קרן אורה מנחות קז

דברי הירושלמי דמוקי לה בבירוצי יחיד ג"כ משום דכולהו תנאי דמתני' דלקמן דס"ל בירוצי לח נתקדשו הוא רק מדרבנן והאי תנא לחוד דחשיב ממטה למעלה הוא דס"ל דנתקדשו מה"ת ושיטת הירושלמי היא יש להם פדיון. אלא דיש לדקדק בזה דא"כ בירוצי יבש נמי ליהוי בכלל מותר נסכים כיון דבירוצי לח ג"כ לא קדישי אלא מדרבנן ועוד דלמאי נ"מ דבירוצי הלח קודש כיון דיש להם פדיון ואכתי יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול וכמו שהקשו התוס' ז"ל ובנסכי צבור כתב דלא גזרינן דאמרי לנפשייהו דבירוצין לא קדשי אבל בירוצי יחיד מאי איכא למימר אבל עיקר חידושא דחדיש המשנל"מ בדברי התוס' ז"ל דקושייתם אזלי דוקא להאי תנא דחשיב ממטה למעלה ובירוצין קדשי מה"ת קשה לי טובא דא"כ מאי מקשו לרחב"י דילמא לא ס"ל כר"י הכא דפליגי בבירוצי אלא כאביי ס"ל ובכולהו תנאי דלקמן דס"ל דאין קדוש אלא משום גזירה דשמא יאמרו כי היכי דלא ניחא ליה שם לפרש דקושיית התוס' הוא לרב דאמר לקמן דכלי שרת מקדשין שלא מדעת משום דאין כאן קושיא דילמא רחב"י לא ס"ל הכי וכ"ש הכא דאיכא למימר הכי דרחב"י ס"ל ככולהו תנאי דלקמן דלא קדשי אלא מדרבנן ומה שצידד שם המשנל"מ ז"ל דאפילו מ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת אין זה אלא מדרבנן לא משמע הכי לעיל בפרק התודה גבי פלוגתא דחזקי' ור"י בשחט על פ' חלות ע"ש והוא ז"ל הביא ראי' לדבריו דקושיית התוס' ז"ל הוא דוקא לתנא דשמעתין ולא לתנאי דלקמן דלא קדשי אלא משום גזירה מהא דהוכיחו דברייתא דלקמן ס"ל דנתקדשו מדמיפסיל בלינה ואי לא קדשי אלא מדרבנן אכתי אמאי מיפסיל בלינה וגם זה לא הבנתי א"כ ברייתא דלקמן כמאן אתיא לאביי דמוקי תנאי דהכא בפלוגתא אחריתי ולא בקידוש בירוצין ותנאי דלקמן ס"ל דלא קדשי אלא מדרבנן ואמאי מיפסלי בלינה אלא וודאי כיון דאמרי רבנן בהכלי מקדשן מיפסיל נמי בלינה וכן מוכח מהא דמקשי ונגזור שמא יאמרו כו' ואי כל דבריהם הכא למ"ד נתקדשו מה"ת מאי קושיא דילמא לית ליה להאי תנא האי גזירה כלל כי היכי דרב לא ס"ל התם להאי גזירה אלא וודאי כוונתם לשמעתא דלקמן דקדושתן הוא משום גזירה וא"כ היכי מתני ב"ד שיהיה להם פדיון הא איכא למיגזר שמא יאמרו ותי' דהכא לצבור לא גזרינן דאמרי לנפשייהו בירוצין לא נתקדשו ומדברי המשנל"מ ז"ל משמע שפי' דבריהם הכא דלפי תירוצם לא שייכא הך גזירה דשמא יאמרו כו' בבירוצין והקשה שם לרבינא לקמן דאית ליה האי גזירה מא"ל ע"ש מה שתי' ול"נ כמ"ש. והשתא מסקנת דבריהם דלא תנן לדינא דמותר נסכים כו' אלא בנסכי צבור וכנ"ל וקשיא טובא מדברי הירושלמי דמבואר התם דמיירי אפילו בבירוצי יחיד וכן הרמב"ם ז"ל לא כתב דדוקא בנסכי צבור וצ"ל בטעמו של דבר דתנאי ב"ד הוא על כל המותרות שיהיה לקיץ המזבח כמבואר שם בירושלמי וכתבה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם במשנה דמותרות הנ"ל ותנאי הזה הוא בין בבירוצי צבור בין דיחיד. ולענין פסול לינה כבר כתבתי לשיטת התוס' ז"ל דאפילו למ"ד דנתקדשו מדרבנן ומשום גזירה כו' מ"מ נפסלו בלינה וכן משמע מד' רש"י ז"ל אבל בדברי הרמב"ם ז"ל כתב הכ"מ ז"ל דלא מיפסלו בלינה אלא אם יש שם זבח אחר ע"ש בכ"מ ובמשנל"מ ז"ל וגם זה קשה דא"כ לענין מה הם קדש ע"י קדושת כלי כיון דבלינה לא מיפסלי ויש להם פדיון ואם דלא תצא לחול בלא פדיון הא קדושת פה חל עליהם קודם נתינה בכ"ש ואפילו בירוצי המוכר לגזבר נראה דמתקדשים קדושת דמים וכמ"ש בשם הרע"ב ז"ל וכן משמע מהירוש' שהבאתי דמיבעי' ליה בבירוצי יבש ואי חולין גמורים הם מאי קמיבעי' ליה ועיין משנל"מ ז"ל ועדיין צ"ע בזה:

שם גמרא אביי אמר כו' מר סבר מלאים שלא יחסר ושלא יותיר ומ"ס מלאים שלא יחסר אבל יותיר מלאים קרינן בי' ולא נתבאר במאי פליגי דאטו למ"ד דמותר בכלל מלאים היא מותר להותיר על מדה האמור בתורה ולעיל אמרינן נמצא המדה חסירה או יתירה ומשמע דכ"ע מודו דאסור להוסיף על המדה ומד' התוס' ז"ל נראה דבבירוצין פליגי למ"ד שלא יותיר אפילו נתקדשו בבירוצין היינו דיעבד אבל לכתחלה לא יותיר הבירוצין ומ"ד ממטה למעלה יכול להותיר הבירוצין ויש לדקדק בדבריהם אם אין הבירוצין קדושין היכי קרי לה מותיר וכן לאידך תנא דאוסר להותיר אמאי כיון דאין קדושין כלל בשלמא אי נימא דבירוצין נתקדשו י"ל דלמ"ד שלא יותיר אסור להותיר הבירוצין דהוי מוסיף על שיעור האמור בתורה ומ"ד דיותר מלאים קרינן ביה גם הבירוצין מותר לקדשן לכתחלה דאין זה כמוסיף על שיעור דכן הוא דרך להיות בירוצין אבל אם לא נתקדשו קשה במאי פליגי ויותר נראה דפלוגתייהו היא אי צריך שתהי' המדה מצומצמת דוקא או אפילו אינה מצומצמת כ"כ ויש בה מותר שאינה ניכר גם כן מותר. והנה ר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו בבירוצין ומ"ד ממטה למעלה אמר ליה רחמנא למשה שער דקאי עיילי ליה בירוצין משמע דרחמנא אמר דשיעור המדה עם הבירוצין והוי בירוצין קודש ליתנן אל הסלת עם כל השמן ולפ"ז להאי תנא לא הי' מותר נסכים מבירוצין כיון דבכלל שמן המנחה וא"כ אין מחלוקת זו ענין להא דלקמן דלכ"ע בירוציהם קדש דהתם לענין שיקדשו קדושת הגוף אבל לכ"ע מודו דאין הבירוצין בכלל שמן המנחה והכא פליגי לענין הקרבה והכי משמע בזבחים דף קי"א גבי ג' לוגין מים דאמרינן התם בירוצי מדות איכא בינייהו ועי' במשנל"מ ז"ל ולשון בירוצין פירש"י ז"ל הכא דהיינו מה שנופל בשעת עירוי לכלי והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ק ר"י מבורץ היינו בגודש וכן פירש"י ז"ל שם בזבחים ולפ"ז פליגי אי הגודש קדוש ואלו הכא קאמר ר"מ דבבירוצין היינו הגודש לא קדוש ובריש פירקין אמר דעשרון כל המנחות לא היה מחזיק אלא עם הגודש וצ"ע יותר בזה ועי' לעיל ד"ח בתוס' זה ולר"ח:

שם גמרא גמירי שתי סמיכות בצבור. ע' תוס' לעיל ר"פ בד"ה שתי מדות כו' דר"מ ס"ל גמרא שתי עשרונות בצבור נראה דסירכא דלישנא דהכא נקטו דב' עשרונות לא שייכא לצבור דוקא ובלא"ה לא נמצא זאת ברש"י לפנינו דהלכה היא וכמו שתמהו התוס' ז"ל:

שם תוס' בד"ה רביעית מים למצורע כו'. עיין מ"ש בזה בחי' לסוטה שם:

שם בא"ד וקשה לפ"ז דתנן הכא כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא ואי נזיר לחם בשחיטת איל הוא דקדיש פירש"י ז"ל אי לנזיר כדי לקדש הלחם ע"י השמן לא היה צריך לזה דבשחיטת איל הוא דקדיש. ועיין בה"ז ז"ל שדקדק לד' הרמב"ם ז"ל דלחמי תודה ונזיר עשייתן בחוץ אמאי לא קאמר דחוץ הוא ונראה דה"פ ואי לנזיר דס"ד דמעשיהו בפנים כמו כל המנחות ולהכי צריך לקדש גם השמן ז"א דלחם בשחיטת איל הוא דקדיש ובשעת עשייתו א"צ לקדשו ומעשיהו גם בחוץ וא"כ השמן ג"כ א"צ לקדשו והן הן ד' הרמב"ם ז"ל ופירש"י ז"ל צ"ע קצת היכן מצינו כזאת לקדש הלחם ע"י השמן ואי הלחם צריך קידוש הי' לקדשו לעצמו לאפותו בפנים ודו"ק:

שם גמרא א"ל רשב"ר שבו היה מחליק חצי לוג שמן לכל נר כו'. יש לדקדק אמאי לא קא' ליה דחצי לוג נמצא כדי לחלק השמן לחביתין לוג ומחצה בבקר ולוג ומחצה בערב וכדאמרי רבנן לעיל לר"ש ודוחק לומר דרבי כר"ש ס"ל דאמר לוג ומחצה היה מדה לעצמה אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב כלל להאי חילוקא דלוג ומחצה בבקר כו' וכשיטתו דהי' אופה כל הי"ב חלות בבקר ומחלק ברביעית לכל חלה וכבר הערה בזה המשנל"מ ז"ל למה השמיטה ומכאן סייעתא לדברי הרמב"ם ז"ל דלא נשתמשו בחצי לוג מחביתין כלל אלא ברביעית אבל קשה דזה דלא כר"ש ולא כרבנן לעיל והיכן מצינו מחלוקת בזה. וכבר כתבתי לעיל מה שנ"ל בשיטתו ז"ל וע' תוס' לקמן דף פ"ט בד"ה חצי לוג כו' שתמהו למה צריך לקדש השמן בכלי שרת ונראה דכל דבר שנעשה בפנים צריך שיהי' מקודש ובפרט שמן למנורה שבא אל ההיכל:

שם גמרא נר שכבתה מדשן השמן כו'. והר"מ ז"ל בפי' המשנה גרס נתיישן השמן כו' ובכוליה שמעתא עי' בדברי הרמב"ם ז"ל נתבארו הדברים באורך בתשובת הרשב"א ז"ל סימן ש"ט הובא קצת דבריו בתוי"ט ז"ל בתמיד והדברים שקולים עד אשר יאיר לנו מאיר ויורינו נוראות כדקרי עליה מקרא והדרך כו' וכמפו' דקרא ותורך נוראות ימינך כי המנורה בדרום:

שם גמרא במאי קמפלגי בהאי קרא כו'. עיין בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דילפינן דנרותיה באה מן הככר מדכתיב ומלקחיה ומחתותיה זהב ולא נאמר ונרותיה זהב משום דהיא באה מן הככר ולא משמע הכי בגמרא דאמרינן של זהב בהדיא כתיב והעלה כו' ומלקחיה כו' זהב כו' משמע דהאי זהב קאי אנרותיה ג"כ וע' כ"מ ז"ל שם: