קרן אורה מנחות כו

אבל יש לו צורת ה"א גם אם לא תלו כרעיה ובשלמא לפי' ר"ת דהח' היא שני זיינין וחטוטרת למעלה המחברן א"ש דיש קצת שינוי בין ה"א לח' אפילו בלא תליית הכרעי' אבל לפירש"י ז"ל בצורת ח' איזה הפרש יש בין ח' לה' אי לא תלי לכרעי' והתוס' ז"ל הביאו בשם פי' הקונטרס דחטרי' כו' היינו שהגביה רגל שמאלו עד למעלה ונ"ב היינו שלא לתלות רגל שמאל משמע דספרי דלא דייקי הוי תלי לרגל הז' גם כן ולא משמע כן ברש"י לפנינו ועיין בר"ן ז"ל שם סוף פרק הבונה:

שם גמרא והוא דכ' רובא דספרא שפיר עי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז בה' ס"ת ובדברי הה"מ ז"ל שם:

שם אבל יתירות לית לן בה עי' תוס' ז"ל שכתבו יש טועין כו' ומדברי הנימק"י משמע דמפרש הכי שכ' אבל יתירות ל"ל בה דכל יתר כנטול דמי ואינו מעלה ואינו מוריד עכ"ל הרי מבואר דס"ל דיתירות לא פסיל כלל:

דף ל גמרא רבנן אמרי אף באמצע שיטה פירש"י ובאמצע הדף כו' באמצע שיטה דוקא ולא באמצע הדף. ולשיטתו יכול לסיים גם בסוף השיטה ורב קמ"ל דבאמצע השיטה ג"כ שפיר אבל הנימק"י פי' אף באמצע שיטה וה"ה בסוף שיטה וס"ל לרבנן דמסתבר יותר לסיים בסוף השיטה וקמ"ל רב דבאמצע ג"כ כשר ורב אשי ס"ל דוקא באמצע שיטה והכי משמע פשטא דתלמודא ועי' בה"ז ז"ל:

שם גמרא ח' פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן. עי' רש"י ותוס' ז"ל והרמב"ם ז"ל פי' יחיד קורא ואין צריך עשרה כמו בכל קריאת התורה ועי' ראב"ד ז"ל שם וקשה לפירושו הא הרי"ף ז"ל במגילה הביא דברי הירושלמי בכל קריאת התורה אם התחילו בעשרה גומרה אפילו הלכו מקצתן וכן פסק בש"ע וא"כ הא הנך ח' פ' סוף קריאה הם ואם מתחילה הי' עשרה מאי איריא הנך ח' פסוקים דקוראין ביחיד ומברך אחריהם הא בכל התורה כן הוא הדין וכ"כ הרמב"ם ז"ל לדינא דהירושלמי בפ"ח מהל' תפלה ועיין כ"מ ז"ל שם ועי' בר"ן ז"ל במגילה שכ' דצריך שישאר רוב עשרה עכ"פ וא"כ י"ל דהכא קוראן אפילו לא נשאר רוב וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

שם ע"ב תוס' בד"ה ר' יוסי כו' ע"ש שהאריכו איזה מהן עדיף. ואי גרסינן אף בדר' יוסי וגירסת הרי"ף ז"ל בהך ברייתא ניחא יותר ר' יהודה אמר גורר ור' יצחק אמר אף מוחק וכותב ותולה את מה שגרר ור' יוסי אף תולין את השם כמו שתולין שאר תיבות ה"נ תולין את השם ולר' יוסי תלי' עדיף אפילו מגרירה ולתנאי קמאי גרירה או מחיקה עדיף מתלי' דהשם אין תולין ובזה פליגי אמוראי ר"ח אמר רב הלכה תולין ורבב"ח כו' א' הלכה מוחק כו' ומדברי הרי"ף ז"ל נראה שהכריע כמ"ד תולין מדהביא הא דר' חנינא הלכה כר"ש שזורי אבל הרמב"ם ז"ל פ"א מה' תפלין כ' דתולין את השם כולו ולא מקצתו וכר"ש שזורי ודוקא בס"ת אבל בתפלין ומזוזות אין תולין וא"כ כתב ומותר לכתוב את השם על המחק בכולן אפילו בתפלין ומזוזות משמע דס"ל דחד מהני תנאי לא פליג אחבריה אי מ"ד תולין מודה נמי דיכול למחוק או איפכא וכמו שכ' התוס' ז"ל ועי' במרדכי והגמ"י באורך בזה. ולי הי' נראה דשפיר ס"ל להרמב"ם ז"ל דהני תנאי פליגי שפיר ומ"ד תולין תקנה זו עדיף ממחיקה וכ"כ להלכה ואח"כ כתב דמותר לכתוב את השם על המחק היינו אם אירע הדבר דכתיבת השם בא על איזה מחק מותר לכתוב את השם עליו דבהא כולהו תנאי מודו דבדיעבד מותר לכותבו על המחק לבר מר"מ דאוסר הכל וכי פליגי לכתחלה פליגי ולר' יוסי טוב יותר לתלות מלמחוק וכן הוא משמעות דבריו ז"ל דכ' תחלה תקנת תלי' ואח"כ כתב דמותר לכתוב על המחק ולא כתב לתקנה זו לכתחלה עי' בי"ד סי' רע"ו ובש"ך שם:

שם גמרא אמר"ש בר נחמני אמר ר"י הלכה כר"ש שזורי עיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מע"ש ובכ"מ ז"ל שם ומבואר מדבריו ז"ל שם דפסק דלא כר"ש שזורי לבר ממסוכן ותרומת מעשר של דמאי וכן בשידה ויין פסק דלא כוותיה והרי"ף ז"ל הביא כאן הא דרבין בר חנינא כו' משמע דהביא זאת להלכה דתולין את השם ולפי מסקנת הש"ס לא קאי הא דרבין על ר"ש שזורי גבי תולין וצ"ל נהי דרבין אמר למילתיה אשידה או איין מ"מ כיון דכייל ואמר כ"מ ששנה כו' הלכה כמותן ממילא ס"ל דגבי תליית השם ג"כ הלכה כמותו וקאי בחדא שיטתא עם ר' חננאל דהלכה דתולין את השם וא"כ נראה קצת מדברי הרי"ף ז"ל דס"ל להלכה כר"ש שזורי בכל מקום ששנה ועוד יתבאר לקמן בזה ועי' תוס' חולין דף ע"ה אנא כי האי ס"ל:

שם גמרא ר"פ אמר אשידה רנב"י אמר איין. צריך לדקדק אמאי לא ניחא ליה לרנב"י כר"פ דקאי אשידה דשנויה במס' כלים קודם ליין דשנוי' במס' טהרות דכן מסתבר דאמר רבין כו' למילתיה על דברי ר"ש הראשונים ואפ"ל דרנב"י ס"ל דאמשנה דשידה לא אמר רבין למילתי' כיון דפלוגתא דקמאי היא ב"ש וב"ה והלכה כב"ה וע"כ לא אמר דהלכה כר"ש בכ"מ אלא היכא דפליג עם חביריו להכי קאמר דקאי איין:

דף לא תוס' בד"ה אימא ר"ש כו'. ע"ש והדברים ברורים כפי' ר"ת ז"ל דקאי אקרוש והכי משמע לישנא דשמן תחלה לעולם ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל וכוונתו ברור כמ"ש הבה"ז ז"ל דאם נטמא השמן קודם שנקרש אפילו נקרש הוא תחלה דלא כמו רוטב דאם קרש הרי הוא שני אבל אחר שנקרש אינו לא אוכל ולא משקה ועי' בתוספתא פ"ב דטהרות דמבואר כן אלא דמשמע התם דוקא אם נמחה אח"כ הוא דהוי תחלה לעולם ע"ש ועיין בה"ז מ"ש להקל במרקחת דלא הוי בכלל טיבולו במשקה דכל שנקרש לאו משקה היא צ"ל עיון דבפ"א מה' טמ"א לא כתב אלא שמן הקרוש לא אוכל ולא משקה אבל דבש לא כתב שם וכיון דקי"ל כחכמים דדבש גם כן תחלה לעולם אפילו בשעת קרישה משקה הוא אע"ג דמשמע ממתני' דשמן הוי יותר משקה כשהוא קרוש מדבש דר"מ ס"ל דוקא שמן ולא דבש מ"מ לא מצינו גבי דבש האי דינא דבשעת קרישה לא הוי משקה כ"א בתר מחשבה תליא מילתא דאם חשב לאוכלין הוי כאוכל וא"כ יש לומר דמהאי טעמא לא חשיב משקה כיון דחשיב לאוכלו עיין שם בדברי הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכה הנ"ל:

שם גמרא שלח ליה רב יימר כו' אף בנתערב ליה טבל בחולין. נראה דהא דמיבעי' ליה היא אליבא דאיכא דאמרי דאמר ליה לך קח מן הכותי ויש קנין דפליגי תנאי בזה ומיבעיא ליה אי הלכה כר"ש שזורי גם בהא דיש קנין כו' דאי כלישנא קמא דאמר ליה לקח מן השוק משום דרוב ע"ה מעשרין הן הא לא אשכחן מאן דפליג בהא וכמה סתמי משניות ס"ל הכי ומאי קמיבעיא ליה ודוחק לומר דקאי על דיוקא דלא אמר לי' לך קח מן הכותי משום דס"ל אין קנין כו' ועיין בשבת פרק במה מדליקין דמשמע דהתם דפליגי אביי ורבא בהך דרוב ע"ה מעשרין הן ובירושלמי פ"ה דדמאי מבואר כי האי לישנא דאמר לי' רבי טרפון לך וקח מן הכותי אלא דמשמע התם דלא ס"ל כש"ס דילן דר"ט אמר לו ליקח טבל דרבנן היינו מן הכותי ומשום דיש קנין ותערובות גם כן דרבנן אלא התערובות לא הי' בו כדי ביטול ואמר לו דאפילו מן הכותי יכול ליקח דס"ל אין קנין כו' וטבל גמור הוא והוי מן החיוב על החיוב ע"ש ולל"ק צריך לומר דאע"ג דמדמאי על הדמאי אין תורמין ומדמאי על תערובות תורמין מזע"ז ועי' מש"כ בזה בחי' נדרים. ולפמ"ש דבעיא דרב יימר קאי להאי לישנא דלך קח מן הכותי ולמסקנא אמר רבין כו' אמר רבי חנינא גם עלה דתערובות טבל דהלכה כר"ש שזורי דיש קנין לנכרי' כו'. וקשה דר"ח אדר"ח מהא דאמר ר' חנינא בבכורות דף י"א הלוקח טבלים ממורחי' כו' ומסיק שם אליביה דאין קנין כו' ס"ל ע"ש ובתוס' ז"ל באורך ודו"ק:

ע"ב גמרא לא אמרן אלא בעתיקתא כו' ולא עתיקתא ממש אלא הא דלא אפיצן כו'. פירש"י ז"ל דישן מגניא הקריעה והיינו כי אפיצן דשחור הוא והוי כישן וחדתא היינו דלא אפיץ אם נתיישן ושחור הוא ג"כ אין לתפור ולפ"ז מאי קאמר ולא חדתא ממש הא בעינן חדש ממש ועתיקא הוא ל"ד והנימוק"י ז"ל פי' איפכא הא דלא אפיצן הוי כמו עתיקא שאינו חזק כ"כ ועומד ליקרע (וחתר) הא דאפיצן חזק הוא והוי כמו חדתא וגם לפי פי' יש לדקדק כנ"ל נהי דעתיקא ל"ד ואם לא אפיץ הוי כמו ישן שאינו חזק אבל חדש ממש בעינן והרמב"ם ז"ל פי' הא דלא אפיצן היינו שנתיישנו עד שאינו ניכר האיפוץ עי' בפי"ט מה' ס"ת ובכ"מ ז"ל שם ועי' בטור