קרן אורה מנחות יז

אפילו אם לא החזיר הכתוב ורב דאמר דבעינן חזרה לעיכובא ס"ל כתנא דמתני' דלא מלח כשר והיינו משום דלא תנא ביה קרא ובעי אביי למימר דמתניתין נמי מודה דמלח מעכבא ולא מלח היינו לא מלח כהן אלא זר כמו ביציקה והדק"ל לרב דאפילו לא תנא בי' קרא מעכב ודחי רב יוסף דליכא למימר הכי וכי תעלה ע"ד דזר קרב לגבי מזבח וא"כ אפשר לומר דמליחה בזר לכ"ע פסול אפי' לרב יוסף דתנא דידן ס"ל דלא מלח כלל כשר מ"מ אם מלח זר גרע וכמ"ש התוס' ז"ל. או י"ל דרב יוסף לטעמיה דאביי קאמר לדידך דבעית למימר דלתנא דידן ג"כ מלח מעכב אלא דבזר כשר וכי תעלה ע"ד כו' אבל אי ס"ל לתנא דידן דמליחה אינו מעכב אפשר גם בזר כשר ועוד יתבאר לקמן בזה וקאמר הש"ס ואב"א כיון דכתיבא בי' ברית כמאן דתנא בי' קרא דמי ואתיא דר"פ אפילו כר"י ור"ש ופריך ולא תנא ביה והכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ואח"כ נאמר ולא תשבית מלח ברית מעל מנחתך א"כ תנא בי' קרא ומשני ההוא מיבעי' ליה לכדתנא לרבוי' כל הקרבנות למלח וסלקא שמעתא בהכי דלתנא דידן מלח לא מעכב ואם מלח זר איכא לספוקי וכנ"ל ולר"י ור"ש מלח מעכב וה"ה אם מלח זר נפסל וכל הקרבנות שוין בזה כדדריש לקראי בכלל ופרט. אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה שכ' בפ"ה מה' איסורי מזבח ואע"פ שלוקה אם לא מלח הקרבן כשר והורצה חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה שנא' ולא תשבית מלח ברית כו' מעל מנחתך ועיין בכ"מ שהאריך בזה וכ' דפסק כהני תנאי ולא כסתם מתניתין ואין צורך לזה דבהדיא כ' בפי"א מה' פהמ"ק לא מלח כהן אלא זר והיינו משום דמפרש למתניתין הכי וכ"כ בפי' המשנה כאן וטעות המעתיק יש שם וכבר כתב בזה הלח"מ ז"ל אלא דמה שהכשיר זר במנחה ג"כ קשה כיון דמלח מעכב במנחה אמאי יוכשר בזר הא מליחה לאחר קמיצה הוא וכמו שהקשו התוס' ז"ל לעיל דמקמיצה ואילך מצות כהונה ועוד דהא רב יוסף אמר וכי תעלה ע"ד כו'. והלח"מ ז"ל כתב דמ"ש הרמב"ם ז"ל דזר כשר במליחה היינו אם עבר זר וקרב לגבי מזבח או שמשחו זר למטה דכשר אבל עדיין הקושיא במקומה עומדת אמאי יוכשר הזר במליחה כיון דהוי דבר המעכב אלא דיש לדקדק בהא דאמר רב יוסף וכי תעלה ע"ד דהא משמע דאביי בעי לאוקמי מתניתין כר"י ור"ש דמלח מעכב וביומא דף מ"ה משמע דר' יהודה לא חש להאי סברא דוכי תעלה ע"ד כו' גבי הצתת אליתא והא דבעי אביי למימר לא מלח כהן אלא זר היינו כר' יהודה דלר"ש יציקה נמי פסולה בזר וכדאמרינן לעיל מחוורתא מתניתין דלא כר"ש ומאי פריך ליה רב יוסף וכי תעלה ע"ד כו' הא לר"י אית ליה האי סברא ואם שיש לחלק מ"מ נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דלפסול הקומץ לגמרי מחמת מליחת זר אין לפוסלו כיון דלא מצינו מפורש בתורה דבכהן הוא ועוד דלא עבודה בגוף המנחה היא אלא צריך שלא יהי' קרב בלא מלח והרי נמלח והא דבעי אביי למימר לא מלח כהן אלא זר כשר היינו אפילו לכתחלה יכול הזר למולחו וע"ז פריך ליה רב יוסף וכי תעלה ע"ד כו' ולכתחלה וודאי בכהן היא וא"כ י"ל דמליחה אפילו ר"ש מודה דכשירה בזר והא דחשיב לה בכלל ט"ו עבודות משום דלכתחלה בעי כהן ודוקא יציקה ובלילה דנפקא ליה מקרא דבעי כהונה הוי ככל עבודות המנחה דנפסל בזר ועדיין אין הדברים ברורים אצלי וצ"ע יותר. אך מה שנראה עוד מדבריו ז"ל חלוק משאר קרבנות דבשאר קרבנות מליחה לא מעכבא והורצה ובמנחה מלח מעכב קשיא טובא מנ"ל הא ומש"כ הכ"מ ז"ל דגבי מנחה כתיב ולא תשבית מלח ברית כו' משמע דמעכב כבר הקשה הלח"מ ז"ל דהא לאו דלא תשבית קאי אכל הקרבנות וכמ"ש הוא ז"ל דלוקה בכל הקרבנות אם הקריבן בלא מלח הן אמת דלכאורה אמאי לוקה הא הוי לאו שאין בו מעשה היינו שלא נתן מלח כמש"נ ולא תשבית וצ"ל דההקרבה נאסר ליתנו על האש בלי מלח וכי עביד מעשה ונותן על האש בלי מלח כבר עבר על לאו דלא תשבית ולא מהני אם יתן מלח כשהוא על האש עכ"פ כיון דלאו דלא תשבית קאי אכל הקרבנות א"כ מנ"ל דבכל הקרבנות אינו מעכב ובמנחה מעכב ועוד דהא דרשינן לכולהו קראי בכלל ופרט ואי מנחה יצא מן הכלל לעכב ובכל הקרבנות אינו מעכב היכי דרשינן ליה בכלל ופרט וכן מיעוטא דעל מנחתך ולא מעל דמיך היכי שמעינן דדם לא צריך מלח כלל דילמא מיעוטא אתי דבמנחה מעכב אבל בדם אינו מעכב אבל למצוה גם דם צריך מלח ואע"ג דמלשונו ז"ל שם שכ' דיין נסכים ועצים ודם אין צריכין מלח והוא דבר קבלה ואין לו סמך מקרא משמע דהאי כלל ופרט לאו דרשא גמורה היא מ"מ משמעתין מוכח דאין שום חילוק בין מנחה לשאר קרבנות ונראה בפשיטות דבשאר קרבנות אע"פ שלוקה הקרבן כשר והורצה כיון דהדם נזרק כהלכתו הרי הורצה הקרבן ואפילו לא הוקטרו האימורין כלל כשר חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה פי' כיון דהקומץ מלח מעכב בו א"כ הוי כלא הקטיר הקומץ ונפסלה לגמרי ומדוקדק לשונו ז"ל שהמלח מעכב בקמיצה לאפוקי שאר קרבנות שאין המלח מעכב בדם שהוא המתיר והיינו דכתב רחמנא ללאו דלא תשבית גבי מנחה משום דבמנחה אם הקריב בלא מלח נפסלה לגמרי ולפ"ז ה"ה דמנחת כהנים ומנחת נסכים ולבונה אע"ג דלית בהו קמיצה בלא מלח פסולין הם ולא הורצה כמו דהמלח מעכב בו וכן לפי מה שפי' דבריו ז"ל דבמנחה לחוד המלח מעכב ג"כ נראה דה"ה מנחת כהנים כו' דגם הם בכלל מנחתך עד דקשיא לי הא דתנא בברייתא אין לי אלא קומץ כו' מנחת כהנים כו' מנין אטו מפרטא דמנחה הוי ממעטינן להו הא גם הם בכלל מנחה וצ"ל כיון דהאי קרא כתיב בתר מנחות הנקמצות ה"א דקרבן מנחה היינו הקומץ דוקא ולקמן יתבאר עוד בזה:

דף כ ע"ב תוס' בד"ה נפסל בשקיעת החמה כו'. עיין מש"כ בחי' זבחים דף נ"ז בדברי התוס' ז"ל שם:

ע"ב גמרא ואלא קרא למעוטי מאי כו'. אפיק עצים ועייל נסכים ואימעטו נסכים ג"כ מהאי צד דאף כל שאחרים באין חובה לה יצאו נסכים שאין אחרים באין חובה לה ולהכי איצטריך תרי מיעוטי דאי לא כתיב אלא חד מיעוטא הוי ממעטינן נסכים אבל דם הוי מרבינן בצד דמתיר להכי איצטריך אידך מיעוטא למעט דם ומפשטיה דהש"ס משמע דעצים לרבנן לא איצטריך למעט דלאו קרבן הם וכדאמרינן מאן שמעת ליה כו' ולרבי ליכא למעוטי עצים ולכ"ע אפיק עצים ועייל נסכים אבל מדברי התוס' ז"ל בד"ה לדברי רבי כו' משמע דלרבנן נמי מיקרי קרבן ואיצטריך למעוטי דאין צריך מלח והא דקאמר אפיק עצים היינו משום דתני ליה בהדי דם עיין שם ואפילו לד' ז"ל כי היכי דאימעוטי עצים משום דאין אחרים באין חובה לה ה"נ אימעטו נסכים דאין אחרים באין חובה לה ופשיטא לכ"ע דנסכים אין צריך מלח ועפ"ז אין דברי הכ"מ ז"ל מובנים שכ' על דברי הרמב"ם ז"ל שכ' דעצים ודם ויין של נסכים אין צריך מלח להא דר"י בנו של ריב"ב ולמה הוצרך לזה הא כ"ע מודו בהני תלת דאין צריכין מלח ועי' לח"מ ז"ל שם ובפט"ז מה' מעה"ק כתב הרמב"ם ז"ל דיין נדבה נותן בו מלח. וכבר הקשה שם הכ"מ ז"ל וחילק בין יין נסכים ליין נדבה ועיין בלח"מ ז"ל מה שהקשה ע"ז ולשמואל דאמר בזבחים דיין נדבה מזלפי ע"ג האישים א"ש דליין נדבה צריך מלח דעולה לאשים אבל הרמב"ם לא פסק כן ועוד צ"ע בזה:

דף כא גמרא יצאו עצים שאין מקבלין טומאה מכאן משמע דלרבנן דרבי ג"כ מיעוטא למעט עצים ממלח דאי כרבי ס"ל ע"כ ליכא למעוטי עצים ממלח כיון דאיתקש למנחה לכל דיניו וכדאמר רבי עצים צריכין מלח והתוס' ז"ל בד"ה יצאו עצים האריכו בהאי דרשא דוהבשר לרבות עצים ולבונה ומסקנתם דמדאורייתא מקבלי טומאה והא דאמרינן יצאו עצים כו' היינו עצים דעלמא ואח"כ כתבו דהא דמרבינן בכל מקום מהבשר לרבות עצים ולבונה היינו לרבי דעצים קרבן גמור הוא וא"כ למה הוצרכו לתרץ דעצים דעלמא קאמר הא בלא"ה ניחא דר"י בנו של ריב"ב כרבנן ס"ל דעצים לאו קרבן גמור הם ואין מקבלין טומאה כלל וא"ש בזה הא דלא מיעט לבונה ג"כ משום דלבונה דעלמא אינו מקבל טומאה אבל לפי הנ"ל ניחא דעצים לרבנן לא מקבלי טומאה כלל אפילו עצים דהקדש דלאו קרבן גמור הם אבל לבונה קרבן הוא ומקבלי טומאה כדילפינן מוהבשר אבל באמת קשה לומר דהא דאמרינן בכל מקום לרבות עצים ולבונה היינו דוקא לרבי ולא לרבנן וכבר האריכו התוס' בזה בכמה דוכתי ועיין מש"כ בזה בחי' זבחים סוף פ' ב"ש באורך:

שם גמרא אמר זעירי דם שבישלו אינו עובר עליו וכן אם מלחו. ופירש"י ז"ל הטעם דלא חזי לכפרה דמדבישלו לא חזי למילתא ונפק מתורת דם ולא נתבאר בדבריו ז"ל טעמא דהא