב אל הקודש ואל פני הכפרת דהוי מפרשינן הקדש דומיא דאל פני הכפרת דהוי קה"ק אבל אי הוי כתיב אל הקדש לחוד מודה ר"י דהיכל נמי בכלל הקודש והשתא א"ש דאי כתב רחמנא אלא אל הקודש ומבית לפרוכת שפיר הוי שמעינן דהיכל בלאו וקה"ק במיתה דאי מיתה נמי קאי אתרווייהו א"כ לא ליכתוב אלא אל הקודש לחוד ושפיר הוי שמעינן לכולהו להיכל ולקה"ק ומדכתב רחמנא אל פני הכפרת ולא ימות ש"מ דמיתה ליכא אלא ואל פני הכפרת ועיין בת"כ פ' אחרי דאיתא התם יכול כל הבית במיתה ת"ל אל פני הכפרת כו' הא כיצד אל פני הכפרת במיתה וכל הבית באזהרה הרי מבואר דאיצטריך קרא יתירא לגלוי' דמיתה לא קאי אכולהו וסתם סיפרא ר' יהודה היא דאלפני הכפרת לחוד במיתה ולפי הנ"ל מקרא דמבית לפרכת ג"כ שמעינן דלא כל הבית במיתה ועי' בל' הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' ביאת מקדש ובכ"מ ז"ל שם והרי לשונו ז"ל הוא לשון הת"כ דמבית לפרכת בא להזהיר על כל הבית עיין שם ועי' בק"א שם. ובמשנל"מ ז"ל שם בפ"ב הנ"ל דקדק בשמעתין בהא דאמרינן דלרבנן היכל כולו איקרי קודש ומאל הקודש שמעינן גם היכל מהא דאמרינן בזבחים דף פ"ב דאי נאמר אשר יובא מדמה אל הקודש ולא נאמר פנימה ה"א מאי קודש היינו קדשי קדשים אבל בהיכל לא מיפסיל וזה דלא כרבנן דהכא וי"ל דסתם סיפרא היא אליבא דר"י והכי נמי דריש הכא מבית לפרכת להזהיר על כל הבית וע"כ היינו כר"י הכא דמדכתיב מבית לפרכת שמעינן דאל הקודש הוא היכל אלא דיקשה מהא דזבחים למ"ש לעיל דאי הוי כתיב אל הקודש לחוד גם ר"י מודה דהיכל בכלל וא"כ הא דזבחים דלא כמאן. עוד דקדק שם היכי קאמרינן הכא בא זה ולימד ע"ז מ"מ מבית לפרכת למה לי כיון דכבר לוקה משום היכל ע"ש שהאריך בזה. ורצה לומר דהא דממעט דרך משופ' הוא רק ממיתה ולא מאזהרה ולא משמע הכי מפשטא דשמעתין אבל לא ידענא למה הוצרך לזה דודאי כי נכנס להיכל לוקה משום ביאה ריקנית וכי חזר ונכנס לקה"ק לוקה עוד ארבעים אביאה דמבית לפרוכת ושפיר הוי תרי גופי והוא ז"ל האריך שם ומסיק כיון דלאו אחד הוא אינו חייב אלא אחת ולא הבנתי כיון דנאמרה אזהרה על הקודש ועל מבית לפרוכת אמאי לא ילקה על כניסה דמבית לפרכת בפ"ע ואפילו באיסור אחד אם התרו בו וחזר והתרו בו חייב על כאו"א ולהכי לא קאמר דאיצטריך מבית לפרוכת לחייבו שתים דאפילו לא נאמר מבית לפרוכת כיון דשמעינן מק"ו דחייב נמי אמבית לפרוכת ממילא חוזר ולוקה אכניסה דמבית לפרוכת משום לאו דאל יבא ומה שדקדק שם אמאי לא קאמר לרבנן דאיצטריך אלפני הכפרת לחייבו שתים הא וודאי קשיא דאי לא כתב אלא אל הקודש מבית לפרוכת וודאי לא הוי ידעינן דאלפני הכפרת חלוק מבית לפרוכת ואם נכנס לקה"ק אל פני הכפרת לא הי' מחייב אלא אחת דכניסה אחת היא כמו בהיכל דלית ביה חילוק מקום להכי כ' רחמנא אל פני כו' לחלק ואם נכנס מבית לפרוכת ואח"כ התרו בו שלא יכנס אל פני הכפרת חוזר ולוקה ועדיין צ"ע והא דילפינן מבית לפרוכת בק"ו מהיכל אע"ג דאין מזהירין מה"ד צ"ל דפשיטא מילתא דקדושת קדשי הקדשים לא גרוע מקדושת היכל ולא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא:

שם תוס' בד"ה להיכל כולו כו'. ותי' ר"ת דהשתחוואה צורך עבודה היא עיין תוסי"ט ז"ל בפ"ז דתמיד במשנה הנ"ל דברי הסמ"ג דלא הותר השתחואה בהיכל אלא בגמר עבודה ומסיק שם דמסתברא דכל השתחואה מותר מהא דתנן סוף חגיגה דמטבילין הכלים השולחן ומנורה משום כהנים ע"ה שנכנסין להשתחות ע"ש. ובירושלמי סוף חגיגה משמע דלאו משום כהנים ע"ה הוא דמטבילין אלא שמא כהן אחד נטמא באיזה טומאה ע"ש. ולפ"ז לא שמענו היתר להשתחואה גרידא ועוד דא"כ לקה"ק ג"כ מותר ליכנס להשתחות וזו לא מצינו ובדברי הרמב"ם ז"ל מבואר דכהן שנכנס לקה"ק אפילו ביוה"כ כניסה חמישית חייב מיתה ואי בעינן דוקא עבודה א"ש דליכא עבודה אלא ד' פעמים ביוה"כ אבל אם השתחואה בכלל עבודה היא אע"ג דאינה מחוייבת א"כ כי היכי דהותר בהיכל הכניסה להשתחות ה"נ תותר בקה"ק כיון דבחד לא כתיבי ועוד מאי קאמרי רבנן לא ליכתוב מבית לפרוכת ונילף ק"ו מהיכל הא לא דמי כניסה דהיכל דמותר אפילו להשתחואה לחוד ומבית לפרוכת לא הותר אלא ביוה"כ לעבודה ע"כ נראין דברי הסמ"ג ז"ל דלא הותר השתחואה