קרן אורה מנחות קיג

ל"ד דלר"י עשרון נמי מקדש אבל הכא דמפרש הש"ס לר"י דקרא קאמר דתנור מקדש מה קשה למה ליה למימר הכי והתוס' ז"ל לעיל דף נ"ז ע"ב כתבו דצ"ע דמשמע התם דאי מדת יבש נתקדשה לחה"פ בעשרון קדוש ואלו הכא משמע דדוקא תנור מקדש כדאמרינן ושניהם מקרא אחד כו' ואין דבריהם מובנים דהא לר"י ע"כ עשרון מקדש ליה ומש"ה גם לישה ועריכה בפנים וכ"ת דלישה בפנים דקאמר ר"י הוא במקום זריזין בכל המעשים דא"כ מנ"ל דתנור מקדש לר"י דילמא הכל משום מקום זריזים. ובאמת יש מקום לומר דבשתי הלחם ולחה"פ עשרון לא מקדש אפילו אי מדת יבש נתקדשה משום דכל עשרון שמודד לאו שיעור שלם הוא ולא מקדשן אלא התנור שנאפין כולן כאחד אבל מדברי ר"י לא משמע הכי ומ"מ מסתמי דמתני' נראה כן דלעיל תנן סתמא דמדת היבש ג"כ נתקדשו בפנים ואלו הכא תנן דמעשהו בחוץ וגם אין דוחין את השבת וכן תנן לקמן בסוף פירקין. וכבר הארכתי לעיל במכילתין בדברי הרמב"ם ז"ל ואם הדברים מוקשים היו לראשונים ז"ל אנן מה נעני בתרייהו והדברים עלומים עד עמוד הכהן. כי"ר בב"י:

שם משנה וכשרות בבית פגי. עיין בפי' המשנה ז"ל ועיין מ"ש לעיל פרק התודה בפי' בית פגי:

דף צו כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואין בהם כו'. עיין רש"י ותוס' ז"ל בד"ה ומאי קושיא ועיין פסחים פרק כ"ש דאמרינן שם להדיא דכל מעשה מנחה בפנים ועיין רש"י ז"ל ותוס' ז"ל שם ובגמרא שאלו את רבי זו מנין והשיב להם מקרא דאשר יבשלו כו' מה אשם וחטאת טעון כלי כו'. וכבר דקדקו התוס' למאי איצטריך האי קרא ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דהא דמנחות כל מעשיהם בפנים הוא משום דמחבת ומרחשת כלי שרת הן עיין בסוף פי"ב מה' מעה"ק והאי קרא דאשר יבשלו כ' לענין המקום דבמקום שמבשלין חטאת ואשם שם אופין המנחה וממש"נ לבלתי היצא אל החצר החיצונה משמע קצת דע"י קידושי כלי מיפסיל ביוצא וכשיטת רש"י ז"ל:

שם משנה ז' אצבעות. עיין רש"י ז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שפי' וקרנותיו היינו עובי הלחם ועיין מש"כ הכ"מ ז"ל בשם הרלב"ג ז"ל ובפסחים אמרינן דעובי לחם הפנים טפח ועיין תוי"ט ז"ל:

שם גמרא והאיכא בזיכים. והקשה רש"י ז"ל דהא שלחן לא מקדש לבזיכין והתוספ' ז"ל כתב דשלחן מקדש להו והסילוק הבזיכין הוי כקומץ מעל השלחן ולפ"ז לא ידענא מהיכא פשיטא להו לעיל דף פ"ז ע"ב מהו שיקדש כו' דלא קדשי לבונה בלא בזיכין כיון דעיקר הקידוש הוא השלחן ומקרא דכפותיו אלו בזיכין לא שמעי' עיכובא כי היכי דכל הני דכתיב בקרא דפוסין שניפין וקנים לא שמעינן דמעכבי דאי הוי מעכבי קנים הי' דוחים את השבת וצ"ע ובתוספתא משמע דלבונה בלא בזיכין פסול ע"ש:

ע"ב גמרא ותיפוק ליה משום ציפוי. עיין לכוליה שמעתא בסוף חגיגה ופלוגתא דר"א ורבנן שם ועיין בד' הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' כלים שיש לו שיטה אחרת בזה דהך קושיא ותיפוק ליה משום ציפוי הוא ג"כ לקולא דכלים המצופים טהורים ע"ש בד' הר"י קורקוס ז"ל באורך ובמשנל"מ שם ודו"ק:

דף צז ע"ב גמ' אלא חוק האמה בגובהה כו'. ומבואר משיטת רש"י ז"ל דגובה היסוד היה אמה בת ה' וכניסה דסובב ג"כ כן ואמה דקרנות הגובה והרוחב היה באמה הנ"ל והיה מקום המערכה בד' וד' טפחים ע"ש. והרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות ביהב"ח כתב איפכא דאמה דיסוד בין גובה בין כניסה הי' באמת בת ה' וכניסה דסובב ג"כ ובקרנות לא הוי אלא הגובה באמה הנ"ל והוי המזבח נ"ח אבל רוחב הקרנות ע"כ היה באמה בת שש דאל"ה הוי מקום המערכה כ"ז על כ"ז. וכבר הקשה המשנל"מ ז"ל דלא משמע הכי בגמרא דאמרינן גבולה כו' ל"ש הכי ול"ש הכי ואולי גיר' אחרת היה לו ובמזבח הזהב כתב סתם דהוי אמה על אמה וכבר תמה הכ"מ ז"ל אמאי לא כתב דהוי אמה בת ה' וכדאמר ר"מ חוץ ממזבח הזהב ועיין בתוספתא כלים הביאה הר"ש ז"ל בפי"ז שם דגרסינן התם חוץ ממזבח הזהב שהוא באמת בת ששה ע"ש ויש איזה חסרון בדברי התוספתא ולענין פסקו של הרמב"ם ז"ל בר"מ באמת כלים ע' במשנל"מ ז"ל פ"ג מה' הנ"ל שכתב משום דאבא שאול ס"ל כוותיה במתניתין לעיל ובפסחים פרק ע"פ ס"ל לסתמא דהש"ס הכי דאמר התם דשלחן של מקדש של פרקים היה דאל"ה היכי טביל לשלחן דאמתא באמתא היכי יתיב אלמא דס"ל להש"ס כר"מ דהוי באמת בת ו' ודו"ק:

דף צח גמרא שתים של שבע שבע אמר רבי רואין את העליונה כאלו אינה והבזיכין אע"ג דכ' על רבי לטעמיה דאמר על בסמוך כו'. ולא מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל להאי דינא דשתים של שבע שבע ונראה דעיקר רבותא דרבי בהא דאמר רואין כו' היינו דלא בעינן על ממש ורבי ס"ל כר"י דשלחן באמת בת ה' והבזיכין על הלחם מונחים וקמ"ל דאע"ג דמונחים על חלה שביעית רואין אותה כאלו אינה אבל הרמב"ם ז"ל לשיטתיה דבזיכין ע"ג שלחן מונחים הא לא איצטריך לאשמועינן דחלה השביעית אינ' פוסלת כולם דמהיכי תיתי למיפסל נהי דעבר על בל תוסיף אבל איפסלי אינך ליכא למ"ד וכבר כתבנו בזה במ"א וע' בלשון הר"י קורקוס פ"ה מה' תמידין ובלח"מ שם הלכה ב' ולפי הנ"ל אין לשון התוס' ז"ל שכתבו לרבי דמקדש י"ב טפחים דלרבי דאמר דבזיכין על הלחם מונחים ע"כ ט"ו מקדש:

ע"ב תוס' בד"ה דוחקין כו' דארון באמצע קדשי קדשים היה כו'. וכדברי הרמב"ם ז"ל בה' ביהבי"ו מבואר דהיה עומד בצד מערב והמשנל"מ ז"ל האריך בזה:

שם גמרא תני חדא מחצי הבית כו' ותני חדא משליש כו'. והרמב"ם ז"ל כתב משליש הבית וכתב הכ"מ ז"ל כן בשם התוספתא ולא הא דשמעתין ע"ש:

דף צט גמרא אלא למ"ד מזרח ומערב מונחים מכדי שלחן כו' אשתכח דאכיל שלחן פלגא דאמתא בדרום. לפמ"ש לעיל דרבי ס"ל כר"י דאמת הבנין באמת בת ששה ועוד דהני תרי אמות ומחצה דביני וביני ע"כ סגי באמות קטנות וכמ"ש רש"י ז"ל בטעם הדבר דלהילוך שני בני אדם צריך ב' אמות ומחצה ולמ"ד אית כלום באמת בת ה' הארון ג"כ הי' באמת בת ה' וע"כ סגי הי' באמות קטנות היינו י"ב טפחים וחצי שהן ב' אמות ומחצה קטנות וע"כ בזה לא פליגי אי סגי לב' בני אדם באמה קטנה אי לא וא"כ לכ"ע מאי קושיא הא ב' אמות ומחצה דביני וביני לכ"ע סגי בקטנות ואין צריך לאכול בדרום כלום וע"כ צ"ל דכתב ומחצה דביני וביני דוקא בגדולות וטעמא אחרינא איכא ואמה דשלחן אזלי כמ"ד דכלים ג"כ באמת בת ששה וקאכיל פלגא בדרום ודו"ק:

שם גמרא ר"א כו' על כולן הי' מסדרין פירש"י ז"ל פעמים בזה פעמים בזה מדבריו ז"ל נראה דלסדר על כולן כאחת דאי אסור ובכלל בל תוסיף הוא דלחה"פ אחד אמר רחמנא וכן מנורה אחת והכי משמע לישנא דירושלמי כולן ראוין לשירות אבל לא שישרתו בהם וכ' זאת מפני שראיתי בביאורים החדשים בפרשת בהעלותך שכתב דהי' עורך בכל המנורות ע"ש ואין זה נראה ודברי הירושלמי שקלים שהביאו התוס' ז"ל ע"ש דאיתא בנוסחא אחרת מיושב יותר ובק"ע שם בפי' יש תוס' ע"ש:

שם גמרא ומנ"ל דמעלין כו' בתחלה תשמישי של מזבח ועכשיו גופו כו'. משמע מזה דחיוב להעלות דוקא דאל"ה למה לי קרא דמותר להעלות וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

ע"ב גמרא רנב"י אמר בג' לאוין. עיין מהרש"א ז"ל בח"ל א"ג שהקשה אמאי לא חשיב ופן יסורו כו' ונראה דכל הני נאמרו בלשון אזהרה השמר לך כו' ופן תשכח כו' אבל הכא נאמר ופן יסורו ולא נאמר ופן תסור מלבבך אלא קרא קאמר אם תבא לידי שכחה ממילא יסורו ממך ותהיה קשה לך לחזור אלי' כי תפרד ממך לגמרי והא דקאמר במסירם מלבו הכתוב מדבר היינו דע"י מיעוט השמירה והשכחה היא מוסרת מלבבך כאמור אם תעזבי' כו' והג' לאוין ורביעי פן יסורו כו' מכוין לקרא על ג' פשעי ישראל ועל ד' לא אשיבנו כי בחטא עד ג' פעמים עדיין בכחו לשוב אבל אם בא לידי רביעי להסרה לגמרי אם רחוק הוא מהתשובה אבל מחמת אונס אינה מוסרת מאתו והוא מחזירתו לטוב ור' בוסתאי דריש מרק לאשמועינן דאפילו חטא הראשון צריך שלא יהיה מחמתו אלא מאונסו אבל אם התחיל לחטוא מרצון סופו שיבא לידי הסרה ח"ו הרחמן יצילנו:

שם משנה המכניסין עומדין בצפון כו'. וכתב רש"י ז"ל דסתמא כמ"ד מזרח ומערב מונחים ועיין פסק הרמב"ם ז"ל