קרן אורה מנחות קיב

לו עין לראות אם הוא עומד לפני ה' וח"א דילפינן מעולת ראיה דפטריה רחמנא מדכתיב יראה כל זכורך את פני ה' יצא סומא שאינו רואה ה"נ בסמיכת כל הקרבנות שנאמר בהן לפני ה' סומא פטור אבל שאר מום לא ילפינן כלל ועדיין צ"ע:

ע"ב גמרא לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה משמע מזה דאי לאו קרא לא הוי גמרינן חובה מנדבה ולעיל אמרינן דהוי ילפינן פסח מק"ו משלמים פסח שהוא בעמוד והבא לא כ"ש וע' ביצה דף כ' דאמרינן דב"ש וב"ה פליגי בזה אי ילפינן חובה מנדבה וע"ש בגמרא ובתוס' ז"ל:

שם גמרא ידו ולא יד עבדו כו' ומסיק דמיעוט הראשון אתי למעוטי עבדו דלאו בר מצות סמיכה הוא אבל שליח ישראל דבר מצות סמיכה הוא אימא שלוחו של אדם כמותו כ' רחמנא מיעוט ב' למעוטי שלוחו ואכתי ה"א דאשתו כגופו ויכולה לסמוך בקרבן בעלה אע"ג דלאו בת מצות סמיכה היא מ"מ כיון דכגופיה דמיא ה"א דעדיפא משליח אחר כתיב מיעוט ג'. ולפ"ז היכא דאיתרבי שליחות לא שמעינן מחד ריבויא אלא שליח דבר מצוה הוא בשליחות זו ואם כן למה לי קרא למעט נכרי משליחות בתרומה הא מסברא לא הוי שליח דלאו בר מצות תרומה הוא אבל בקידושין ריש פרק האיש מקדש אמרינן דלא צריך קרא אלא לרבנן דאיתא בתרומה דנפשי' אבל לר"ש דס"ל דליתא בתרומה דנפשיה לא צריך קרא ומסברא לא הוי שליח וכדאמרינן בגיטין דאין העבד נעשה שליח בגט לפי שאינו בתורת גיטין וסברא היא דכל דלאו בר מצוה הוא אינו נעשה שליח בזה וכמש"כ רש"י ז"ל בקידושין שם עד דקשה לי למה איצטריך הכא ידו ולא יד עבדו הא מסברא לא נעשה שליח לסמיכה לפי שאינו בתורת סמיכה כמו לענין גט ואם נאמר בשיטת הר"י מיגש שהביא הר"ן ז"ל בגיטין דלקבלה אינו נעשה שליח כיון דלאו בר מצוה הוא אינה מתגרשת בקבלתו אבל להולכה נעשה שליח דלא עביד עיקר המעשה א"כ הכא לענין סמיכה י"ל דעבד נעשה שליח דדוקא להתגרש ע"י או לעשות תרומה אינו נעשה שליח אבל סמיכה הוי דומיא דהולכה דנעשה שליח אבל לשיטת הראשונים ז"ל דלהולכה ג"כ לא נעשה שליח הכא קרא למה לי וע' רש"י בב"מ דף צ"ו שכתב גבי הא דמיבעי' לן התם לענין שאילה בבעלים אי עבד הוי כשליח או לא משום דלאו בר מצות הוא בדין שאלה שאין לו שום דבר חוץ לרבו וכתב ז"ל דשליחות ילפינן מאתם גם אתם שיהיה בר מצוה כמשלחו וצ"ע דהא בקידושין אמרינן דלא צריך קרא דאתם כו' אלא לרבנן דנכרי איתא בתרומה דנפשיה אבל לר"ש דאמר דליתיה בתרומה דנפשיה לא צריך קרא אלא מסברא לא הוי שליח כמו לענין גט דעבד אינו נעשה שליח ועוד קשה קצת לדברי רש"י ז"ל דעבד לאו בר מצות הוא בדיני ממון א"כ עבד היכי נעשה שליח לשליחות יד וכדתניא בב"מ הא לאו בר מצוה הוא בשליחות זו ועיין נימוק"י ז"ל שם דף צ"ו שכ' ד' הראשונים ז"ל דלא ניחא להו פירש"י ז"ל דמשום דאין לעבד בלא רבו ליחשב לאו בר מצות לענין ממון ע"ש והדברים ארוכים בזה וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל והא דמשמע בשמעתין דאשתו מסתבר יותר להיות כמותו מעבדו ובב"מ לענין פשיעה בבעלים ולענין שואל ששלחן למשאיל אמרינן דיד עבד כיד רבו וצריך לחלק בין ענין ממון לשאר שליחות ודו"ק:

הדרן עלך פרק שתי מדות פרק שתי הלחם שם גמרא ומנין שאפייתן שתים כו'. צריך לדקדק במצות אפיה שתים שתים או הכונה דב' הלחם אינן נאפות אלא אחת אחת ולא יאפן שניהם כאחת ולחה"פ יאפה שתים שתים וא"כ שתי הלחם נאפה בשתי אפיות ולחה"פ בשש אפיות ולא משמע הכי מהא דאמרינן לעיל ולקמן דתנור מקדש ללחם ואי אינו נאפה כאחת אלא שתים היכי מקדש להו הא ליכא שיעורא דכ"ש לא מקדש אלא אם יש כל השיעור כא' כפי שיעורו ומטעם זה נראה דלא תקשי קושיית התוס' ז"ל בד"ה וכשהוא רודן כו' הא קערות נתקדשו ואפילו אי תנור לא מקדש ולפי הנ"ל ניחא דחלה אחת לא מיקדשא אלא כולן כאחת והא דנאפת שתים ה"פ דבלחם נילושית אחת אחת וניתנת בתנור אחת אחת ולחה"פ נילוש אחת אחת וניתן בתנור שתים שתים כדכתיב ושמת אותם היינו שימה בתנור אבל נאפות כולן כאחת. והרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' מעה"ק כתב בחבית כ"ג דאחת אחת היתה נעשית וע' משנל"מ ז"ל מש"כ מסוגיא דשמעתין והדבר פשוט דמהא דרביעית נתקדשה ליתן רביעית לכל חלה הוא דיצא לו כן אבל באפי' עושה כמה שירצה ודו"ק:

ע"ב גמרא ר"ח אמר כמין תיבה פרוצה כו' ושקיל וטרי הש"ס טובא וע' תוס' ז"ל שהאריכו ג"כ בזה ומסיק דתניא דמ"ד כמין ספינה מוקדח ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דפ' כמ"ד כמין תיבה פרוצה ועי' במפרשי דבריו ז"ל ונראה דפסק כפשטי' דברייתא כמין טבלא מרובעת ומאידך ברייתא לא קמותיב בלשון תיובתא אלא אמר תני כמ"ד כו' היינו דאיכא ברייתא דס"ל כוותיה הרחמן הוא יחזיר לנו חובתו הראשונה להראות לנו לחם חום וכמשא"ז ושם נראה גם מעשיהו:

דף צה גמרא ורמינהו הוגללו הפרכת הותרו זבין כו' ומשני הא ר"א הא רבנן דלר"א דאמר בפסח הבא בטומאה דאם דחקו זבים ג"כ פטורים מכרת ה"נ כיון דטמאי מתים אין משתלחין דמשהוגללו הפרכת אין כאן קדושת עזרה ה"נ זבין ומצורעים אין משתלחין אפילו ממחנה לוים וישראל. ויש לדקדק הא ר"א לא אמר אלא לענין כרת של עזרה כיון דהותר לטמאי מתים גם זבים אם נכנסו לעזרה אין חייבים כרת אבל איסורין כדקאי קאי שלא ליכנס אפילו למחנה לויה ומנ"ל דלר"א היכא דליכא קדושת מחנה שכינה דגם מחנה לויה וישראל בטלה וזבה ומצורע מותר לכתחלה ליכנס למחניהם ונהי דלאו דאיסור מחנה י"ל דליכא אלא היכא דאיכ' כל המחנות אבל איסור עשה דבדד ישב אמאי ליכא הא אפילו בעיירות המוקפות חומה איכא איסור עשה כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ביאת מקדש וכ"ת דכיון דהוגללו הפרכת בטלו כל המחנ' א"כ קדשים קלים ג"כ יאסר לאכול ועוד דאין זה שייך לפלוגתא דר"א ורבנן אם אין כאן מחנה כלל אלא ע"כ לענין קדשים קלים הוי מחנה וכדאמרינן בזבחים וכמ"ש התוס' ז"ל ומ"ט יותרו זבים ומצורעים לגמרי וצ"ל דמ"מ מדמי לה דלר"א בעינן שיהיה כל הג' מחנות אלא דא"כ כי ליכא מחנה אחת מג' מחנות נימא דהשאר נמי ליתנהו וזה לא מצינו אפילו לר"א ונ"מ למקום המקדש בזמן הזה דמחנה לויה וישראל ליכא ומקום המקדש בקדושתו קאי כמ"ש הרמב"ם ז"ל וצ"ע ובענין זה יש לי מקום עיון בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ביאת מקדש שכ' דלא כרב חסדא דאמר בפסחים שם ד' ס"ז דמצורע במחנה הוי ניתן לעשה דבדד ישב משום דס"ל כר' יהודה שם דיליף מצורע למחנה ג' מבדד ישב ור"ש יליף לג' מחנות מקרא דוישלחו מן המחנה כו' וקרא דבדד ישב אתי למדין לעשה. ופריך התם ר"י מאי עביד בקרא דוישלחו כו' ומשני איצטריך לכדר"א בשעה שטמאי מתים משתלחין כו' וכיון דהוא ז"ל פסק דלא כר"א ע"כ בדד ישב אתי (לבתיקי) לעשה וכר"ש ומפרשי ד' ז"ל לא העירו בזה. והך בריי' דהותרו זבים ומצורעים ליכנס ר' יוסי הוא דתני הכי בתענית דף כ"א וא"כ ר"י נמי כר"א ס"ל אלא דמשמע התם דמשום דנסתלק קדושת המקום הוא דהותרו וא"כ לענין קדשים קלים גם כן בטלה קדושה ובזבחים דף ס"א לא משמע הכי לר' יוסי גופיה ע"ש בכוליה ק שמעתא ודו"ק:

ע"ב משנה אחת שתי הלחם כו' ותנן הכא במתניתין תלתא תנאי ת"ק אמר דלישה ועריכה בחוץ ואפי' בפנים ואין דוחות את השבת ור' יהודה אמר כל מעשיהם בפנים ואפי' לישה עריכה ור"ש אמר דאפי' אפי' כשרה בחוץ ופריך הש"ס ד' ת"ק אהדדי מ"ש דלישה כשר' בחוץ ע"כ משום דמד' יבש לא נתקדש' ואפיית בפנים אלמא דמדת יבש היינו התנור נתקדשה ומשני דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש אלא אפיה גופא קשיא דבפנים הוא משום דתנור מקדש ואמאי אינו דוחה את השבת הא איפסיל בלינה וסלקא בקושיא ור"י ע"כ סבירא ליה דמדת יבש היינו עשרון ג"כ מקדש ולהכי כל מעשיהם בפנים ור"ש ס"ל דלא עשרון ולא תנור מקדש והכל מותר בחוץ ובגמרא בעי למימר דר"י ור"ש כקרא דוהוא דרך חול כו' פליגי אי תנור מקדש אי לא וקשה קצת למה ליה למימר אליבא דר"י דתנור מקדש הא בלא"ה כבר איקדיש ע"י עשרון ועיין רש"י ז"ל בד"ה בגמ' פליגי שכתב מר גמיר ליה דתנור מקדש כו' וכתבו התוס' ז"ל דזה