קרן אורה מנחות קט

שם גמרא אמר ר"י אשם מצורע כו' שאם אתה אומר כן פסלתו כו'. יש לדקדק אטו אם הקריב זבח בלא נסכים הזבח נפסל דהא מביא אדם נסכו למחר ואם עבר ולא הביא כלל גם כן הזבח וכ"ת משום דאינו ראוי לבילה הא אשכחן דנכרי מביא זבח בלא נסכים לחד תנא וכשר הזבח אע"ג דאינו ראוי לנסכים ונראה דהא דאמר שאם כו' פסלתו אין הפסול משום נסכים אלא ה"ק אם אתה אומר דאינו מביא נסכים הרי דחיתו משמו הראשון וא"כ פסול הוא ולא חזי להקרבה אלא כיון דכשר להקרבה עדיין שמו עליו וצריך להביא עמו נסכים כדינו והיינו דקאמר בתמיד בלא ב' גזירי' ג"כ שאם כו' פסלתו ומאיזה טעם יפסל התמיד בלא ב' גזירי' והיכן מצינו דשייכין אהדדי ואביי דמסיק אה"נ כבר הק' התוס' ז"ל מכבשי' בלא לחם ולפי' הנ"ל ניחא דלענין לחם דמתקדש בשחיטה ואינו נשחט שלא לשמו לא מיקדש לחם דאין הלחם מתקדש אלא בכבשי חובה או תוד' חולבה וביין דאין עליהם שם חובה א"א להביא לחם עמהם ושפיר קרבו בלא לחם אבל כל הני דשמעתין ס"ל לאביי כיון דאפשר להביא עמו נסכים צריך להביא בשמו הראשון וכן שני גזירין עם התמיד וגם אביי מודה לסברא זו דיקרב לנדבה אבל מ"מ כל שאפשר לקיים שמו עליו צריך לקיים ודו"ק:

דף צ גמרא ר"ע סבר מדות הלח כו' מדת היבש לא נמשחו כל עיקר. פירש"י לפיכך מה שבפנים בכלי קדושת פה הוא דקדיש דלא צריך ליה לא מקדש לפיכך בירוציהן חול עכ"ל משמע מד' דבירוצי יבש הם חולין גמורים וכבר כתבתי לעיל דנראה לי דבירוצי לח קדש היינו דקדשינהו כ"ש קדושת הגוף ובירוצי יבש חול דאין עליהם קדושת הגוף אבל לא שיהי' חולין לגמרי והא דמשמע דבירוצי יבש חול אבל שבפנים קדש לאו משום קדושת פה אלא דע"כ מתקדש אח"כ כשנבלל עם השמן כא' לקמוץ דאז וודאי מתקדש קדושת הגוף. ויש לדקדק למאי דאמר ר"ח לעיל דף ח' דאין השמן מתקדש בלא סלת ולא סלת בלא שמן ולוג נמשח ללוג של מצורע ועשרון למנחת חוטא א"כ אמאי ביצורי לח קודש הא אינה כלי מקדשן אע"פ שנמשחו דאין מקדש השמן בלא הסלת ולוג מצורע לא שכיח ועיין תוס' לעיל שם דף ח'. ועוד צריך לדקדק לר"ע עשרון דמנחת חוטא עי"מ הוא מתקדש כיון דכלי יבש לא נמשחו כלל וי"ל דע"י קמיצה הוא מתקדש אלא דתינח מנחת חוטא של ישראל אבל של כהן דליכא קמיצה מא"ל וכ"ז צ"ע:

שם גמרא וכי נעקר מאי הוי גברא למאי דצריך כו'. נראה מפשטיה דהש"ס דלא פריך אלא לר"י דאמר דלהכי קדשי בירוצין כיון שהיה בתוך כ"ש ואח"כ נעקרו וע"ז פריך כיון דצריך דעת א"כ אפילו היה בכלי ונעקרו לא קדשי דגברא למאי דצריך מכוין אבל לת"ק דאמר דכלי הלח נמשחו מבחוץ ג"כ היינו כדי לקדש הבירוצין ג"כ כיון דדרך לא להיות בירוצין וזה חשיב לדעת אבל לא כן הוא דעת הרמב"ם ז"ל שכתב לגזירה זו דשמא יאמרו מוציאין כו' גם למ"ד דנמשחו מבפנים ומבחוץ ולפ"ז צ"ל דפליגי גם בזה אי לח נעקר דבשלמא אם נאמר דלת"ק קדשי בירוצין מה"ת א"ש דת"ק נמי מודה דלח נעקר מבפנים אלא דלא סגי בהכי משום דס"ל כ"ש אין מקדשין אלא מדעת וגברא למאי דצריך מכוין אבל אי לת"ק ג"כ איצטריך להאי סברא א"כ אמאי לא סגי להו בטעמיה דר' יוסי משום דלח נעקר ולמה להו למימר דנמשחו מבחוץ אלא ע"כ צ"ל דס"ל דלח ג"כ לא נעקר וזה מחלוקת במציאות ובעיקר הך סברא דנמשחו מבחוץ צ"ל אע"ג דלדורות עבודתן מחנכתן וליכא משיחה מ"מ כיון דציוותה התורה לקדש כלי הלח מבחוץ ג"כ כדי שיקדשו גם מבחוץ ה"נ לדורות דהעבודה מחנכת מתקדשת מבפנים ומבחוץ וע' לעיל דף נ"ז ע"ב בתוס' ד"ה ר' יאשי':

שם תוס' בד"ה שלמי חגיגה כו'. הוי מצי למינקט כבשי עצרת כו' ול"נ דלכבשי עצרת לא צריך קרא דהוי כמו מוספי צבור שנאמר בהן נסכים וכן בכבש הבא עם העומר נאמר בו נסכים וכי איצטריך קרא לעולת ראיה ושלמי חגיגה דלא הוי קרבן צבור ובאין חובה וק"ל:

דף צא גמרא ומ"ש מאיל נזיר סד"א התם תרי מיני פי' דבאיל נזיר כתיב בהדיא מנחות ונסכים בפרשה נשא. אלא דקשה לי קצת הא דאמרינן משמע להביא את אלו אביא שעירי חטאת כו' דנראה מזה דלא איצטריך למעוטי שעירי חטאת אלא אחר שריבה עולת ראיה דבאה חובה ברגל הא בלא"ה איצטריך למעוטי דהא חובות צבור של רגל וודאי טעונין נסכים כמש"נ בהם וה"א דה"ה שעירי חטאת וצ"ל דמקראי דפרשת מועדות משמע דלא נאמר נסכים אלא בעולות דעליהם נאמרו ובתר הכי כתיב ושעיר חטאת כו' אבל הכא דמרבי מבמועדיכם כל הבא כמועדיכם הא דגם שעירי חטאת איתרבו ואיצטריך קרא למעוטי והא דאמרינן יכול כל העולה לאישי' אפי' מנחה טעון נסכים ג"כ קשה קצת דהא נאמר אחר ועשית' אשה כו' והקריב כו' מנחה עשרון סלת ויין כו' ואם הביא מנחה אטו צריך להביא מנחה למנחתו זה לא מסתבר וי"ל דאי לא כתיב עולה ה"א דוהקריב קמ"ל דמנחה ג"כ טעון נסכי יין:

שם תוס' בד"ה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כו'. ע' בד' שכ' דלא איצטריך להא דבלא"ה פשיטא דבעי נסכים שאם אתה אומר כן פסלתו ול"נ דודאי איצטריך קרא גם לשלא לשמו בהא מאי דצריך לרבויא כל הני מכלל ופרט הוא משום דה"א הני דבאין שלא בחובה אלא מכח קדשים הן באין כמו וולד ותמורה דהוי מותר קדשים ואשם שניתן לרעי' דקרב עולה ועולה הבאה מן המותרות דכל הני לאו עיקר קדשים הם אלא מותר קדשים וה"א דאין טעונין נסכים וה"נ זבחים שנזבחו שלא לשמן כיון דלא עלו לבעלים הוי כבא מן המותר ולא בעי נסכים ולא שייך למימר הך סברא שאם אי אתה אומר כן פסלתו אלא באשם שלא לשמו שאם לא יביא נסכים היינו משום דלאו כמילתיה קאי וא"כ אתה פוסלו אבל אי נימא דכל שאין עיקר חובה אינו טעון נסכים אין אתה פוסלו בזה אלא כל קרבנות הבאין מן המותרות אין טעון נסכים להכי איצטריך כלל ופרט לרבות דהני נמי טעונים נסכים ועולה הבאה מן המותרות פירש"י ז"ל היינו הא דאמרינן לעיל דממותר נסכים לקיץ המזבח ובזבחים דף ק"ג אמרינן התם עולת איש פרט לעולה הבאה מן המותרות דאין עורה לכהנים ופריך הניחא למ"ד מותרות לנדבת צבור אזלי אלא למ"ד מותרות לנדבת יחיד אזלי מאי א"ל ולד' רש"י הבאה ממותר נסכים מיקרי נמי עולה הבאה מן המותרות בזה כ"ע מודו דלצבור אזלי לקיץ המזבח דע"כ לא פליגי אלא אם בא ממותר אשם דאיכא תנא דס"ל דנאמרה הלכה שיקרב עולה לשם בעליו אבל מותר נסכים דתנאי ב"ד הוא שיביאו מזה עולה לקיץ המזבח היינו עולת צבור ואם כן נימא דעולת איש אתי למעוטי עולה הבאה ממותר נסכים אלא וודאי לא מיקרי עולה הבאה מן המותרות אלא הבאה ממותר חטאת ואשם דיקרב עולה דלאו עיקר קרבן הוא בהא קאמר דאימעיט מעולת איש אבל מותר נסכים עולה הבאה מהם הוי כתחלת קרבן ואין למעט מעולת איש וה"נ דכוותא דע"כ לא איצטריך לרבויא מכלל ופרט אלא הבאה ממותר חטאת ואשם דלאו עיקר קרבן הוא אלא בא ממותר קרבן אחר אבל הבאה ממותר נסכים לא צריך לרבוי' אלא הוי כנדבת צבור לקיץ המזבח דודאי בעי נסכים ורש"י ז"ל נראה שפי' כן דאי עולה הבאה מן המותרות היינו ממותר חטאת ואשם א"כ היינו אשם שניתן לרעי' ואמאי תני לה בתרתי אבל בזבחים שם לא משמע הכי ודוק:

שם גמרא ככה תעשו לאחד כו' אבל בבת אחת תסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל וקשה קצת כל הני קראי דלעיל למה כיון דכתיב כמספר נסכים ומספר הנסכים כמספר הקרבנות וצ"ל דלא הוי ידעינן איזה מספר קאמר קרא אי מספר פרטי אי מספר כללי כל נדר או נדבה או כל שם עולה ושלמים וק"ל:

לעיל גמרא סד"א הואיל ואיכא לחד בהדה לא תיבעי נסכים ע' רש"י ז"ל בחומש שפי' בעולה ושלמים דנזיר שנאמר בו ומנחתם ונסכיהם משום דיצא מן הכלל שאר שלמים לדון בדבר החדש דטעון לחם להכי צריך להחזירו לכללו לנסכים וא"כ י"ל הכי גבי תודה ג"כ דיצא לדון בדבר החדש ועיין תוס' זבחים ד' מ"ט וכמש"כ שם ולקמן יתבאר עוד בזה:

שם גמרא ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים כו' ת"ל ויין לנסך משמע דלא איצטריך קרא ביין לנסך אלא לרבות חטאת ואשם מצורע לנסכי יין אבל מנחה בגופייהו כתיב ושלשה עשרונים סלת כו' ומרבי נמי עולת מצורע והיינו משום דבאה חובה כ"ד דלאו בכלל נדר ונדבה היא ואפילו עולה אינה טעונה נסכים להכי אתי קרא על העול' או לזבח לרבות כל קרבנות מצורע לנסכים