קרן אורה מנחות טו

כזית שלם דבלא"ה לא הוי הקטרה מבאכילה וודאי אין דרך לאכול כולו כאחת אלא בכא"פ כך הוא דרך אכילה וכי מיבעי' לי' ביותר מכא"פ ופשיט כי היכי דהקטרה היינו אכילת האש הוא אפילו ביותר מכא"פ ה"נ אכילת הדיוט הוי אכילה אפילו ביותר מכא"פ והרמב"ם ז"ל פ' כמ"ד פסול ומשום דהוי כמו בלא הקטרה דאין דרך הקטרה בכך ועי' בכ"מ ז"ל. והבה"ז כתב דלטעמי' אזיל דפסק כריב"ל לקמן דאין הקטרה פחות מכזית לדידי צ"ע דא"כ אמאי קאמר הש"ס בהאי לישנא דאין דרך הקטרה בכך הוי לי' למימר הכי מ"ד פסול משום דאין הקטרה פחות מכזית וכדאשכחן דפליגי בזה לקמן אלא נראה דלאו חד ענינא הוא הא דקי"ל אין הקטרה פחות מכזית היינו הא דתנן לקמן הקטיר קומצה פעמים שחילק הקומץ לשני הקטרות בהא הוא דאמרינן דצריך לפחות בכל הקטרה היינו העלאה למזבח שיעור כזית אבל פחות מכזית אין זה הקטרה ועי' בלשון הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות פה"מ הלכה ט"ו שכתב מנחה שקמצה פעמים כשרה ואפי' פעמים רבות והוא שמקטיר כזית בבת אחת ולשונו ז"ל צ"ע מה ענין קמצה פעמים לכאן הא קומץ אמר רחמנא ולא שני קמצים ואם כוונתו דשיעור קומצו יכול לחלק לכמה חלקים ולקמוץ מעט מעט גם זה קשה מנ"ל ז"ל הא דבמתניתין הקטיר קומצה פעמים תנן אבל לא קמצה פעמים ולקמן יבואר יותר בעז"ה. שוב ראיתי במשנל"מ ז"ל שהגיה מנחה שהקטיר כו' ע"ש. עכ"פ משמע מדבריו דבהקטרות חלוקות צריך שיהא בכל אחת פחות מכזית אבל הכא מילתא אחריתי שהעלה להקטיר כל הקומץ כאחת אלא שמקטירו מעט מעט על האש ובכל שומשום מחשב מחשבה חוץ לזמנו בהא פליגי אי דרך הקטרה בכך אי לא ואכתי קושיא קמייתא במקומה היא ומ"ט דמ"ד אין דרך אכילה בכך הא אפילו חשב לאכול ביותר מכא"פ מחשבה היא וי"ל דאכילת כזית כאחת אפילו אם מחשב לאוכלו ביותר מכא"פ שפיר הוי מחשבה אבל הכא דמחשב על כל שומשום ושומשום כה"ג ס"ל להאי מ"ד דאין זה דרך אכילה דשומשום לחוד לא הוי דרך אכילה ודו"ק:

דף יז גמרא חריפי דפומבדיתא אמרי הקטרה מפגלת הקטרה אפילו לרבנן דאמרי אין מפגלין בחצי מתיר כו' והנה לשיטה זו דבמנחה ליכא חצי מתיר אלא בהקטרה א"ש דנקט הקטרה מפגלת הקטרה אבל בשאר עבודות סבר תנן לה כריש פירקין דקומץ ע"מ להקטיר לבונה פיגול הוא לרבנן דר"י אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דבכל עבודות עבודת הקומץ לא הוי אלא חצי מתיר דכולהו איכא נמי בלבונה צ"ל הא דנקט הקטרה מפגלת הקטרה לאשמעינן דוקא בהקטרה דהקטרה כולה במחשבה היא דהוי פיגול אבל בשאר עבודות כגון קמיצה ומתן כלי אם חישב בקמיצה לחוד ע"מ להקטיר לבונה ודאי לא הוי פיגול לרבנן דאמרי אי מפגלין בחצי מתיר דלא עדיף להקטיר לבונה. וראיתי להתוי"ט ז"ל בריש פירקין שכ' לרבנן דהתם איפכא דאפילו אין הקטרה מפגלת הקטרה מ"מ אם חישב בקמיצה להקטיר לבונה הוי פיגול ע"ש ודבריו ז"ל נפלאים הם וכמו שיתבאר עוד לקמן:

שם גמרא אף אנן נמי תנינא שחט אחד מן הכבשים כו' לאכול מחבירו כו' לאו משום כיון דלאו מתיר דידיה כו'. יש לדקדק היכי מייתי ראיה מינה הא רבנן אמרי לעיל בהדיא דקומץ להקטיר לבונה למחר הוי פיגול וכדאמרינן לעיל דלא דמיא לכבשים דלא איקבע בחד מנא וצ"ל דלעיל קושטא אמרינן כמסקנא דהכא אבל אינו מוכרח לומר כן דבלא"ה לא תיקשי רבנן לעיל דאמרי דקומץ ע"מ להקטיר לבונה למחר הוי פיגול וגבי כבשים אמרי דלאכול חבירו למחר כשר משום דשחיטת כבש אחד לא הוי אלא חצי מתיר לגבי חבירו וס"ד דאביי דאפילו ר"מ מודה בהא אע"ג דאית ליה מפגלין בחצי מתיר היינו דוקא לשירים דידיה אבל לא למתיר חבירו והא דמודו רבנן דקומץ להקטיר לבונה למחר הוי פיגול הוא משום דחשיב בכולי' מתיר ולהכי מייתי אף אנן נמי תנינא כו' והש"ס מסיק דטעמא לאו משום הכי אלא משום דהתם לא איקבעו בחד מנא ומשמע קצת מפשיטותא דאביי דהקטרה אינה מפגלת הקטרה ואפילו פסול לא הוי דומיא דכבש חבירו דכשר הוא אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע הכי אלא פיגול לא הוי אבל פסול הוי אע"ג דליכא למיגזר בהא משום מילתא אחריתי:

שם גמרא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולאכול שירים למחר פיגול ומשום דפשטא מחשבה בכוליה מנחה. וצריך לדקדק אי דוקא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולאכול שירים כו' אבל עבודה אחרת מהמנחה כגון אם הוליך המנחה ע"מ להקטיר לבונה ולאכול שירים הוי חצי מתיר ולא פיגל דגבי הקטרה נהי דאין הקטרה מפגלת הקטרה מ"מ מועיל לענין זה אם מחשב נמי לאכול שירים פשטא מחשבה בכוליה מנחה או דילמא בכל עבודות כן הוא הדין ונהי דלפשטא דשמעתין ליכא חצי מתיר במנחה אלא הקטרה אכתי איכא הולכה לר"ל ועוד נפ"מ לענין חצי מתיר מדמים הפנימים אם חישב בזריקה שעל בין הבדים לזרוק שאר הדם חוץ לזמנו ולהקטיר האימורים למחר אי נימא דהוי פיגול בכה"ג ונראה דדוקא בהקטרה הוא דאמרינן הכי אבל לא בשאר עבודות וכנ"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא ניחא לי' בהא כיון דעיקר המחשבה לא הוי אלא בשעת חצי מתיר ומאי אהני אם חישב להקטיר ולאכול אלא העיקר כגירסא זו ולבונה לאכול שירים היינו שחושב בשעת הקטרת הקומץ להקטיר לבונה ובשעת הקטר לבונה לאכול שירים דהשתא מחשב הוא בכולי' מתיר בזה להקטיר ובזה לאכול. ולפ"ז נראה דכן הוא בכל העבודות כגון אם הוליך הקומץ להקטיר הלבונה ובהליכת הלבונה חישב לאכול שירים וכ' הוי פיגול דהא חישב בכל המתיר מחשבת פיגול עד דקשה לי מאי קמ"ל בזה וצ"ל דקמ"ל צירוף אכולהו הקטרה בחוץ לזמנו אם חישב בחצי אחד ע"מ לאכול ובחצי השני ע"מ להקטיר אע"ג דבשיעור מחשבה היינו כזית אין אכילה והקטרה מצטרפין אבל בכה"ג מצטרפין שתהי' המחשבה בכל המתיר ולא משמע הכי לישנא דהש"ס שאני הכא דפשטא מחשבה בכוליה מנחה ועדיין צ"ע:

הדרן עלך פרק הקומץ זוטא פרק הקומץ רבה ע"ב תוס' בד"ה דלא שנא כי מחשב כו':

עי' בדברי' ז"ל שכ' דהא דאמרינן בזבחים דאכילת אש מיקרי אכילה והוי פיגול היינו בבשר דוקא שדרכו לאכול אבל באימורים כה"ג שתאכילהו אש של הדיוט הוי כמחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר וע"ש בזבחים שכ' דמלשון הרמב"ם ז"ל משמע איפכא שלא כ' דאכילת אש מהני אלא בדבר שדרכו להקטיר כיון דאמר בל' אכילה מצטרפין אבל בבשר אם חישב שתאכילהו אש לא נתבאר בדבריו אם אמר שתאכלהו המזבח ולא הזכיר ג"כ לא נתבאר בדבריו ז"ל וא"כ לדידי' צ"ע הני תרתי ל"ל כמו שהקשו התוס' ז"ל וי"ל דהש"ס גופא מספקא ליה בהכי אי לשון אכילת מזבח מפגלת. ולהכי קאמר א"נ מה אכילה בכזית כו':

שם רש"י בד"ה והכא ג' מחלוקת בדבר כו' ומקצת דמו אטו כל דמו לא גזרינן עכ"ל. מדבריו ז"ל משמע דכולהו תנאי מודו בלהניח כל דמו דפסול מדאורייתא ולא ידענא למה הוצרך לזה הא בזבחים דף ל"ו מבואר דת"ק דר"י פליג אפילו בלהניח כל דמו דמחשבת הינוח לא פסיל כלל והיינו טעמא דת"ק הכא דבלהניח ד"ה כשר דליכא פסול בהינוח כלל י"ל שייך גזירה בזה כלל ור"י ס"ל דבלהניח ד"ה פסול וכ"ע מודו דגזרינן מקצת דמו אטו כל דמו ור"א ס"ל דגם בזו פליגי ר"א ורבנן ורבנן בהא נמי לא גזרו מקצת דמו אטו כל דמו אבל כל דמו ס"ל כר"י דפסולה דאורייתא וכן מסתבר דלפירש"י ז"ל ת"ק ור"י סברתם הפוכה דלת"ק בלהניח מקצת דמו כ"ע לא גזרינן ולר' יהודה הוי איפכא דבלהניח לכ"ע גזרינן. אבל לפי הנ"ל ניחא דלת"ק ליכא גזירה כלל ועי' מ"ש בחי' זבחים שם דל"ו:

שם תוס' בד"ה אלא לעולם כו' ותימא כו'. ולא הבנתי תמיהתם דלר"י אמרינן לעיל דב' מחלוקת בדבר ובלשתות למחר לר"א כרת נמי מחייב ובלהניח שפיר ס"ל דלכ"ע פסול אפילו מקצת דמו והא דמכשרי רבנן בלשתות מדמו למחר היינו מקצת דמו ובמידי לאו אורחיה לא גזרינן ור"א פוסל לגמרי ואפילו כרת מחייב וה"נ ס"ל לשמואל דלר"י בהנך כרת נמי מחייב אבל להניח ד"ה פסול ומ"ש דלשמואל לכולהו תנאי הוי פיגול בין לת"ק בין לר' אליעזר אינו מובן כלל וצ"ל דכוונתם לת"ק היינו ר"י ור' אלעזר והג' מחלוקת הוא דת"ק ס"ל דבר שאין דרכו לאכול לר"א כרת מחייב ולהניח לכ"ע כשר ור"י ס"ל דלהניח אליבא דכ"ע הוא ור' אלעזר ס"ל דבלהניח נמי פליגי אבל לפ"ז מאי קאמר ר"א אף בזו ר"א פוסל כו' משמע דחדא פלוגתא