קרן אורה מנחות יד

דרבנן הוא דנאסרו הזרעים משום קנסא אבל בכלאים דאורייתא אסורין הזרעים מדאורייתא גם מ"ש שם ואם עקר הזרע כו' לא נודע מקורן של דברים אלו וכמ"ש הכ"מ ז"ל שם. ועוד יש לדקדק מ"ש אלא עדיין הן בוסר משמע דבוסר הוא פחות מפול הלבן ובכיצד מברכין אמרינן דהוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן אחר כל הנ"ל לא נתבררה אצלי הלכה זו ה' יאיר עיני:

שם גמרא ר' אבא זוטי כו' או דילמא חבירו לחם משמע ומפגל ליה. צ"ל דאליבא דר"מ לקמן במתניתין דאמר מפגלין בחצי מתיר מיבעי' ליה דלרבנן אפילו פירש מן הלחם לא הוי פיגול אלא פסול ולרבנן מצי למיבעי' לענין פסול אי לחם קאמר ונפסל הלחם או חבירו כבש קאמר והכל כשר. ובזה יש ליישב מה שהשמיט הרמב"ם ז"ל לבעיא זו וכמו שתמה הכ"מ ז"ל ולפי הנ"ל ניחא כיון דלרבנן ליכא ספיקא אלא בפסול דרבנן איפסול הלחם אי לא והבעיא לא איפשיטא והוי לקולא דהלחם כשר ולהכי לא כתבה ולקמן במתני' יתבאר הא דתנן שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגול אי לכ"ע היא או דברי ר"מ היא:

שם גמרא א"ל אפשר לשנותן לזבח אחר אמר רבא קסבר ר"מ הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה והאריכו התוספ' ז"ל בד"ה אפשר לשנותן כו' לישב סוגיא דהכא עם סוגיא דפ' התודה. ומסקנתם דר"מ ורבנן פליגי בהא ר"מ סובר דהוקבעו ע"י שחיטה ואינו רשאי לשנותן עוד ואליביה אזלי סוגיא דפ' התודה ורבנן סברי דאפילו בשחיטה לא הוקבעו ויכול לשנותן לזבח אחר אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא נראה כן דפסק למתני' דלקמן דשחיטה קובעת ואפ"ה פסק דליכא פיגול בנסכים ולוג שמן של מצורע מטעם שיכול להביאן אחר כמה ימים וצ"ל דרבנן נמי מודו דהוקבעו בשחיטה ואין יכול לשנותן עוד אבל מ"מ לא הוי כלחמי תודה לענין פיגול כיון דיכול להקריבן לאחר כמה ימים ג"כ ואין התירן תלוי בשחיטה של הזבח שפיר הוי כדבר שאין לו מתירין ואין בהן פיגול ואם יזכני ה' ברחמיו שם בפרק התודה יבואר יותר בעז"ה:

דף טז משנה פיגול בקומץ ולא בלבונה כו' פירש"י ז"ל היינו בהקטרת קומץ אבל קמיצה ומתן כלי ליכא אלא חד מתיר בקומץ לחוד וכדתני בברייתא בד"א בקמיצה כו' והולכה למזבח אע"ג דאיכא נמי בלבונה פליגי ר"י ור"ל בגמרא וס"ל לר"י דהולכת הקומץ לחוד ג"כ מפגלת ולא חשיב חצי מתיר אע"ג דאיכא הולכה בלבונה ג"כ כיון דאין זו עבודה המתרת ור"ל ס"ל דהולכה כהקטרה והולכה דחד הוי חצי מתיר כן הוא שיטת רש"י ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת וכמבואר בדבריו ז"ל בפי"ז מה' פה"מ דבלבונה איכא נמי כל הני עבודות שבקומץ ליקוט לבונה הוי כקמיצה ומתן כלי ג"כ איתא בלבונה וכמ"ש סדר המנחה בפי"ב מה' מעה"ק תחלה קומץ המנחה ומקדשו בכ"ש אח"כ מלקט הלבונה ונותנה גם כן בכ"ש ע"ג הקומץ ואח"כ מעלן באחת מן הכלי וסדר זה הוא מבואר בברייתא בסוטה דף י"ד ולפ"ז כל העבודות איכא בתרווייהו ובחד מינייהו הוי חצי מתיר ואם פיגל בקמיצה ולא בליקוט לבונה לא הוי פיגול וכבר העירו בזה הבה"ז ז"ל והמשנל"מ ז"ל. ובאמת קשה מאד לישב סוגיא דשמעתין אליבי' דמשמע להדיא דבלבונה ליכא אלא הולכה והקטרה וליקוט לבונה גופא משמע לעיל דמשום הולכה נגעו בה וכמו שהערתי בזה לעיל ומש"כ הבה"ז ז"ל בשם הגאון מוה' העשיל ז"ל דלקיטת הלבונה קודם קמיצה היא ומתן כלי והולכה כאחת היא והקטרה קומץ לחוד ולבונה לחוד הוא דלא כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בסדר מעשה המנחה אלא תחלה קומץ ונותן לתוך כלי ואח"כ מלקט הלבונה ונותנה לתוך אותו הכלי על גבי הקומץ ואח"כ מוליך שתיהם כאחת ומקטירן כאחת. גם מ"ש הצ"ק ז"ל דליקוט לבונה היא קודם קמיצה ג"כ שלא כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ובלא"ה אין לשונו ז"ל מתיישב לפי דבריהם ז"ל ויותר נראה דהוא ז"ל סמך על ברייתא דסוטה דכל הני עבודות איכא נמי בלבונה וגם היא צריכה מתן כלי דוקא והליקוט למתן כלי הוי כקמיצה כיון דעבודה היא ובעיא כהונה ולהכי בעינן שיחשב בעבודת שניהם דוקא בין בקמיצה בין בנתינתן בכלי והולכתן והקטרתן וממתניתין דריש פירקין דתנן הקומץ את המנחה כו' דמשמע דלכ"ע מפגל בקמיצה לחוד לא תיקשי דבכל מקום האמור הקומץ את המנחה הכוונה על שניהם הקומץ והלבונה דליקוט לבונה בכלל קמיצה היא אלא דיש לדקדק בליקוט לבונה ומתן כלי שלה לרבנן ליתכשר לגמרי דהא לעיל אמרינן דטעמא דפסלי רבנן הוא משום גזירה אטו לבונה הבאה בבזיכין וזה לא שייך אלא בהולכה והקטרה ונהי דסילוק בזיכין הוי כקמיצה אבל מתן כלי ליכא בלבונה הבאה בבזיכין וי"ל כיון דבאינך עבודות איכא פסול משום גזירה במתן כלי ג"כ מיפסיל ועוד יש לדקדק אמאי לא פסק כר' יוחנן דבמתן כלי והילוך בחדא לחוד מיפגיל אפילו לרבנן וכסברת ר' יוחנן דכל עבודה שאינה מתרת חשובה לפגל בפ"ע וכן דקדק המשנל"מ ז"ל ואפ"ל דפשטא דמתניתין פיגל בקומץ ולא בלבונה כו' בכל עבודות מיירי מדתני סתמא אלא דליקוט לבונה לא פשיט כ"כ דהוי עבודה ור' ינאי הוא דאשמע לן לעיל דפסולה בזר אבל ממתניתין לא שמעינן לה ומאי דכתיבנא לעיל משמע דליקוט לבונה הוא משום הולכה היא י"ל דהתם אזלא בשיטתא דהך ברייתא הכא בשמעתין בד"א בקמיצה ובמתן כלי כו' דמשמע דבלבונה ליכא מתן כלי ושפיר הוי הולכה אבל לברייתא דסוטה דבלבונה ג"כ איכא מתן כלי הולכה דמתן כלי נראה קצת מלשון הרמב"ם ז"ל דלא חשיבה עבודה גבי הא דחשיב ד' עבודות המנחה קמיצה ומתן כלי והולכה והקטרה ולא חשיב הולכה דמתן כלי וכ"כ המשנל"מ ז"ל שם וא"כ ע"כ ליקוט כקמיצה היא ובאמת מסתבר טעמא דליקוט לבונה חשיב כקמיצה כמו סילוק בזיכין דחשבינן לעיל כקמיצה דכל הפרש דבר הקרב מדבר הנאכל הוי כקמוצה אך עכ"ז קשה מאד לעשות מחלוקת בין ברייתא דהכא לברייתא דסוטה דהכא מבואר דליכא מתן כלי בלבונה ושם תני דלבונה ג"כ נותנה בכלי ע"ג הקומץ ולשיטת רש"י ז"ל ע"כ צ"ל דמתן כלי דלבונה לא מעכבא ולכתחלה הוא דעושה כן וצ"ע יותר בזה:

שם משנה שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגול כו'. משמע דהוי פיגול גמור לכ"ע וכ"כ הרמב"ם ז"ל וצריך לדקדק מ"ש מקומץ ע"מ לאכול שירי' למחר דלא הוי פיגול לרבנן משום דחצי מתיר הוא וה"נ כבש אחד חצי מתיר הוא דהא ב' כבשים מעכבין זא"ז ואסור לאכול האחד קודם שחיטת חבירו וצ"ל דדוקא קומץ ולבונה דהוקבעו ככלי אחד ושניהם מתירין השירים עבודת האחד לא הוי אלא חצי מתיר אבל ב' כבשים נהי דמעכבין זא"ז מ"מ כ"א מתיר לעצמו את שלו ואין השני מתירו והוי דומיא דפ' שעירי יוה"כ דמעכבין זא"ז אטו ליכא פיגול בשעיר הפנימי וק"ל:

שם תוס' בד"ה בין בראשונה כו'. ומסקי דהזאה אחת מבין הבדים אי דפרוכת לא הוי חצי מתיר אפילו לר"מ ועיין תוס' זבחים דף ל"ח ע"ב בד"ה וליתני דכ' דלב"ש דאמר שתים בחטאת מעכבות אחת מהן הוי חצי מתיר ומפגל למ"ד מפגלין בחצי מתיר ועמ"ש שם בחי':

שם תוס' בד"ה כגון שפיגל כו'. בכולי' שמעתין דהכא עיין מ"ש בזבחים שם באריכות:

ע"ב גמרא שם אמר רבא קסבר ר' יוחנן כל עבודה שאינה מתרת כו'. ובזבחים פ' כ"ט איתא אמר רב אסי אי פליגי פליגי בפסיעות היינו בהולכה א"ש אפי' לר"י דר' יהודה דאמר אם מחשבת הזמן קדמה כו' וודאי א"ש ולרבנן נמי א"ש דהא בב' עבודות ג"כ פליגי וס"ל דעירוב מחשבות הוי:

שם גמרא הקטיר שומשום כו'. ומסיק דמ"ד פיגול ס"ל דרך הקטרה בכך ודרך אכילה בכך והוי מחשבה ומ"ד פסול ס"ל דרך אכילה בכך אבל אין דרך הקטרה בכך ולהכי פסול משום דהוי כמנחה שלא הוקטרה ומ"ד כשר ס"ל דרך הקטרה בכך והוי הקטרה מעליותא אבל המחשבה לאו כלום הוא דאין דרך אכילה בכך ויש לדקדק הא בזבחים סוף פרק שני מסקינן דחישב לאכול כזית יותר מכא"פ מצטרף ג"כ אלמא דאפילו מעט מעט הוי דרך אכילה אלא דמשמע התם דהקטרה יותר מכא"פ וודאי הוי הקטרה והכא איכא מ"ד דלאו דרך הקטרה הכא אבל לא דמי יותר מכא"פ דהתם בהקטרה היינו בהיסק קטן דהעלה כשיעור הקטרה אבל האש אינו אוכל מהר אלא ביותר מכא"פ אבל הכא היינו להקטיר מעט מעט איכא מ"ד דלא הוי הקטרה וא"כ יקשה הא דבעי למילף התם דלאכול דומיא דלהקטיר מצטרף אפילו ביותר מכאכ"פ ואכילה ביותר מכא"פ היינו שאוכל מעט מעט והא בכה"ג בהקטרה נמי לאו הקטרה היא וצ"ל דודאי בתחלת הקטרה צריך שיעלה כולן כאחת או לפחות