קרן אורה מנחות קח

דף פט גמרא הייתי אומר הרי היא ככל המנחות ללוג ולעיל דף נ"א פליגי אמוראי התם גבי מנחת מחבת אי הוי ילפינן לה ממנחת מחבת או ה"א דתיהוי כמנחת חוטא צ"ל דבחלות ורקיקין כולהו מודו דאפילו לא כתיב בשמן ילפינן מחלות ורקיקין דמנחות דטעונות שמן אע"ג דחלות תודה לא מיקרי מנחה כמ"ש התוס' ז"ל לעיל במכילתין וכמ"ש רש"י ז"ל דלא מצינו לחלות ורקיקין בלא שמן:

רש"י בד"ה הלכה למשה מסיני דחציה לחלות וחציה לרבוכה משמע מזה דהלכה אתי לזה דחציה כו' אבל חצי לוג שפיר ילפינן מהא דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט והכי משמע לישנא דאפילו אתה מרבה כו' דראב"ע לא פליג אלא אהא דר"ע אמר ריבה שמן לרבוכה אבל חצי לוג ממיעוטא הוא דיליף אבל פשטיה דלישנא דאמר ראב"ע אלא חצי לוג שמן לתודה כו' הלכה כו' משמע דחצי לוג ג"כ הלכה היא וי"ל דראב"ע ס"ל דלא הוי ילפינן תודה משאר מנחות וא"כ ליכא אלא חד ריבוי להכי איצטריך הלכתא לחצי לוג גופי' וכן מוכח מהא דאמר רביעית שמן לנזיר ג"כ הלכה היא ואי מודה רבא"ע דמדת חצי לוג מקרא ילפינן והלכה לא נאמרה אלא לענין חלוקה לחלות ולרבוכה א"כ לא איצטריך הלכתא לרביעית שמן לנזיר דממילא שמעינן מחלות ורקיקין של תודה דהוי רביעית אבל אי הלכה נאמרה גם לחלי לוג שפיר איצטריך הלכה לרביעית שמן לנזיר דליכא למילף מתודה דאין דנין מהלכה אלא די"ל דגם אי ילפינן מקרא דחצי לוג לתודה מ"מ שיעור רביעית דחלות ורקיקין הוי הלכה וליכא למילף נזיר מינה וק"ל:

שם גמרא ומ"ד ממעלה למטה אין עניות כו'. לפי משמעותא דשמעתא דבמנורה עצמה שיערו וכנראה מלשון רש"י ז"ל הוי מצי למימר דלהכי שיערו ממעלה כו' כדי שיהיה בה שיעור הדלקה לכל הפחות עד דקשה לי למ"ד ממטה למעלה א"כ כי נתנו שיעור פחות מלוג ולא הי' בו כשיעור מערב עד בקר לא קיים המצוה כמו לענין נר חנוכה דבפחות משיעור לא יצא אע"פ שהוסיף אח"כ ויותר היה נראה דבשמן של חול שיערו וע' תוס' ז"ל בד"ה אין עניות:

ע"ב גמרא אמר אביי ה"ק מערבין יינן אם נתערב סלתן ושמנן פירש"י ז"ל דבנסכי פרים ואילים מערבין לכתחלה יינן אם כבר נתערבו סלתן ושמנן דהואיל והתחיל לערב ליכא משום לא יערב חלבים ואין זה דקדוק דאטו אם עביד איסורא יעשה עוד אלא ע"כ ליכא ביין איסור תערובות חלבים כיון דלאו לאישים הוא אלא משום גזירה שמא יערב השמן והסלת ואם כבר נתערבו תו לא גזרינן ומותר לערב יינן וכמ"ש רש"י לקמן אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים אפילו היכא דנתערב סלתן ושמנן והאי נתערב סלתן כו' היינו לאחר שכלל אלו לעצמן כו' דכשר תערובות כבשים דפרים ג"כ אפ"ה אין מערבין יינן והיינו דתנן במתניתין דפרים ואילים מערבין לכתחלה אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים אפילו דיין וצ"ל הטעם דאסור לערב יין כבשים ופרים משום דאין שוין בשיעורן אין לערבן לכתחלה אבל בדיעבד וודאי כשר דבכלל עולין הוא ואין מבטלין זא"ז ולא נתבאר איסור זה מנ"ל כיון דליכא איסור תערובות חלבים בחלבים ביין אפילו שוין בשיעורן מאי הוי וצ"ל דאיסור זה מסברא היא כיון דאין שוין בשיעורן אין לערבן לכתחלה. ופריך הש"ס ויין לכתחלה לא והתניא בד"א בסלת ושמן אבל יין מערבין אפילו לא נתערב סלתן ופירש"י דבד"א קאי אנסכי כבשים ופרים דתנן במתניתין דאין מערבין אבל יין מערבין ולפי"ז קשה בתרתי דלמאי דס"ד בכבשים ופרים אפילו נתערב סלתן אסור לערב יינן לכתחלה ובברייתא תני דמערבים לכתחלה אפילו לא נתערב סלתן ואפילו כבשים ופרים ומשני אלא אמר אביי היכא דהוקטר סלתן כו' מערבין יינן לכתחלה היכא דלא הוקטר אם נתערב סלתן מערבין נמי יינן ואם לאו אין מערבין דילמא אתי לערובי סלת ושמן ופירש"י היכא דהוקטר סלתן של פרים ואילים כו' מזה משמע דבכבשים ופרים אפי' הוקטר סלתן אין מערבין וזה דלא כמש"כ לעיל דמברייתא מוכח דאפילו כבשים ופרים מערבין יינן לכתחלה ואם נתערב סלתן מערב נמי יינן פירש"י דתו ליכא למיגזר דילמא אתי לערובי שהרי כבר מעורבים הם והא דקתני ברייתא אבל יין מערבין היינו אם הוקטר סלתן ושמנן והא דקתני מציעתא אבל אין מערבין היינו בשלא נתערבו סלתן ולפי נוסחא זו סלקא מסקנא דאם הוקטר או נתערב סלתן מערבין אפילו יין כבשים ופרים והא דתנן אין מערבין בנסכי כבשים ופרים היינו אם לא הוקטר וגם לא נתערב סלתן אבל פרים ואילים מערבין יינן אפילו לא הוקטר סלתן ולא נתערב וכדתנן מערבין נסכי פרים ואילים והא דלא גזרינן בפרים ואילים דילמא אתי לערובי סלת י"ל דבפרים ואילים דכשר גם נתערבו לא גזרינן דילמא אתי לערובי אבל בכבשים ופרים דפסול אם עירבן קודם בלילה גזרינן ביינן נמי דילמא אתי לערובי סלת ושמן אלא דלפ"ז קשה לשון רש"י ז"ל שכתב דילמא אתי לערובי דאסור שלא יערב חלבים בחלבים ולפ"ז אפילו בפרים ואילים שייכא הך גזירה דהא בהו ג"כ איכא הך איסורא שלא יערב חלבים ומ"מ פשטא דשמעתא אתי שפיר לפי הנ"ל דר' יוחנן אמר דאם נתערבו קאמר ופריך הש"ס מדקתני בסיפא ונתערבו ש"מ דרישא לכתחלה קאמר ורצה אביי לקיים דברי ר"י דאם נתערבו סלתן מערבין יינן לכתחלה וזה שכתב רש"י ז"ל הואיל והתחיל להתערב אין בו משום לא יערב בדיוק כתב כן ואם לא איסור שלא יערב גם ביין ולהכי אם לא נתערב סלתן אפילו בפרים ואילים אסור לערב יינן ופריך עלה בברייתא דתני בד"א דאין מערבין נסכי כבשים ופרים בסלת ושמן אבל יין מערבין אלא דאפילו לכתחלה מערבין יינן אפילו כבשים ופרים ומסיק אלא אמר אביי דהא דתנן מערבין נסכי פרים ואילים היינו אפילו לא נתערבו ודלא כר' יוחנן ואם הוקטר סלתן ושמנן או שכבר נתערבו סלתן מותר לערב אפילו בכבשים ופרים דביין ליכא משום לא יערב כו' והיינו דתניא בברייתא דיין מערבין לכתחלה והא דתנן במתניתין אבל אין מערבין נסכי פרים וכבשים היינו כשלא נתערבו סלתן ומשום גזירה דילמא אתי לערובי כו' וכן ביאר הלח"מ ז"ל שיטת רש"י ז"ל. וי"ל עוד דרך אחר בשיטת רש"י ז"ל דמתני' אמרה מערבין יינן אם נתערב סלתן אבל לכתחלה לא אפילו בפרים ואילים והא דתנן אבל אין מערבין נסכי כבשים ופרים היינו בלא נתערבו דליכא למימר בהו אם נתערב סלתן דתערובות פוסל בהם קודם בלילה והא דתני בברייתא דמערבין יין לכתחלה אפילו בכבשים ופרים היינו כשהוקטר סלתן כבר וזש"כ רש"י ז"ל היינו בשלא נתערבו פי' דלא שייכא בין תערובות או י"ל דצ"ל היינו בשלא הוקטר סלתן ושמנן וברייתא מיירי בשהוקטר סלתן ובזה מערבין אפילו בפרים וכבשים כמבואר בתוספתא במכילתין דבד"א קאי אכבשים ופרים אבל אם לא הוקטר סלתן יש חילוק דבפרים ואילים דכשרים בתערובות אפשר לערב גם יינן אבל בכבשים ופרים דפסול בתערובות אין מערבין יינן וכל הני פירושא לא שייכא אלא אם נאמר דיש חילוק בתערובות בין פרים ואילים לכבשים ופרים דבפרים ואילים כשרים אפילו נתערבו קודם בלילה וכבשים ופרים פסולין קודם בלילה. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דליכא שום חילוק בתערובות שמן וסלת בין פרים ואילים ובין כבשים ואילים וקודם בלילה בשניהם פסול ולאחר בלילה בשניהם כשר וא"כ אין לפרש הא דתנן דנסכי פרים ואילים מערבין וכבשים ואילים אין מערבין היינו בלא נתערבו דוקא דמ"ש בפרים ואילים לא גזרינן דילמא אתי לערובי ובכבשים ופרים גזרינן כיון דחד דינא להו איסור שלא יערב לכתחלה וקודם בלילה בשניהם פסול אלא ע"כ הא דאין מערבין בכבשים ופרים אפילו בנתערבו וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל וכמ"ש הכ"מ ז"ל שם אלא דקשה לפ"ז מנ"ל להש"ס הא דבפרים ואילים אין מערבין יינן אם לא נתערב סלתן הא ליכא לזה שום הכרח לא ממתניתין ולא מברייתא וצ"ל דמשמע ליה להש"ס הכא מדתנן סתמא מערבין נסכי פרים בנסכי אילים ולא תנן בפירוש מערבין יינן משום דלא הותר תערובות יין אלא אם נתערב גם סלתן ושמנן וע' תוס' ז"ל במתניתין שהשיג על הכ"מ ז"ל שכתב כדעת הרמב"ם ז"ל דסיפא דמתניתין אם עד שלא בלל פסול קאי נמי אנסכי פרים ואילים והוא ז"ל כתב דדוקא באינן שוין הוא דפסול ומשום דבולעות זו מזו ולא הבנתי דטעם פסול זה הוא משום דאין ראוי לבילה וכמ"ש התוס' ז"ל ודברי הרמב"ם ז"ל מבוארים כדברי הכ"מ ז"ל דבשוין נמי פסול אם נתערבו קודם בלילה וכן מבואר דבריו בפי' המשנה ע"ש ודוק היטיב בכל הנ"ל וע' מ"ש בזבחים פרק התערובות בדברי הרמב"ם ז"ל בפי' משנה סוכה עירה שלמים לתוך של יין ע"ש ולשון הש"ס דילמא אתי לערובי סלת לכתחלה משמע דקאי גם אפרים ואילים דאין אסורין לערב אלא לכתחלה