קרן אורה מנחות יט

דאהא לא תיקשי דודאי משמע בברייתא לעיל דעצים פשיטא לן דמשל ציבור דבעי למילף מלח מינה אלא אברייתא דיליף מעל העצים כו' הוא דמקשי למה לי קרא להכי נילף ממלח וק"ל:

שם א"ב חדתי עיין מ"ש בזה בחי' זבחים דף קט"ז. (נשמט מלעיל עיין בדברי הרע"ב ז"ל שפי' לא מלח דמתניתין היינו דלא מלח כל המנחה אלא הקומץ והוא תמוה דכל המנחה אין טעון מלח גם לכתחלה וכדאמרינן יכול כל המנחה כו' והוא נגד דברי הש"ס לעיל דאמרינן רב כתנא דידן ס"ל ע"ש וגם על התוי"ט ז"ל יפלא שלא העיר בזה):

שם משנה נתערב קומצה כו' ר"י אומר במנחת כהן משיח כו' פסולה דזו בלילתה עבה כו' פירש"י ז"ל דשתיהן פסולות לר"י הקומץ פסול דבולע שמן ממנחת נסכים והוי ריבה שמנה דסולת הקומץ רבה על שמן שנבלע ומבטלו ונקרא על שמו וממילא הוי מנחת נסכים חיסר שמנה אבל לרבנן דאין עולין מבטלין זא"ז לא הוי ריבה שמנה דאין השמן נקרא ע"ש הקומץ אלא נמשך אחר מנחתו מנחת נסכים אבל כשבלילתן שוה אין כאן לא חסר ולא יתר וכן משמע מפי' המשנה להר"מ ז"ל דהפסול הוא משום ריבה שמנה אלא דיש איזה חסרון דברים בהעתקתו שם וגם נראה שהי' גורס בדברי ר"י במנחת כהנים במנחת כהן משיח כו' ע"ש. והרע"ב ז"ל פי' לר' יהודה לא מיפסיל אלא הקומץ דשמן של מנחת נסכים רבה עליו ומבטלו והוי כלא הוקטר הקומץ כלל אבל מנחת נסכים לא מיפסיל משום ריבה שמנה כיון שלא מדעת עירבו וכבר תמה התוי"ט ז"ל על פי' זה ומ"ש שם דלא שייך ריבה שמנה כיון דלא הוי לוג כבר כתבתי לעיל דשמן חברתה פוסל אפילו כ"ש אלא העיקר בכוונת הרע"ב ז"ל דשלא מדעת לא הוי בכלל ריבה שמנה וכמ"ש התוי"ט ז"ל שם אבל שיטתו תמוה דלישנא דמתני' משמע דמשום הבליעה שהעבה בולע מן הרכה היא דפסולה והיינו משום דריבה שמנה וכן לקמן בחרב שנתערב בבלול דנפסל החרב משום בליעת השמן דהוי כנתן עליו שמן ולא משום דמבטל השמן להקומץ וכדמוכח לקמן בשמעתין והתוס' ז"ל הרבו להקשות לר' יהודה אפילו קומץ בקומץ ליבטל חד לחבריה היינו סלת של אחד יבטל שמן הנבלע בו ואין זו קושיא כ"כ כיון דבלילתן שוה בליעתן נמי שוה ואין כאן לא חסר ולא יתר אבל מ"ש דלר"י ג"כ אין קומץ מבטל קומץ אפילו חרב עם בלול מגז"ש דר"ז יתבאר לקמן בזה:

ע"ב תוס' בד"ה ור"י סובר כו' עיין בזה מש"כ בחי' זבחים שם דאיתא שם לכולי' שמעתין:

דף כג גמרא איתבי' ר"י לר"ל חרב שנתערב בבלול ר"י אומר לא יקרב. התוס' ז"ל הקשו דילמא לא יקרב משום הבלול דהוי חיסר שמנה ומפני זה כתבו דליכא כלל פסול חיסר שמנה משום דהוי בחיבורי עולין ע"ש. וקשה כיון דמיבטיל בטיל ושדינן לי' בתר בלולה למיחשב ריבה שמנה כגון נתערבה במנחת נסכים דהקומץ פסול משום ריבה שמנה א"כ ממילא נפסלת השניה משום חיסר שמנה דהיכי אפשר למישדי' להכי ולהכי ואי מצינן למימר דחדא פסול לחוד א"כ הוי ליה למיתני לא יקרבו לכתחלה תרוייהו ואם הקטיר חריבה הורצה כדקתני בסיפא לא יקטיר ואם הקטיר עולה לבעלים אלא ודאי משמע דשתיהן פסולות לר"י ושפיר קמותיב לר"ל ולקמן יתבאר עוד בזה:

שם גמרא קומץ שמיצה שמנו על העצים כו'. הפי' הפשוט הוא פירש"י ז"ל שהפסיד מעט שמן ע"י מיצוי על העצים ונתן הקומץ עליו אי חיבורי עולין מה שהשמן מחובר להקומץ הוי כעולין ולא הוי חיבר שמנה אי לאו כעולין. ולשון אחר שברש"י קשה דודאי לא הוי כחסר שמנו אם מיצה ע"ג עצים ופי' התוס' ז"ל ג"כ קשה מאי קאמר הש"ס אבל האי דלאו מינה דקומץ הוא הא לשיטתם חיבורי עולין היינו שמן הנבלע בעצים לשמן שבקומץ והוי חיבור במינו וגירסת הרמב"ם ז"ל בזה נפלאה היא עיין בפ"ב מה' פה"מ בדברי הראב"ד ז"ל שם:

שם גמרא שחיטה אינה בטילה בנבילה פירש"י ז"ל דאין תרומה הנוגעת בהן נשרפת אלא תולין ולר' חנינא דאמר בטילה פירש"י ז"ל דנשרפת אם נגע באחת מהם יש לדקדק אטו ע"י ביטול נחתא לה טומאה לחתיכת השחיטה הא כמאן דאיתי דמי כמו לענין משא והכי נמי כל היכא שהיא טהורה היא ואי משום דתלינן דנגע התרומה בנבילה שהיא רובא א"כ אין זה ענין לביטול ברוב אלא לכללא דאזלינן בתר רובא ומדברי התוס' ז"ל נראה דפלוגתייהו הוא לענין רה"ר דלמ"ד שחיטה אינה בטילה אי קביעי הוי ספק טומאה ברה"ר וספיקו טהור אבל למ"ד בטילה לא הוי בכלל ספק טומאה ברה"ר לטהרה לגמרי כיון דנתבטלה בנבילה והוי כספק טומאה ברה"י דטמא מספק וכן איפכא אי נבילה בטילה בשחוטה אפילו ברה"י ספיקו טהור ואי אינה בטילה ברה"י ספיקו טמא ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' אה"ט ובדברי הר"י קורקוס ז"ל שם וכתבתי בזה בח"ל בכורות דף כ"ג ע"ש באורך קצת:

תוס' בד"ה שחוטה כו' ודם הפר ודם השעיר כיון שהי' מעורב חשיב דאפשר להיות זה בזה ולכאורה לא הוי צריכי לזה דדוקא בדברים המחולקים בדינן כמו נבילה ושחוטה או שירים וטיבלא בהא קאמר ר' חייא דחלוקת דיניהם משוי להו מין בשאינו מינו אבל דם פר ושעיר לר' חייא ג"כ וודאי הוי מין במינו דאין שום חילוק ביניהם באיזה דבר ובגוונא דנבילה ושחוטה קאמר ר"ח מסברא הכי דבעינן שיהי' אפשר להיות כמו השני הבטל או המבטל:

ע"ב גמרא לימא דלא כר' חייא פירש"י ז"ל דמהא דלא מבטל טיבלא לשירים דליהוי כריבה סלתה לא פריך דבטיל כמאן דליתי' דמי וכתבו התוס' ז"ל דדבריו אלו סותרין להא דלעיל דלר"י פסול בנתערבה במנחת נסכים מפני שבולעת והרי ריבה שמנה. ונראה דלא סתרי אהדדי דדוקא בשמן דניכר הריבוי א"א לומר דכמאן דליתי' דמי דכך אמרה תורה שלא יהי' שמנונית שמן יותר מלוג והרי יש בו יותר מלוג אבל ריבוי הסלת אינו ניכר דהא שתי מנחות נתערבו אלא דע"י ביטול אתה אומר שיהי' כמו ריבה סלתה בזה שפיר אמרינן דאי בטיל כמאן דליתא דמי ודו"ק:

שם רש"י בד"ה אין הקומץ מבטל כו' דהא אפילו ר"י מודה דלא פליג ר"י כו'. ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דמה ענין ר"י לכאן דהא דמודה ר"י בקומץ דלא מבטל לחבירו הוא משום דזה לכ"ע הוי מין במינו כמו דם הפר והשעיר ואליביה וודאי לא ילפינן שירים מקומץ שלא יבטל דשירים עם קומץ הוי שלא במינו ושמעתין אזלא לרבנן דס"ל דעולין אין מבטלין זא"ז וע"ז משני ר"ז נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשירים כו' דכיון שנאמר הקטרה בשירים יש לה ג"כ דין עולין דלא מבטלי זא"ז ומתני' אתיא כרבנן וגם דברי התוס' ז"ל לעיל בד"ה והן בולעות זו מזו שכ' שם בפשיטות לדרשא דר"ז גם אליבא דר' יהודה ואין הקומץ מבטל הקומץ אפילו קומץ דמנחת נדבה שנתערב בקומץ דמנחת חוטא ומחמת זה הקשו שם מה שהקשו בעיני יפלא מי הכריחם לזה. ולענ"ד ברור כמ"ש דלר' יהודה לא דרשינן לגז"ש דר"ז כלל כיון דעיקר הטעם משום מין במינו וכמ"ש וקומץ חרב שנתערב בבלול ודאי פסול לר"י וכגירסת הש"ס לעיל מאי לאו קומץ דנדבה דאיערב בקומץ דמנחת חוטא והכין הוא סוגיא דכוליה שמעתין קומץ בקומץ ובלילתן שוה בין לרבנן בין לר"י לא מבטלי אהדדי לרבנן משום דעולין אין מבטלין זא"ז ולר"י משום(דמב"מ) הוא ולא אמרינן דסולת של קומץ זה יבטל שמן הנבלע בו מקומץ האחר כיון דבלילתן שוה לא מינכר התסרובות ואינו נפסל על ידי ביטול וכמ"ש לעיל וקומץ חרב בבלול לרבנן כשירות ולר"י פסול וכן קומץ דנדבה שנתערב במנחת כהן משיח או במנחת נסכים והך דשתי מנחות שנתערבו לרב חסדא אליבא דר"י כי קמיץ לחד אידך פסולה דמבטלי שירים לטיבלא ומתניתין אתיא כרבנן ומשום דעולין אין מבטלין זא"ז וה"ה שירים וזה ברור לענ"ד. ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' פהמ"ק בסופו שכ' נתערב קומצה בשירי' או שנתערב' שירי' בשירי חברתה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים ואין הדברים מובנים אם נתערבו שיריה בשירי חברתה אמאי לא יקטיר הקומץ הא גם השירים כשירים ולא מבטלי אהדדי והכ"מ ז"ל לא העיר בזה ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דט"ס הוא וצ"ל כלישנא דתנן או שנתערבה בשירי חברתה ועיין בלשון התוספתא פ"ד:

שם גמרא תבלה בקצת כו'. עי' בדברי הרמב"ם ז"ל שכ' להאי דינא גבי שירי מנחה ודקדק שם הלח"מ ז"ל אמאי לא ביאר דדוקא אי רוב מצה דהא פסק ז"ל דבתר מבטל אזלינן בפ"א מה' אה"ט ואין קושיא דהא אנן קי"ל דמין במינו בטל בכ' נוף