קרן אורה מנחות טז

בחברתא שייכי ולפי הנ"ל לא שייכי חדא בחברתא כלל דבהנך בכרת פליגי ובלהניח פליגי בפסולא בעלמא וצ"ע:

רש"י בד"ה לא יצק לא בלל שנתן כל הלוג במתן ראשון כו'. לשונו ז"ל צ"ע בזה דמשמע דמפרש לא יצק לא בלל היינו לא יצק כלל ולפ"ז צ"ל שנתן כל הלוג במתן הראשון דהוי ס"ד שהניח שמן ליציקה ולא יצק קמ"ל שנתן כל השמן במתן ראשון אבל בגמרא מסקינן דלא יצק כהן אלא זר וא"כ אם נתן כל השמן במתן ראשון הא לא קיים מצות יציקה ויציקה מעכבת ועי' בדברי הרע"ב ז"ל בפי' המשנה שכתב כן למאי דס"ד לא יצק כלל ע"ש וגם דבריו נפלאים הם כיון דליכא שקלא וטריא בזה כלל והדבר פשוט לכ"ע דיציקה מעכבא למה יפרש מה שהוא נגד דברי הש"ס ולקמן בפרק אלו מנחות איתא דבלילה היינו שחוזר ונותן שמן ובולל וא"כ הא דבלילה לא מעכבא היינו דנתינת השמן ג"כ לא מעכבא ויוצא אם לא נתן רק מתן שמן בכלי תחלה ואח"כ יצק והא דלא משחן ברקיקין כשר ע"כ צריך לומר דנתן השמן דהשמן וודאי מעכב וכ"ז יתבאר יותר לקמן בפ' הנ"ל בס"ד ובדברי הרמב"ם ז"ל שם:

ע"ב תוס' בד"ה וכי אין נבללין מאי הוי כו' וא"כ מ"מ כו' וי"ל כו' משום דתנן אם נדר בכלי אחד והביא בב' כלים פסול הילכך משום מצוה לחוד לא הי' לו להביא בב' כלים אלא בכלי אחד משמע מדבריו ז"ל דלמ"ד אם הביא בב' כלים כשר לא הוי שמעינן דבעינן ראוי לבילה אלא משום מצוה לחוד צריך להביא בב' כלים כדי לקיים מצות בילה וקשה דמאן אמר האי טעמא דששים נבללים ששים ואחת אין נבללין ר"ש הוא דאמר הכי לקמן דף ק"ב והרי ר"ש ס"ל דקביעותא דמנא לאו מילתא היא ואם הביא בב' כלים ג"כ כשר א"כ היכא מוכח ר' זירא מינה דבילה מעכבת דילמא משום מצוה לחוד הוא דמביא מנחה שיכולה ליבלל וצ"ל דל"ד למאן דאמר אם הביא בב' כלים פסול הי' לו להביא בכלי אחד אלא אפי' למ"ד כשר כיון דלכתחלה מצוה להביא בכלי אחד כמה שנדר ואי בילה גם כן ליכא אלא מצוה תדחה מצות בילה מפני מצות נדרו והי' לו להביא בלי אחד אלא ש"מ דבילה מעכבא ודו"ק:

שם תוס' בד"ה ואמר ר"ז כו' וא"ת בנדרים כו'. עי' מה שכ' בזה בחי' נדרים שם:

שם גמרא לימא מתני' דלא כר"ש כו'. ומסיק דמחוורתא מתני' דלא כר"ש. ופי' רש"י דקאי איציקה דכשר בזר לתנא דמתניתין ולר"ש פסול בזר אבל שאר עבודות כגון בלילה ופתיתה לא ביאר אי גם באלו אתיא מתניתין דלא כר"ש והתוס' ז"ל בד"ה ור"ש כו' כתבו דאתיא שפיר כר"ש דזר פסול גם בבלילה אע"ג דלא מעכבא דזר גרע כמו חוץ לעזרה לעיל וכ' עוד או י"ל דכוליה מיניה דלא כר"ש דלר"ש בלילה מעכבא ג"כ כיון דבעי כהן ולזה קשה מהא דפריך לעיל ולקמן דף ק"ב כי אינם נבללין מאי הוי והתנן אם לא בלל כשר ולד' ז"ל הא לר"ש דאמר האי טעמא דששים ואחת אין נבללין באמת בלילה מעכבת אלא ש"מ דליכא מאן דפליג בהא ולכ"ע לא מעכבא ואם לא בלל כשר וע"כ צ"ל דבלילת זר גרע ופוסלת וכמ"ש ז"ל בת' קמא אלא דגם בזה יש לדקדק מ"ש מהולכה לר"ש דכשירה בזר הואיל ואפשר לבטלה ויש לחלק דדוקא הולכה דאפשר לבטלה לגמרי שפיר לא הוי עבודה וכשירה בזר לר"ש אבל בלילה דלכתחלה מצוה היא אלא דלא מעכבא אי עביד לה זר גרע ופסולה לגמרי ועוד דלמסקנא התם הולכה בזר פסולה אפילו לר"ש אע"ג דאפשר לבטלה ומ"ש התוס' ז"ל בד"ה מנין דלא חשיב הולכה משום דלאו עבודה היא לאו משום דכשירה בזר אלא כיון דאפשר לבטלה לא חשיב לה ומ"מ לא שמעינן מינה דזר פסול בבלילה ג"כ אע"ג דלא מעכבא כמו הולכה די"ל איפכא דהולכה נהי דאפשר לבטלה ולשחוט בצד המזבח אבל אם לא ביטלה וצריך להוליך הוי עבודה לפוסלה בזר אבל בלילה דעיקרה אינה אלא למצוה י"ל דבזר נמי לא מיפסיל. ולעיל דף ט' חילקו התוס' ז"ל במיצוי חטאת העוף דבכל מקום כשר משום דאם לא מיצה כלל כשר ובלילה חוץ לעזרה פוסל היינו משום דהתם בפנים והכא בחוץ. וא"כ לענין פסול זרות לר"ש דפוסל בבלילת זר ה"ה דמיפסיל אם מיצה זר אבל באמת לא דמי כלל דהתם כבר הוכשר החטאת ע"י הזיה ושוב אינו חוזר ונפסל לא ע"י שינוי מקום ולא ע"י זר כיון דהמיצוי אינו מעכב כלל וכבר יצא בהכשר אבל הכא בבלילו דהוא ממעשי והכשר המנחה נהי דאם לא בלל כלל כשר אבל אם בללה זר נעשה בה מעשה בפסול ונפסלה לגמרי ועדיין צ"ע בזה. ונראה עוד לדקדק בזה למאי דמשמע דבכל ט"ו עבודות פסולות בזר לר"ש אם תנופות והגשות נמי בכלל זה דלכאורה זה דומה למיצוי דהרי לא עשה מעשה בחוץ המנחה אלא הגישה או הניפה וכי מפני שהגישה זר תיפסל המנחה לגמרי הא אפשר לתקן שיחזור הכהן ויגישנה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות פהמ"ק וי"ל דמודה ר"ש בהא דאין המנחה פסולה וקחשיב להו משום דמצותן בכהנים והוי עבודה המסורה לבני אהרן:

דף יט גמרא אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ומשני גלי רחמנא בפרו של אהרן כ'. ויש לדקדק הא שחיטת פר בזר פלוגתא דרב ושמואל הוא ביומא ולמה ליה לאוקמי לר"ש כחד ואמאי לא משני דליכא למילף שחיטה מסמיכה דדוקא בבעלים מהא דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כו' וילפינן מינה מקדושין דשלוחו של אדם כמותו ואלו גבי סמיכה אמרינן במכילתין לקמן ידו ולא יד שלוחו. והתוס' ז"ל בקידושין דף מ"א הקשו איפכא למה לי קרא דושחטו לרבות שליחות בקדשים אמאי לא יליף מדאיצטריך בפרו של אהרן לומר שהיא בבעלים ש"מ דבשאר קדשים לא בעינן בעלים ותי' דלא הוי שמעינן אלא חטאת דומיא דפרו של אהרן ועיין מהרש"א ז"ל שם אבל שאר קרבנות לא הוי ידעינן ע"ש ולא משמע הכי בשמעתין דא"כ אכתי דילמא מקשינן שחיטה לסמיכה בשאר קרבנות דקרא דוסמך ושחט בעולה כתיב והי' נראה דמהא דשמעינן דכל שחיטת קדשים לא הוי בבעלים לא הוי שמעינן כל שליחות בקדשים כגון לעשות שליח בעיקר הפרשת פסחו כדתנן צא ושחוט עלי כו' דה"א דוקא שחיטה הוא דהותר ע"י שליח מק"ו דזריקה דלא בעינן בעלים נהי דאין דנין אפשר כו' מ"מ ק"ו איכא ולא מצינן למילף מינה לכל שליחות אבל מקרא דושחטו כו' שפיר שמעינן דשלוחו של אדם כמותו מדאמר קרא ושחטו כאלו הם השוחטין והיינו משום דשלוחו של אדם כמותו ומאי דקשיא לן אמאי לא ילפינן הכא מקרא דושחטו כו' משום דה"א דוקא פסח דלא בעי סמיכה הוא דלא בעינן בעלים אבל שאר קרבנות הטעונים סמיכה ה"א כמו דסמיכה בבעלים ה"ה דשחיטה בבעלים דשחיטה וסמיכה אהדדי שייכי כדבעינן תיכף לסמיכה כו':

שם תוס' בד"ה גלי רחמנא כו' ואע"ג דמסקינן כו' ל"ק מידי כו'. ע"ש מ"ש ובלא"ה לא תיקשי לפי מאי דמשמע הכי דהא דפסולה בזר הוא משום דבעינן בעלים דוקא וא"כ לא מוכח מינה דעבודה היא אלא גזה"כ היא דבעינן שחיטה בבעלים וק"ל:

ע"ב גמרא אמר רב כל מקום שהחזיר הכתוב כו' ושמואל אמר גרש ושמן מעכבין כו' ומסיק דכולהו מודו דהיכא דתנא ביה קרא מעכבא ולא פליגי אלא במדה לקומץ משמע מזה דאיכא עוד כמה מילי במנחה דתנא בי' קרא וכמ"ש רש"י לעיל לענין יציקה דמעכבא והא דקאמר שמואל גרש ושמן מעכבין צ"ל דל"ד אלא חד מהני דתני ביה קרא נקט לגלוי' דחוקה במנחה ל"ד מדאיצטריך למיתני ביה קרא והתוס' ז"ל בד"ה שאני התם כ' לחלק דלעכב זא"ז כמו סלת ושמן בעינן שישנה עליו הכתוב לעכב אבל עיכובא דנפשיה כמו מיעוטו מעכב את רובו לא בעינן שינה לעכב ע"ש וצ"ע טעמא מאי אי משום חוקה הא אימעיט מדכתיב מגרשה ומשמנה וכ"ת דלא אימעיט דרשא דחוקה אלא לענין עיכוב זא"ז כמו גרש ושמן אבל לא למצוה שבגופו א"כ מ"ט דשמואל דמכשיר בעושה מדה לקומץ הא זה הוי עיכובא דנפשי'. והתוס' ז"ל בד"ה ושמואל אמר בסה"ד הקשו מ"ש דבמדה לקומץ מכשיר שמואל ובקומץ היתר והחסר תנן דפסול אע"ג דמחד קרא נפקא תרווייהו ולא שינה הכתוב לעכב וזה נגד דבריהם כאן דלמיעוטי מעכב את רובו לא בעינן שינה הכתוב והיינו חסר או יתר ופשטא דכוליה שמעתין משמע דבכל מילי דמנחה בעינן תנא ביה קרא ומחוקה לא ילפינן וא"כ בכל מילי בעינן שישנה הכתוב לעכב והא דילפינן מסלתה שאם חסר כ"ש פסול הוא גם כן מפני ששינה עליו הכתוב דשיעור הקומץ או הונחה כבר שמעינן למצוה אפילו הי' כתוב מסלת השתא דכתיב מסלתה אתיא לעיכובא:

שם גמרא והרי מלח דלא תנא ביה קרא ומעכבא דתניא כו'. ומשני רב יוסף דלהני תנאי באמת אשכחן דמעכבא