קרן אורה מנחות כג

לפי מה שהוא אדם גם לריב"ל דהיינו דאמר דליכא אדם שיחזיק קומצו פחות מב' זיתים וא"ש נמי שלא כתב הרמב"ם ז"ל לדינא דהירושלמי אם הוא אדם שאין קומצו מחזיק ב' זיתים שהוא פסול כיון דהוא דבר שאינו בנמצא. וזה נראה נכון מאד אלא דא"כ לא יובן מ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' מעה"ק אין קמיצה פחות מב' זיתים כיון דלאו דינא קאמר הש"ס אלא שאינו במציאות ועדיין צ"ע. ועיין בירושלמי פ' הוציאו לו דאיתא התם כמלא חפניו לפי מה שהוא אדם שהי' ידו מחזקת כד' קבים הקטן לפי קטנו כבן גמלא שהי' ידו מחזקת ב' זיתים וצ"ל דידו אחת קאמר דאי מלא חפניו א"כ לא הי' א' מחזיק ב' זיתים והי' פסול לעבודה:

שם גמרא קומץ מאימתי מתיר שירים באכילה. וכ' התוס' ז"ל דהוי מצי למינקט אימורים כו'. ולי הי' נראה דבאימורים גם ר"י מודה דשמשלה בהן האור סגי דהא אפילו בהלנה בראש המזבח לחוד אמרינן בפסחים שם דהבשר מותר וכש"כ הכא דמשלה בהן האור דמהני לקלוט לכ"ע כדמסיק כאן לקלוט דאפילו דבר שקרב ביום אם משלה בו האור ביום מותר להקריבו בלילה ה"ה דמישתרי בשר ורש"י ז"ל כ' בד"ה כאן לקלוט שתהא המזבח קולטו שלא יפסל בלינה ואינו מובן קצת מ"ש פסול לינה דהכא בדברים שקריבין ביום אמרינן דמיפסלי בשקיעת החמה ופסול שקיעת החמה משמע דלא דמי לפסול לינה ואפילו למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח בפסול שקיעה לא מהני ראשו של מזבח דאל"ה להאי מ"ד מאי קאמר שמעלן ומקטירן עם בא השמש ומתעכלין והולכין כו' אפילו אם לא משלה בהן האור עם בא השמש מתעכלין כל הלילה כיון דכבר עלו לראש המזבח אלא משמע דלענין פסול שקיעת החמה לא מהני ראשו של מזבח אבל אם משלה בהן האור תו לא מיפסלי וא"כ י"ל דלהתיר בשר סגי בהכי וצ"ע יותר. ועי' במשנל"מ ז"ל פ"ג מה' פהמ"ק שכתב כן לחלק בין היתר שירים דבעינן שמשל האור ברובו ולענין קליטת המזבח שלא ירד סגי במשלה בו האור אלא דכתב כן מסברא דנפשיה והרי מבואר הכי בשמעתין להדיא וכדאמרינן כאן לקלוט כו':

שם גמרא כי פשיט ר"א במנחות בעי הכי קומץ שסידרו כו' דרך הקטרה בכך כו' וחזקי' בעי להאי בעיא באברים שסידרן כו' אי על העצים דוקא או על המזבח נמי מצי עביד. וצריך לדקדק מ"ש דר"א בעי לה משום דאין דרך הקטרה בכך וחזקי' באיברים בעי אי קרא דעל העצים דוקא והי' נרא' דגבי קומץ לא כתיבי קראי וליכא למיבעי אלא מסברא אי דרך הקטרה בכך אי לא ובאיברי' ליכא למיבעי' מסברא דודאי דרך הקרבה גם בכך אלא מקרא מיבעי' ליה דילמא על העצים דוקא ור"י נפחא בעי לה בסידרן בצידי המערכה ומסיק דלמ"ד על ממש לא תיבעי דעל העצים דוקא. ולכאורה משמע דבסידר עלי' המערכה פשיטא ליה לר"י דלא מצי עביד דאי בהא נמי מיבעי' ליה כבעיא דחזקי' אם כן בצידי המערכה נמי אפילו אי על דוקא מ"מ מצי עביד בצד המערכה ג"כ דהוי על המזבח וא"כ להלכה הי' נראה דבסידר המערכה עליו לא עביד מצוה אבל הרמב"ם ז"ל כתב לכולהו בעיא בחד טעמא אי דרך הקטרה בכך אי לא וכ' דכולהו הוי בעיא דלא איפשיטא וסיים לפיכך לא יעשה כן לכתחלה ואם עשה הורצה ולשון הורצה לא שייך אלא בקומץ דהקטרתו מעכבא אבל באיברים פשיטא דמה שעשה עשוי דלא מעכבא כפרה וכבר דקדק הלח"מ ז"ל דזה לא כמשמעות הש"ס דלא מחד טעמ' הוי הנך בעיא וצ"ל דהא דמיבעי' ליה אי קראי דוקא היינו ג"כ מהאי טעמא אי דרך הקטרה בכך אמרינן דקראי ל"ד ואי אין דרך הקטרה בכך מסתברא דקרא על העצים דוקא הוא ודוק:

דף כז גמ' ד' שבלולב ולקחתם לקיחה תמה. ופרש"י ז"ל ארבעתן כא' ובמתניתין קמ"ל דמעכבין זא"ז וצריך שיקח כולן כא' אבל לא בזאח"ז אבל להא שלא יצא במין אחד לחוד לא צריך קרא כיון דחייבא רחמנא בכל הד' הכא דלאו דינא דקדשים הוא אין צריך שישנה הכתוב לעכב וממילא שמעינן דלא קיים המצוה אלא גם לקח כולן אלא דאכתי י"ל דצריך קרא להכי דאם לא לקח אלא מין אחד לא עשה מצוה כלל דה"א נהי דלא קיים כל הד' מינים אבל בחדא נמי מצוה עביד להכי קמ"ל קרא לקיחה תמה דבמין אחד ליכא מצוה כלל אבל שיקח אותם דוקא כאחד לא שמעינן וצ"ל דמשמעות לקיחה תמה הכי משמע שיקחם כא' ואמר רב חנן בר רבא ל"ש אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין פירש"י ז"ל אפילו לא אגדן כא' משמע דר"ח קמ"ל דאין צריך אגד ויש לדקדק דמאי קמ"ל ר"ח הא ממתניתין לא שמעי' כלל דצריך אגד ואפי' ר"י דאמר דצריך אגד מגז"ש דקיחה קיחה גמר אבל לא מלקיחה תמה ומדברי ר"ח דאמר ל"ש כו' משמע דהוי ס"ד דמתני' דמעכבין זה את זה דצריך אגד קאמר וזו מנין לומר כן דאיצטריך למימר ל"ש כו'. ועוד דא"כ למה קאמר ל"ש אלא שאין לו הא דאפילו יש לו מעכבין זא"ז וצריך שיקחם כאחת דוקא אלא וודאי משמע דליכא עיכובא אלא אם חסר אחד מהמינים לא קיים המצוה כלל אבל אם לקח את כולם אפילו בזא"ז יצא ושפיר קאמר אבל יש לו אין מעכבין. וכבר הביאו התוס' ז"ל דעת בעל הלכות גדולות דמפרש כן ודעת ר"ת שחולק עליו וס"ל דכ"ע אינו יוצא בזא"ז עיין בד' כאן ובסוכה ופריך הש"ס מהא דתניא דד' מינים אלו אין יוצא בהם ידי חובתו עד שיהא כולן באגודה אחת. ולשיטת בעל הלכות ודאי פריך שפיר דש"מ דבזה אחר זה אינו יוצא אבל לפי' ר"ת מאי פריך הא לדברי רב חנן נמי לוקחן כאחד והיינו דקאמר עד שהם באגודה אחת ולאו אגודה ממש קאמר אלא לקיחתן כאחת כמו אגודה אחת דישראל תדע דאין לפרש אגודה ממש דהא אתרוג אינו נאגד עמהם לכ"ע כדאיתא בסוכה דף ל"ד ע"ב דאמר ר"א יכול יהא אתרוג עמהם באגודה אחת אמרת וכי קאמר פרי עץ הדר וכפת תמרים דהוי משמע שיהיו כולם כאחת הלא נאמר כפת תמרים משמע דאתרוג לעצמו ולולב לעצמו וא"כ ע"כ עד שיהא כולן באגודה אחת דברייתא היינו נטילתן כאחת וא"כ גם רב חנן מודה בזה. הן אמת דמסוגיא זו דסוכה משמע דהא דג' מינים נאגדים כאחת ילפינן מדכתיב כפת כו' וענף כו' וערבי כו' כולן בוי"ו אבל בין אתרוג ולולב לא נאמר וי"ו להכי האתרוג לעצמו והג' מינים לעצמן וא"כ אמאי קאמר הש"ס דטעמיה דר"י דאמר לולב צריך אגד מגז"ש דלקיחה לקיחה מאגודת איזוב המצרים ואמאי לא קאמר דיליף מדכל הג' מינים נאמר בוי"ו המחברת. ועוד היכי יליף ר"י לקיחה לקיחה דצריך אגודה הא לקיחה קאמר על כל הד' מינים ואתרוג לכ"ע לא הוי באגודה אלמא דלקיחה זו לא הוי דומיא דאגודת איזוב וצ"ל דאי לאו גז"ש דלקיחה לא הוי ילפינן מוי"ו המחברת לחוד אבל כיון דאיכא גז"ש ע"כ לא גלי גז"ש אלא לג' מינים ולא לאתרוג כיון דשני קרא ולא נאמר וי"ו בין לולב לאתרוג. וי"ל עוד דלאתרוג נמי אהני גז"ש דאע"ג דאינו נאגד עמהם מ"מ לקיחתו צריך שיהא כאחת עם הג' מינים וכברייתא שיהו כולם באגודה אחת אבל לרבנן דלא ילפי גז"ש אין צריך לקיחה כאחת וכד' בעל הלכות ז"ל אבל לשיטת ר"ת ודאי קשה מאי פריך לרב חנן מברייתא וכנ"ל וכן יקשה מאי קמ"ל ר"ח דמתניתין מיירי באין לו אבל יש לו מעכבים ותמה הוא אע"פ שלא חיברו באגודה פשיטא דהא במתניתין ד' מינים תנן וכל הד' מינים פשיטא דאיגודן אינו מעכב דהאיכא אתרוג בינתיים. שוב ראיתי לאחי הגאון ז"ל בספרו קהלת יעקב בחי' סוכה גבי פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בשיעור אתרוג שהאריך קצת בזה והביא ראיה לדברי בעל הלכות מהא דתנן ג' מינים שבפרה מעכבין זא"ז ואין מעכב אם השליכן לתוך שריפת הפרה גם בזאח"ז וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל מדברי התוספתא וה"נ בד' מינים שבלולב וביומא דף מ"א ע"ב מייתי פלוגתא בטעמא דמתניתין דפרה דתנן כרכן בשירי לשון רבי אומר כדי שיהיו כולן באגודה אחת וראבר"ש אומר כדי שיהי' להם כובד ליפול לתוך שריפת הפרה ורב חנן אמר רב התם עץ ארז ושני תולעת שקלטן שלהבת כשירה ומסיק רבא שם דס"ל דלא בעינן כובד והקשה אחי הגאון ז"ל א"כ ע"כ ס"ל לרב חנן כרב דהכריכה הוא כדי שיהו באגודה אחת והיינו כר' יהודה דיליף לקיחה לקיחה והתם נאמר ולקח הכהן וקשיא דידיה אדידיה דהכא גבי לולב ס"ל כרבנן דלולב א"צ אגד ולא ילפינן לקיחה לקיחה וכ' ז"ל שם דעד שיהו באגודה אחת דאמר רבי התם הוא משום זה אלי ואנוהו ועי' בתוס' ישינים שם שכ' כן בשם הר"ר יוסף ז"ל ובשם ריב"א ז"ל כתבו דיליף לקיחה לקיחה כמו בלולב. ולפ"ז יש לדקדק אמאי לא אמר רב חנן למילתיה דל"ש כו' ארישא דמתניתין ג' שבפרה מעכבין זא"ז ל"ש אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין ואפילו בזה אח"ז כשר דהא תרוייהו בחד גונא הם ע"כ נראה דגבי פרה אפילו ילפינן לקיחה לקיחה מ"מ האגוד אינו מעכב דע"כ לא נאמר חוקה לעיכובא אלא בג' מינים עצמן