קרן אורה מנחות קטו

כי יכין להם שולחים לטוב בעושר וכבוד והכל בזכות התורה והמצוה וזש"ד ואף הסיתך מפי צר בא וראה טובו וחסדו ומדתו הטובה שלא כמדת בו"ד כי בו"ד מסית לרעה כי הסתה הוא רוב דברים וזה כמדת בו"ד נצרך להסתה לרעה כי בלא רוב דברים לא יאמין לקולו אבל לטוב אין דרכו להרבות דברים ולא ישתדל כ"כ להטיב לזולתו ולא כן מדת הקב"ה כי עסק התורה והמצוה באמת אינו נצרך להסתה ורוב דברים אליו כי מי לא יקח סגולתה היקרה מפנינים מחי' ובשר אך חכו ממתקים ובטובו הגדול עשה השתדלות והסתה בדברים טובים למען הציל אותנו מאש הצפוני הקשה ושמא תאמר למלך לא הוכנה יכוין על מי שהטעימו אותו בעוה"ז בשלחן ערוך בעושר וכבוד וידמה בנפשו כי השלים אתו אש הצפוני לטוב לו ויעשה מה שלבו חפץ ת"ל גם הוא הוכנה ושלחן בלא תורה ומצוה הוא לפח ולמוקש למו אבל בסוף הוכן אשו של גיהנם וכמש"נ ומשלם לשונאיו כו' ושמא תאמר זה הוא שכרה לבד להציל הוגיו מאש הקשה של גיהנם ת"ל ונחת שלחניך מלא דשן כי עוד תוסיף טובה לך לערוך שלחנך בעושר וכ"ט וזש"נ מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך יכוין כי ליריאיו מדת הצפון וחומו יתן להם רב טוב וכנאמר אורך ימים בימינה עושר וכבוד בשמאלה והבן:

דף ק משנה סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת פסול. פירש רש"י ז"ל דלהניחו לשבת הבאה א"א דכיון דלהניחו בשבת קידשו השלחן וא"א להשהותו יותר משמונה ימים דמי דמיפסיל בלינה ולפ"ז הקטיר את הבזיכין בשבת ל"ד דאפילו לא הקטירן הלחם כבר נפסל וכמ"ש הואיל ולן הלחם בלא בזיכין ויש לדקדק לפי שיטת התוס' ז"ל דעיקר קידוש לבונה השלחן מקדש ולא הבזיכים א"כ הלחם ג"כ לא יקדש כשהוא בלא בזיכין כדאמרי' בריש מכילתין דאין זו קדושה בלא זו אבל התם מוכח דבזיכין מקדשין את הלבונה דיליף התם דלבונה מתקדשת בפ"ע שכן מצינו בלבונה הבאה עם הבזיכין עיין רש"י ז"ל שם והדק"ל קושיית רש"י ז"ל לעיל בהא דפריך לעיל והאיכא בזיכין וצ"ע:

שם משנה סידר הלחם והבזיכים בשבת והקטיר הבזיכין לאחר השבת פסולה משום דהוקטרו בזיכין שלא כמצותן ובהני תרתי בבי אין חייבין עליהם משום פיגול כו' משום דלא קרב המתיר כמצותו וכמ"ש רש"י ז"ל ועוד תנן בבא ג' אם סידר שניהם לאחר השבת והקטיר הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה כו' וכבר כתב רש"י ז"ל ביומא דלשון פסולה אינו מדוקדק ועיין לעיל דף צ' ברש"י ותוס' ז"ל ומסיק דתני ר' אבין מנחה שנקמצה בלילה פסולה ולא אמרינן דתיהדר קומץ לדוכתיה דהא שלא בזמנו הוא ואינו מקדש היינו משום דלילה אינו מחוסר זמן והוי כמו זמנו אבל לחם סידרו כמה ימים קודם זמנו אינו קדוש ולילי דבי שמשי מוקי לה רבא שקדם וסילקו ורב אשי אמר כיון שסדרו תחלה נעשה כמי שסידרו הקוץ ופי' רש"י ז"ל דאין שלחן מקדשו אפילו בזמנו ולפ"ז הא דתנן יניחנה לשבת הבאה צריך לסלקו ולהניחו וזה אינו מבואר וכדאמרינן לעיל דאם התנור מקדש היה נפסל בלינה אם אפאה מע"ש אלמא דכלי מקדש אפילו שלא בזמנו י"ל דאפילו אין לה זמן וכל אימת דאפי לה מיקדשא אבל נתנה על השלחן שיש לו זמן ומצותו ביום השבת דוקא ע"כ שלא בזמנו אינו מקדש והתוס' ז"ל בד"ה כמי שסדרו הקוף וכוונתם דהא שלא בזמנו לא מקדש אלא משום לילי דבי שמשי נעשה כמי שסדרו הקוף ותי' כיון דלא בעי כהן ובגדי כהונה לא אמרינן כמו שסדרו הקוף ולפי הנ"ל א"צ לזה כי בלא"ה המילוי אין לו זמן ושפיר מיקדש כל אימת דממלא אבל ע"י קוף וודאי לא מיקדש אפי' במידי דלא בעי כהן והכי משמע בריש מכילתין גבי חזרת הקומץ שנעשה בפיסול אלא דהתם בעי למימר דליקדש לשם קומץ ומתן כלי בעי כהונה אלא דלפ"ז מאי קאמר עלה דר' אבין משום דלילה אין מחוסר זמן ומאי קמ"ל בהאי דינא דנקמצה בלילה פסולה הא בלא"ה אם נתקדשה בכלי אתמול או בלילה ממילא תיפסיל בלינה ומאי אהני אם יחזור הקומץ לדוכתיה דהא קידוש המנחה בכלי אין לה זמן והתוס' ז"ל לעיל בד"ה אע"פ כתבו דבאמת ל"ד נקמצה אלא אפילו לא נקמצה מיפסיל בלינה משום קידוש המנחה בכלי וכדתנן במעילה וקשה מאד א"כ מאי קמ"ל וצ"ל דקמ"ל דקידוש המנחה בלילה קמ"ל דמקדש הוי שלא בזמנו אבל כבר כתבתי דקידוש המנחה ואפיית הלחם לא מיקרי שלא בזמנו וביומא דף כ"ט כתבו כמ"ש כאן בתחלת דבריהם דהכא שורפין לאלתר אפילו קודם עמוד השחר וגם זה קשה הא אין שורפין כל קדשים בלילה וכמ"ש בזבחים ועוד דמאי תקנתא היא זו דמהדר קומץ לדוכתיה וקמיץ ביממא הא אינו ראוי ביום לקמיצה דכבר נפסל בלינה. וראיתי בתוס' ישינים שם ביומא שהאריכו בזה והקשו כנ"ל מהא דאמרינן בשתי הלחם אי אפי להו מאתמול נפסל בלינה והא הוי שלא בזמנו ובי שמשי נעשה כמי שסדרו הקוף ואין לשון זה מובן דהא בתנור בלא"ה לא הוי אלא בשעת אפיה ואין חשש משום בי שמשי ותי' כיון דמצוה לאפות בכ"ש שפיר מקדש וכעין סברא זו כתבתי לעיל אלא דמה שהקשו שם מר' יהודה דלעיל אינו מובן כ"כ ע"ש. ואחר כל הנ"ל עדיין לא נתברר לי הא דאשמע לן ר"א דמנחה שנקמצה בלילה פסולה למאי נ"מ הא בלא"ה מיפסיל בלינה וי"ל דנ"מ אם מלינה בראש המזבח דאם הקומץ בשר הי' הי' מקטיר' אבל נקמצה בלילה תרד לר"י כמו נשחט בלילה ועדיין צ"ע ועיין תוס' יומא שם בד"ה כמו שסידרו הקוף שכ' הא דלא אמרינן הכי לעיל דהוי כמו שסידרו הקוף גבי מנחה משום דהתם נתכוין לקדש כו' ולא ידענא למה הוצרכו לזה ואין כאן קושיא כלל דגבי מנחה הוי בזמנו דלילה אינו מחוסר זמן ולהכי קדיש אבל גבי לחם מה שסידר הוי שלא בזמנו ואין מקדש וכי מטי בי שמשי הא לא סדרו כהן אלא מאלי' הוא מוקח הוי כמו שסדרו הקוף וזה פשוט. ועיין רש"י ז"ל שכתב דכיצד יניחנו היינו דצריך לסלקו ולחזור ולהניחו וכמ"ש והא דבעי למימר לעיל דאי לא מקדש שלא בזמנו מהדר קומץ לדוכתיה וקמוץ ביממא צ"ל ג"כ דחוזר ומקדש המנחה בכלי בהאי כלי שקידש בלילה כי אתא יממא הוי כמו שנתנו הקוף ואינו קדוש והא דמהני חזרת הקומץ היינו אפילו לרבנן בריש מכילתין דלא מהני חזרה בשאר פסולין וכ"כ התוס' ישינים ביומא שם ודברי הרמב"ם ז"ל יתבאר לקמן בדין קידוש שלא בזמנו וסלקא שמעתא לשיטת רש"י ז"ל בבבי דאם סידר הלחם לבד או עם הבזיכין בשבת והקטיר הבזיכין שלא כדין הלחם פסול דכבר נתקדש אבל אם סידרן לאחר שבת אין הלחם מקודש כלל דהוי שלא בזמנו ויניחו לשבת הבאה ומ"ש בד"ה כי מטא ליליא כו' שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים אינו מובן קצת דאפילו לא הוי שמונה ימים מיפסיל בלינה כאן דהונח שלא כדין ונתקדש מיפסיל למחר בלינה וגם מה הוא החשבון שמנה ימים הא ימים שאין הלחם מקודש הוי כלא הונח שם. אבל לדברי הרמב"ם ז"ל לו שיטה אחרת בהני בבי דמתניתין כמו שאבאר בעז"ה דבפ"ב מה' תו"מ כתב להני בבי מתניתין בטעמא אחריני ותוכן דבריו דבהני תרי בבי אם סידר הלחם בשבת והבזיכין באחד בשבת והקטירן בשבת הבאת הלחם נפסל ואינו קדוש ולהכי אין חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא כיון דאינו קדוש וכן אידך בבי אם סידר שניהם באחד בשבת והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה ג"כ הלחם אינו קדוש ונפסל וזה דלא כלישנא דמתניתין דתנן והקטיר הבזיכין בשבת כמו ברישא והוא ז"ל סיים אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם וכבר דחקו הכ"מ והלח"מ ז"ל בפי' דבריו אלו ומאי נ"מ אם הקטיר לאחר שבת או בשבת הא הסידור הי' שלא כמצותו ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דצ"ל אבל אם לא הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם וטעמו של דבר לפי שיטתו דבין אם סידר הלחם לחוד בשבת ובין אם סידר שניהם באחד בשבת חד דינא להו וכיון דהסידור היה שלא כמצותו לחם בלא בזיכין אפילו בשבת או שניהם באחד בשבת אין הלחם קדוש ומ"מ נפסל הלחם ואין לו תקנה כיון דכבר הקטיר הבזיכין ומפני שאינו קדוש אין חייבין עליו משום פיגול כו' אבל אם לא הקטיר הבזיכין עדיין לא נפסל הלחם ויש לו תקנה וכיצד יעשה יניחנו לשבת הבאה ואינו נפסל אפילו מונח כמה שבתות על השלחן ונראה עוד דבבבי קמייתא אם סידר הלחם בשבת בלא בזיכין ולא הקטיר עליה בזיכין בפסול גם כן מהני תקנה זו דחד דינא להו דלא נפסל הלחם אלא משום הקטרת בזיכין בפסול ומש"כ וכיצד יעשה בלחם ובזיכין שסידרן לאחר השבת ל"ד אלא נקט כלישנא דמתניתין ובבא זו אם סידר הלחם והבזיכין בשבת והקטיר הבזיכין שלא בזמנן פסולין וחייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא וכן הוא הנוסחא בתוספתא ע"ש והיינו כיון שסדרן כמצותן נתקדשו והרי הם כקדשים פסולין שחייב עליהם משום פיגול כו' וכבר עמד ע"ז הכ"מ ז"ל אמאי