קרן אורה מנחות קו

משמע דהוי מחצית העשרון כמש"נ מחציתה בבקר כו' אכתי מאי קאמר מדר"מ מחוק לרבנן נמי מחוק הא אדרבה לר"מ עשרון כל המנחות גדוש הי' וצ"ל כיון דלרבנן לא הוי אלא עשרון אחד גם לחביתי כה"ג מסתברא דהוי מחוק כמו לס"מ כיון דצריך לחלקו הרמב"ם ז"ל לא כתב כלל אי מחוק אי גדוש וע' משנל"מ ז"ל. והי' נראה דמחוק לכ"ע כשר אפילו לר"מ דאמר גדוש הי' אבל למאי דפשוט לרבנן בעינן מחוק י"ל דגדוש לא יוכשר דצריך שיהי' בתוך הכלי דוקא אבל מסתימות לשון הרמב"ם ז"ל נראה דלאו לעיכובא הוא ושניהם כשרים ודו"ק:

שם גמרא במה מחלקן כו'. וכתבו התוס' ז"ל בשם רש"י במה מחלקן לעיסה והקשו מהא דאמרינן לקמן דברביעית היה מודד רביעית שמן לכל חלה וצריך לבלול כשהוא סלת ונראה מדבריהם דכשהוא סלת מחלקין ולפ"ז קשה מאי איריא דמיבעי' לי' בחביות כה"ג הא כל המנחות נעשית עשר עשר וליבעי במה מחלקן ועוד דלא מצינו חילוק כשהוא סלת דבלולה בכל הסלת כאחד ומכאן סיוע גדול לדברי הרמב"ם ז"ל במלאכת החביתין דאופה בבקר כל הי"ב חלות ומחלק החלות כולן לחצאין וכמ"ש לעיל באורך ולפ"ז א"ש טובא דמיבעי' ליה במה מחלקן דהא צריך לחלקן לחצאין כדכתיב מחציתה בבקר כו' ומן הדין היה צריך לחלק בכלי שיהיה החצאין שוין אבל כיון דבקללה כתיב לאו אורח ארעא ומחלק ביד באומד אבל בחילוק החלות כפי מספרם י"ב או עשר ליכא לאיבעי' כלל במה מחלקן דאם לא יהיה החלות שוות לגמרי ג"כ אינו מעכב כלל ונהי דבחביתין ולחה"פ מעכב מספר החלות כדאמרינן לעיל דף ע"ו מ"מ שיווי החלות לכ"ע אינו מעכב דזו מנין לנו ועי' תוספ' שם בד"ה שריבה כו' ובבה"ז ז"ל שם ובריש פרק התודה תנן בחלות תודה דכולן שוות שליש עשרון לחלה אבל לעכב לא שמענו בזה וא"ש לפ"ז הא דלא מיבעיא ליה אלא בחביתין לחוד ולא בשאר מנחות ואכתי צריך לדקדק הא דלקמן אמרינן דרביעית נתקדשה כדי למדוד בה רביעית לחלה ומ"ש דמודדין שמן הבא לכל חלה יותר מבשאר מנחות ועוד כיון דצריך לבלול הסלת כאחת ע"י שמן א"כ היכי אפשר לקיים רביעית לחלה הא כבר נתן מג' הלוגין לבלילה לכל העשרון באחת ולא נשאר רביעית לחלה ע"כ משמע זה דהי' מחלק לי"ב חלות כשהוא סלת וכמ"ש התוס' ז"ל ומנ"ל הא דחבית כ"ג ישתנה דינו מכל המנחות דילפינן מינה דבאות עשר או י"ב דבולל כל הסלת כאחת ולש אותן כאחת ואח"כ מחלקן ואופה אותן עשר או י"ב והכא בחביתין מחלקן כשהוא סלת ובוללן אחת אחת ומלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה משמע דהיה בולל כל החצי עשרון כאחת ואח"כ עושה ממנו ו' חלות ע"ש. ובחיבורו בפי"ג מהל' מעה"ק כתב בביאור יותר וז"ל כיצד עשיית החביתין כו' ומביא עמה ג' לוגין כו' ובולל הסלת בשמן וחולטה ברותחין ולש מכל חצי עשרון שש חלות מזה משמע ג"כ דבשעת לישה היה מחלקן לחלות אחר הבלילה וכתב עוד ואחת אחת היתה נעשית וכיצד עושה מחלק הג' לוגין ברביעית רביעית לכל חלה ואופה מעט ואח"כ קולה אותה על המחבת בשאר רביעית השמן שלה עכ"ל. ומדבריו אלו משמע דמתחלת בלילתה כשהיא סלת מחלקה לחלו' דאל"ה ליכא רביעית לכל חלה וכבר דקדק הל"מ ז"ל שם מנ"ל הא דאחת אחת היתה נעשית וכתב שם דילפינן מלחה"פ ומספקא ליה שם אי גם האפיה היה אחת אחת ומסיק דגם האפיה היה אחת אחת ובפי' המשנה מבואר דאופה כל הי"ב חלות כאחת ויותר נראה דמש"כ ואחת אחת היתה נעשית קאי על קליית החלות בשמן ולהכי מודד רביעית לכל אחת שיהיה קליית החלות בשמן שוין זל"ז וכמ"ש בפי' המשנה שם אלא דמבלילת הסלת עדיין קשה ואין הדברים ברורים עד עמוד כו':

שם גמרא מהו שיקדש קמצים בגודש שלו ומסיק דאינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל וכתב רש"י ז"ל דמיבעי' ליה בקומץ לבונה בלא בזיכין או בקומץ של מנחה והא דמקדש ליפסל פי' רש"י ז"ל בתרי לישנא או דמקדש ליפסל בלינה וביוצא אבל לקומץ תקנה לחזור ולקדשו בכלי אחר אי דמופסל לגמרי ואין יכול להחזירו לעשרון ולקמוץ וכבר כתבו התוס' ז"ל דהאי פירושא דליפסל היינו בטבול יום ולינה ולטעמייהו אזלי דביוצא לא מיפסל ע"י קדושת כלי ע"כ לא כתבו פסול יוצא וזה א"ש אי מיירי בלבונה בלא בזיכין דלא נתקדש עדיין בכלי ומ"מ צ"ע למה השמיטו פסול יוצא דבזיכי לבונה ע"כ מיפסלי ביוצא ע"י קידוש כלי לחוד וכמ"ש לעיל לענין מנחת כהנים אבל אי נימא דבקומץ מיבעי' ליה ליכא לפרושי הכי דבלא"ה כבר נתקדש המנחה בכלי ומיפסל בט"י ולינה ולא ניחא להו לפרש דליפסל ביוצא קא' לשיטת' דבקדוש' לא מיפסל ביוצא דכיון דהקומץ לא נפסל ומהני לי' חזרה הוי כלא נקמץ כלל ואין עליה אלא קדושת כלי וע"כ צריך לפרש לפ"ז דקדוש ליפסל' דנפסל הקומץ ואינו יכול להחזירו. והרמב"ם ז"ל בפי"א מה' פהמ"ק ה' כ"ד כ' קמץ ונתן הקומץ על השלחן כנגד גובה מערכת לחם הפנים קדשי השלחן ליפסל אבל אינו מקדשו ליקרב ואינו קרב עד שיתקדש בכ"ש הראוי לקומץ וכ' הכ"מ ז"ל דס"ל כפי' ראשון של רש"י דקדוש ליפסל בלינה אבל יש לו תקנה אם יחזור ויקדשנו בכלי אחר וקשה לפ"ז קושיית התוס' ז"ל הא מיפסיל בלינה ע"י קדושת כלי של כל המנחה ויותר נראה דמה שכ' ואינו קרב עד שיתקדש בכ"ש הראוי כו' לא קאמר תקנתא להאי קומץ דלהאי לית ליה תקנתא דכבר נתקדש ליפסיל אלא טעמא קאמר דלהכי פסול הוא דאין כשר להקרבה אלא ע"י קידוש בכ"ש הראוי לקומץ והיינו דקאמר דחזי ליה היינו כלי הראוי לקומץ מקדש אבל לא שלחן דלא חזי לקומץ אבל קשה לי מאי נ"מ בהא דמקדשו ליפסל אפילו אי לא קידשו השלחן כלל נפסל הקומץ דהוי כמו נשפך הדם מן הצואר אל הרצפה דפסול הוא. וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' פהמ"ק כל הני דיני ע"ש ובכ"מ בשם מ"כ וכל שהונח קודם קידוש הקומץ בכלי במקום שאין ראוי הוי כדם שנשפך על הרצפה וכדתניא לעיל דף כ"ו דנתנה לשמאל פסלתו לרבנן התם וי"ל דדוקא שמאל או כלי חול הוי כנשפך על הרצפה דמקום פסול הוא אבל שלחן כלי קודש הוא אי לאו דקידשו ליפסל לא הוי כמו על הרצפה וצ"ע. ומלשונו ז"ל שכתב כנגד גובה של מערכת לחה"פ נראה דמפרש בגודש שלו היינו כל גובה המערכה אבל לא יותר וכדאמר ר"י לדברי האומר כו' אבל בגובה יותר אינו מקדש ודו"ק:

שם רש"י בד"ה ראבר"ש כו' לא היה שם ד' מדות כו' צ"ל לא היה שם ז' מדות דלא היה אלא הין לבד וכמ"ש התוס' ז"ל לקמן לפירש"י ז"ל:

דף פח תוס' בד"ה בירוצי מדות לא נתקדשו כו'. וכתב דהא דא' ר"ח ב"ר יוסף דמותר נסכים היינו בירוצן לקיץ המזבח ויש להם פדיון למ"ד לא נתקדשו א"ש אבל למ"ד נתקדשו אמאי יש להם פדיון ותי' דמיירי בנסכי צבור ולב ב"ד מתנה עליהם כדמפרש בירושלמי. ולדידי קשה דבירושלמי שם אמרינן איפכא דאפי' בירוצי יחיד בכלל מותר נסכים ואפילו בירוצי יבש בהן דתנינן נסכים שקידשו בכלי אם יש זבח אחר יקרבו עמו ואם לאו יפסלו בלינה ופי' בק"ע דפשיט מהא דבעינן דוקא שנתקדשו בכלי ובירוצי יבש לא נתקדשו ואין זה מובן דלפסול לינה וודאי בעינן קדושה בכלי אבל לענין מותר נסכים לקיץ המזבח י"ל דאפילו בירוצי יבש נהי דלא קדשי קדושת הגוף בכלי עכ"פ קדשי קדושת דמים כמו סאה רביעית לר' יוחנן דלא הוי אלא קדושת דמים ובכלל מותר נסכים הוא וה"נ בירוצן בין לח בין יבש וע' ברע"ב ז"ל בשקלים שפי' שבירוצן ג"כ כמו סאה ד' לר"י דהמוכר סלתות נותן הסאה רביעית להקדש והוי מותר ה"נ כשהמוכר מודד נותן להגזבר עם בירוצן ובכ"ז אין כאן אלא קדושת דמים ולפ"ז לא תקשי קושיית התוס' ז"ל בהא דיש להם פדיון דבירוצן דשמעתין היינו בירוצן שנתקדשו בכלי ובהני הוא דפליגי אי נתקדשו אי לא אבל רחב"י לקמן מיירי בבירוצן שנותן המוכר להגזבר דלא נתקדשו בכלי עדיין אבל מהא דתניא לקמן ואם לנו יפסלו בלינה וודאי משמע דמיירי בהני בירוצין שנתקדשו בכלי וכמ"ש התוס' ז"ל מ"מ מ"ש דמיירי דוקא בנסכי צבור לא כן מבואר בירושלמי אלא אפילו בירוצי יחיד ג"כ בכלל מותר נסכים והדק"ל אמאי יש להם פדיון הא גבי יחיד לא שייך לב ב"ד מתנה כו'. וראיתי במשנל"מ ז"ל בפ"ב מה' מעה"ק שהקשה על דברי התוספ' ז"ל דקשיא להו למ"ד נתקדשו הא אין להם פדיון ומאי קושיא הא מסקינן לקמן דאפי' מ"ד נתקדשו אין זה אלא מדרבנן שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול והם אמרו שיהא להם פדיון וכ' שם דהני תנאי דלקמן באמת ס"ל דאין זה אלא מדרבנן דלמאי דצריך במכוין וכ"ש אין מקדשין אלא מדעת כדאמרי' אבל הכא למ"ד ממטה למעלה דאמר רחמנ' שער דקעיילי בירוצין קדשי בירוצין מה"ת ושפיר הקשו הא אין להם פדיון וא"כ א"ש