קרן אורה מנחות קי

ומאי לזבח איתרבי חטאת ואשם של מצורע ופריך הש"ס ואימא את לרבות חטאת ואשם נזיר. ולפי הנ"ל לכאורה מסתבר טפי לאוקמי קרא דיין לנסך למצורע דמנחה כתב בגופיה ואתי קרא דיין לנסך לרבות דטעונין נמי נסכי יין אבל חטאת ואשם נזיר דמנחה נמי לא כתיב בהו מנ"ל לרבות בהו נסכי יין והתוס' ז"ל ע"ב בד"ה אימת חטאת ואשם נזיר כתבו דלהכי פריך מהני משום דאית בהו מנחה ואין זה מובן ובמצורע הוא דמנחה נאמר בגופיה אבל בחטאת ואשם נזיר צריך לרבות בהו מנחה ונסכים ונראה דכוונתם אתרווייהו דלא פריך מחטאת ואשם דעלמא ולא מוקי' לקרא אלא או במצורע או בנזיר היינו משום דבמצורע אית בהו מנחה דנאמר בגופיה ונזיר משום דדמי לנדבה ושקולים הם ואיכא למימר דקרא אתי להכי ולהכי ושפיר פריך ואימא חטאת ואשם נזיר ומשם לא ס"ד כו' איל בכלל הי' אבל בעולתו ושלמיו איצטריך קרא דמנחתם ונסכיהם משום דהוי חובה דיחיד ולא שמעינן מעולת ראיה וכדאמרינן לקמן לענין אילו של אהרן וא"כ אין אנו צריכין למש"כ רש"י ז"ל בחומש דלהכי צריך קרא דמנחתם כו' משום דיצא לדון בדבר החדש אלא בלא"ה איצטריך משום דכלל לא נאמר אלא נדר ונדבה אבל עולה ושלמי חובה לא הוי ידעינן להכי איצטריך קרא בצבור כמו עולת ראיה ושלמי חגיגה מקרא דאי במועדיכם ושלמי חובה דיחיד כמו עולה ושלמי נזיר ועולת מצורע ועולת יולדת מהני קראי דדרשינן להו והא דלא ילפינן להו חד מחבריה י"ל דמעולת מצורע לא מצינן למילף עולת נזיר ויולדת דשאני מצורע דחטאת ואשם דידהו נמי בעי נסכים ומעולת נזיר לא ילפינן לכולהו דשאני נזיר דדמי לנדבה ומעולת יולדת נמי ע"כ איכא איזה סברא דלא מצינן למילף עולת מצורע מינה כדמשמע מהא דפריך ואימא עולת יולדת ולא עולת מצורע וי"ל דמצורע חוטא הוא. ומ"מ יש לדקדק בפירכת הש"ס ואימא עולת יולדת ולא עולת מצורע כיון דאי למזבח מרבי אפילו חטאתו ואשמו לנסכים כ"ש עולתו דבעי נסכים ואפ"ל דבאמת הכי פריך אמאי לא מיקרי יותר לעולת יולדת דלעולת מצורע לא בעי קרא דאיכא למילף בק"ו מחטאת ואשם ומשני דעולת יולדת מסיפיה דקרא נפקא וע"כ עולה דרישא לעולת מצורע אתי ומילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ורבא משני איזהו דבר שצריך שלשה ריבוין זו מצורע וא"כ בלא"ה ע"כ אתי קרא לעולת מצורע וכל ג' ריבוין בחד ענינא אבל בנזיר לא צריך אלא ב' ריבוים לחטאת ולאשם ולעולת יולדת חד ריבוי ומש"כ רש"י ז"ל דלנזיר צריך ד' ריבוים אינו מובן דלעולה ולשלמים לא צריך קרא דבהדיא כתיב בהו ומנחתם כו' וע"פ הנ"ל א"ש נמי הא דאמרינן באילו של אהרן ומ"ש מעולת יולדת ולא קאמר מעולת מצורע או נזיר היינו משום דמהני לא שמעינן דבמצורע אפילו חטאת ואשם טעונים נסכים ונזיר דמי לנדבה ועיין ילקוט שלח דמייתי בשם ספרי זוטא דיליף דתמיד טעון נסכים מאו במועדיכם ולא הבנתי דבתמיד וכל המוספים כתב בהדיא נסכיהם בפרשת מועדות ודו"ק:

ע"ב תוס' בד"ה דמייתי ומתני כו'. האריכו לפרש לבר פדא דפלגס ספק הוא אם כבש אם איל מייתי יין ד' לוגין ומתנה אם איל הוא הרי נסכיו ואם כבש הוא ג' לוגין הם נסכיו והלוג הרביעי נדבה ואע"ג דאין מתנדבין לוג הכא בצירוף הג' לוגין שרי דהוי ד' כנסכי איל והקשו לר"ט דאמר לאישים היכי מתני ותי' דאם מפרש לספלים גם ר"ט מודה ודברי' ז"ל תמוהין דלא אשכחן תנאי דפליגי ביין אי לספלין אי לאישים ושמן כדברי ר"ט לאישים גרסינן וכדמוכח שמעתא שם בזבחים. וכבר העיר בזה הגאון מוהרי"פ בהגהותיו ושמואל הוא דאמר הכי שם המתנדב יין מזלפי על האישים ויליף מקרא ביין לנסך תקריב ואליביה דשמואל משמע דמצות נדבה הוא דוקא לאישים בין בסתם בין במפרש וע"כ שמואל ס"ל בר"י דברים הוי ורבי' רחמנא לנסכי איל דאליביה א"א להתנות והא דתנן הקריבו מביא עליו כו' משמע דחזי להקרבה ובשלמא לב"פ דאמר ספיקא הוי א"ש דממ"נ חזי להקרבה בין איל ובין כבש הוא אלא לר"י דאמר ברי' הוי ולאו כבש ולאו איל הוא אמאי חזי להקרבה כלל הא לא מצינו בקרבנות אלא או כבש או איל ולאפוקי ידי חובה וודאי לא חזי אלא אפילו בנדבה ופי' הרי עלי להביא פילגס מנ"ל דיקריבנו כיון דלא מצינו כיוצא בו בקרבנות ומידי דהוי אתחלת הציהוב שבזה ושבזה דפסול לגמרי אי ברי' הוא לא גדול ולא קטון ונהי דיש לחלק דתורים ובני יונה תרי מיני הוא ולא הוכשר אלא זה בקטנים וזה בגדולים ותחלת הציהוב לא חזי לשניהם אפי' אם אמר הרי עלי להביא מתחלת הציהוב אבל פילגם דמין אחד הוא אפילו לאו כבש ואיל הוא לאו מומי הוא לפוסלו מהקרבה בתורת נדבה אבל מנ"ל הא כיון דלא אשכחן בקרבן אלא או כבש או איל וי"ל דמהא גופא דמרבינן מאו לאיל לנסכי איל שמעינן מהא דחזי להקרבה אבל קשה לזה לבר פדא דלא דריש לקרא דאו לאיל להא ובחולין דף כ"ה מיבעי' לן אליביה אי כברי' נמי מספקא ליה וא"כ הדק"ל היכי מיקרי בו ג"כ דילמא ברי' הוא וליכא קרא אליביה ואי מ"מ חזי להקריבן בנדבה א"כ נסכים נמי יקרבו עמו לכל הפחות כנסכי כבש ואמאי צריך להתנות כולו בנדבה ואפ"ל דבאמת לב"פ אין להקריבן לכתחלה אלא אם עבר והקריבן צריך להביא עמו נסכים ג"כ על תנאי דשמא כבש או איל הוא וחייב בנסכים. ובדברי הרמב"ם ז"ל יש כאן מקום עיון דבפ"ב מה' מעה"ק כתב למתניתין בפרה בסתם דמבי' עליו נסכי איל ולא הזכיר שום תנאי משמע דפסק כר' יוחנן דברי' הוי ומקרא איתרבי לנסכי איל ובפט"ז מה' הנ"ל פסק לבעיא דמיבעי' לן בחולין באומר הרי עלי עולה מן הכבש או מן האיל והביא פילגס ספק הוא אם יצא ידי נדרו וזה ע"כ אליבא דבר"פ דאמר ספק הוא דלר"י פשיטא דאינו יוצא כדאיתא בחולין ולב"פ הוא דמיבעי' לן אי לא הוי אלא ספק כבש ספק איל ויוצא ידי נדרו או דילמא בברי' נמי מספקא ליה ולא כבש ולא איל הוא ואינו יוצא ידי נדרו וא"כ הני תרי פיסקי סתרן אהדדי וכבר העיר בזה הלח"מ ז"ל אלא דאיכא תו למידק לשיטת הרמב"ם ז"ל שכתב לעיל דנסכי יין ג"כ אין מערבין וכמו שהארכתי לעיל בפירקין ואפילו כבר הוקטר סלתן ושמנן ודלא כמשמעות לשון הכ"מ ז"ל שם בפ"י מה' תו"מ א"כ היכי מצי לאתויי אם כבש הוא הא לוג אחד נדבה כיון דאסור לערב נסכי כבשים ואילים כ"ש דאסור לערב נסכי כבש בנסכי נדבה וע' תוס' קדושין דף נ"ה ע"ב שכתבו דאין להתנות נסכים חובה עם נדבה משום דזה לספלים וזה לאישים וגם בזה העיר הגאון מוהרי"פ ז"ל דהא נגד סוגיא דשמעתין דלב"פ מייתי ומתני וי"ל דכוונתם בקידושין דהוא דפריך הש"ס שם ודילמא אשם הוא ולא מצי לאתויי אליבא דשמואל הוא דפריך הכי דאמר דיין נדבה בא לאישים ואליביה תקשי דילמא אשם הוא אך זה נראה דלד' הרמב"ם ז"ל אסור לערב נסכי כבש עם נסכי נדבה ועוד נראה דאסור לערבן מטעם אחר דנסכי חובה אין טעון מלח ונסכי נדבה טעון מלח כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל וכ"כ המשנל"מ ז"ל בפ"י מה' מעה"ק ואם כן לשיטתו ע"כ ליכא למימר דפילגס ספק הוא ומביא נסכים על תנאי אלא ברי' הוא והדק"ל אמאי כתב דספק הוא אם יצא ידי נדרו. ויש לדון עוד בהא דתנן מביא נסכי איל ואינו עולה מזבחו ופירש"י ז"ל אם נדר כבש או איל אינו יוצא ידי נדרו עד שיביא כבש וודאי או איל וודאי ובשלמא למ"ד ברי' הוי א"ש דאינו יוצא ידי נדרו דלא כבש ולא איל הוא אבל למ"ד ספק הוא אמאי אינו יוצא ידי נדרו מספק וצ"ל כיון דאפשר להביא ע"י תנאי חייב להביא אחר ולצאת ידי נדרו וודאי אלא דהתינח אם נדר איל אבל אם נדר כבש אמאי אינו יוצא ידי נדרו אפילו איל הוא דהוי כנדר קטן והביא גדול דיצא והיה נראה דהא דאין עולה מזבחו היינו אם חייב כבש של חובה דבזה אינו יוצא אלא בכבש אבל אכתי יש לדקדק כבעיא דחולין דמיבעיא לן באומר ה"ע עולה מן הכבש או מן האיל והביא פילגס מהו ומאי איריא דמיבעי' ליה באומר או מן הכבש או מן האיל הא מצי למיבעי' באומר מן הכבש לחוד דאי ספיקא הוא יוצא ממ"נ דאפילו הוא איל יוצא ידי נדרו דהוי כנודר קטן והביא גדול וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' מעה"ק אלא שמא ברי' הוא ולא יצא ידי נדרו ועוד דאפילו ברי' הוא אמאי לא יצא ידי נדרו כיון דאם נדר מן הכבש יצא אפילו באיל דוודאי לאו כבש הוא משום דגדול חשוב יותר ה"ה פילגס דחשיב גדול לגבי כבש ואמאי לא יצא בו אע"ג דלאו כבש הוא ולזה י"ל דאי ברי' הוא לא חזי להקרבה כלל וכמ"ש לעיל ולהכי אינו יוצא ידי נדרו וכדמשמע נמי מהא דאמרינן התם דאי ברי' הוא מתני' לכוליה בנדבה אלמא דלא בעו נסכים כלל ואי לכ"ע חזי להקרבה לנדבה אפילו אי ברי' הוא אמאי לא ליבעי נסכים אלא וודאי משמע דלמאן דס"ל דספיקא הוי ומספקא ליה כברי' לא חזי כלל להקרבה ושפיר מיבעי' ליה אבל אכתי בהרי עלי כבש לחוד הוי מצי למיבעי' וכנ"ל